סגור

למה רשתות הקולנוע עדיין סגורות?

אירועי התרבות והאולמות נפתחו, אבל הקולנועים בישראל נותרו סגורים כמעט הרמטית. בלי גרם יצירתיות, ועם תירוץ של היעדר כדאיות לפתוח ללא כניסת ילדים, הרשתות פוגעות באוהבי קולנוע ובתעשיית הסרטים הישראלית; משרד הבריאות: "חלק עיקרי מהקהל הוא ילדים שאינם מחוסנים ומודל הבדיקות המהירות אינו כלכלי למרבית בתי הקולנוע"

רשתות הקולנוע בישראל סגורות כבר 13 חודשים. במשך תקופה ארוכה, וכל עוד מגיפת הקורונה היתה בשיאה, היתה לכך סיבה טובה: ישיבה בחלל סגור למשך זמן ממושך היוותה סכנה בריאותית. ברחבי העולם בשנת הקורונה החולפת בתי הקולנוע נפתחו ונסגרו לסירוגין, לפי העליות והירידות במצב התחלואה. אבל רק בניו יורק, לוס אנג'לס וישראל, כל בתי הקולנוע היו סגורים לחלוטין באופן רצוף ממרץ 2020 למרץ 2021.


2 צפייה בגלריה
מוקי גרידינגר בעל פורום פילם יס פלנט רב חן סינוורלד
מוקי גרידינגר בעל פורום פילם יס פלנט רב חן סינוורלד
מוקי גרידינגר בעלי הרשתות רב חן ויס פלנט
(צילום: הרצל יוסף)
אלא שאז המצב השתנה: בתחילת מרץ משרד הבריאות אפשר לבתי הקולנוע להיפתח, בתנאי התו הירוק, למחוסנים ולמחלימים מעל גיל 16 - במקביל להקלות בכניסה להופעות, מוזיאונים ותיאטראות ולחזרה ההדגרתית של הוליווד לתפקוד. הסינמטקים מיד הדליקו את אור המקרנה ופתחו את השערים, אבל רשתות הקולנוע - באופן אחיד ומסונכרן - נשארו סגורות. בסוף מרץ שודרה בחדשות 12 כתבה על כך שרשתות הקולנוע מתכוננות לפתיחה מיד אחרי פסח, ובתחילת אפריל הוציאה חברת ההפצה טוליפ, המייצגת את אולפני וורנר ויוניברסל, טיזר המציג את שלל הסרטים של החברה שכבר מוכנים לצאת לבתי הקולנוע, שלדבריהם ייפתחו בקרוב, סרטים כמו "וונדר וומן 1984", "גודזילה נגד קינג קונג", "טנט" ואחרים. אבל פסח עבר, יום העצמאות חלף, אפריל תכף נגמר, ורשתות הקולנוע עדיין סגורות. בשיחות עם אנשי תעשיית הקולנוע אנחנו שומעים על ספקולציות שנעות בין סוף מאי לאמצע יוני. "כבר שלושה חודשים שאני אומר לאנשים שעוד רגע אנחנו פותחים", אומר לי עובד באחת מרשתות הקולנוע הגדולות בארץ.

