גם בפריפריה: בעלי נחלה לא יכריעו מי יגור בהרחבה

“אין כל נימוק המצדיק עדיפות לחברי האגודה בעלי הנחלות בלבד. החלטת האסיפה הכללית, המבחינה בין בעלי הנחלות לבין אחרים במושב שגם הם בני המקום, ונותנת זכות המלצה רק לראשונים, אינה שוויונית ואין לה בסיס בדין”, כתב השופט מנחם רניאל. “המושב פעל בצורה לא שוויונית וללא הצדקה בהחלטתו כי הזכות להמלצה על מועמדים לקבלת מגרשים בהרחבה תינתן רק לבעלי הנחלות ולא למבקשים”.

שיטת שיווק המגרשים בהרחבות השתנתה בעשור האחרון מקצה לקצה. בעבר יכלו האגודות השיתופיות בכל חלקי הארץ לקבוע מי יהיו התושבים החדשים בהרחבות. אלא שלאחר תיקון 8 לחוק האגודות השיתופיות אפשרות זו בוטלה לחלוטין, וכיום מושבים במרכז הארץ אינם רשאים לקבוע את זהות הזכאים למגרשים בהרחבה, ואלה משווקים על ידי רשות מקרקעי ישראל (רמ”י) בלי שהרוכשים יידרשו לעבור ועדת קבלה.

מושב לימן צילום: סיגל בר אל

במקביל במושבי הנגב והגליל, בשל החשיבות שביצירת דור המשך לענף החקלאות ובשל החשיבות שראו בשמירת צביון הקהילה, הוחלט לאפשר למושבים להמשיך ולהמליץ על המועמדים לרכישת המגרשים. כמו כן עדיין שמורה להם הזכות לבצע ועדת קבלה אזורית (ולא מקומית כפי שהיה בעבר). פסק הדין שהתקבל כעת בעניין מושב לימן שובר את הסטטוס קוו ומאפשר גם לתושבים שאינם חברי האגודה השיתופית לדרוש את הזכות למגרש.

בישראל יש כ־300 מושבים, כשני שלישים מהם בנגב ובגליל. על פי הערכה של תנועת המושבים, לפסק הדין תהיה השפעה על כ־50 מושבים ברמת הגולן, במבואות חרמון, בערבה התיכונה ובפתחת ניצנה, שטרם מיצו את הליך ההרחבות, וכוללים יחד כ־5,000 מגרשי הרחבה.

המדינה לא מתערבת

לימן, בדומה לכלל המושבים, כולל חברי אגודה המתגוררים בנחלות חקלאיות המתחלקות לשלושה חלקים: חלקה א' היא חלקת המגורים, חלקה ב' משמשת לעיבוד חקלאי, וחלקה ג' משמשת לעיבוד חקלאי המשותף לכלל חברי האגודה. במושב לימן, כמו במרבית המושבים בישראל, מתגוררים בנוסף לחברי האגודה גם תושבים אשר אינם חברי אגודה. בדרך כלל מדובר בתושבי הרחבה ובתושבים שרכשו בתי אגודה (הנקראים גם בתים מקצועיים שבהם גרו בעבר בעלי תפקידים כמו רופא המושב וכדומה) או משקי עזר שמטרתם היתה לשמש כחלקות חקלאיות קטנות לעובדי המושב אשר אינם חקלאים, והם משתרעים על שטחים קטנים יחסית של 1.5־6 דונם. זאת בניגוד לשטח של 60-30 דונם בנחלות החקלאיות.

מושב לימן ביצע בעבר הרחבה שכללה כ־70 מגרשים למגורים, ולאחר מכן הוא הכפיל את מספר הנחלות מ־62 ל־124. בשנת 2015 החלו חברי האגודה במושב לקדם הרחבה נוספת ל־62 מגרשים בשטח של חצי דונם כל אחד. בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל, היו אלה בעלי הנחלות חברי האגודה שהורשו באופן בלעדי להעביר לרשות מקרקעי ישראל שמות מומלצים, בדרך כלל ילדיהם, שיקבלו את הזכות לרכוש את המגרש בהרחבה.

עו"ד גד שטילמן ועו"ד אריאל רוט

בעלי המגרשים האחרים דרשו להשוות את זכותם לבעלי הנחלות. ב־2018 פנו תשעה מתוך 11 בעלי המגרשים המקצועיים ומשקי העזר במושב לימן לוועד האגודה בבקשה שיאפשרו גם להם להיכלל ברשימת הממליצים. אגודת המושב סירבה בטענה כי פעלה בהתאם לתקנון. לאחר מכן פנו בעלי המגרשים לרמ”י וביקשו לעצור את קידום ההרחבה "כל עוד לא יינתן מענה גם למומלצים מטעמם, באופן שכל אחד ממרשיי יוכל להמליץ על מועמד אחד מטעמו אשר יהיה זכאי להקצאתו של מגרש אחד בהרחבה זו", כתב לרמ"י עורך דינם. רמ"י השיבה כי אין בכוונתה להתערב במחלוקת בינם לבין המושב.

”גם שוכר יוכל”

לאחר שבעלי המגרשים המתנגדים קיבלו כתף קרה גם מרמ"י, הם הגישו ביולי 2020 המרצת פתיחה שבה דרשו לקבל זכויות שוות במגרשי ההרחבה: "מדובר בהרחבה שנייה שבגדרה זוכים בעלי הנחלות 'המקוריות' להמליץ על מועמד נוסף לקבלת מגרש נוסף". עוד הם טענו כי הם עונים להגדרה של “בני המקום”.

לדברי עו"ד גד שטילמן ועו"ד אריאל רוט ממשרד עו"ד שטילמן גד, אשר ייצגו את האגודה השיתופית, בית המשפט טעה בהחלטתו. להערכתם, הסוגיה תעבור להכרעה בבית המשפט העליון "מאחר וחובתן המשפטית של האגודות השיתופיות מעצם מהותן כתאגידים קואופרטיביים לדאוג לחבריהן ולא לאחרים, שכן אגודה שיתופית מחויבת בטובת חבריה בלבד ואינה ישות ציבורית אשר כללי הצדק והשוויון המנהליים חלים עליה".

עוד הוסיפו: "כעת יוכל כל תושב ביישוב, לרבות מי שגר בשכירות, לדרוש להשתתף בהגרלת המגרשים באופן שווה עם מומלצי החברים, דבר שעלול לפגוע בצביון היישוב ולגרום לו להימנע מפיתוחן של הרחבות חדשות".

עמית יפרח, יו”ר תנועת המושבים: “אנו תומכים בעמדת המושב ונלווה אותו בכל ההליכים המשפטיים הדרושים לביטול ההחלטה”.

את העותרים - בעלי משקי העזר והבתים המקצועיים ייצג בהליך עו"ד דן גינר.