פרשנותליברמן, ברביבאי וכהן מציגים: תרגיל ביוקר המחיה עם שלושה נעלמים
פרשנות
ליברמן, ברביבאי וכהן מציגים: תרגיל ביוקר המחיה עם שלושה נעלמים
ענקיות מוצרי הצריכה - דיפלומט, חוגלה ושסטוביץ - הודיעו בזו אחר זו על התייקרויות. שרי האוצר והכלכלה, ביחד עם הממונה על התחרות, שרק לפני חצי שנה התהדרו בהצגת צעדים לבלימת יוקר המחיה, נאלמו דום. על רשות התחרות חובה לבחון את רווחיותן, גם אם עליות המחירים בעולם משתוללות
שיח עליות המחירים שהתחיל לפני שמונה חודשים הוביל את רשות התחרות לפתוח בחקירה בחשד להסדר כובל בין ספקי המזון ומוצרי הצריכה ובין הקמעונאים. אלא שמאז החקירה מתנהלת בעצלתיים, ובמקביל בשבועיים האחרונים הנושא חוזר - שלוש חברות צריכה ענקיות, דיפלומט, חוגלה ושסטוביץ, שמתחרות באותן קטגוריות ושולטות באותם שווקים, הודיעו על עליות מחירים בסמיכות של ימים זו מזו.
החגיגה על חשבון הציבור מתאפשרת בעיקר נוכח היעלמותם של שלושה גורמים מרכזיים: שר האוצר אביגדור ליברמן, שרת הכלכלה אורנה ברביבאי והממונה על התחרות מיכל כהן. ייתכן כי הסמיכות לבחירות גורמת לשרים להרחיק עצמם מהנושא, אך פיזור הכנסת הוא רק תירוץ לשלושת הרגולטורים שמיהרו לתפוס כותרות על מאבק ביוקר המחיה רק לא מזמן.
לפני כמה חודשים, כשעליות המחירים איימו על חג הפסח, השלושה איימו בסנקציות חמורות על חברות שביקשו לייקר מוצרים, שלחו מכתבים והתבטאו בתקיפות בנושא באמצעי התקשורת. כשהבחירות עוד לא נראו באופק, ליברמן כינס מסיבת עיתונאים חגיגית שבה הציג צעדים לבלימת יוקר המחיה, ובהם חשיפת דו"חות כספיים של חברות פרטיות, הכבדת התנאים למיזוגים והתערבות בהסכמי בלעדיות שיש ליבואנים עם היצרנים הבינלאומיים, אשר מקשים על יבוא מקביל של מוצרים במחירים נמוכים.
אמנם פיזור הכנסת לא איפשר לקדם חקיקה נדרשת, אבל הוא לא מונע מליברמן וברביבאי לצאת באמירה משמעותית בנושא, כמו גם לפנות לכהן בבקשה להעמיק את החקירה באופן שיבחן את רווחיות היבואניות. מבנה השוק הישראלי הריכוזי, שהוביל את שסטוביץ, דיפלומט, חוגלה ויבואניות נוספות, לגודלן כיום, מחייב רפורמה מקיפה - וחשיפת רווחיותן היא הצעד הראשון לכך.
דיפלומט, יבואנית המזון ומוצרי הצריכה החמישית בגודלה בארץ, היא שהחזירה את השיח לשולחן, כשהודיעה כי תעלה מחירים באוגוסט בעד 16%. כעבור שבוע הודיעה קימברלי קלארק (חוגלה), החברה השמינית בגודלה, על העלאת מחירים בעד 9.6%. ביום למחרת שסטוביץ, החותמת את רשימת 10 הספקים הגדולים בארץ, עדכנה כי תייקר את מוצריה בעד 14%.
הקשר בין שלוש החברות לא מסתכם בכך שהן משתייכות לעשרת הספקים הגדולים בשוק, שאחראים לפי נתוני סטורנקסט על 51.8% ממכירות מוצרי הצריכה, או בסמיכות של העלאת המחירים, אלא גם בחפיפה בפעילותן. כך, לדוגמה, שולטות חוגלה ודיפלומט עם מותגי האגיס, טיטולים ופמפרס ב־85% משוק החיתולים המגלגל 607 מיליון שקל בשנה. ביחד עם שסטוביץ הן כבר שולטות ב־90% משוק מוצרי ההיגיינה הנשית המגלגל 362 מיליון שקל בשנה. החפיפה מתקיימת גם בפעילות של שסטוביץ ודיפלומט בקטגוריית הטונה, שבה שולטות שתי החברות יחד בכ־48%. לא מדובר במקרה חריג. בנובמבר האחרון סנו, השולטת יחד עם חוגלה ב־77% ממכירות נייר הטואלט, יישרה קו אחרי חוגלה והעלתה מחירים בשיעור דומה.
