ניתוחבדרך למסך: הסרת כל פיקוח על השידורים?
ניתוח
בדרך למסך: הסרת כל פיקוח על השידורים?
הסכסוכים בשוק התקשורת - בין ערוץ 14 לפרטנר ובין HOT לקשת - הם תוצאה של כישלון ממשלתי מתמשך באסדרת התחום. כעת על המדינה לבחור בין הפרדת ספקי תוכן ושידורים, לבין השארת רגולציה מינימלית שתהיה "אדישה" טכנולוגית
לפני כשבועיים הוציא ערוץ 14 פנייה חריגה ללקוחות פרטנר TV: "החל מיום רביעי, יופסקו שידורי הערוץ בפרטנרTV". ההודעה הגיעה לאחר פיצוץ המשא ומתן בין הצדדים על הסכום אותו דורשים בערוץ 14 מפרטנר על מנת לספק את התוכן של הערוץ בפלטפורמה. נכון להיום הערוץ ממשיך לשדר בפרטנר TV, על אף האיומים. סכסוך נוסף בשוק השידורים שכעת נדון בבג"ץ הוא בין חברת HOT לקשת סביב ההקמה של מיזם הסטרימינג של קשת — freeTV. המחלוקת נוגעת לסכום שתשלם HOT עבור אספקת התכנים של קשת ב־VOD.
על אף שמדובר בחברות שונות, שני הסכסוכים הם סימפטום של אותה מחלה — במשרד התקשורת שכחו את האינטרנט, או לפחות נכשלו בניסיונות להתאים את עצמם אליו ולשוק השידורים המשתנה.
בעבר, שוק השידורים היה פשוט ומבוסס על שתי פלטפורמות עיקריות — כבלים או לוויין, עליהם אחראית המועצה לכבלים ולווין. את התוכן, בעיקר בתחום החדשות, מספקים ערוצים ליניאריים – ערוץ 1, ערוץ 2 (שפוצל לרשת וקשת) ובהמשך ערוץ 10. על אלו מפקחת הרשות השנייה.
עם השנים נכנסה לחיינו טכנולוגיה חדשה, שלמרות שכבר נדמית ערכאית, במשרד התקשורת עדיין לא יודע להתמודד איתה: האינטרנט. התוכן המועבר לצופים כבר לא נשען על שתי ענקיות תשתית, אלא גם על ספקיות OTT, כגון פרטנר TV וסלקום TV, ושירותי הסטרימינג הבינלאומיים – ובראשם נטפליקס. השחקניות החדשות הן לא כוח שניתן להמשיך להתעלם מקיומו: על פי הערכת משרד התקשורת, נכון לסוף 2021 יותר ממיליון משקי בית בישראל החזיקו בחשבון נטפליקס, ו־200 אלף נוספים החזיקו בחשבון דיסני+. לפרטנר TV וסלקום TV יש ביחד כחצי מיליון מנויים נכון לסוף 2021. בסוף 2021 מספר לקוחות HOT ו־yes עמד על פחות מ־1.4 מיליון, כלומר יש כיום בישראל יותר צופים באינטרנט מאשר בכל טכנולוגיה אחרת, אך המדינה מתעלמת מכך.
ככל שכוחם של שחקני האינטרנט גובר, ההתעלמות מקביעת מגרש משחקים אחיד בין השחקנים בשוק השידורים, ללא תלות בטכנולוגיה יוצרת עיוותים גדולים יותר. כך למשל, בעוד HOT ו־yes חייבות בהשקעה בהפקות מקור ישראליות של אחוז מסוים מהכנסותיהן — בסכום מצטבר של יותר מ־200 מיליון שקל בשנה — שחקניות האינטרנט לא. ככל שנתח השוק של השחקניות בשוק השידורים יורד, כך גם תקציב ההשקעה בהפקות מקור. דו"ח של הרשות השנייה הראה כי בין השנים 2018–2019 ירדה ההשקעה בהפקות מקור ביותר מ־30 מיליון שקל. לכך תרמו גם השקת נקסט TV של HOT וסטינג TV של yes, המשדרים את התוכן על גבי רשת האינטרנט.
בדו"חות הכספיים האחרונים של בזק שיצאו בשבוע שעבר רואים את המגמה בבירור – בעוד בסוף הרבעון הראשון של 2022 רק 45% מלקוחות yes היו מחוברים על גבי תשתית האינטרנט (253 אלף לקוחות), בדו"חות האחרונים המספר עלה כבר ל־60% מהלקוחות, שהיוו 348 אלף לקוחות. מספר לקוחות החברה בתקופה זו צמח ב־3%.
