השופטת לקבוצת חג’ג’: אין לך קייס נגד עיריית ת”א

בית המשפט המחוזי תל אביב דחה תביעה של קבוצת חג'ג' וקבוצת רכישה שהיא ארגנה לקבל החזר של 10.5 מיליון שקל מעיריית תל אביב ורשות מקרקעי ישראל (רמ"י). במוקד התביעה היטל מיוחד שנדרשה הקבוצה לשלם לעירייה, ואשר לטענתה לא ידעה עליו בעת רכישת הקרקע מרמ"י.

ב־2010 זכתה חג'ג' במכרז של רמ"י לקרקע בגוש הגדול בתל אביב לבניית 115 דירות תמורת 134 מיליון שקל. במסגרת המכרז נדרשה חג'ג' לשלם הוצאות פיתוח לרשות המקומית בגובה של 9,000 דולר לדירה בהצמדה למדד. עוד צוין כי באחריות הזוכה לבדוק ולברר במשרדי הרשות המקומית כל נתון רלוונטי בעניין הוצאות פיתוח, לרבות קיומם של חובות קודמים, כשאם יש חוב קודם התשלום הוא על הזוכה במכרז.

לאחר שזכתה במכרז פנתה חג'ג' לעירייה כדי להתחיל בהליכי הוצאת היתר בנייה. בעקבות זאת נדרשה על ידי העירייה לתשלום היטל מיוחד, בצירוף הפרשי הצמדה וריביתבהתאם להסכם משנת 2002 לפיתוח הגוש הגדול, הסכם בין בעלי הקרקע לעירייה. קבוצת חג'ג' פנתה לעירייה בבקשה לפטור מתשלום הריבית, אך העירייה דחתה את בקשתה, וב־2013 שילמה הקבוצה 10.5 מיליון שקל.

צחי חג'ג', מבעלי קבוצת חג'ג' צילום: טל צ'יקורל

לאחר כל זאת הגישה החברה תביעה נגד העירייה ורמ"י כשאחת מטענותיה היא כי לא בוצע פיתוח במגרש. השופטת התייחסה לטענה: "טענות התובעים באשר לביצוע הפיתוח נטענו בעלמא, לא נתמכו בחוות דעת הנדסית או חוות דעת כלשהי ובהתאם לה לא בוצעו עבודות פיתוח, אלא הסתמכו על מראה עיניים של עו"ד צחי חג'ג', שהעיד כי ביקר ברחוב איינשטיין ולא ראה כי בוצעו בו עבודות פיתוח". טענות אלה היו מנוגדות למסמכים שהציגה העירייה על אודות ביצוע עבודות תשתית במקום.

עוד נטען על ידי חג'ג' כי לא ניתן היה להוציא היתרי בנייה בשנת 2002 אך גם טענה זו נשללה על ידי השופטת. כמו כן נדחו טענות חג'ג' כי הריבית שהשיתה עליהם העירייה גבוהה מדי, וכי רמ"י הטעתה אותם בנוסח המכרז בכך שלא ציינה דבר לגבי קיומם של תשלומים נוספים.

עו"ד צבי שוב, המייצג בעלי קרקעות בגוש הגדול, מסר בעניין זה: "הגוש הגדול הוא מקרה חריג בו מתחם מקרקעין שלם, מהגדולים והיקרים במדינה, מתנהל דרך בית המשפט בהליך שהחל כתביעת פירוק שיתוף ובניהול מנהלים שמונו לתפקיד על ידי בית המשפט. דרך פעולה זו הובילה להסדרים שונים שאושרו על ידי בית המשפט, ובהם נקבע היטל מיוחד שהינו חלף היטל השבחה. מדובר בתשלומים שבית המשפט העליון כבר קבע לאחרונה כי אינם דרך המלך ויש לפעול במתווה מסוים שקבע המחוקק ולא תשלומים שאינם זהים לקבוע בחוק, אולם כאמור פה מדובר בתקופה אחרת ועובדות קיימות.

"הקונים חתמו בעת רכישה מרמ"י כי הם יודעים על הדרישה ומתחייבים לשלמה. בדיעבד התכחשו להצהרה, וטענו כי הדרישה אינה חוקית וגם אם כן, על רמ"י לשלמה. בית המשפט דחה עמדה זו".