החברות נימקו את המהלך בעובדה שהספקים שלהן העלו את מחירי המכירה. מדובר בטיעון שמצדיק פשיטה על משרדי החברות, או לפחות בירור של חוקרי רשות התחרות בניסיון לבדוק האם אכן העלו יצרני המוצרים את המחירים לחברות המפיצות, בכמה אחוזים ומתי בדיוק נרשמה ההעלאה.
ברשות התחרות ערים לפערים החריגים בין מחירי מוצרי היגיינה אישית בישראל ביחס לעולם, וכתוצאה מכך לרווחיות החריגה של יבואנים בתחום. רק בפברואר החולף חשף דו"ח הכלכלנית הראשית באוצר כי שיעור הרווחיות של עשרת היבואנים הפרטיים הגדולים בתחומי המזון (ללא חלב ובשר) והטואלטיקה עמד על 12.5% בשנת 2019. מדובר ברווחיות הגבוהה פי 2.3 משאר השחקנים בענף, אשר הוגדרה על ידי האוצר כשיעור "חריג לענף מסחר סיטונאי".
בניסיון להיאבק בכך קבע משרד הכלכלה לפני ארבע שנים חובת הצגת השוואת מחירים של 12 מוצרי טואלטיקה נבחרים במדפי רשתות השיווק, אשר כונתה "רפורמת השיימינג". ערב הרפורמה היו המחירים של מוצרים אלו בישראל גבוהים בעד 140% ביחס לעולם. עם כניסת הרפורמה ירד מחירם במעט בלבד, ככל הנראה בהיעדר תחליפים, כיוון ששני יבואנים שולטים בכ־80% מהמכירות.
דיויד גילה, שהיה הממונה על התחרות עד לפני שבע שנים והיה אחראי לחוק המזון, קבע בניסיון לצמצם את פערי המחיר, כי רווחיות סבירה של חברה היא עד 20%. שיעור זה הוא הגדיר כ"נמל מבטחים" ומעליו — החברה גובה רווחיות חריגה. מחליפתו, מיכל הלפרין, בחרה לבטל את הקביעה, אולם עדיין יש בידי הרשות היכולת לבחון רווחיות של מונופול ולפעול נגדו, אם תמצא שהיא חריגה רק כי אין לו תחרות. מדובר בניצול לרעה של כוח מונופוליסטי בדרך של קביעת מחיר מופרז, שאפשר היה לצפות מהרשות לכל הפחות לבחון במקרה זה. דו"חותיה של דיפלומט, שהפכה לחברה ציבורית לפני כשנה וחצי, מציגים כי הרווחיות הגולמית, המשקפת את הפער בין מחירי הקנייה של המוצר מהיצרן, למחירו לצרכן, גבוהה משמעותית בישראל (21.3%) ביחס למדינות נוספות שבהן פועלת החברה, דוגמת דרום אפריקה וניו זילנד (17%).
השתיקה של ליברמן, ברביבאי וכהן נותנת לספקים הממתינים מהצד לגיטימציה לפעול. מדובר בחברות משמעותיות ביותר, שעדיין לא העלו מחירים, ובראשן אסם נסטלה שהכריזה בשנה שעברה על העלאת מחירים וחזרה בה בלחץ משרד האוצר. גם ביוניליוור צופים מהצד — החברות־האמהות של השלוחות בישראל כבר העלו מחירים ברחבי העולם בשיעור של 8% לפחות, ויוניליוור כבר הודיעה על העלאות מחיר נוספות בטווח הקרוב. שתי החברות סירבו אתמול להגיב לפניית "כלכליסט" בשאלה האם הן בוחנות העלאת מחירים.
מי שצפויות לפעול במקביל הן תנובה, מובילת שוק המזון, שטראוס, השנייה בגודלה, וטרה של החברה המרכזית (קוקה־קולה ישראל), שממתינות זה כשלושה שבועות לחתימת ליברמן על צו עדכון מחירי החלב שבפיקוח. אם לא ייחתם הצו, המחלבות צפויות להוביל מהלך העלאת מחירי כלל מוצרי החלב, למעט אלו שתחת צו הפיקוח על המחירים. על רקע זה נדרשות תגובה מהירה של הרגולטורים ומציאת פתרונות שיאפשרו את בלימת גל ההתייקרויות שעוד לא הגיע לסיומו.