עיוות נוסף נוצר בשל חובת אספקת השידורים הליניאריים. הרגולטור מחייב כיום את ערוצי הטלוויזיה המסחריים, קשת, רשת, 14, לספק את השידורים שלהם בחינם לספקיות התוכן בכבלים ובלוויין. מהצד השני, HOT ו־yes מחויבות לשדר את הערוצים, אך רק בזמן אמת. החוק לא מתייחס כלל לעובדה שצפייה בזמן אמת הולכת ונעלמת, ורבים מהצופים עושים זאת על ידי VOD או שירות התחלה מחדש. סלקום ופרטנר משלמות לקשת ורשת עשרות מיליוני שקלים בשנה עבור אספקת התוכן שלהן, אך המצב היום מעוגן בהוראת שעה שתפוג ביולי, ושר התקשורת שלמה קרעי מתנגד להארכתה. חוסר האחידות הנוכחי הוא גם הרקע לסכסוך בין ערוץ 14 ופרטנר.
במשרד התקשורת לא התעלמו לחלוטין מהשינויים בשוק התקשורת. בחלוף השנים הוקמו ועדות שונות שדנו באסדרת שוק השידורים. האחרונה שבהן, ועדת פולקמן שהגישה את המלצותיה באוגוסט 2022, התמקדה בשתי המלצות עיקריות: הקמת רגולטור אחד ללא תלות טכנולוגית, וחיוב השקעה בהפקות מקור גם לשחקני OTT וסטרימינג. כל ההמלצות נשענות על קביעה אחת — הרגולציה הקיימת לא רלבנטית.
במידה רבה המצב הקיים הוא תולדה של חילופי שרים רבים במשרד. בשנת 2019 שר התקשורת היה איוב קרא, ומאז ישבו על הכיסא ברחוב יפו בירושלים 6 שרים אחרים. חוסר היציבות הפוליטית פוגע בהפקות המקור הישראליות, ובסופו של דבר גם בצרכן הישראלי שמתמודד עם שוק מעוות ושחקנים מבולבלים.
למשרד התקשורת נותרו כיום שתי אפשרויות: הפרדה מוחלטת בין פלטפורמות השידור לספקיות התוכן, או ביטול כולל של הרגולציה בתחום. האפשרות הראשונה כוללת הגדרה של ספקיות תוכן — כמו קשת, רשת וכאן. מולן יעמדו פלטפורמות שידורים, פרטנר, סלקום נטפליקס, HOT ו־yes, שיהיו תחת רגולציה אחידה – ללא תלות באיך הן מעבירות את השידור. האפשרות השנייה היא ביטול מוחלט של ההפרדה בין ספקיות התוכן ופלטפורמות השידור ויצירת שוק חופשי אמיתי, הסרת כלל המגבלות על השוק, מלבד רגולציה מועטה מאוד, שתהיה אדישה טכנולוגית.
האפשרות השנייה אמנם קיצונית יותר, אך לא מן הנמנע שבעתיד משרד התקשורת יהיה חייב לפעול כך — כבר כיום לכל ערוץ מסחרי יש אפליקציה משלו, ושידורי הטלוויזיה על גבי האינטרנט נשענים בדרך כלל על גבי מערכת אנדרואיד או מערכת של אפל. כלומר, גם אם ערוץ 14 יפסיק לשדר בפרטנר TV, יוכלו הלקוחות להוריד את האפליקציה של הערוץ על גבי הממיר הנוכחי שלהם ולהמשיך לראות את שידורי הערוץ. ככל שהטלוויזיות הופכות לחכמות יותר, ויכולות לשדר יותר אפליקציות, האפשרות לביטול ההפרדה כליל הופכת ליותר מעשית.
ממשרד התקשורת נמסר: "משרד התקשורת פועל ללא לאות כדי לפתוח את שוק השידורים לתחרות, להכניס שחקנים חדשים ולתת במה למגוון דעות. כל זאת לצד הסרת אסדרה מיושנת וחוסמת תחרות. בקרוב יובא חוק שידורים עדכני ומקיף לכנסת. נציין כי המדיניות הליברלית החדשה שאנחנו מובילים היא זו שכבר מאפשרת לערוץ 14 ודומיו לגדול ולדרוש תשלום מספקי התכנים ולאתגר את המונופול הקיים, והיא זו שתאפשר לספקי תכנים חדשים לעודד תחרות ולהוריד מחירים. אנחנו מעדיפים התוויית מדיניות בהתאם להעדפות הצרכנים באמצעות שוק חופשי ותחרותי".
