47 גופים אמונים על היערכות לרעידת אדמה קשה - ללא גוף אחראי אחד

ישראל בולטת לטובה כאחת המדינות שאימצו את הנוהג הקבוע לשלוח משלחות סיוע למקומות מוכי אסון בקנה מידה גדול. צוותי הצלה של פיקוד העורף וחיל הרפואה צולמו לאורך השנים בפעילויות חילוץ מסביב לגלובוס, החל מרעידת האדמה הקשה שפקדה את טורקיה ב־1999 ועד האסונות שפקדו את מקסיקו ונפאל בשנים האחרונות.

טבריה. מקום מועד לאסון צילום: טל שחר

סדקים במבנה בבית הספר כדורי בגליל התחתון אחרי רעידות האדמה השבוע צילום: באדיבות מוטי דותן

מצפייה בתמונות המחלצים מצטיירת לכאורה תמונה שישראל ערוכה היטב לתרחיש של רעידת אדמה חזקה, אלא שמחקר חדש - שהוכן עבור רשות החירום הלאומית (רח"ל) על ידי חוקרים מהאוניברסיטה העברית ומאוניברסיטת חיפה - מצביע על כך שהמדינה כלל אינה ערוכה לאירוע בסדר גודל כזה.

לב הכשל, על פי החוקרים, הוא היעדרו המוחלט של גוף אחראי על היערכות לרעידת אדמה חזקה. במסגרת המחקר מיפו החוקרים רשימה של לא פחות מ־47 גופים המסונפים לכ־18 משרדי ממשלה שונים, אשר לכל אחד מהם הגדירה החלטת ממשלה מ־2010 תפקיד מסויים הן בהיערכות לצמצום הנזקים במקרה של רעידת אדמה, והן למתן מענה לציבור אחריה.

תקצר כאן היריעה מלמנות את כולם, אך נסתפק בכמה גופים מרכזיים וידועים: צה"ל, רח"ל ופיקוד העורף הכפופים למשרד הביטחון; המשטרה, רשות הכבאות וההצלה ושרות בתי הסוהר הכפופים למשרד ביטחון הפנים; מגן דוד אדום והאגף לשעת חירום הכפופים למשרד הבריאות; חברת החשמל, מינהל הדלק והרשות הממשלתית למים וביוב המסונפות למשרד האנרגיה; המטה לביטחון לאומי ומטה ההסברה הלאומי הכפופים למשרד רוה"מ וכן הלאה.

המחקר נכתב על ידי קבוצת חוקרים בראשות הפרופסורים דבורה שמואלי, ערן פייטלסון ואמנון רייכמן והדוקטורים מיכל בן גל ואהוד סגל. הוא מציין אמנם כי קיימת ועדת שרים "לענין היערכות לטיפול ברעידות אדמה". אך זו חסרת תקציב, כח אדם ויכולת ביצוע, ומונה שני עובדי מטה בלבד.

ממצא מרכזי נוסף הוא כי ישנם פערים עצומים בין ההיערכות למתן מענה במקרה של אירוע רב־נפגעים, ובין הפעולות הננקטות למניעת האסון. “בעוד שברעידת אדמה קשה, צוותי חילוץ והצלה מתנדבים ובני משפחה יעמלו כדי להציל בודדים, מניעה אפקטיבית יכולה להציל מאות ואלפים”, נכתב בדו”ח.

אמנם, רח"ל ופיקוד העורף, שתפקידם להציל נפגעים בעת אסון, הם בעלי ניסיון, מיומנויות ותקציבים. אולם תחום ההיערכות המונעת מוזנח לחלוטין, וסובל כאמור מהיעדרו של גוף שיוגדר כאחראי על היערכות מונעת שכזו, במיוחד בתחום חיזוק מבני המגורים וכן מיגון מתקני התשתית. עוד נמצא כי הפער אינו דווקא בתקצוב, אלא באי ההשקעה במנגנון המוביל: "מיליונים תוקצבו לתהליכי מניעה, אך ללא גוף שמוביל את המהלך באינטנסיביות עם ניהול סיכונים ומומחיות הנדסית מתקדמים, מה שמוביל לכך שהתקציבים אינם מנוצלים כראוי".

ההערכות הרווחות הן כי מדינות מתקדמות שנערכו כראוי בשלב המניעה מסוגלות לסיים אירוע של רעידת אדמה קשה ללא פגיעות בנפש, כגון יפן, צ'ילה וארצות הברית. זאת בזמן שהתרחישים שכוחות החילוץ נערכים אליהם בישראל הם של 7,000 הרוגים, 8,600 פצועים בינוני וקשה, 9,500 לכודים, ו־170 אלף חסרי קורת גג. עוד על פי ההערכות, יכלול האירוע קריסה של 28.6 אלף מבנים ו־290 אלף מבנים יספגו נזק קל ובינוני. ההיקף הכספי של הנזקים מוערך בכ־90 מיליארד שקל.

פער נוסף נמצא בהיבט ההנדסי. "תחום המניעה נשען על מומחיות הנדסית המצויה באופן מוגבל מאוד בישראל”, נכתב בדו”ח. “בפועל ישנם ויכוחים רבים בין המומחים המעטים הקיימים בישראל ונדרש יבוא של ידע וייעוץ מצד מומחים מובילים בעולם כדי לייצר תמונת ידע קוהרנטי". כך בעוד מדינות כמו קפריסין וקנדה נעזרו במומחים ממדינות אחרות כדי להיערך למצבים הללו, בישראל היעדר מומחיות מובילה לחוסר יעילות ולבזבוז של משאבים.

המצב ירוד גם בכל הקשור לתשתיות לאומיות, כגון חשמל גז ודלק, מים, ביוב, תקשורת, תחבורה ותברואה. "במשרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים ככל הנראה חסרה המומחיות הנדרשת ללוות ולבקר את ההיערכות בתחומים תשתיות האנרגיה, המים והביוב", נכתב. "גם במתקנים שבהם חומרים מסוכנים נמצאה בעיה אמיתית אשר הפתרון לה אינו זמין בתקופה הקרובה. בסך הכל ישנם 4,800 מפעלים עם היתר רעלים, ורק 5% מהם יטופלו בשבע השנים הבאות". עוד נמצא כי האגף לשעת חירום מקדם חיזוק של 60 מפעלים, הנחשבים ברמת הסיכון הגבוהה ביותר. מבין בתי החולים, נמצא כי רק שניים חוזקו עד כה..