אבי לוזון מסתער על תחום המסעדות: "אני מבין בכסף וכדורגל"

"אל תשאלי אותי על כדורגל. החלטתי שבראיון היום אני לא אומר שום מילה על כדורגל", מצהיר אבי לוזון.

איך אפשר לדבר על הלוזונים בלי לדבר על כדורגל?

"אני גם לא מדבר על הלוזונים, לא לוזונים ולא כדורגל, רק על הרשת החדשה שלי".

אבל היית במשחק של נבחרת ישראל מול איטליה?

"לא. לא הרגשתי טוב".

ומה הסיבה האמיתית?

"זו הסיבה, באמת. אבל אני לא רוצה לדבר על זה".

אז על מה כן?

"המבורגרים".

אבי לוזון, יו"ר ההתאחדות לכדורגל עד לפני שנתיים ועסקן כדורגל לתמיד, החליט להיכנס לעסקי המזון ולפתוח רשת המבורגרים בשם URBUN. על אף ההצהרות הוא לא יכול להפסיק לדבר על כדורגל או להיפרד מהמשחק. הוא עדיין חבר הנהלה בהתאחדות, מנהל את אגודת מכבי פתח תקווה ומשקיע בה ומבקר הרבה במגרשים, בעיקר במשחקים של מכבי פתח תקווה. "אני לא יוצא מהכדורגל, ואני עדיין מעורב, משפיע, בעל דעה. כל עוד אני יכול לתרום לכדורגל, אני אתרום", הוא מבהיר.

אז עכשיו יש לו "בייבי חדש", כדבריו, מסעדת המבורגרים חדשה שבקרוב תהפוך לרשת, והוא מקים אותה כדי לדאוג לדור ההמשך של משפחת לוזון, "שלא יהיו שכירים ושלא יהיו תלויים באף אחד".

על שוק ההמבורגרים: "חושבים שהוא רווי ותחרותי אבל כל רשת שנפתחת עובדת ומתפרנסת - יש מקום לכולם" צילום: עמית שעל

הסניף הראשון של URBUN נפתח בגני תקווה, סמוך להיכל התרבות. בחזית הסניף מוצב אוטובוס שמושביו הפכו לשולחנות וכיסאות: העיצוב, כמו התפריט, שואבים אלמנטים מתרבות הפוד־טראקס, משאיות המזון המהיר שמציעות "אוכל על גלגלים" והפכו לחלק מתרבות האוכל האמריקאית. למיתוג אחראית חברת הפרסום המטבחון, שמיתגה גם את הרשתות בורגרים, BBB, מוזס וריבר. לייעוץ הקולינרי והכנת התפריט גייס לוזון את השף בדימוס דורון אסרף, בעל חנות דגים ופירות ים בכפר שמריהו.

במשפחת לוזון הכל נשאר במשפחה וכולם למען כולם. וכך הסניף יושב על קרקע בבעלות עמוס לוזון, אחיו של אבי ובעלי לוזון קבוצה, לשעבר קבוצת דורי, ומנהל המרכז המסחרי הוא בנו של ויקטור לוזון, קבלן ידוע בפתח תקווה.

אז אתה לא משלם שכר דירה?

"משלם! מה זה לא משלם? משלם 24 אלף שקל בחודש. ביזנס זה ביזנס".

היסטוריה של המבורגרים

עסקי ההמבורגר לא חדשים למשפחה. בנו של אבי, ייטב - שעד לאחרונה היה עוזר מאמן במכבי פחת תקווה - הוא זכיין של סניף BBB בפתח תקווה בשותפות ארז שני. בעבר היה גם בנו תמיר זכיין של הרשת בסניף בראשון לציון, אך "הוא לא רצה לעבוד בשבת ומכרנו את הסניף", אומר לוזון.

למה להקים רשת חדשה ולא לקבל מ־BBB זיכיונות לסניפים נוספים?

"ייטב וארז נשארים עם BBB, את URBUN אני מקים בשביל תמיר. BBB רווחית, אבל רציתי להקים רשת כשרה. דבר שני, ראיתי איך עובד סניף של BBB וראיתי כמה משלמים הזכיינים לרשת, ואני יודע לעשות את המכפלות. בענף המזון מרוויחים ממכירת זיכיונות ודמי תמלוגים, ואני יכול לקבל את התמלוגים".

