"החיים הם לא שחור ולבן, יש פה רק שחור"

מזהים אותך בפלאפל כשאתה מגיע לקנות?

"אני לא הולך לקנות, מביאים לי לכאן".

* * *

לאורך כל השיחה אלפרד אקירוב, יזם הנדל"ן המצליח ומי שמזוהה יותר מכל עם דירות יוקרה בישראל, מנסה לשכנע בעמדותיו. הוא מסביר שוב ושוב ומרבה בדוגמאות. גם אם השומע לא משתכנע ומביא טיעונים משלו, אין זה משנה לו כלל ‑ עמדותיו גובשו לאורך שנים ארוכות. הן סדורות, והמציאות המשתנה סביבו לא משנה אותן. אקירוב אוהב פלאפל, אבל לא יורד מהמגדל לרכוש אותו. הוא מגדיר את עצמו כציוני, אך מתעקש שלא יעשה בישראל עוד עסקים. כששואלים אותו "מהי ציונות עבורך?", הוא עונה: "אני אוהב את המדינה". כשממשיכים ומקשים: "אבל כולם אוהבים את המדינה, במה מתבטאת הציונות שלך בחיי היומיום?" הוא עונה "בזה שאני גר כאן", ומיד מסייג: "אבל הבן שלי כבר לא, אין לו מה לחפש כאן".

אקירוב: "הפתרון למשבר הדיור הוא משכנתאות בשיעור של 100% מערך הנכס" צילום: עמית שעל

אחרי המשבר העולמי של 2008 התפיסה הקפיטליסטית כפי שהתגבשה בעשורים האחרונים של המאה הקודמת החלה בתהליך של שינוי. המשבר הפיננסי העמוק חשף שוב את הפערים החברתיים העמוקים הנלווים לתורה הדוגלת בשוק חופשי בלתי מרוסן. אבל שיחה עם אקירוב מגלה שאולי הקפיטליזם משתנה, אבל מי שנהנו מפירותיו לא ממהרים להשתנות עמו. הקו אחיד: הוא מגן בחירוף נפש על חבריו בעלי ההון, על החלוקה הלא שוויונית של עוגת השכר, וצופה שחורות לעתיד ההשקעות במדינה. "אין שלטון והפקידות הורסת כל חלקה טובה" היא אמירה שחוזרת שוב ושוב במהלך השיחה. בניגוד לבעלי הון אחרים במילייה שלו, הוא לא מנסה לעדן את דבריו: "אני לא אשקר כדי לצאת יפה, אני אומר את האמת".

והאמת אחת? שחור או לבן? אין גוונים באמצע לתיאור המציאות העסקית־ישראלית?

"זה נכון שהחיים הם לא שחור ולבן, אבל אין באמצע, ואין פה לבן, רק שחור".

"גם מנהטן יקרה"

אקירוב (73), שפועל בישראל באמצעות קבוצת אלרוב, מזוהה יותר מכל עם מגדלי היוקרה שקרויים על שמו בצפון תל אביב. בראש האחזקות הבולטות שלו בישראל נמצא פרויקט ממילא היוקרתי בירושלים, שמשלב מלון, מסחר ודירות מגורים שנמכרו בעיקר לתושבי חוץ.

בממילא נתקעת לבסוף עם חלק מהדירות.

"ברחוב המסחרי עסקים עומדים בתור. לאחרונה נכנסה זארה שחיכתה חמש שנים, מנגו נכנסו עכשיו על שטח של 1,000 מ"ר. לגבי הדירות למגורים, הן נמכרות לאוכלוסייה מחו"ל שלא גרה כאן כל השנה, אז בכל פעם מוכרים דירה ועוד דירה. זה לא פרויקט שמאיישים מיד כמו פרויקטים למגורים בראשון או ברעננה. ההתנהלות האטית היא חלק מהעסקה והציפיות בהתאם. בכל מקרה 90% מהדירות נמכרו".

דירות בממילא שנמכרו לתושבי חוץ הפכו לדירות רפאים. לא היה ניתן לבנות במקום זה דירות לשימוש צעירים בנות 3 חדרים?

"אלה סיפורים לילדים. אם לא היה ביקוש לדירות האלו לא הייתי בונה אותן. דירות קטנות אי אפשר לבנות באזור הזה, המדינה מכרה את הקרקעות באזור במיליארדי שקלים".

