פרשנות כניסת רשת SPAR לישראל לא תביא בשורת חיסכון לצרכנים
פרשנות
כניסת רשת SPAR לישראל לא תביא בשורת חיסכון לצרכנים
גם אם מנכ"ל קרפור לשעבר עמית זאב ימצא מקום ברחובות לרשת ההולנדית, הוא יתקשה לממש את הבטחת המחיר. בתוכניתו חסר בעיקר משקיע או שותף מקומי
שוק קמעונאות המזון הרווי, התבשר אתמול על הגעתה הצפויה של רשת SPAR ההולנדית לישראל. החברה חתמה עם עמית זאב, לשעבר מנכ"ל יינות ביתן, על מסמך כוונות וייצוג לקראת השקתה בישראל. זאב בונה בימים אלו יחד עם נציגי SPAR את השקת הרשת בישראל תחת הסכם זיכיון, שלא ברור כרגע כיצד הוא ייראה.
על פניו, מדובר בבשורה מרעננת על מהלך שנועד להגביר את התחרות בענף. אלא שגם אם מניחים לרגע לסוגיית הצורך ברשת קמעונאית נוספת לעשרות הקיימות בשוק, קשה שלא להתרשם שמדובר בנסיון גישוש שנועד "לדוג" קמעונאים קטנים שיהיו מוכנים להסב את החנויות שלהן תחת המותג ההולנדי ולשלם עבור כך תמלוגים לחברה. זאת, לאחר שככל הנראה, השיחות שקיים זאב עם קמעונאים גדולים לא נשאו פרי.
בדרך כלל, מהלך מסוג זה מתחיל בהתקשרות בין רשת מקומית לזרה, אשר יוצאות יחד למהלך משותף, בדומה לקרפור ויינות ביתן, או חיבור לקמעונאי מקומי עם נוכחות משמעותית. נכון שזאב יכול גם לצאת לדרך עצמאית, אבל אז יידרש למצוא מיקומים לחנויות, בשוק שהתחרות בו על כל נכס עזה במיוחד. אפשרות נוספת היא פעילות דומה לזו שעושה שופרסל עם חנויות הנוחות אקספרס, המבוססת על בעלי מכולות ומינימרקטים, המשמשים בעלי החנות וזכיינים של המותג. בכל אחת מהאפשרויות, זאב ישמש מעין מתווך ויגזור קופון משני הצדדים. כך או אחרת, למהלך אין היתכנות ללא כמות משמעותית של חנויות, שיצדיקו את התאמת המוצרים לשוק המקומי, כמו כשרות.
מה שעוד היה חסר בהודעה של סאפר וזאב הוא גורם פיננסי שיעמוד מאחורי המהלך. הסבת 150 סניפי יינות ביתן לקרפור הוערכה על ידי זאב עצמו לפני 3 חודשים בכ־400 מיליון שקל ועל ידי מתחרים בענף בסכום כפול. אמנם לא חסרים גופים מוסדיים שמעוניינים להשקיע בענף, אבל בשלב זה לא נראה שיש במה להשקיע.
יותר מכל, בלט היעדרה של התייחסות SPAR עצמה למהלך על הכוונה להיכנס לישראל, הסיבות שהובילו לכך והבשורה שמביאה עימה החברה. זה לא מנע מזאב להבטיח "לפעול להנגשת המוצרים הטובים בעולם במחירים הוגנים וזולים משמעותית".
מדובר בהבטחה שהושמעה גם ביינות ביתן בישרה באפריל על כניסת קרפור לישראל בנובמבר הקרוב ושווה להתעכב עליה. על פי הערכות, מחצית מסל הקניות של ישראלים מבוסס על תוצרת מקומית טרייה כמו עוף, ביצים, חלב ניגר, ירקות, פירות, לחם ועוד. לכך מתווספים מותגים מקומיים כמו פרה, טורקי או קפה נמס של עלית, במבה אסם או קורנפלקס תלמה שהישראלים מעדיפים למרות שיש תחליף זול יותר. זה משאיר את זירת המזון היבש והקפוא, טואלטיקה ומוצרי ניקיון שאפשר לייבא לישראל במחירים נמוכים מאלו שגובים היבואנים הבלעדיים. אלא שגם במקרה הזה, הפער שיוכלו להציג הרשתות שייבאו על בסיס כוח הקנייה של קרפור הצרפתית או ספאר ההולנדית לא צפוי להיות דרמטי.
היטיבה להסביר זאת מיכל כהן, הממונה על התחרות שאמרה בוועידת "כלכליסט" החודש: "אנחנו בסוף משק קטן, כלכלת אי. אנחנו לא יכולים להכניס מוצרי מזון וטואלטיקה ומוצרי צריכה אלא דרך יבוא. כל הדבר הזה מאוד מעלה את העלויות, לא נוכל להגיע ליתרונות לגודל כמו באירופה או בארה"ב".
אם בכל זאת יצליח זאב להשיק בישראל את רשת ספאר, מדובר יהיה בחידוש מרענן ברמה המותגית, אבל לא מעבר לעוד רשת חנויות שכונתיות שמלכתחילה פועלת על רווחיות גבוהה, שמשלמים הצרכנים בתמורה לנוחות הקנייה מתחת לבית.