לוזון מתכנן להקים עוד 3–2 סניפים בבעלותו, בפתח תקווה ובתל אביב, ואחרי כן לפרוס 20 סניפים באמצעות זכיינים. "נכין לזכיינים תוכנית עסקית. יש לי חברה לייעוץ פיננסי שמלווה חברות במשק והיא תייעץ להם בחינם. בסניף הראשון ההשקעה היתה גבוהה כי זה סניף דגל של 220 מ"ר, אבל הסניפים בזכיינות יהיו על 120 מ"ר וההשקעה בהם תהיה כ־1.5 מיליון שקל. הזכיין יידרש להון עצמי של 500–750 אלף שקל, ואת היתרה נסדר לו בהלוואות בערבות מדינה", אומר לוזון.

יש הרבה מתחרות בענף ההמבורגרים. מה הערך המוסף של URBUN?

"אנחנו מציעים קונספט שונה. בתוך שבע דקות מרגע ההזמנה מקבלים את המנה. זה כאילו פאסט פוד, אבל ברמת מוצר גבוהה יותר. מלבד זאת, יצרנו תפריט שונה מהמתחרים כדי ליצור בידול בנישה רוויה מאוד. הלחמנייה שלנו לא רגילה, אלא ג'בטה פרנה שמיוצרת במיוחד; יש לנו המבורגר סלמון וקציצות ברוקולי וחומוס שהטעם שלהם דומה לזה של פלאפל, אבל זה ברוקולי".

שוק ההמבורגרים חווה השנה שינויים. בצד העסקי נכנסה אליו שחקנית חדשה־ישנה, ברגר קינג, ורשת BBB שקלה לרכוש את רשת מוזס בצעד שמרמז על שינויים בשוק. בצד התזונתי שר הבריאות יעקב ליצמן יצא באמירות קשות נגד המזון המהיר כשהוא נוקב בשמה של מקדונלד'ס.

לוזון לא מתרשם מכך. "אני לא חושש להיכנס לשוק. חושבים שהוא רווי ותחרותי, אבל כל רשת שנפתחת עובדת ומתפרנסת ויש מקום לכולן", הוא אומר. "המבורגר מבשר טרי הוא איכותי. יכולים להגיד מה שרוצים, אבל אי אפשר לומר על כל מזון שהוא לא בריא. חוץ מזה, אנחנו נותנים בתפריט מענה גם למי שלא רוצה המבורגר".

מנות של URBUN. "נציע תפריט שונה כדי לבדל את עצמנו, כמו קציצת ברוקולי" צילום: anatoly michaello

ברגר קינג תפגע ברשתות הקיימות?

"היא תתפוס את חלקה, וזה יהיה על חשבון מקדונלד'ס ולא על חשבון רשתות כמו אגאדיר או מוזס".

עם מי התייעצת בנוגע לפתיחת הרשת?

"עם הבן שלי ייטב והשותף שלו ארז; עם אמא שלי, שהיא עמוד האש לפני המחנה; ועם האחים שלי, במיוחד עם עמוס".

מחוץ לקבוצה

בינואר האחרון הדהים עמוס לוזון את שוק ההון והנדל"ן כשרכש בעסקת בזק 77% מקבוצת דורי המרוסקת וההפסדית מידי גזית גלוב ב־10 מיליון שקל בלבד. כיום המניות שלו שוות על הנייר 115 מיליון שקל.

עמוס התייעץ איתך על דורי כמו שהתייעצת איתו על URBUN?

"עמוס הלך על תחושת בטן, ובאותו יום המשלתי את זה לבן אדם שלקח ז'יטון של 10 מיליון שקל והימר איתו בקזינו - או שהוא יפסיד הכל או שיכפיל ב־36. הכדור מסתובב ועמוס ויעקב עושים פעולות יפות לפתח את דורי. בתוך שנה־שנתיים היא תהיה שווה 300 מיליון שקל".