ובכל זאת, לא עושה לך רע לעבור בירושלים, או ליד מגדלי היוקרה בת"א, ולראות את הדירות חשוכות וריקות, במקום שיוכלו לשמש את האוכלוסייה שבאמת צריכה אותן?

"הקרקעות הרלבנטיות כדי לפתור את בעיית יוקר הדיור נמצאות בבעלות המדינה, ורק היא יכולה לפעול להורדת המחירים בשוק על ידי שחרורן בזול. אבל זה חזון רחוק מהמציאות".

אהוד אולמרט, חבר עוד משנות השבעים. אקירוב: "יש אסונות גדולים בהרבה מההרשעה. כשמאבדים בן בצבא, אלו שחזרו מהשואה, לא חסרים דברים" צילום: דודי ועקנין

איך אתה מציע לפתור את משבר הדיור?

"הפתרון יבוא רק מהשלטון, אין פילנתרופיה בדיור. צריך להקים 200 אלף דירות על אדמה חקלאית בצו שעה מסביב לערים, כי בתוך הערים האדמה פרטית. למכור קרקעות ב־1,000 דולר ליחידת קרקע. הקרקעות לא רשומות בתקציב המדינה, כך שלא ייגרם לה הפסד מכך. עלות הבנייה של דירת 100 מטר היא חצי מיליון, פלוס מע"מ ורווח יזמי קטן נגיע ל־700 אלף שקל – וזה צריך להיות מחיר הדירה. כדי להקל על הזוגות הצעירים לרכוש את הדירה במחיר זה, המדינה צריכה להורות לבנקים לתת לזוג עובד עם יכולת החזר מוכחת משכנתא בשיעור של 100% מערך הנכס. לדירות אלו יהיו זכאים רק זוגות שלא החזיקו בבעלותם דירה קודמת, והתנאי הנוסף למימון הוא שאסור יהיה להם למכור או להשכיר אותה במשך עשור לפחות, כדי להבטיח שמי שרוכש את הדירה הזאת הוא משתמש הקצה, והוא רוכש רק דירה אחת ולא ארבע. בתנאים כאלו הציבור יעמוד גם בהחזר משכנתא בשיעור 100% מערך הנכס. בשוויץ זה עובד ככה. הצעתי את זה לא פעם לראש הממשלה, הוא יכול לעשות את זה מהיום למחר. אפשר לעשות הכל אם רוצים. עם אריק שרון קלטנו מיליון עולים מרוסיה".

תל אביב הפכה לעיר לעשירים?

"מה שקורה בעולם – יקרה גם פה. במנהטן זוג צעיר יכול לקנות דירה? רק אם יש לאחד מהם אבא מיליארדר. אז למה לצפות שבתל אביב זוג צעיר יוכל לקנות דירה? אלו עובדות החיים. זוג צעיר שרוצה לקנות דירה במיליון שקל ולא רוצה לגור בחורבה – לא יוכל לקנות דירה בתל אביב. גם מנהל המלון שלי באמסטרדם לא גר ליד המלון. הוא גר בעיר סמוכה ומגיע על גבי טוסטוס לעבודה. ישראל לא צריכה להציע מחירים טובים יותר ממדינות אחרות, אבל היא צריכה להיות טובה לאזרחים. בסוף זו אחריות המדינה שלאזרחים תהיה דירה".

על שולה זקן: גם הבן שלה עבד אצלי שנתיים בביטחון. אני לא רואה בזה שום בעיה. אתם יודעים כמה בנים של אנשים עשירים עובדים אצלנו במלצרות במלון?" צילום: עטא עוויסאת

תישאר בישראל פעילות שלך בעוד עשור?

"משנת 2000 הפסקתי להגדיל את הפעילות בארץ. מכיוון שהמשכתי להגדיל את הפעילות בחו"ל, הפעילות בישראל הפכה להיות 20% מכלל העסקים שלי. בעוד שנתיים־שלוש היא תהיה 15%. להיעלם היא לא תיעלם, רק אם אני מוכר אותה, והיא לא למכירה".

מדוע אתה לא מוכר?

"צריך לשמור על קשר למדינה. אני לא אפתח עסקים בישראל ואין שום דבר שיחזיר אותי לכאן, אבל אני לא אשרוף את מה שיש לי פה. יש לי פה שני בתי המלון היפים בארץ (ממילא ומצודת דוד, דב"נ)".

