המערב הפרוע בשומרון: “פרויקט תמורת דירה לרב"

כתב תביעה שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים מספק הצצה נדירה להתנהלותם של חלק מוועדי היישובים ביהודה ושומרון מול קבלנים. דרישות שבמקומות מתוקנים רשויות מקומיות לא חולמות לבקש, כמו לתת במתנה דירה לרב היישוב, עוגנו בהסכמים רשמיים ביישוב רבבה.

בתביעה על 4 מיליון שקל שהגישה אינסייט בנייה, שבבעלות היזם חזי בינה, נגד הוועד המקומי של היישוב רבבה, המועצה האזורית שומרון, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה שומרון והקרן לגאולת קרקע, מתארת החברה מציאות "עגומה וקשה". לטענת החברה, שהקימה פרויקט בן 34 דירות, הרשויות מנצלות את כוחן הרב ומחזיקות ביזם כ"בן ערובה, שייעתר לכל גחמה שתעלה על רוחן כדי לקבל אישורים הנדרשים להקמת הפרויקט. התביעה הוגשה לאחר שבינה החליט לא לבנות יותר בתחום המועצה האזורית שומרון, ולהתמקד בייזום ובנייה בירושלים.

על פי התביעה, שהוגשה באמצעות עורכי הדין בועז פייל ואיל אייכל ממשרד יגאל ארנון ושות', בסוף 2011 רכשה אינסייט בנייה מהקרן לגאולת קרקע זכויות בשני מגרשים ברבבה לצורך הקמת פרויקט מגורים. בתמורה תקבל הקרן 7% ממחיר המכירה של כל דירה. אינסייט גם התחייבה לשלם לוועד היישוב כל סכום שתידרש, אך "הוועד הפעיל על התובעת לחץ פסול ובלתי חוקי, וכפה עליה להסכים לדרישות בלי חוקיות שהציב כתנאי לקידום תוכניות, מתן היתרי בנייה וטופסי אכלוס, תוך שברור לכל שללא אישור הוועד לא יינתן לתובעת אישור כלשהו על ידי המועצה".

הפרויקט ברבבה. “מחזיקים ביזם כבן ערובה, שייעתר לכל גחמה שתעלה על רוחם" צילום: בתיה פרנקל

”התאבון גדל”

לאורך הדרך, מתארת החברה, כשפנתה למועצה שומרון לקדם תוכניות או לקבלת היתרים, נדרשה להראות חתימה של ועד היישוב, אשר לטענתה העמיד אותה בפני דרישות בלתי חוקיות: "התובעת נדרשת להעניק חינם אין כסף לוועד היישוב דירה אחת מתוך הדירות שבנתה בפרויקט על מנת שתשמש דירה לרב היישוב... ואולצה להעניק לוועד היישוב חלק משטח המרתף שבנתה בפרויקט המגורים, כדי שישמש כ'לשכה לרב היישוב'".

בנוסף טוענת החברה כי אף שהקימה פרויקט קטן יחסית בן 34 דירות בלבד, אולצה לבצע עבודות פיתוח בהיקף 930 אלף שקל מחוץ לתחומי הפרויקט ובלא קשר אליו: "התיאבון גדל והתובעת נדרשה להעביר מבנים יבילים בתוך היישוב, ואף להשתתף בעלויות חגיגות יום העצמאות". ב־2013 רכשה החברה מגרש נוסף ביישוב, וכדי לקבל את אישור הוועד לבנייה, התנה הוועד את עמידתה בדרישות לגבי המגרשים הקודמים.

החברה "מצאה עצמה במצבים בלתי אפשריים. היה עליה לקדם את הפרויקטים ולעמוד בלוחות הזמנים להם התחייבה בהסכמים עם צדדים שלישיים, ומנגד הבהירו לה הנתבעות כי כל עוד לא תמלא את גחמותיהן, כולל הזזת קרוואנים ברחבי היישוב או תרומה לחגיגות העצמאות, לא יחתמו לה הנתבעות על התוכניות והאישורים ובכך יעוכב הפרויקט כולו והתובעת תעמוד בפני נזקים עצומים ההולכים וגדלים מדי יום. במצב זה נאלצה התובעת לחתום על מסמכים שונים מתוך כפייה של ממש ובהיעדר ברירה אחרת, ובין היתר להסכים להעניק לוועד היישוב דירה, שטח במרתף או לבצע עבודות פיתוח".

