ניסיון מימוש שני: בכפר חיטים רצו להחזיר חובות ולמדו לקח אומלל

השנה ימלאו ליישוב השיתופי הראשון בישראל כפר חיטים 80 שנה להקמתו, אך כבר כעת ברור לתושביו שקרנבל גדול לא יהיה שם: לאחר 25 שנה שבהן חברי המושב לא הצליחו לפרוע חובות של 20 מיליון שקל, בנק לאומי, הנושה העיקרי, הודיע על כוונתו למכור את הקרקע של כפר הנופש המיתולוגי, שצמוד ליישוב ושייך לו. 

מדובר בכפר נופש שמשתרע על קרקע של כ-110 דונם אשר מחציתו צפוי לעמוד למכירה. הכפר היה בעל שם בכל הארץ וכלל 22 בתים בשטח של 32 מ"ר בנוי כל אחד אשר שימשו משפחות שבאו לנפוש ולהנות מהנוף, בריכת השחיה והפעילויות הרבות שהיו במקום. בצמוד למתחם הייתה גם מסעדה שפעלה עד לאחרונה. במשך שנים היה כפר הנופש אחד משני הענפים העיקריים אשר סיפקו פרנסה לאגודה, הכפר נחשב לבעל שם ועד ליום זה מתקשרים אנשים להתעניין אם ניתן להגיע ולהתארח בו.

אלא שבשנת 2001 החלו העניינים להסתבך כאשר התקשר כונס הנכסים עם משקיעים אמריקאים אשר יוצגו על ידי משקיע ישראלי בשם משה שפירא שאוגדו תחת חברת IGR למכירת 74% (האחוז המקסימלי שמינהל מקרקעי ישראל אישר למכור) מהזכויות בקרקע של כפר הנופש ושטחים נוספים הצמודים לו כאשר המטרה הייתה הקמת מלון ומגרשי גולף שכולם תלו בהם תקוות כי יחלצו את האגודה מהבוץ אליו היא נקלעה. במקביל ליוזמת המלון התבקשו אנשי המושב לסגור את כפר הנופש בטענה שאינו רווחי מספיק וכי בקרוב תחל הבניה של המלון החדש ולכן אין עוד טעם להחזיק בו.

אלא שאז הסתבר שהיזמים נקלעו לקשיים והשטח וכפר הנופש שעליו נותר שומם. בעקבות זאת פוצלה החלקה לשניים, השטח הצפוני שנותר בידי IGR שבו ניתנה לחברה ארכה להקים את המיזם עד לשנת 2018 והשטח הדרומי שעליו כפר הנופש והמסעדה שנותרו בידי המושב. לאחרונה נודע לאגודה כי נקבעה התמחרות בנוגע למכירת השטח הדרומי. כאשר מתשובת הכונס התברר להם כי העסקה תהיה אולי טובה לבנק אבל פחות מזהירה לאנשי האגודה שראו בו נכס מניב ולא סתם עוד קרקע. הכוונה בכך היא כי לא מדובר בשותפות כפי שמתחייב מהסכם הנושים, אלא מכירת מרבית הזכויות בקרקע לכל המרבה במחיר, כאשר מנגד, לאגודה שתחזיק בכרבע מהמתחם אין כל זכות להשתתף בתקבולים העתידיים. אנשי המושב מתקשים להבין מדוע לאחר 25 שנה של החזר חובות וקשיים כלכליים עצומים הבנק ממשיך באופן שיטתי לטענתם למכור להם נכסים שפוגעים ביכולתם להמשיך ולחיות בכבוד את שארית חייהם. מדובר באנשים שרובם חצו את גיל 70 וכאמור מתקיימים בקושי משכר זעום.

מטה בנק לאומי בת"א צילום: עמית שעל

בנק לאומי צפוי להעמיד את הקרקע להתמחרות ב־15 במרץ, וחמישה ימים מאוחר היישוב אמור לקבל עדכון בנוגע לגובה החוב המדויק וכיצד תשפיע העסקה על המשך ההסדר. לפי אנשי היישוב, שווי הקרקע מוערך ב־14 מיליון שקל. לאחר ההתמחרות צפוי בית המשפט לקיים דיון ולהחליט אם הוא מאשר את המכירה. מדובר בניסיון שני של לאומי לממש את הקרקע הזאת: לפני שנה כבר העמיד את הקרקע למכירה, אולם העסקה התפוצצה לאחר שנחשפו כשלים בהליך המכרז.

כפר חיטים הוא אחד מיישובי ההתיישבות העובדת שבשנות השמונים הגיעו לקריסה כלכלית. אלא שבניגוד ליתר הקיבוצים והמושבים שנכנסו להסדרי מחיקת חובות במסגרת חוק גל, הוא פנה למסלול אחר של החזר חובות, שלימים התברר כהרה אסון. למרות החזרים חודשיים במשך שני עשורים וחצי, הריבית וההצמדה עשו את שלהם, והחוב מעולם לא ירד מהסכום המקורי של 20 מיליון שקל: 16 מיליון שקל לבנק לאומי ו־4 מיליון שקל לנושים אחרים. כינוס הנכסים החל ב־1991, והסדר הנושים נחתם ב־1997 לתקופה של 20 שנה.

