פרסום ראשון
עכשיו זה רשמי: העליון ביטל אפשרות הקיבוצים לבעלות על הקרקע
בפסק דין תקדימי, קיבל היום בית המשפט העליון את עמדת רשות מקרקעי ישראל ודחה את ערעורם של הקיבוצים חפציבה ובית אלפא, שטענו לזכויות בעלות בקרקעות המגורים שלהם. להחלטה השלכות על עשרות הליכים המתקיימים כיום בערכאות שונות
פסק דין של בית המשפט העליון דחה היום (ג') את ערעורם של הקיבוצים חפציבה ובית אלפא, אשר טענו לזכויות בעלות בקרקעות המגורים שלהם. בפסק דין תקדימי של השופט עופר גרוסקופף קבע השופט פרשנות מצמצמת מאד לפסקה 34 בפס"ד הקשת הדמוקרטית המזרחית, אשר הותירה פתח לקיבוצים לטעון לבעלות בנסיבות מיוחדות. כיום מתנהלים בערכאות נמוכות יותר עשרות הליכים מסוג דומה, אשר פסק הדין צפוי להשפיע עליהן.
- העליון הנחית מהלומה על הקיבוצים: לא יוכלו להמשיך לטעון לבעלות בקרקע
- מני מזוז דן בקרקעות הקיבוצים - שעליהן אחראית אחותו
- משרד המשפטים טרפד את המחווה של כחלון לקיבוצים
בפסק דין שניתן היום, קיבל בית המשפט העליון את עמדת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) כפי שהוצגה בידי הפרקליטות בעשרות הליכים משפטיים בהם תובעים יישובים חקלאיים זכויות במקרקעי הישוב החקלאי וזאת, לטענתם, מכוח השתתפות ברכישת מקרקעי הישוב לפני 70 שנה ויותר. פסק הדין ככל הנראה סותם את הגולל על ההליכים הנוספים שטרם התבררו.
התביעות הוגשו על ידי הקיבוצים חפציבה ובית אלפא בשנת 2009 ובהן טענו הישובים לזכויות קנייניות ביחס לשטחי משבצת הישוב, בהיקף של כ-1,700 דונם. מדובר בזכויות החורגות מגדר אלה הניתנות לחוכרים החקלאיים על ידי רמ"י. טענתם התבססה על סיוע במימון רכישת הקרקע שניתן לטענתם מצד קהילות המוצא של המתיישבים מצ'כוסלובקיה וגליציה, שהוענק לקק"ל בעת העלייה על הקרקע לפני למעלה מ-90 שנה.
קיבוץ בית אלפא בעמק יזרעאל. עתירתו נדחתה צילום: אתר הקיבוץ
בית המשפט המחוזי קבע כי לאחר למעלה מ-90 שנה לא ניתן לטעון לזכויות יתר וזאת מאחר שטענות אלה התיישנו זה מכבר, וכי בכל מקרה מבחינה עובדתית לא הוכחה השתתפות הישובים במימון רכישת הקרקע. ואולם שני הקיבוצים לא השלימו עם ההכרעה וערערו כאמור לעליון. בשבוע שעבר חשף "כלכליסט" את מהלך הדיון שהתקיים. לקראת סופו ולאחר שנוכחו כי הרכב השופטים עתיד להכריע נגדם, ניסו נציגי הקיבוצים לחזור בהם מהערעור, אולם המדינה ביקשה שיינתן פסק דין.
בית המשפט העליון גם הוא מצא לנכון ליתן את פסק דינו, "בשים לב לכך שבסוגיות אלה התנהלו ומתנהלים מספר לא מבוטל של הליכים בבתי המשפט המחוזיים... על מנת להעמיד הלכה על מכונה ולמנוע התדיינויות סרק", לשון פסק הדין.
בית המשפט העליון מצא להבהיר כי החריג שנקבע בהלכת שיח חדש (בג"ץ 244/00) לגבי אותם מקרים של השתתפות חוכרים או גופים מיישבים בתמורה ששולמה עבור רכישת קרקע שנרשמה על שם קרן קיימת לישראל, נקבע על מנת שלא לפגוע בזכויות משפטיות קיימות ובנות תביעה העשויות לעמוד לחוכר מחמת נסיבות ייחודיות המעמידות אותו כחריג אל מול הכלל. יחד עם זאת, חריג זה לא נועד "ליצור יש מאין זכויות חדשות".
בית המשפט חזר והדגיש את החשיבות בקיומה של מדינות קרקעית אחידה ושוויוניות במקרקעי ישראל ביחס למכלול המגזר החקלאי ועל כן הורה כי יש לפרש את החריג שנקבע בהלכת שיח חדש בצמצום "ולהותיר מקום רק לפשפש צר בחומת הכלל", כך שרק במקרים חריגים ויוצאי דופן יוכר קיומם של חוכרים חקלאיים בעלי זכויות יתר.
השופט עופר גרוסקופף. פסק דין תקדימי צילום: אתר בתי המשפט
"טענות של חוכר לקיומן של זכויות יתר צריכות להתבסס על נסיבות ייחודיות המתייחסות לאותו חוכר, וכפופות לטענות סף משפטיות כדוגמת התיישנות והשתק, וצריכה להתבסס על טיעונים משפטיים תקפים. משכך, אין מקום להכיר בטענה לזכויות יתר כאשר היא עומדת בניגוד לחוזה החכירה התקף שבין רמ"י לבין החוכר החקלאי או שכשאין בכוחו להתגבר על טענת התיישנות או השתק", נכתב בפסק הדין.
לסיום ציין בית המשפט, כי אין באמור לגרוע מהתרומה ההיסטורית של הקיבוצים והמושבים לנס ההיסטורי של הקמת מדינת ישראל. עם זאת, "העקרון העומד ביסוד פסיקתנו הוא שההכרה בחשיבותה ובצרכיה של ההתיישבות העובדת צריכה למצוא את ביטויה באופן אחיד ושוויוני במסגרת החלטות המדיניות של מועצת מקרקעי ישראל, ונוהלי העבודה של רשות מקרקעי ישראל, כפי שאכן נעשה לאורך השנים. התביעות שלפניו, ותביעות דומות לה במסגרתן מבקש חוכר זה או אחר כי יוענקו לו זכויות יתר שאינן מוענקות לכלל המגזר החקלאי, עומדת בניגוד לעקרון יסוד זה. משום כך ראוי להיזהר בהן, ולקבל מי מהן במשורה, ורק באותם מקרים יוצאי דופן בהם קיימת הצדקה משפטית לסטות מהשורה".
מרמ"י נמסר: "לאחר ניהול כשלושים הליכים משפטיים מורכבים, הנפרסים על עשרות רבות של שנים ומשולבים בטענות היסטוריות אף מהדין האנגלי, אשר חייבו מחקר היסטורי וכלכלי מקיף לצורך התמודדות עימם, הרשות רואה חשיבות רבה בפסק הדין אשר יאפשר התמקדות בהמשך מהלך חתימת חוזים לדורות עם המתיישבים החקלאים בהתאם למדיניות אחידה ושוויונית של מועצת מקרקעי ישראל".
פסק הדין ניתן בהסכמת השופטים דפנה ברק ארז ומני מזוז. ייצגו את הרשות: בבית המשפט המחוזי עו"ד תמירה אלתר מפרקליטות מחוז צפון (אזרחי) ובבית המשפט העליון - עו״ד רות גורדין מהמחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה
