בשם המסורת הבדואית: המדינה מונעת מנשים לרכוש קרקעות

אפליה נגד נשים שנוקטת לכאורה הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב, שתחת משרד החקלאות, הביאה שבע משפחות בדואיות לעתור לבג"ץ לפני כשבועיים.

על פי הנטען בעתירה, המדיניות שגיבשה הרשות מונעת מבנות קטינות של פזורת אום אל חיראן את הזכות לרכוש מגרש ביישוב חורה, אך מאפשרת זאת לבנים קטינים. את העתירה הגישו משפחות משבט אבו אלקיעאן נגד הרשות, נגד המנכ"ל העומד בראשה יאיר מעיין ונגד השר הממונה על הרשות אורי אריאל. העתירה הוגשה באמצעות עורכי הדין משה קריף, גולן קאשי, נועה וקסברגר, משכית רוקח־פיטו ושרון דפן.

על פי המפורט בעתירה, ב־2003 החליטה המדינה להקים את היישוב היהודי חיראן בשטחי פזורת חיראן, ולאור זאת נדרש פינוי של חלק מהבתים בפזורת חיראן. המדינה ביקשה לפנות את התושבים, ונגד הפינוי הוגשה עתירה לבית משפט השלום בבאר שבע. בשנים 2011-2009 נדחתה העתירה של תושבי חיראן בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי בבאר שבע. ב־2014 פרסמה מועצת מקרקעי ישראל את החלטה 1383, שעסקה בפיצוי בקרקעות ובהקצאת מגרשי בנייה לבדואים, בדרך שתאפשר להגיע עמם לפשרה.

באחד הפרקים להחלטה נכתב כי רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) רשאית להקצות להם קרקעות ללא תמורה, כאשר הקריטריונים להקצאה הם זוגות נשואים ורווקים מעל גיל 24 שאינם מחזיקים בבעלות על מגרש לבנייה ואין להם תביעות בעלות על קרקעות. במסגרת הפשרה הרשות הציעה להעביר את מפוני חיראן לשכונה 12 ביישוב הסמוך חורה, ובמקביל פעלה להרוס את בתיהם של אלה שלא הסכימו להסדר המתגבש. בינואר 2017 הוצג לתושבים מתווה להעברתם ל־146 מגרשים שיפותחו ביישוב חורה, ובאפריל 2018 אושר הסכם מסגרת עם כלל תושבי חיראן להקצאת מגרשים.

היישוב חורה. לטענת העותרים, הרשות מחויבת לחלק את הקרקעות המיועדות לפי אמות מידה שוויוניות צילום: עמית שעל

בהסכם צוין כי תושבים שלא זכאים להקצאת מגרש יוכלו לרכוש מגרש בשכונה בפטור ממכרז, בהתאם לזמינות המגרשים. לפי נתוני הרשות, הוקצו 72 מגרשים לזכאים, ו־74 המגרשים הנותרים אמורים להימכר לשאר התושבים. לפני כחצי שנה פרסמה הרשות את מדרג הזכאים לרכוש את מגרשים: רווקים ורווקות בגילי 18 עד 24, ואחריהם קטינים בני פחות מ־18 ובלבד שיהיו זכרים. מקטינות נשללה זכות הרכישה.

אפליה זו קוממה מספר משפחות בנות הפזורה שבורכו בבנות רבות. נציגי המשפחות קיימו שתי פגישות עם אנשי הרשות לפיתוח בניסיון להביאם להשוות את תנאי הרכישה אך ללא הועיל. אנשי הרשות טענו כי התנהלותם תואמת את המסורת במגזר הבדואי ואת מעמד האישה שם. לדברי עו"ד קריף, המייצג חלק מהתושבים, מנכ"ל הרשות מעיין אמר באחת הפגישות: "אני לא אשם שאיתרע מזלו וללקוח שלך יש בנות". לטענת העותרים, הרשות מחויבת לחלק את הקרקעות המיועדות לפי אמות מידה שוויוניות, ללא אפליה מגדרית.

לחיות כאורחים

הרשות אמנם טוענת כי היא נוהגת בהתאם למסורת הבדואית, אולם נראה שבמקרים אחרים היא יודעת להתעלם ממנהגי הבדואים. בשטח מועצת רמת הנגב היא פועלת בניגוד לעמדת השבטים, ומתעקשת להקים יישוב שמערבב בין מספר שבטים, למרות התנגדותם - כך על פי הטענות של הבדואים ושל ארגון המתכננים "במקום" המסייע להם.

