9 סיבות שמסבירות מדוע פועלי בניין ימשיכו למות בישראל
מחסור חמור בפקחים, חקיקה מזדחלת, אכיפה שבקושי קיימת, היעדר טיפול משטרתי והסברים בעברית לפועלים זרים; כמעט מדי שבוע נהרג פועל באתר בנייה, אבל בממשלה עסוקים יותר בגלגול האחריות ממשרד למשרד; יו"ר ההסתדרות צפוי להכריז היום על שביתה כללית במשק
מכת התאונות באתרי הבנייה בישראל מתמשכת כבר שנים, אולם מעוררת הד תקשורתי חזק יותר בשנתיים האחרונות העלה אותה לסדר היום ולפסים מעשיים של אסדרה בגלל המספרים: 50 הרוגים ב־2016, 35 הרוגים ב־2017 והשנה, מגמת הירידה במספר ההרוגים נעלמת ומספרם עומד על 37, נכון לסוף אוקטובר.
- כשברקע שביתה כללית במשק, משרד העבודה יעביר את תקן הפיגומים לאישור הכנסת
- בטיחות באתרי בנייה? תמתין לכנסת הבאה
- ההסתדרות הכריזה על סכסוך עבודה כללי במשק בשל תאונות העבודה
בלב הסיפור של מחדל תאונות הבנייה עומדים הקורבנות. מדהים לחשוב שבמשך שנים הממשלה וראשי חברות הבנייה מביטים למוות בעיניים, מדברים על הצורך לפעול, אבל כמעט לא עושים דבר, בעיקר בהנתן העובדה שהפתרונות קיימים, זמינים, ומצריכים רק עיגון מחייב דוגמתל חקיקה או שינוי תנאי מכרזים. הצצה אל השמות שמעבר לסטטיסטיקה פותרת, אולי את התעלומה הזו: כמעט כל ההרוגים הם פלסטינים, ערבים ישראלים או עובדים זרים. מבין 37 ההרוגים עד כה ב־2018, רק ארבעה הם יהודים. המספרים מאחורי התאונות מספרים סיפור מטריד לא פחות: 22 פועלים, שהם 61% מכלל ההרוגים נפלו אל מותם מגובה. סיבת המוות הזו - נפילה מהגובה - הייתה גם הגורם לפציעתם קשה של 77% מסך הפועלים שנפצעו באתרי בנייה.
הנתונים הללו ידועים למקבלי ההחלטות, אולם הם עדיין לא חוקקו חוקים, ולא ייצרו רגולציה מתאימה, שלא לדבר על אכיפה נוקשה. כל כך קשה לפקח על התחום, עד כדי שראש מינהל הבטיחות במשרד העבודה ארז מימון התפטר מתפקידו החודש, לאחר חמישה חודשים בלבד בתפקיד.
"כלכליסט" ממפה את עשר סיבות למחדל תאונות הבנייה.
1. תקינה מזדחלת
למרות הקטל המתמשך באתרי הבנייה, חצי שנה עברה מאז ההודעה של משרד העבודה על הכוונה לחייב קבלנים בפיגומים בתקן אירופי. זאת בין היתר בשל העובדה שמשרד העבודה ניסה לגלגל את האחריות לגביוש התקן למשרד הכלכלה. רק אתמול, כשאיום השביתה מרחף באוויר הודיע משרד העבודה והרווחה על העברת התקן להערות הציבור. המסלול ליישום מלא עדיין ארוך ויחייב אישור בועדת העבודה והרווחה של הכנסת, ומתן תקופת הסתגלות לקבלנים, כך שפיגומים אירופאיים יפציעו באתרי הבנייה בעוד חודשים ארוכים, במקרה הטוב. מקורות בענף הבנייה יודעים לספר שגורמים בתחום הפעילו על הממשלה לחצים כבדים בנסיון לעצור או לפחות לעכב את ההחלטה. לפי כמה קבלנים, עלות הפיגומים בתקן האירופי גבוהה מזו של הפיגומים הנוכחיים ב־40%, וגם כעת מלינים הקבלנים על כך שרק שתי חברות מייבאות או מייצרות את הפיגומים הללו וגובות מחיר יקר. רק כעת כשהתקנה נראית קצת יותר ממשית נזכרו בהתאחדות הקבלנים לשגר קול קורא לתעשייה המקומית להצטרף לשוק זה.