למעשה יש רשת אחת

ב־6 באפריל שלח דני כפרי, מנכ"ל התאחדות ענף הקולנוע בישראל (הגוף שמייצג את בעלי בתי הקולנוע), מכתב לשר התרבות, שר הבריאות ופרויקטור הקורונה. המכתב, שהגיע לידי "כלכליסט", נשלח כסיכום פגישת זום בין נציגי רשתות הקולנוע ובין הפרויקטור פרופ' נחמן אש. הדרישה של רשתות הקולנוע היא אחת: לאפשר גם לילדים מתחת לגיל 16 להיכנס לסרטים, ולפטור אותם מבדיקות קורונה מהירות בכניסה, שעלותן תכפיל את מחיר הכרטיס. כפרי מציג במכתבו נתון מדהים: "מספר הצופים מתחת גיל 16 נאמד בשנה בלמעלה מ-40 אחוז מכלל הצופים, אך יש לזכור כי כרטיסים רבים למבוגרים נמכרים בזכות הילדים". כל מי שדיברתי איתו השבוע טוען טענה דומה: רשתות הקולנוע הגדולות בארץ לא יכולות לשרוד כלכלית בלי הילדים.
2 צפייה בגלריה
סינמה סיטי ראשון לציון עם מספר קטן של מבלים בעקבות ה קורונה
סינמה סיטי ראשון לציון עם מספר קטן של מבלים בעקבות ה קורונה
סינמה סיטי ראשון לציון עם מספר קטן של מבלים בעקבות ה קורונה
(צילום: אבי מועלם)
רשתות הקולנוע הן עסק פרטי, ועוד כזה שספג הפסדים עצומים בשנה האחרונה, ולכן הגיוני שהן יחליטו בעצמן מתי משתלם להן להפעיל את אולמות הקולנוע שבבעלותן. אין מי שיוכל להכריח לפתוח במצב הפסדי. אבל הרשו לנו - בתור קהל מבוגר, מחוסן וצמא קולנוע - להגיד לרשתות שהטענות שלהן מקוממות. ברגע שהן מכריזות שהמודל העסקי שלהן תלוי כולו בילדים והוריהם, זה מסביר בדיעבד עשורים של שירות גרוע ששוחרי קולנוע איכותי קיבלו מהם, שהפך את המולטיפלקסים ללונה פארק.
ברגע שהרשתות הקטנות, המציגות מראש סרטי איכות המיועדים לקהל מבוגר, מיישרות קו - בין אם זה באופן וולונטרי או מתוך תיאום בין מנהלי הרשתות - ולא פותחות את אולמותיהן מיד (ומחמיצות, בין השאר, את האפשרות המסחרית במובהק להקרין באופן סדיר, תחת הכותרת "טרום בכורה" את כל המועמדים לאוסקר שיתקיים ביום ראשון הקרוב), אנחנו מקבלים הוכחה לכך שבישראל אין חמש רשתות קולנוע מתחרות, אלא בפועל יש רשת בית קולנוע כלל ארצית אחת, מתואמת ומסונכרנת, שבה החזק מכתיב את התנאים לקטנים ממנו.

סגור גם למבוגרים

גם העובדה שבעלי רשתות הקולנוע הם, ברוב המקרים, גם מפיצי הסרטים אחראית למצב העגום הזה. כי ברגע שרשת קולנוע היא מפיצה של סרט, האינטרס שלה יהיה לחכות לשוברי הקופות שהיא עצמה מפיצה ורק אז לפתוח, ולא לאפשר למפיצים המתחרים למלא את האולמות. זו טענה ששמעתי מאחת הדמויות הבכירות בעולם הקולנוע בארץ, שאמרה שההנחה הרווחת בין העוסקים בתחום היא שרשת יס פלאנט - שהחברה האם שלה, תאגיד סינוורלד העולמי, חטפה מכה כלכלית קשה בשנה החולפת - תעדיף למשוך את הזמן עד שהסרטים הבאים של דיסני, שהיא מייצגת, יהיו זמינים להפצה. מרשת תיאטראות ישראל, מפעילת יס פלאנט ורב חן, מכחישים את הטענה.
עם זאת, בתי הקולנוע לא לגמרי נעולים. רשת לב פתחה את הסניפים בתל אביב, ירושלים ורעננה להקרנות טרום בכורה שבועיות. רשת מובילנד עשתה ניסוי בהקרנת הקלאסיקה "2001: אודיסיאה בחלל". באולם הגדול של סינמה סיטי גלילות צילמו בשבוע שעבר את טקס פרסי הטלוויזיה, וחלק מהאולמות כבר פתוחים ומארחים את סדרת ההרצאות שהרשת מפעילה. לכן, מתסכל כפליים כשכל הרעיונות השיווקיים והמיתוגיים של הרשתות האלה נעלמים כשזה מגיע לאספקה סדירה של סרטים המיועדים לקהל לא-ילדותי, סרטים שכבר קיימים בידי המפיצים ומחכים למסכים. למה הקולנוע במוזיאון תל אביב עדיין סגור? למה רשת יס פלאנט לא פותחת את אולמות האיימקס ויוצרת מעין פסטיבל טרום-בכורות באיימקס ללהיטים הגדולים שכבר עומדים חודשים על המדף? למה סינמה סיטי וקולנוע לב לא מקצים אולם אחד או שניים מתוך העשרות שיש להם ומקרינים שם את סרטי האיכות המועמדים לאוסקר שנמצאים בבעלותם? ולמה כל האנשים האלה מתעלמים מהקולנוע הישראלי, שזו היתה הזדמנות אדירה להפוך אותו סוף סוף למנה העיקרית?