אתה ועמוס קרובים מאוד. למה לא נכנסת איתו לדורי?

"אני מבין בכסף ובכדורגל, לא מבין בבנייה כלום. אם הייתי רוצה הייתי שם, אבל אני שמח וטוב לי, אני לא מצטער והכי מפרגן בעולם. הבייבי שלי זה URBUN, אף פעם לא היה אכפת לי מעסק כמו מ־URBUN".

בלי הנשים בעסקים

זה אולי הבייבי, אבל ברור שמה שממלא את הנשמה של שבעת האחים והאחיות של משפחת לוזון זה מכבי פתח תקווה והכדורגל. המעורבות והחשיפה הציבורית שבאה איתה גם מושכות אליהם הרבה אש. אבי ועמוס החזיקו בקבוצה בתקופות שונות, האח איציק הוא מנכ"ל הקבוצה, וכמה מבני הדור הבא שיחקו ואימנו בה, כשהבולט בהם הוא גיא לוזון. בנוסף, הם אנשי עסקים בעלי השפעה רבה בעיר. גם האח ויקטור הוא קבלן בנייה, ויעקב שכעת הוא מנכ"ל דורי בניה הוא גם בעל סוכנות רכב.

בארוחה המשפחתית מדברים על עסקים?

"ביום שישי לא מדברים על עסקים, אלא בעיקר על כדורגל. ביום חמישי בערב כל הבנים נפגשים אצל סבתא עליזה ושם מדברים ביזנס. סבתא עושה לנו חריימה, שניצלים ומפרום ורק שם מדברים על עסקי המשפחה".

על אחיו עמוס (בתמונה): "אני לא מצטער שלא נכנסתי איתו לדורי. אני לא מבין כלום בבנייה. הם עובדים יפה ודורי תהיה שווה 300 מיליון שקל" צילום: דנה קופל

והנשים גם מוזמנות?

"מה פתאום נשים! בלי האחיות ובלי הנשים. הן לא במשחק. יש גם יום נכדים אצל סבתא עליזה, יום שלישי. גם להם היא מבשלת שניצלים, וחזה עוף וסלטים. והם עושים תורנות כל יום לבוא לאכול איתה שלא יהיה משעמם".

לוזון מספר שהאחים מחפשים עסקים לרכישה עבור הילדים. "הבת של עמוס השתלבה בדורי, הבן של ויקטור מנהל את מרכז הבמה בגני תקווה, הבת של יעקב בעלת סניף של אילן'ס, הבן של יעקב בעסקי לוזון ליסינג", הוא מפרט. "אנחנו רוצים שכל בני דור ההמשך ישתלבו בעסקים עצמאיים משלהם ושלא יהיו תלויים בעבודה שכירה. הרי בסופו של יום כל העסקים שלנו יעברו אליהם".

אז למשפחה יש עתיד, אבל מה העתיד של הכדורגל הישראלי?

"אין שום סיכוי שנבחרת ישראל תגיע למונדיאל. נבחרת ישראל לא יכולה להיות אחת מ־13 הנבחרות הראשונות באירופה. יש סיכוי גבוה מאוד שישראל תגיע פעם ליורו, כי שם זה 24 נבחרות וישראל תמיד התנדנדה בין מקומות 20 ל־30 באירופה, אז בהגרלה טובה, ודור טוב של שחקנים ומאמן טוב, היא יכולה וצריכה להגיע לאליפות אירופה. פספסנו בגדול שלא הגענו לטורניר האחרון אחרי שניצחנו את בוסניה בארץ והיתה לנו מקדמה רצינית, וצריך לעשות הכל כדי להגיע לטורניר הבא".

אתה מרגיש שהיית יכול לתרום לנבחרת להגיע לשם?

"אם ישאלו את דעתי אני אסביר מה צריך לעשות. אשמח לעזור".

נשמע שאתה מתגעגע לתפקיד יו"ר ההתאחדות.

