הצוואה של רב סרן טל גרושקה ז"ל: תתקשרו לסבא וסבתא
הצוואה של רב סרן טל גרושקה ז"ל: תתקשרו לסבא וסבתא
טל נהרג בהיתקלות עם מחבלים בעוטף עזה בבוקרו השחור של ה-7 בנובמבר, הוא היה לוחם ומפקד אהוב. אחיו, איתי ביכלר, מספר על צוואתו, ומסביר למה כולנו צריכים עכשיו אמא
אחי, רב סרן טל גרושקה זיכרו לברכה, מ״פ בנח״ל נפל בקרב ביום הראשון ללחימה. טל היה בחור יוצא דופן, מחונן בנגינה בפסנתר, התבטא בכתב ובמשחק בכשרון רב ,ולאחר מכן גם היה חייל ומפקד יוצא דופן.
המשפחה שלנו טענה אותו בהרבה מאוד ערכים וכלים שעיצבו והפכו אותו למי שהוא.
אחד הסיפורים הכי מרגשים על טל היה שלפני כל יציאה לסופ״ש הורה לחיילים להוציא ניידים ולהתקשר לסבא וסבתא להגיד שבת שלום.
יוסי אביו הוא מוזיקאי בחסד ואמא שלנו היתה מחנכת ומורה ללשון שנים רבות בטרם יציאתה לפנסיה. היא חינכה מאות ילדים שעד היום מדברים עליה כאדם הכי משמעותי בחייהם, וראיתי לא פעם כמה היא נבוכה שהיא לא זוכרת את האמא של הילד שהיללה אותה בדמעות של התרגשות.
במשפחתי יש עוד לא מעט לביאות שמחזיקת את כולנו ברגעים הקשים האלה ויצא לי לחשוב הרבה על משפחה בזמן האחרון ובעיקר על האמהות והנשים שלנו.
בזמן מלחמה אנחנו בדרך כלל מזיזים מהשולחן גם את מעט הנשים שהגיעו לשם ומחליפים אותם בגברים שימושיים, גנרלים, אנשי שב״כ ואנשי צבא והדיון הופך למיליטריסטי ועמוס טסטוסטרון. זה אינסטינקט הגיוני אבל אני רוצה לספר לכם דווקא על 3 נשים שהכרתי בתוך השכול שהיו עבורי ועבור משפחתי אור בחשיכה.
הראשונה היא קורן, קצינת הנפגעים שהגיעה לבשר לנו את הבשורה הקשה מכל. הייתי שמח לא להכיר אותה בכלל אבל אם נאלצים להתבשר בכזו בשורה, נשים כמו קורן הן אלו שתרצו לצידכם. זו הכתף התומכת, הירידה לפרטים, מתן התשובות לשאלות הקשות והליווי לאורך השבעה והלוויה באמפטיה והכלה אינסופית.
השניה היא אלה, אשתו של המג״ד של טל, היא דאגה לבקר אותנו בשם בעלה, נתנה לנו הרבה כוחות וגם התחזקה בעצמה. בתוך האירוע המטלטל הזה שבו גם היא נמצאת בקושי מאוד גדול היא הצליחה להכיל אותנו כמשפחה וגם העברנו דרכה חיזוק וחיבוק שהיה לנו מאוד חשוב להעניק למג״ד ולחיילים לפני המשימות שעומדות בפניהם.
והאחרונה היא שרון הלוי, אשת הרמטכ״ל שבאה לנחם אותנו. בתוך הזעם הציבורי העצום היא לקחה על עצמה לעשות מעשה שדי ברור שלפוליטיקאים שלנו אין אומץ לעשות, לבקר את המשפחות השכולות, היא ייצגה את הדרג הצבאי שעסוק בלחימה למרות שלא היתה לה שום חובה כזו.
הכרתי אשה רגישה, אותנטית, חזקה. סיפרנו לה על טל לפרטים ולמרות שהיא מבקרת עשרות משפחות, חלקם ביקורים לא קלים בכלל, נתנה את כל תשומת הלב ואת ההרגשה שהיא איתנו ממש.
מלחמה היא בדרך כלל עסק של גברים, אבל הנשים שלנו הן אלה שעושות את ההבדל בינינו לבין האויבים שלנו, אולי אם היתה קצת יותר אהבה, חמלה ותמיכה מהנשים בצד השני לא היו נוצרות מפלצות כאלה.
באופן אישי התחדד לי יותר מתמיד שהעליונות המוסרית שלנו עוברת דרך הנשים שלנו והמשפחתיות שלנו, ושהדרך שלנו לנצח תהיה בין היתר בשילוב כמה שיותר נשים בעמדות מפתח, לא בשם רפורמה מקושקשת אלא בשם הכמקצועיות שלהן בתחומן וביכולת שלהן להתנהג אחרת, לראות אחרת ולהביא ראיית עולם שונה. בואו, כבר ראינו למה הגברים מסוגלים.
ולסיום בנימה אישית, הסתבר לנו בשבוע הנורא הזה כמה החיים שבריריים, אז אני ארחיב את צוואתו של טל ואציע לכם מעבר לשיחת טלפון עם סבא וסבתא שתתקשרו גם לאמא, תשאלו לשלומה ותספרו לה שאתם אוהבים אותה. בכל גיל אנחנו זקוקים לאמא, בעיקר בתקופה הזו.
