החניון הרובוטי נהפך להימור כלכלי ובטיחותי

בישראל התחום צבר תאוצה בעיקר בתל אביב ובערים הסמוכות לה, וגם רשויות התכנון תמכו בפתרון. למרות זאת התחום בישראל אינו מוסדר. אף שאימצו כאן את התקן האירופאי הוא אינו מחייב ואינו נאכף בשום צורה, לא בשלב הייבוא של המתקן והתקינות שלו ולא בשלב השירות, זאת אף שאלו מתקנים מורכבים שבהם יש חשיבות גדולה לרמת הבטיחות והתחזוקה.

חניון רובוטי ברחוב אחד העם בתל אביב. לצד חברות מנוסות ואחראיות מופיעים כל הזמן יזמים חדשים צילום: פרומוט מתקני חניה

לדברי גורמים בענף הם ניסו בעבר לפנות למשרדי ממשלה שאמונים על התחום כמו משרד הפנים (מנהל התכנון), משרד העבודה (שאחראי על הפיקוח על מעליות), ומשרד התחבורה — אך מלבד כמה דיונים, דבר לא השתנה.

בהיעדר אכיפה ותקינה נכנסו חברות ויבואנים שמחדירים לשוק מתקנים שלא עומדים בתקן לא מבחינת האיכות, לא בתכנון, לא בחלפים ולא במערך השירות, שלעתים כלל אינו קיים. כך, לצד כמה חברות שמבצעות את השירות בהתאם להוראות היצרן נכנסים ספקים חדשים שגורמים נזקים, ולפעמים נעלמים עוד בטרם התקינו את החניה במבנה. במקרים שבהם חברות נעלמו הן הותירו אחריהן נזקים עצומים של מתקנים לא בטיחותיים, פירים שנבנו במידות לא נכונות ואי אפשר להתקין בהם מתקן אחר, או מתקנים שהתקלקלו אחרי זמן קצר ואין מי שיחזיר אותם. במקרים שבהם הצליחו לאתר חברה שתשקם את המתקן, העלות הגיעה לפי שניים מהמחיר ההתחלתי.

"המתקן החל לקרוס"

בפרויקט תמ"א ברחוב חד נס ברמת גן הוחלט בשלב התכנון להקים מתקן של מכפילי חניה אך לטענת הדיירים בשל כשלים בתכנון ובביצוע הושבת המתקן והנושא נידון כעת בבית המשפט מול החברה המתקינה. נ' שמתגורר בפרויקט אמור היה לקבל חניה באחד המתקנים אך לדבריו מאז שהוקם השתמש בו “אולי חמש פעמים” הוא מספר כי לפני שלוש שנים בעת עלייה על המתקן זה “החל להתעקם בשיפוע של 70 מעלות ומאז אנחנו נאלצים לחפש חניה ברחוב”. מחוות דעת מקצועית שקיבלו הדיירים עולה כי המתקן נבנה שלא בהתאם לתקן, ולכן אינו מתאים למכוניות מעט מרווחות יותר כמו הונדה אקורד ומאזדה 6.

לדברי אמיר רוזנבלום, הבעלים של חברת עידן (ש.נ.י) ויועץ בתחום תפעול ותחזוקה, מצד אחד המתקנים מספקים חניות במקומות שבהם זו האפשרות היחידה, מצד שני, אם החברה המספקת אינה מקצועית והמתקן לא תקני יתכנו בעיות שעשויות להשבית כליל את המתקן. "יש חברות שמביאות מוצר, מתקינות אותו בזול יחסית הרבה פעמים במיקור חוץ, ואז מחכות לרווח מדמי השירות, שם הן מחזירות את ההשקעה. בחלק מהמקרים התחושה היא של הרפתקה עסקית על חשבון הדיירים". לפי רוזנבלום, אלה מתקנים שחייבים לתחזק בשיתוף פעולה עם הדיירים. "שימוש במתקנים האלה מחייב הדרכה וראינו מקרה שבו דייר תלש את הפאנל של השלט. זה נכון להקים מתקן כזה במקומות שבהם יש אב בית ולא משאירים את זה בידי הדיירים".

אשר לשירות אומר רוזנבלום, כי "חובה לסגור הסכם קפדני. כי מחיר המתקן עצמו אטרקטיבי ועיקר הרווח מגיע ממחיר השירות הגבוה. לרוב, אלה מתקנים שרק החברה המייבאת שולטת בחלפים שלהם ואי אפשר להשתמש בחלפים של מערכת אחרת".

