בדיזנגוף סנטר משלבים בין קיימות לעסקים: "בלי רגולציה לא תהיה פה חקלאות אורבנית"
בדיזנגוף סנטר משלבים בין קיימות לעסקים: "בלי רגולציה לא תהיה פה חקלאות אורבנית"
חממה על הגג, קומפוסטר במרתף ומטרה לאפס פליטות תוך שש שנים הופכים את דיזנגוף סנטר התל אביבי לאחד ממיזמי הסביבה החדשניים והחלוציים בישראל. "אנחנו מרוויחים מכך כסף, אבל בלי התערבות הממשלה לא יקומו לנו ממשיכים", אומרים הבעלים
במבט מבחוץ הוא הדיזנגוף סנטר נראה כמו עוד קניון גדול ומסורבל אך מי שביקרו בשנים האחרונות יתקשו למצוא בישראל, ואולי בכלל, מרכז מסחרי דומה, שיש בו חממה קהילתית־סביבתית: בגג הקניון מצוי ה"סנטר פארק" ושם מתעופפים פרפרים ודבורים שהקניון עבורם הוא בית; במרתף מתגוררים עטלפים, ובקומות השונות נערכות סדנאות לשיפוץ אופניים, תפירת תחפושות מבגדים ישנים וגינון אורבני, ואפילו קומפוסטר תעשייתי ענק שמצליח לחסוך לעירייה כל חודש כסף על פינוי פסולת.
משפחת פילץ, המחזיקה בבעלות משותפת בדיזנגוף סנטר ביחד עם יורשיו של איש העסקים שמואל פלאטו שרון, החליטה להפוך את העסק הפרטי שלה למודל לשילוב בין קיימות לעסקים. הם כבר הצליחו להפחית את פליטת גזי החממה של הקניון ב־64% מאז שנת 2014, להתייעל אנרגטית, ואף הצהירו שיגיעו לאיפוס פחמני ב־2028, יותר משלושה עשורים לפני היעד המדינתי.
אולי דווקא בגלל שהאחים דן ואלון פילץ הצליחו להקים מין אימפריה של קיימות, הם מדברים על הקשיים שעומדים בפני עסקים שרצים קדימה בתחום, בזמן שהמדינה עדיין משתרכת הרחק מאחור, עם רגולציה מיושנת.
מרכז הקיימות שעל גג הסנטר, מקבץ מדי יום תלמידים לסדנאות פופולריות בנושאי סביבה, חשיבות המגוון הביולוגי, גידול ירקות הידרופוני ועוד. אבל במשך שלוש שניםפעלה בו גם חממה מסחרית של חקלאות אורבנית הידרופונית. דן פילץ האמין בכל כוחו שהמיזם יצליח לקיים את עצמו, ולהראות איך עושים חקלאות גגות. ״בסוף, נכשלנו כלכלית״, הוא מודה. ״אנחנו אנשי עסקים. זה לא כיף ליזום פרויקט כזה ובסוף להפסיד כסף. אולי הקדמנו את זמננו״.
פילץ מונה באריכות את היתרונות הרבים של חקלאות גגות אורבנית: חיסכון במים, היעדר מזיקים, ״הסחורה הכי טרייה בעולם״, חיסכון באריזה ושינוע, "אם היתה רגולציה שתומכת בחקלאות גגות עירונית זה היה מצליח: היתה לנו ארנונה עסקית גבוהה מאוד, והורידו לנו אותה לתעשייתית. אבל זאת עדיין לא ארנונה חקלאית. העירייה ניסתה לעזור לנו אבל זה לא עלה לוועדת חריגים של משרד הפנים, וזה לא קרה. הצטרפו לזה עוד בעיות רגולטוריות. למשל, דרשו מאיתנו להקים חדר קירור. אף אחד לא ישב לחשוב איך דבר כזה יראה על גג של בניין בעיר. כשתוהים אם תהיה חקלאות אורבנית בישראל — הממשלה צריכה לעשות משהו שהוא בינמשרדי, חוצה תחומים ומגזרים, ולכתוב תקנות לכך מאל"ף ועד ת"ו ולסלול את הדרך".
זאת גם היתה תקופה שהידע המקצועי בתחום, היה מצומצם.
״נכון. לא הצלחנו לגדל מספיק תוצרת. התוכנית העסקית שלנו היתה ל־15 אלף יחידות, ובפועל הגענו ל־8,000. היה לנו קשה לייצר מודל תמחור, , היו לנו קשיים בשיווק ובהפצהההתעסקות היתה אינסופית וזה היה גדול עלינו, ובסוף ביטלנו את הפרויקט".
היום בוחנים שם מודל אחר: פאנלים סולאריים עם גידולים הידרופוניים תחתיהם של חברת בינג קלימה "זו מערכת גם מעלה את התפוקה של הגידול, בכ־30% כי היא שומרת על מי ההשקייה צוננים ומייצרת הצללה״.
מלבד תקנות והסרת מכשולים רגולטוריים, מה עוד המדינה יכולה לעשות?