בסוף 2013 הודיע הוועד לחברה שכדי לקדם בנייה במגרש הנוסף, עליה לבנות חניה למועדון היישוב ולהגיע להסדר בנוגע להקמת לשכה לרב. חלופה נוספת הוצעה בעל פה, תשלום של 150 אלף שקל לוועד היישוב. ביוני 2014 מנכ"ל הוועד שטח את דרישותיו שחור על גבי לבן: "חדר לרב, 20 מ"ר עם יציאה לביוב בבינוי גמור קומפלט, ועשר מ"ר מעטפת ישמש למחסן, כמו שאתה הצעת, סה"כ 30 מ"ר... ברגע שתהיה סגירה על ה־150 אלף שקל, לא יהיה שום עיכוב". בינה העביר לוועד מסמך חתום שבו התחייב “לתת ליישוב לשכה לרב לפחות 24 מ"ר או 150 אלף שקל", ואף העביר צ’ק ביטחון.

ב־2015 בלית ברירה, לטענתה, חתמה החברה על הסכם עם ועד היישוב שלפיו היא תגיש בקשה להיתר בנייה למרתף, והיישוב יחתום על הסכמה ותמיכה בבקשה, וכן יחתום על טופס 4 לשלושת המגרשים בכפוף להעברת דירה לרב היישוב ולהעברת 24 מ"ר מתוך קומת המרתף כדי שישמשו לשכה לרב.

ב־2016 קיבלה החברה טופס אכלוס לבניינים וסירבה להעביר את הדירה בפרויקט לוועד. בתגובה הודיע הוועד כי ימנע את חיבור כל הדירות בבניינים למים. ואכן, בפברואר 2017 ניתק הוועד את המים בשתי דירות בטענות שונות. החברה פנתה לביהמ”ש לעניינים מקומיים באריאל והתיק הסתיים בפשרה. לאחר מכן הודיעה החברה לוועד כי בכוונתה למכור את הדירה בשוק החופשי, ובמרץ 2017 מכרה את הדירה לאחותו של בינה. בכתב התביעה נטען כי ועד היישוב ניתק את המים בדירה הזאת, שכבר התגוררו בה שוכרים. החברה פנתה שוב לביהמ”ש, ובינתיים פרצו נציגי הוועד לדירה, החליפו מנעולים והשתלטו על הדירה "בכח הזרוע". המרתף נאטם כתנאי לטופס 4 לבניין.

תשלום על דמי שימוש

החברה מבקשת מביהמ”ש להורות לוועד היישוב להשיב את החזקה בדירה לתובעות, להצהיר כי לוועד אין כל זכות בדירה ולהורות לקרן לגאולת קרקע למחוק את הערת האזהרה שנרשמה בעניין לטובת הוועד. בנוסף דורשת החברה לחייב את הוועד לשלם דמי שימוש על הדירה מאז תפס חזקה בנובמבר 2017 ועד שתושב הדירה לתובעות. עד כה חלפן 38 חודשים והתובעות מעריכות את השימוש בדירה ב-5,100 שקל בחודש ובצירוף הצמדה וריבית סך של 199 אלף שקל בגין בשימוש בדירה. לחילופין, אם יקבע שהדירה לא תושב

לתובעות, יש לחייב את הוועד בתשלום 1.5 מיליון שקל בגין שווי הדירה.

לטענת החברה ההסכם בו התחייבה להעמיד דירה לרב היישוב אינו חוקי ויש לבטלו, מה גם שהצדדים לא חתמו על נספח התשלומים שנלווה להסכם. בנוסף דורשת החברה לפצותה בעלות ביצוע העבודות הציבוריות בהיקף של 930 אלף שקל ובתוספת ריבית והצמדה 980 אלף שקל. בנוסף דורשת החברה לפצותה ב־1.5 מיליון שקל על שווי המרתף, שמכירתו והשימוש בו נמנעו.

מוועד רבבה נמסר: "הוועד המקומי מנוע מלהגיב לטענות בעניינים משפטיים ואינו נוהג להתייחס לפרסומים בתקשורת. אין בכך כדי לאשר או להכחיש דבר משנטען בכתבה או פורסם באמצעי התקשורת. ככל שיהא צורך הוועד יציג את עמדתו בבית המשפט".

מהמועצה האזורית שומרון נמסר כי היא "מקפידה על פיתוח היישובים והמרחב הציבורי בסטנדרטים הראויים והנדרשים ביותר לרווחת התושבים. טענות הקבלן כלפי המועצה האזורית שומרון כפי שמופיעות בכתבה חסרות בסיס. קיבלנו בשעות האחרונות את כתב התביעה אנחנו נלמד אותו ונגיב במסגרת ההליך".