לדבריו, כאשר המתקן עובד כמו שצריך מחירי התחזוקה מגיעים לכ־100 שקל לחודש למקום חניה, לא כולל חלפים, "זה הרבה כסף כשאתה מסתכל על בניין שעד לאחרונה שילמו בו ועד בית של 300 שקל לחודש". עוד הוא אומר, כי כיום אפשר לבטח את המתקנים אבל גם חברות הביטוח הבינו שהמתקנים רגישים לנזקים ויש להן פרמיות נפרדות לכך. זה לא שאני נגד מתקני חניה אבל אם אפשר להימנע מהם עדיף, ואם לא, כדאי לבדוק מה הסכם השירות, העלויות וההדרכה".

על פי הערכות, בישראל פועלות כ־20 חברות בתחום, אך השחקנים הוותיקים מספרים כי בהיעדר תקינה אפשר לראות כל כמה חודשים חברה חדשה שנכנסת לענף ללא ניסיון. עלות של מקום חניה במתקן נאמדת בין 80 ל־160 אלף שקל כאשר ככל שהמתקן גדול כך המחיר יורד. בין המקרים שבהם חברות מהענף הסתבכו בפרויקטים ניתן לציין את מקרה חברת פארקינג קיט שהוקמה כסטראט־אפ שפיתח טכנולוגיה חדשנית בתחום החניה האוטומטית, הצליחה לסגור כמות גדולה של עסקאות, אך פשטה רגל במהירות והותירה אחריה כמות גדולה של פרויקטים עם פירים ריקים, או עם מתקנים שאינם עובדים.

החברה יצאה לפני שנתיים לפירוק, והטכנולוגיה נרכשה על ידי חברה אחרת. בין הפרויקטים שהסתבכו בעקבות כך, ניתן לציין את הבניינים ברחוב עיר שמש 25, דיזנגוף 77, פייבל 16, שטרוק 3, גליצנשטיין 8, שולמית 11, בית האשל 17, הרצל 136, כנרת 1, ומאנה 6 — כולם בתל אביב. בחלק מהמקרים הצליחו להתגבר על הבעיה ולשקם מתקן כושל או להתקין מתקן חדש בפיר הקיים בעלות נוספת, ובחלק מהמקרים הדיירים נותרו ללא חניה, והפיר נחסם ועמו נגוז גם החלום לחניה צמודה.

עובד לשעבר בחברה סיפר כי הם מכרו מתקנים ב־32 מיליון שקל בשלב שהמוצר היה לכל היותר אב טיפוס. "פרויקטים החלו בבנייה, וחלק מהיזמים הספיקו לשלם ולקבל אבטיפוס אבל אז החברה נכנסה לפשיטת רגל ועשרות חניונים שבחלקם הגדול כבר נבנו מרתפים נותרו ללא מענה. יש בתל אביב לא מעט בניינים עם חניון שהוא פיל לבן". אחד המקרים שפורסמו בשל הסכסוך המשפטי שנלווה אליו היה זה של חברת יוניטרוניקס (כיום יוטרון) בבעלות קרן פימי. החברה התחייבה לספק מתקן של 140 מקומות חניה לפרויקט רביעיית פלורנטין אלא שעיכובים בבניה הובילו לפגיעה במתקן והסכסוך טרם נפתר.

“לא מבינים לאן נכנסים”

יזם באחת החברות הוותיקות מספר כי הוא משקם כמה פרויקטים שנפגעו. "כל אחד שמוצא ספק בסין מביא את זה לארץ, אבל אנשים לא מבינים למה הם נכנסים. אלה מערכות מורכבות שמחייבות רמה גבוהה של בטיחות. לפעמים הספק רואה את הכסף רק אחרי חמש שנים וזה יוצר בעיית תזרים. היזמים מקלים ראש ומתייחסים לזה כמו אל מעלית. בשבוע שעבר הייתי בפרויקט עם בניין כמעט גמור ומרתפים יצוקים, החברה שתכננה לקחה מידות שגויות, היזם נקלע לבעיה מולם וכעת נאלץ לשלם כ־200 אלף שקל לכל מקום חניה".

לדברי אודי דרזנר, מנכ"ל פרומוט מתקני חניה, בשנה החולפת חלה עלייה חדה בכמות הפניות שהגיעו אליו מצד חברות יזמיות ונציגויות בתים משותפים בפרויקטים שבהם מערכות חניה אוטומטית אינן פועלות או שהספק פשט רגל עוד בטרם הספיק להתקין מערכת, וכעת ניצב הבניין מעל פיר חניה ריק.