תאונת עבודה באתר בנייה בפתח תקווה צילום: דוברות כבאות והצלה
עוד תחת איום השביתה, אושרה השבוע בכנסת בקריאה ראשונה הצעת חוק למינוי עוזר בטיחות ייעודי בכל אתר בנייה, בניגוד למצב כיום שבו מי שמופקדים על הבטיחות הם מנהלי עבודה שטרודים בנושאים אחרים. חוק זה יצריך גם הוא רצון טוב של בית הנבחרים לחוקקו במהרה, ככל שקיימת אפשרות שהכנסת תתפזר בעתיד הנראה לעין.
2. אין מספיק פקחים
במשך יותר משנתיים, הגורמים הממשלתיים האחראים על הסדרת הענף מבטיחים להגדיל את מספר המפקחים על אתרי הבניה. במציאות, רק כמה מפקחים בודדים גויסו - וכיום מועסקים מעט מדי מפקחים, שאין ביכולתם לבצע פיקוח אפקטיבי בשטח.
מי שמופקדים על התחום כיום הם 21 איש המועסקים כמפקחים במינהל הבטיחות במשרד העבודה. שלושה מהם הוקצו לטיפול בעיצומים, כך שנותרו רק 18 איש, המפקחים על כ־13 אלף אתרי בנייה. אל אותם 18 ניתן להוסיף תשעה מפקחים מענף התעשייה, שהוטל עליהם לפקח על אתרי בנייה במקביל לעבודתם כמפקחי תעשייה.
3. לא סוגרים אתרי בנייה
החוק המאפשר לסגור אתרי בנייה הוא דוגמה בולטת לחוסר האפקטיביות והיישום של צעדי אכיפה בתחום. לפי החוק, שנחקק באוגוסט 2017, אתר שהתרחשה בו תאונה עם הרוג או פצוע קשה ייסגר באופן מיידי ל־48 שעות עד חמישה ימים. במציאות, הפקחים מסתפקים בזמן המינימום לסגירה, ואף אתר לא נסגר השנה לחמישה ימים, להוציא מקרה אחד וגם הוא, רק משום שהמשטרה ביקשה לסגור אותו לביצוע חקירה.
אתר בנייה ברעננה (ארכיון) צילום: אייל וקנין
4. קנסות מגוחכים
המפקחים שמסיירים באתרי הבנייה רשאים להטיל עיצומים כספיים על החברות במקרה שגילו ליקויי בטיחות, אלא שגם מהלך זה מתברר כבלוף. לפי פרסומי משרד העבודה, רק בחודש ינואר השנה הטילו הפקחים קנסות בגובה של 19 מיליון שקל, אלא שביולי הודו במשרד העבודה כי מתחילת השנה נגבו רק 300 אלף שקל מ־55 קנסות. הסיבה: לקבלנים יש זכות לערער, כך שרוב הקנסות נמצאים בהליכים כאלה ואחרים.
5. צווי בטיחות לא מחייבים
כשמפקח בטיחות נתקל בליקוי באתר בנייה, הצעד הראשון הוא הוצאת צו בטיחות, מעין רישום של הליקוי. אלא שברוב המקרים, זה גם הצעד האחרון, והצווים לא מתורגמים לצעדים מעשיים.
לפי נתוני משרד העבודה, מתחילת השנה ועד סוף אוגוסט הוצאו 822 צווים, לכאורה מספר גבוה ביחס ל־148 התאונות באותה התקופה. אולם היקף הפציעות הלא־מדווחות גבוה בהרבה, ולפי הערכות המבוססות על פניות של פועלים המבקשים עזרה בתביעות מול ביטוח לאומי, מדובר בכמה מאות תאונות בשנה.