נזק אדיר לקולנוע ישראלי

כל הסיפור הזה - שבו חושבים על ילדים, כרטיסים, רווחים, כלכלה ונדל"ן אבל לא על קולנוע - יהווה נזק אדיר והרסני לקולנוע הישראלי. פקק התנועה של הסרטים הישראליים שמחכים למסך עצום. יש עדיין סרטים מ־2019 שהיו אמורים לצאת באביב 2020 ונדחו. אם רשתות הקולנוע יחכו לקיץ, הסרטים הישראליים ידחקו לאולמות הקטנים ויופצו במשורה באופן שיגרום לקניבליזציה של הקהל ושל הסרטים. חלק מבעלי בתי הקולנוע מושקעים בסרטים האלה, והם גם יהיו אלה שיהרגו אותם ויימנעו מהם להגיע לקהל באופן אופטימלי.
במשך שנה, מפיצי הסרטים הישראליים (שרובם מופצים על ידי הבעלים של סינמה סיטי וקולנוע לב) סירבו לאפשר לסרטים ישראליים לדלג על בתי הקולנוע ולצאת בסטרימינג או ב־vod. הם חיכו באופטימיות לפתיחת בתי הקולנוע והאמינו שכל סרט שיש להם הוא השלאגר הבא (ראינו אותם, רובם לא). אבל כשאני שואל את גיא שני, מנכ"ל רשת לב, למה הם מיישרים קו עם הרשתות הגדולות, כי יש להם מספיק סרטים משל עצמם - יישראלים וזרים - כדי לפתוח מיד את תשעת בתי הקולנוע שלהם עם סרטים חדשים ומדוברים, הוא עונה לי: "אני לא יכול להפיץ סרט שלי בלי שיש לי גם את האולמות של הרשתות הגדולות". ומסינמה סיטי מסרו: "לא נפתח בחצי כוח".
אנחנו - צופי הקולנוע ואנשי התקשורת - היינו שמחים להתגייס לטובת הרשתות בארץ ולעזור להן לשרוד, לשגשג ולחזור לשגרה, וליצור מודעות ציבורית לעובדה שהמדינה לא תמכה בהן במשך כל התקופה הזאת. בהחלט, יש מקום לשקול באופן חריג הקמתה של קרן תמיכה והצלה לרשתות קולנוע - למרוטת שהן עסק עצמאי, אבל כזה בעל חשיבות תרבותית לאומית - לכיסוי ההפסדים של שנת הקורונה. אבל העובדה שרשתות הקולנוע עובדות בינן ובין עצמן, בלי לערב את הציבור בשיקוליהן, יוצרת שוב ושוב ניכור בין הצופים ובין אלה שאמורים לספק להם שירות, ואף פעם לא מצליחים לעשות את זה בשקיפות ועם אהבת קולנוע שהיא חזקה יותר מאהבת כסף. שנת הקורונה היא עדות עצובה, אך לא מפתיעה, ליחס הגרוע שהמפיצים ובעלי בתי הקולנוע נותנים למי שהם רוצים לשמר כלקוחות נאמנים. זו היתה שנה שבה השמרנות וחוסר היצירתיות שלהם היתה טראגית לתעשייה שלמה. אם בתי הקולנוע לא ימצאו דרך מיידית לרצות את חובבי הקולנוע, יש סיכוי שבקיץ, כשהרשתות ייפתחו, מי שיגיעו אליהן יהיו רק הילדים. נראה אותן שורדים אז.
מתיאטראות ישראל נמסר בתגובה: "הסיבה היחידה המונעת את פתיחת הקולנועים היא האיסור על כניסת ילדים מתחת לגיל 16 לאולמות הקולנוע ללא בדיקת קורונה. הפעלת בתי הקולנוע ללא כניסת ילדים ונוער אינה כלכלית. הנושא נידון מול משרדי הממשלה ואנו מקווים שיימצא פתרון שיאפשר את פתיחת האולמות בהקדם. להחלטה אין ולא היה שום קשר לדיסני או לסרט זה או אחר".
ממשרד הבריאות נמסר: "על פי התקנות הקיימות אין מניעה לפתוח בתי קולנוע במסגרת תו ירוק, בדומה לחללים סגורים באולמות תרבות. הסיבה שבתי הקולנוע נפתחו באופן חלקי היא שחלק עיקרי מהקהל שלהם הוא ילדים שאינם מחוסנים ומחויבים בביצוע בדיקות מהירו כדי להיכנס. מכיוון שמודל הבדיקות המהירות אינו כלכלי למרבית בתי הקולנוע הם אינם פותחים, וזאת בשונה מאולמות תרבות אחרים. אנו מודעים לנקודה זו ומקיימים שיח עם בעלי הקולנוע על מנת לקדם פתרונות שיאפשרו כניסת ילדים באופן שיהיה בטוח בריאותית ומשתלם כלכלית".