ההסדר הפך לפירוק

לדברי עו"ד חנית נוב, שותפה בכירה במשרד נוב, קסנר ושות', המייצגת את היישוב, העמדת הקרקע להתמחרות לכל המרבה במחיר מנוגדת להסדר הנושים, שלפיו שטח כפר הנופש היה אמור לפרנס את חברי האגודה: "לפי הסדר הנושים, כפר הנופש היה אמור להיות אמצעי המחיה של חברי האגודה, ולא להיות חלק מנכסים למימוש. במהלך הליכי הכינוס הוא נסגר ועכשיו מממשים אותו כמו קרקע ריקה. מבחינת כפר חיטים זה כמו שיממשו את שדות החיטה, הלול והרפת שהם מקור המחיה היומיומי של החברים, אבל אם יסתמכו רק עליהם הם לא יוכלו להתקיים מהם. זו גם לא היתה הכוונה, כי כולם הבינו שמשם צריכה לבוא הפרנסה. התוצאה של הסדר הנושים הזה היא למעשה פירוק", מסכמת עו"ד נוב.

במשך שנים היה כפר הנופש ענף פרנסה עיקרי לחברי האגודה, אלא שב־2000 החלו העניינים להסתבך, ומאז השטח נותר שומם. כונס הנכסים של האגודה התקשר עם משקיעים אמריקאים , ואלה רכשו 74% מהזכויות בקרקע של כפר הנופש ושטחים נוספים הצמודים לו במטרה להקים שם מלון ומגרשי גולף, שכולם תלו בהם תקוות כי יחלצו את האגודה מהבוץ הכלכלי. אז גם ביקש הכונס מאנשי האגודה לסגור את כפר הנופש בטענה שאינו רווחי מספיק וכי אין עוד טעם להחזיק בו, וכך היה. אלא שהיזמים נקלעו לקשיים, והשטח המדובר נותר שומם. בעקבות זאת השטח של כפר הנופש נותר בידי חברי האגודה השיתופית כפר חיטים, והשטח הסמוך לו נותר בידי המשקיעים האמריקאים, ובו ניתנה לחברה ארכה להקים את המיזם עד 2018.

עצות כושלות מהכונס

אנשי המושב מספרים כי מאחר שסכום החוב שלהם נחשב נמוך יחסית לזה של יתר היישובים שקרסו, ייעץ להם בזמנו כונס הנכסים לא להיכנס להסדר חוק גל. "הכונס שכנע שהוא יכול להחזיר הרבה יותר ולשקם את היישוב ללא בעיות", סיפר ל"כלכליסט" אחד מוותיקי המושב. על פי ההסדר שהגיע אליו כפר חיטים, חברי המושב יחזירו את החובות, אך ימשיכו להתפרנס מהכנסות המשק החקלאי. על כן הוסכם שלא יימכרו אמצעי ייצור ונכסים מניבים. מאז כניסת ההסכם לתוקף היישוב ניסה להתאושש בדרכים שונות: יזם הקים ביישוב לול בהשקעה של 8 מיליון שקל, נמכרו 23 בתי אגודה שנבנו לצורכי הקהילה, והיישוב הורחב ב־80 יחידות דיור. כל רווח שהגיע מפעילות ענפי המשק הועבר לכונס, ומסכום זה הוא הפריש כספים למחיית חברי היישוב. מהלך נוסף שבוצע בתחילת הדרך ופגע קשה באנשי היישוב היה פדיון כספי הפנסיה שלהם לטובת החזר החובות ולהעברת הבתים על שם החברים.

כפר הנופש הנטוש בכפר חיטים צילום: אלעד גרשגורן

"הבנקים חנקו אותנו 25 שנה, ושילמנו להם 96% מהחוב בלי לחשב את שכר הכונס. אף קיבוץ ומושב לא שילם את זה, לרובם מחקו 90%-70% מהחוב. אנחנו מאוד מקווים שבית המשפט יעשה לזה סוף. יש כאן אנשים שעבדו 40 שנה ומקבלים 2,600 שקל בחודש ומזה הם חיים. החזקת הכינוס במשך 25 שנה עלתה גם היא למושב סכום של כ־8 מיליון שקל", מספר ותיק נוסף מהמושב. לדברי עו"ד נוב, היתה כאן תקלה משפטית וכלכלית, שהביאה למצב עניינים לא הגיוני: "כפר חיטים החזיר חובות של עשרות מיליונים במשך תקופה ארוכה, ואיש לא ציפה שכעבור 25 שנה הם יישארו למעשה עם אותו החוב. הסדר הנושים דואג לשני עניינים: גם להחזיר את הכסף לנושים וגם לאפשר קיום בכבוד באמצעות הפנסיה לחברי האגודה. כפר חיטים החזיר במשך 25 שנים את החובות ועכשיו צריך להפנות את המעט שנותר לו לטובת חברי האגודה והפנסיה שלהם. הם שילמו את הקרן במלואה".

כיום יש באגודה 115 חברים שגילם הממוצע הוא 53 ללא פנסיה או חסכונות אחרים.

מבנק לאומי נמסר בתגובה: "מכיוון שההליכים מתנהלים בבית המשפט אנו מנועים מלהתייחס לנושא".