מעל הכל, הבעיה העיקרית עם צווי הבטיחות היא שנדירים המקרים שבהם הם מתורגמים לצעדי המשך, כמו קנסות או סגירת אתרי בנייה.
שר העובדה והרווחה חיים כץ. מגלגל את האחריות אל משרד הכלכלה צילום: עמית שעל
6. מחסום השפה מסכן
בניסיון לצמצם את מספר תאונות הנפילה, משרד העבודה חידד את נהלי הבטיחות לעבודה בגובה. אלא שחלק מהתדריכים מועברים בשפה שלא כל הפועלים מבינים.
7. המשטרה לא בתמונה
באפריל, המשרד לביטחון פנים החליט להקים יחידת משטרה ייעודית שתטפל בחקירת תאונות באתרי בנייה. היחידה היתה אמורה להתחיל בפעילות בסוף 2018, אולם הקמתה נדחתה למועד לא ידוע ב-2019.
8. ההליך הפלילי מזדחל
נתונים של המשטרה על תאונות מ־2016, שנמסרו לארגון קו לעובד בסוף 2017, מלמדים שגם כשתאונות מגיעות לטיפול רשויות החוק, הן זזות לאט מדי.
מתוך 277 תיקים שנפתחו ב־2016 על תאונות באתרי בנייה, רק ב־88 נפתחה חקירה פלילית על גרימת מוות ברשלנות או חבלה חמורה. מתוכם, 14 נסגרו, 28 עדיין היו בחקירה ו־39 בלבד הועברו לפרקליטות להמשך טיפול - שם הם עדיין נמצאים. הדוגמה הבולטת ביותר לסחבת היא קריסת חניון הברזל ברמת החייל בספטמבר 2016, שבה שישה פועלים נהרגו ו־24 נפצעו. המשטרה חקרה במשך שנתיים ורק באחרונה העבירה את חומרי החקירה לפרקליטות.
9. אין איסוף נתונים
כשניגשים לבחון את הנתונים מגלים שאין כאלה. אין גורם רשמי בישראל שמרכז את הנתונים היבשים על התאונות. רק גופים פרטיים, שעובדים בהתנדבות, מאגדים את המידע.
"כלכליסט" פנה אל משרד העבודה, אל המשטרה, אל הפרקליטות ואל משרד המשפטים בבקשה לקבל תיק מסודר שמכיל את כל המידע הרלבנטי. בגופים הללו לא ידעו לספק תיק כזה, משום שמעולם לא טרחו לרכז את הנתונים.
10. הצעדים הנדרשים
את הבעיות בתחום ניתן לסווג לשלושה סוגים: היעדר חקיקה ותקינה, היעדר תקנים לאכיפת חקיקה קיימת ויישום חלקי במקרים שבהם כן מתבצעת אכיפה. רשימת הדוגמאות ארוכה מאוד ורבות מהן פורטו במהלך הכתבה.
בתור התחלה, משרד העבודה צריך לפעול לאיוש מלא של כל 27 התקנים הקיימים למפקחים, והמשרד לביטחון פנים צריך לזרז את הקמת היחידה החוקרת. בנוסף, נדרשת חקיקה שתאפשר למינהל הבטיחות לסגור אתרי בנייה מסוגנים ל־30 יום, מהלך שיכול לייצר הרתעה משמעותית לקבלנים, שכן סגירה כזו תגרום להם נזק כלכלי משמעותי.
מדובר ברשימה חלקית ביותר. הגורמים האחראים לפיקוח על הענף מכירים את הפתרונות האפשריים. הבעיה היא לא בפתרונות, אלא בנכונות ליישם אותם. זה הצעד המשמעותי ביותר הנדרש, וככל הנראה גם זה שבממשלה הכי מהססים לנקוט.
