האוצר: "לא חל ייקור בתשומות של היבואנים"
האוצר: "לא חל ייקור בתשומות של היבואנים"
בדיון על יוקר המחיה בוועדת הכלכלה טענה נציגת האוצר שלאור רווחי הספקים, אין שחר לטענה שההתייקרויות נועדו למנוע הפסדים. וכרגיל, לא הוחלט על אף צעד מעשי
אם היה צורך בהוכחה לכך שהטיפול ביוקר המחיה אינו על סדר היום של הממשלה, אפשר היה למצוא אותה בדיון שהתקיים היום (ב') בוועדת הכלכלה, בראשות ח"כ דוד ביטן. שעתיים וחצי של תירוצים, התחמקויות וזיהוי הזדמנות להעביר שינויים שיפגעו בצרכנים – הסתיימו ללא כל החלטה והיוו מסך עשן שהעניק תחושה שהנושא בטיפול.
ועדת הכלכלה התכנסה אחרי שעליות המחירים של מוצרי המזון והצריכה כבר זינקו, והיא איפשרה לרשות התחרות להסיר אחריות מכשל שוק, ולקמעונאים בעלי העניין להציע פתרונות שייטיבו בעיקר עם עצמם.
אף שביטן הצהיר כי לא יקבל היעדרות של חברות המזון הגדולות ורשתות השיווק, לדיון לא הגיעו הספקים עצמם, שהעדיפו לשלוח את מנכ"ל התאחדות התעשיינים רון תומר שטען בתוקף כי "בישראל לא יקר". לטענת תומר, מדד המחירים בישראל ובאירופה היה דומה לאורך השנים, עד שב־2007 נפתח פער של 35% לעומת ה־OECD שנבע בעיקר מהתחזקות השקל.
נציגת משרד האוצר גלית בן נאים הזכירה שנתוני היבואנים, כפי שדווחו לרשות המסים, אינם תומכים בטענות שהעלאת המחירים היתה כורח שנבע מעלייה בתשומות: "בדקנו את נתוני רשות המסים, תוך התמקדות בספקים הגדולים הפרטיים. הם טוענים שעלו להם התשומות, ולכן חייבים להעלות מחירים, אבל הנתונים מראים ששיעור הרווח לפני מס של עשר יבואניות מזון וטואלטיקה עמד ב־2020 על 12.5%, שזה מאוד גבוה לחברות שעוסקות בתיווך סיטונאי. הנתונים החלקיים של 2021 מראים שרמת הרווחיות נשמרה, ולא רואים רקע לטענות שלהם שאין ברירה וחייבים להעלות מחירים אחרת ייקלעו להפסדים".
בן נאים ציינה כי בדיקת הנתונים לאורך 20 השנים האחרונות הראתה שהקפיצה הגדולה בשיעור הרווח לפני מס היתה עם קריסת קלאבמרקט, כיוון שאז פחתה התחרות בין הקמעונאים ולא הופעל לחץ על הספקים להוריד מחירים. משם החל לעלות שיעור הרווח לפני מס, והמשיך לעלות למרות התחזקות השקל, שלא תורגמה להורדת מחירים. תמונה דומה נרשמה בתקופת הקורונה: "רק ב־2017 התחלנו לראות מגמה של ירידה בשיעור הרווח לפני מס, שירד מ־14% ל־12.5%, שזה עדיין מאוד גבוה, ומאז הרווח חזר לעלות ב־2020 על רקע הקורונה כשהספקים הקטנים התקשו לייבא סחורה לארץ, והגדולים התחזקו".
ראשי חברות המזון ומוצרי הצריכה הגדולות כמו תנובה, שטראוס, אסם, סנו וחוגלה לא טרחו להגיע, והסתפקו בייצוג של תומר, ככל הנראה כיוון שעליות המחירים שדרשו כבר נכנסו לתוקף, כך שהדיון מתקיים הרבה אחרי שהסוסים ברחו מהאורווה.
אם היה ספק בכך שהדיון חסר ערך, הקושי של הממונה על התחרות מיכל כהן להשיב לביטן מה הכלים שהיא צריכה כדי לטפל במצב – הסיר את הספק הזה. כהן העדיפה לשוב ולחזור על המנטרה הקבועה שהרשות מטפלת במקטע הספקים הריכוזי, והתעלמה מעוצמתם של שלושת הקמעונאים הגדולים, שהם במקביל גם יבואנים וספקים באמצעות המותג הפרטי שלהם.
גם כשעלתה טענה שקמעונאים מנצלים את היותם שחקנים יחידים באזור מסוים לטובת גביית מחיר גבוה מהצרכנים, או נמנעים מפתיחת חנויות ביישובים קטנים, התעקשה כהן להסיר מהם אחריות ולטעון שהפתרון נמצא במקטע הספקים. כהן טענה שחיוב קמעונאים בפריסה מלאה אינו בסמכותה. כשביטן שאל אם תרצה לקבל סמכות לכך בחוק, השיבה כהן: "זאת לא סמכות שהיא תחרותית וזה לא מעודד תחרות. מה שיגביר תחרות זה עוד ספקים".
בעוד הספקים והיבואנים כאמור לא הגיעו לדיון, מצד הקמעונאים הגיעו יועצים משפטיים, למעט איתן יוחננוף ורמי לוי שהגיעו בעצמם. לוי טען שיש להוריד רגולציה, מכסים ומסים. באופן לא מפתיע, שלף לוי את נושא סימון המחירים שהקמעונאים באמצעות חברי כנסת שונים מנסים לבטל זה שני עשורים: "ברגע שיבטלו את סימון המחירים, עלויות התפעול שלנו ירדו ואוטומטית המחיר לצרכן ירד. שרת הכלכלה הקודמת (אורנה ברביבאי — נ"ק) בדקה ואמרה שאני צודק, אבל אתה יודע למה היא לא עשתה את זה? כי כשבאה לעשות את זה בא עיתונאי ואיים עליה". יוחננוף מצדו העלה את נושא התביעות הייצוגיות שמוגשות נגד הקמעונאים, שמגלגלים את ההוצאות בגינן, בהיקף של 450 מיליון שקל, על הצרכנים.
מיכאל ביטון, שכיהן כיו"ר הוועדה בכנסת הקודמת, הדף את טענות לוי: "הורדת מדבקות המחירים לא תאפשר לצרכן להשוות מחירים. אין תחרות ברשתות המזון, והממונה עוד חוקרת אירועים של תיאומי מחירים ברשתות".
