להתמסחר בלי להסתחרר: כשהמוזיקאים פגשו את חברות הפרסום
להתמסחר בלי להסתחרר: כשהמוזיקאים פגשו את חברות הפרסום
קליפים מוזיקליים של אמנים בינלאומיים הם פלטפורמה מצוינת עבור מותגים לחשוף את עצמם ואת המוצרים שלהם, אבל איך עושים את זה בלי להביך את האמן ולהגחיך את המותג? איתי ביכלר עם מצעד הפרסומות חסרות הבושה בקליפים, ועם אלו שעשו זאת כמעט בלי שנרגיש
40% מסך הצפיות ביוטיוב הן בתוכן מוזיקלי, אלו מיליארדי צפיות שתעשיית הפרסום תמיד שמחה לנצל לטובתה. פרט לפרסומות הידועות לשמצה בין השירים בשירותי הסטרימינג השונים, למפרסמים יש מוטיבציה להחדיר את המותגים שלהם לתוך הקליפים, ממש כחלק אינטגרלי מהתוכן הנצפה. כדי לייצר את שיתוף הפעולה הזה המפרסמים מוכנים לשלשל לכיסי האמנים סכומים משמעותיים, אבל לא רק הכסף משחק תפקיד כאן, גם המוניטין.
האמן, מנהליו ויוצרי הקליפ צריכים למצוא את המינון והתזמון הנכון לחשיפת המותג בקטע הוידאו הקצרצר בלי שזה יורגש, ו"להחליק" את הפרסומת לצופה ושהיא לא תפריע לחוויה הכללית ולא תהפוך את ההתמסחרות לבדיחה. במקרה של קולדפליי זה עבד לא רע בקליפ Adventure of a Lifetime, שם שולב רמקול של חברת beats בצורה אלגנטית, אבל מהצד השני בקליפ No Brainer של די ג'יי חאלד וג'סטין ביבר, לדחוף 6 מותגים שונים לקליפ אחד, מרגיש סר טעם בלשון המעטה. ויש דוגמאות נוספות, אפילו כאלו מפתיעות מהעבר - כמו למשל: איפה נירוונה שילבה פרסומת בקליפ?
