בג"ץ דחה את העתירה לביטול הקנסות המנהליים נגד עברייני בנייה

בג"ץ בהרכב השופטים ניל הנדל, דוד מינץ ואלכס שטיין, דחה אמש (א') עתירה שהגישו לפני כחודש שני אזרחים, נגד שר המשפטים ומשרד המשפטים, לביטול הקנסות המנהליים נגד עברייני בנייה, בשל היותה עתירה מוקדמת. הנימוק: העותרים לא פנו טרם הגשת העתירה לגורמים הרלוונטיים ולא עמדו בחובת מיצוי הליכים שהיא תנאי מוקדם להגשת עתירה לבג"ץ.

שרת המשפטים לשעבר, איילת שקד, הכריזה במאי 2018 על הגברת המאבק בעברייני בנייה, עם אישור תקנות העבירות המנהליות המאפשרות להטיל קנסות של מאות אלפי שקלים ללא משפט נגד עברייני בנייה.

העותרים - תושב הנגב עלי אלהואשלה ובעל נכס בפתח תקווה משה לוי - טענו כי יש לבטל את התקנות ולתת צו על תנאי המורה לכל רשויות האכיפה לחדול מהטלת קנסות מכח התקנות, עד להכרעה בעתירה.

לשפר את האכיפה, ולהקל על העומסים בבתי המשפט

עוד ביולי 2016 הפיצו שרת המשפטים לשעבר שקד ושר האוצר משה כחלון תזכיר חוק שהקובע כי עברייני תכנון ובנייה יהיו צפויים לעונשים מיידיים, על ידי כך שהוועדות המקומיות לתכנון ובנייה יהיו מוסמכות להטיל נסות מנהליים על עברייני בנייה בסכומים של מאות אלפי שקלים ללא משפט, בדומה לקנסות על עבירות תנועה וחנייה. זאת במקום המצב הקודם שאיפשר לעברייני הבנייה לגרור רגליים בבתי משפט בניסיון להתיש את המערכת.

מטרת התקנות היתה לשפר את האכיפה, ולהקל על העומסים במערכת המשפט, ולהטיל את הקנסות מבלי שמבצע העבירה יוכתם בכתם העבירה הפלילית. כלומר - מבצע העבירה ישלם את הקנס ויהרוס את המבנהמבלי שיתקיים נגדו הליך משפטי.

בנייה לא חוקית צילום: אסף פרידמן

בשנת 2017 תוקן חוק התכנון והבנייה באמצעות "תיקון 116" שנועד להחמיר את הענישה על  עבירות תכנון ובנייה, בהתאמת הענישה לרווח הכלכלי הנובע מביצוען. התיקון, העניק ליחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבנייה במשרד האוצר, ויחידות הפיקוח של הוועדות המקומיות העצמאיות סמכויות נרחבות לביצוע אכיפה מנהלית. במאי 2018 כאמור, אישרה ועדת הפנים של הכנסת את התקנות.

"פגיעה בזכות להליך הוגן ובזכות לשיוויון"

העותרים טענו כי שר משפטים מוסמך להתקין את התקנות ולקצוב עונשים על העבירות המנהליות, בכפוף לאישור ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, ולא בכפוף לאישור ועדת הפנים כפי שנעשה במקרה זה.

עוד נטען, כי התקנות מהוות פגיעה בזכות להליך הוגן ובזכות לשיוויון. כך לדוגמה התקנות הותקנו לפני שניתן לאכוף אותן באופן שיוויוני על כל אזרחי המדינה. חוק העבירות המנהליות קובע שרק ועדות מקומיות עצמאיות יכולות להטיל קנסות מנהליים, בעוד שוועדות מקומיות שאינן עצמאיות יכולות לנקוט בהליכים פליליים בלבד. כך, נטען, נפגע ערך השיוויון אצל אזרחים המתגוררים באזורים מסוימים שנגדם ננקטים הליכים רבים יותר ומוטלים קנסות באופן שאינו שיוויוני ביחס לחבריהם המתגוררים באזורים אחרים.

לטענת העותרים, התקנות קובעות קנס מנהלי קצוב ואחיד ולא מבצעות הבחנה הנוגעת לרווח הכלכלי שצמח למבצע העבירה מביצועה. כלומר - אם בוצעה עבירה בהרצליה פיתוח ובירוחם הקנס יהיה זהה על אף שהרווח הכלכלי שונה בתכלית. עוד נטען בעתירה, כי התקנות אינן עושות הבחנה בין מועדי ביצוע העבירה וקובעות קנס זהה למי שביצע עבירה והפיק רווחים בגינה במשך שנים, ולמבצע עבירה חדש שטרם הפיק רווחים מביצוע העבירה.

העותרים טוענים כי גובה הקנסות אינו סביר וחורג משמעות מעונשי המקסימום שהיו נהוגים עד כה לפי חוק העונשין וחוק התכנון והבנייה, על אותה עבירה באופן לא סביר ושאינו מידתי.

כאמור, בג"ץ מתח ביקורת על העותרים על הגשת העתירה טרם זמנה ודחה אותה על הסף. הוא חייב את העותרים בתשלום הוצאות משפט המדינה בסך 3,000 שקל.