״בעבר, לפאנלים סולאריים לא היתה כדאיות כלכלית. אבל הממשלות באירופה הבטיחו סובסידיה כבדה כדי לתמרץ את זה. הנפח גדל, ומפעלים וסטארט־אפים התחילו להיכנס לתחום. היום, זה החשמל הזול בעולם. זה בזכות ממשלות שתמכו בהתחלה ויצרו שוק. השוק הפרטי השלים את מה שהיה חסר, וזה הוליד מערכות זולות ויעילות. חקלאות אורבנית נמצאת באותו שלב. אם מחר המדינה תפנה לשם כסף, עוד חמש שנים הדבר הזה יראה אחרת״.
כחלק מצמצום הפליטות של הסנטר, ביצע הקניון צעדים הנדסיים כדי לחסוך בחשמל. החלפת משאבות, בידוד חלונות, שינו את משטר ההפעלה של התאורה והמיזוג, החליפו דרגנועים ומעליות, ועוד. צמצום ההשפעה הסביבתית השלילית של הקניון, הובילה גם לחיסכון של יותר ממיליון שקל בשנה בחשמל. ״זה מהלך סופר־כלכלי. עשינו פעולות עם החזר השקעה של 4־7 שנים. איפה עוד מקבלים כאלו תשואות של 20%? אנחנו חוסכים בחשמל ובכסף״.
איך תגיעו לאפס פליטות עד 2028?
״אם נוכל לקנות חשמל נקי נקדים את היעד בהרבה. כרגע המדינה לא מאפשרת לנו (ב־2024, ייכנס לתוקף השלב ברפורמה במשק החשמל שיאפשר זאת — ש.א). אנחנו רוצים לקנות חשמל סולארי שייצרו אותו על גגות בנגב. הטכנולוגיה קיימת,רק שזה עדיין לא אפשרי. זה יאפשר לגורם אחד להפיק חשמל סולארי ולמכור לגורם צד ג׳ את החשמל במקום אחר. מ־2014 אנחנו קונים חשמל שמופק מגז בעצמנו, אבל שמש עדיין אי אפשר״.
כלומר אתם לא מפחיתים בפועל פליטות אלא מבצעים פרויקטים סביבתיים שיפצו על הפליטות.
״כל שנה אנחנו נוטעים 1,500 עצים. אנחנו מגדלים אצלנו שנה ואז תורמים להרי ירושלים, לכרמל, לעוטף עזה ולספארי. עד עכשיו תרמנו יותר מ־13 אלף עצים. אין לנו מעקב מדויק כדי לומר כמה מהם שרדו. זה חלק מהבעיה הגדולה בעניין הקיזוז הפחמני. לכן, אנחנו סופרים לצורך הזה חצי ממה שאנחנו שותלים״.
עניין אחר הוא הפסולת: קניונים יוצרים כמות אדירה של אשפה שהופכת לבעיה סביבתית רצינית: מזיהום אוויר בשל שינוע במשאיות, ועד לפליטות גזי חממה במדינה שמטמינה יותר מ־80% מהפסולת שלה באדמה. בסנטר, עובדי הניקיון, המועסקים בהעסקה ישירה, הפכו לעובדי מיחזור. את הקרטונים הנערמים בחנויות הם אוספים, אורזים בדבוקות ומוכרים לציבור, שיכול להשתמש בהם לטובת מעברי דירה. "90% מהסכום, זורם לשכרם. זה מעלה את השכר שלהם ויש להם מטרה חדשה, הם מתייחסים לפסולת כפוטנציאל לחומר גלם. ככל שהעובדים שלנו ירוויחו יותר כסף, אנחנו נזהם פחות. אנחנו אוספים ומוכרים גם פלטות עץ וברזל ורוצים להתרחב גם לאיסוף פסולת אלקטרונית. למה אי אפשר לעשות את זה ברשויות מקומיות, בבתי מלון, בעוד קניונים? המודל הזה נכון לכל מבני הציבור במדינה".
עוד בעניין הטיפול בפסולת, במרתף הסנטר נחנך לפני כשנה הקומפוסטר התעשייתי הגדול בישראל. בזמן שהמדינה לא מצליחה להתמודד עם כמויות האשפה הגדלות ושטחי הטמנת הפסולת אוזלים, דווקא קניון החליט לצמצם את הפסולת שלו. לקומפוסטר הענק של חברת אקודראם מעבירים את שאריות המזון מדי יום, והעירייה מובילה אליו גזם. הוא מסוגל לטפל בכחצי טון פסולת אורגנית ביום, ולהפוך אותה לקומפוסט.
״זה עניין חשוב מאוד מבחינה סביבתית, אבל לעסקים קשה לאמץ פתרונות כאלו, כי אין תמריצים מתאימים לכך. כאן לפי החישוב שלנו אנחנו חוסכים לעירייה כ־150 אלף שקל בשנה על פינוי פסולת אבל לא מקבלים בחזרה את הסכום הזה. באסטרטגיית הפסולת של המשרד להגנת הסביבה דיברו על תקנות של פסולת עודפת — תשלמי על כמה שאת זורקת. אם זה היה קורה, זה היה מגדיל את המוטיבציה של העסקים לבצע צעדים כאלו. אנחנו גם צריכים לתת איזשהו תמריץ לעסקים בקניון כדי לעודד אותם לטפל בפסולת הזואנחנו עושים את זה כדי לתת דוגמה ולומר ׳חברה, תצטרפו לדבר הזה׳״.