"כמעט בכל המקרים אין לנו יכולת לסייע לבניין שניזוק כי ברוב המכריע של הפרויקטים תכנון המרתפים וחפירת הפיר למתקן החניה נעשו עם חברה שלא עובדת לפי התקן האירופי והישראלי. זה נזק קשה ובלתי הפיך לפרויקט. מצופה מהיזמים לנקוט גישה אחראית יותר בבואם להתקשר עם ספק חניון רובוטי. עליהם להבין שאין כאן מקום לטכנולוגיה חדשנית יתר על המידה או לניסיון להמציא את הגלגל. כפי שאף יזם לא היה מסתכן בהתקנת מעלית המבוססת על טכנולוגיה שמעולם לא נוסתה, כך אין מקום להימור שכזה בתחום החניה האוטומטית, אשר מבחינה מכאנית הנה מורכבת פי כמה ממעלית. כמו כן, על בעלי הדירות בפרוייקט לוודא מול היזם כי בחר חברה המפעילה מערך שירות 24/7, ומומלץ שילכו לראות לפחות מתקן אחד של אותה חברה שכבר פועל בארץ".

מעיריית תל אביב נמסר: “באכלוס מבנים עם מתקני חניה מכניים נדרש בעל ההיתר להגיש אישור מתכנן התנועה להשלמת כל הסדרי תנועה וחניה, תסקיר למתקני החניה ואישור להתאמת המתקנים לתקן. אחר מועד האכלוס תחזוקת מתקן החניה באחריות הדיירים. לגבי מתן טופס אכלוס למבנים שלא השלימו את מתקן החניה, עד למועד האכלוס מתקן החניה נדרש להיות תקין ופעיל. במקרים חריגים של בקשת זכויות אכלוס של הבניין טרם ההתקנה נערך הליך מיוחד הכרוך הפקדת סכום ערבות גבוה, יידוע הדיירים בנוגע למקומות החניה שלהם וקבלת בקשה מפורשת לאכלס את הבניין ללא מתקן החניה”.

* * *

אין תקן

”זה ענף פרוץ לגמרי"

קיים קשר ישיר בין היעדר החובה לפעול על פי התקן לבין הבעיות שהחלו להתפתח בענף. לפי עודד ברוך, יועץ בכיר בענף, "אלה מוצרים שנפוצים בכל העולם ומספקים פתרונות חניה כל עוד מפקחים ובונים אותם כנדרש. בישראל, המדינה לא מתערבת בתחום והותירה אותו פרוץ לגמרי. לפני כשנתיים כינסנו ועדה שתנסה לקדם את הנושא אבל כלום לא קרה מאז".

פניה אל משרדי הממשלה לא הצליחה עד כה לאתר משרד שייקח על עצמו אחריות על הנושא, וגורם באחד המשרדים אמר כי הנושא תקוע בגלל שאלת האחריות, כלומר טרם הגיעו לדבר על דרכי היישום של התקינה והפיכתה למחייבת. משרד הפנים שמחזיק כיום במנהל התכנון טען, כי הנושא לא בטיפולם ומשרד התחבורה אחראי לכך. תשובה דומה התקבלה גם על ידי משרד העבודה, ובמשרד התחבורה טענו כי האחריות על מתקני החניה היא של הרשויות המקומיות וכי מתוקף סמכותן כרשויות מקומיות, שקובעות ומאשרות את הסדרי התנועה, לקבוע ולאשר גם הסדרי החניה. לעניין המתקנים המכניים עצמם אמרו במשרד התחבורה כי ההנחיות של המשרד מפנות לתקן הישראלי, שבאחריות מכון התקנים.

מיכאל סויססא מנהל ענף מעליות ומתקני הרמה במכון התקנים אמר, כי ישראל אימצה את התקן האירופאי, אך בניגוד לתחום המעליות תחום החניונים נותר ללא פיקוח. "אם אתה יזם תמ"א אתה יכול להזמין מתקן מסין בלי בעיה, אף אחד לא יבדוק אותך. הדבר היחיד שמגן כרגע על הצרכנים זה הסטנדרט של החברות, אבל מגיעים הרבה יבואנים ומציעים לקבלן מתקן סיני, ראיתי כבר מתקנים שיוצאים מהקרקע ומגיעים לקומה שלישית, זה ממש מפחיד. במזל לא היה אסון".