התוכנית שמעוררת את התנגדות התושבים היא ריכוז הפזורה הבדואית המתגוררת כיום בהר הנגב ליישוב קבע ביישוב החדש עבדה. תוכנית זו הובאה השבוע לדיון מקדמי בוולנת"ע (ועדה לנושאי תכנון עקרוניים) וצפויה להגיע לדיון במועצה הארצית בתוך כשבוע.

כיום מתגוררים הבדואים באזור זה בחמש קהילות בנות 100 עד 500 נפשות ועוד מספר משפחות מבודדות. בסך הכל עומד מספרם על כ־1,250 תושבים, מהם כ־500 מתגוררים בעבדה. מרבית התושבים הם מהשבטים סראחין וזיאדין ממטה אל־עזזמה ושבט נוסף ג'נביב ממטה ד'ולאם. שבטים אלה מתגוררים באזור הר הנגב כ־200 שנה, ובניגוד לקהילות בדואים באזורים אחרים, הם עדיין דבקים באורח החיים המסורתי ועוסקים בגידול צאן, שטחי מרעה וחקלאות בעל. הטענה העיקרית היא שכל אחת מהקהילות מתגוררת בשטחים שבאופן מסורתי יש הסכמה בנוגע לבעלות עליהם, והעברה של אחת הקהילות לשטח של קהילה אחרת משמעותה לחיות כאורחת על אדמה שאינה שלה.

אורי אריאל, שר החקלאות צילום: אלכס קולומויסקי

ב־2012 יזמה הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב תוכנית לריכוז האוכלוסייה הבדואית בנקודת יישוב אחת שתוקם ברמת ציפורים. בהתנגדות שהגישה עמותת במקום ב־2013 יחד עם מספר תושבים והאגודה לזכויות האזרח נטען כי המיקום בעייתי בין היתר משום שהקהילה שישבה בו היא הקטנה ביותר, כך שמרבית האוכלוסייה היתה אמורה להעתיק את מקום מושבה לנקודה מרוחקת. בעקבות ההתנגדות התקבלה החלטה בדיון שהתקיים ב־2014 לערוך בחינה מחודשת של האזור בראשות מינהל התכנון. הליך זה קודם במהלך 2015 כאשר חלק מההמלצות היו כי יוקם יישוב מרכזי אחד, אך לצדו יוכלו יתר הקהילות להמשיך להתגורר במקום מושבן הנוכחי. אלא שבהמשך אפשרות זאת ירדה מהפרק, והתקבלה החלטה להכיר בקהילה ברמת ציפורים, להקים את יישוב הקבע שם ולחייב את המעבר של כולם אליו.

עו"ד משה קריף

כשנתיים לאחר מכן, בתחילת 2018, הודיעה הרשות להתיישבות בדואים כי לאחר בחינה מחודשת של הנושא בכוונתה להעביר את נקודת היישוב המאושרת ברמת ציפורים למקום בו יושבת הקהילה בעבדה. במקביל תתאפשר הקמתם של שלושה מוקדי תיירות חקלאית ואירוח מסורתי ברמת ציפורים, נחל חווה ונחל אריכא, אך ללא מגורים במקום. המיקום של עבדה מקובל יותר על מרבית האוכלוסייה, וחלקה הארי לא יידרש להעתיק את מקום מושבה, אבל יישומה של תוכנית זאת יביא לניתוק קהילות שהתפתחו במשך עשרות שנים ממקום מושבן. האופי המסורתי של קהילות אלה ייפגע, הניתוק יגרום לאובדן אורח החיים הייחודי והזהות שלהם.

"המגרשים מיועדים לבנים"

מהרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב נמסר: "הרשות חתמה על הסכם שנחתם בהסכמה עם כל תושבי אום חיראן. ההסכם דומה למאפיינים של הסכמים דומים עם תושבים בדואים אחרים. גם הסכם זה כמו האחרים מייעד את המגרשים לבנים כפי שמקובל עם החברה הבדואית. גם המקרה המדובר מתייחס לתושב שחתם בדעה צלולה על הסכם עם מאפייניו לרבות ייעוד המגרשים לבנים".

בנוגע להר הנגב, נמסר: "המועצה הארצית לתכנון ולבנייה החליטה כבר לפני מספר שנים משיקולי תכנון שיוקם יישוב אחד עבור התושבים ויישארו מוקדי תיירות ללא מגורים במקומות המדוברים. המדינה עוסקת בהסדרת הפזורות תוך שימת לב להיבטים של תכנון וכדאיות כלכלית. אין הצדקה והיגיון כלכלי והתיישבותי להקים חמישה יישובים ל־200 משפחות". משר החקלאות אורי אריאל נמסר: "הממשלה מחזירה את המשילות לנגב, ולא תאפשר המשך פלישות לשמורות טבע ושטחי אש".