"האמת? לא. הייתי יו"ר דומיננטי ומצד שני כשהנבחרת הפסידה משחק, הפילו את האשמה עליי. היו באים אליי בטענות על דברים שכלל לא קשורים אליי. בשמונה שנים שהייתי בקדנציה נבנו יותר אצטדיונים מכל מה שנבנה עד אז. בניתי אצטדיונים חדשים בעכו, חיפה, נתניה, פתח תקווה, באר שבע, הרחבתי את האצטדיון בקריית שמונה והשלמתי וקיריתי את אצטדיון טדי. 80 שנה דיברו על בית נבחרות, ואני בניתי אותו בשפיים וכל זה בחשיבה עסקית - כי איפה יכולתי לקנות קרקע במקום הכי יקר בארץ בלי לשלם שקל? אז עם המלון בשפיים יזמתי התחייבות למספר לינות בשנה ובתמורה הקצו לי את הקרקע ל־25 שנה בלי תמורה. את רוב הכסף לבנייה גייסתי מפיפ"א ואופ"א. ב־2013 הבאתי טורניר גדול לישראל, יורו עד גיל 21. הגמר היה איטליה נגד ספרד והיתה פה חגיגה גדולה, האצטדיונים היו מלאים והיה כיף. אני לא יודע מתי זה יקרה שוב, לצערי".

לא יוצא לפני תשע וחצי

מכורח הנסיבות והפרידה הצורמת מההתאחדות לכדורגל, לוזון צמצם את הנוכחות במגרשים, אבל לא לחלוטין. "כשהייתי יו"ר ההתאחדות, הייתי הולך בכל סוף שבוע לארבעה משחקים לפחות: הליגה הלאומית, הליגה לנוער, מכבי פ"ת והמשחק המרכזי בליגת־העל. היום אני משתדל ללכת רק למשחקים של מכבי פתח תקווה", הוא אומר.

נראה כאילו כל חייו התעסק לוזון רק בכדורגל אבל למעשה הוא איש פיננסים, שבגיל 16 התחיל להשקיע בבורסה ולפני ארבע שנים פרש מבנק דיסקונט אחרי 35 שנה שבהן עבד בתפקידים שונים, מיועץ השקעות, דרך מנהל סניף ועד אחראי פיתוח עסקי באגף המסחרי בבנק.

"כשהייתי נער, אהבתי מאוד להשקיע בשוק ההון, אז אבא שלי לקח אותי לדיסקונט וביקש לפתוח לי חשבון בנק", נזכר לוזון. "היה לי קצת כסף, לקחתי עוד קצת באשראי והתחלתי לשחק בבורסה ולהרוויח. ב־1977, שנת המהפך, סאדאת הגיע לארץ, כולם חשבו שיהיה פה טוב, הבורסה עלתה באלפי אחוזים למספרים דמיוניים בלי הצדקה, ואז באה הקריסה הגדולה, הבורסה התמוטטה והפסדתי הכל. הייתי בן 22 והכסף בקושי הספיק לי לקנות מקרר ומכונת כביסה.

"לדיסקונט הגעתי לאחר שמנהלת כוח אדם בבנק ראתה אותי מוכר במעדנייה כשהייתי חייל, והיא ידעה שאני כל היום בשוק ההון. היא אמרה לי, 'אתה מוכר יפה. אני רוצה שתמכור את שירותי הבנק ותנצל את הידע שלך בניירות ערך'. אמרתי לה שאני מוכן להיכנס לבנק רק בתפקיד יועץ השקעות. שלחו אותי למבחנים, עברתי אותם, והתקבלתי כיועץ השקעות".

למה פרשת לפני גיל הפנסיה?

"היו הצעות פרישה טובות מבחינה כלכלית. הבטחתי לעצמי שאפרוש לגמלאות עשר שנים לפני שאנשים פורשים לפנסיה. רציתי לפרוש בגיל 57 כדי שיהיה לי זמן ליהנות ולטייל. גם אשתי עדנה עזבה את הבנק הבינלאומי לפני חצי שנה, היא עבדה במחלקת סחר חוץ".

אבל הלוזונים הם לא אנשים שנחים.

"הם לא נחים, אבל זה אחרת כשאתה צריך לקום בשש וחצי ולהיות בשמונה וחצי בבנק. היום אני לא יוצא מהבית לפני תשע וחצי בבוקר".