למרות דבריו הנחרצים של אקירוב על כך שלא יגדיל את העסקים בישראל, בשנת 2014 התמודדה אלרוב על רכישת חניון קרתא בירושלים, הצמוד למתחם ממילא, ונחשב לנכס מניב איכותי. אלרוב הגישה הצעה בגובה של 110 מיליון שקל, אך העסקה לא יצאה אל הפועל, כיוון שלא אושרה על ידי הממונה על הגבלים עסקיים.

אתה עדיין נסחר בבורסה המקומית עם אלרוב ישראל ואלרוב נדל"ן.

"זה היסטורי ועכשיו אנחנו בדיוק ממזגים בין החברות. היום זה מינוס להנפיק בארץ חברה, כל העולם היום פתוח להנפקות ותחת רגולציה נוחה יותר".

על הפוליטיקה בישראל: השלטון היום לא שפוי. היחידים שאומרים ביושר את מה שהם חושבים הם הקיצוניים. נפתלי בנט, למשל, אומר את מה שהוא חושב. כל האחרים אומרים את מה שיביא להם יותר קולות" צילום: אוראל כהן

כמי שהתעשר מפעילות בישראל, נוח לך להשקיע את כספך דווקא באירופה המערבית השבעה?

"באירופה לא מתנהגים כאילו הם שבעים, בישראל כן. בארץ זורקים אנשי עסקים ובאירופה מקבלים אותי. כשבניתי מלון באמסטרדם, ראש העיר ביקש לבוא לראות אותי ובא עם כל מועצת העיר. מישהו היה עושה את זה בארץ? פה מבריחים את ההון, נשארים רק עם השלטון. צריך להבין שבסוף הכל עניין של יחסים. וכמו בכל יחסים, בלי חיזור זה לא עובד. כאן אחרי הון לא מחזרים. בסוף אתה מתחתן עם מי שרוצה להתחתן איתך".

ראשי עיר מפחדים מיזמים?

"חוץ מראש עיריית חיפה יונה יהב, שעובד בלהביא יזמים לעיר, השאר מפחדים להיפגש. רק תעזוב אותם. הכל כאן מורכב, וכדי לאשר עקרונית את התוכנית הכי פשוטה צריך חמש־שבע שנים. בלונדון יש תב"ע, אתה יודע מה מותר ומה אסור ועל סמך זה אתה מגיש תוכנית לעיריה. פה יודעים בתיאוריה שמותר לבנות 400%, אבל אין תב"ע וכדי להכין אחת נדרשות 15‑10 שנים. העסק פה לא מסודר".

מדוע אתה לא פועל בברלין, שהפכה חביבה על יזמי נדל"ן ישראלים?

"שיהיה למי שפועל בברלין לבריאות. גרמניה היא שוק קשה ביחס למקומות שאני פועל בהם, ובתי מלון לא מרוויחים שם בגלל ההיצע הרחב. לחברה ישראלית בסדר הגודל שלנו אסור להתפזר. אנחנו לא חברה רב־לאומית בהיקף של מאות מיליארדי דולרים, אנחנו ג'וקים בעולם של הגדולים. אני גם לא רוצה לעבוד בשרשור כמו יזמים שקונים הרבה חברות ומחזיקים 5%‑10% בכל חברה. אני מעדיף להחזיק 50% בחברה ולדעת שאני עובד בשביל עצמי. אני לא צריך עוד אחזקות בחברות בשביל האגו אלא בשביל המהות".

על עידן עופר: 31 מיליון שקל מהשכר של ניר גלעד מומנו מהכיס של עופר. אנחנו נגיד לו מה לעשות בכסף שלו? זו זכותו. ואם מישהו רוצה להחזיק מאהבת שעולה לו מיליונים? חסר פה כאלה? זה עניין של מישהו?" צילום: בלומברג

מזרח אירופה לא משכה אותך?

"למזרח אירופה באים אנשים שאין להם הבנה בנדל"ן, שבאים לעבוד בסביבה עסקית שבה באמצעות תשלום שוחד מקבלים מתנות. אני עובד רק במדינות שבהן יש חוק, משפט ותרבות: אנגליה, שוויץ, צרפת, הולנד. למה לי להגיע למקומות שבהם הדברים מתנהלים באמצעות שוחד? אני לא רוצה לקבל כלום בחינם, אני רוצה להשיג דברים באמצעות עבודה. ומי שהשקיע במזרח אירופה, בסוף מה יצא לו? כל אלו שבנו על השוחד טיפשים. אף אחד לא עשה שם כסף, כולם הפסידו".

המשקיעים במזרח אירופה לא נפגעו בעצם מהמשבר הכלכלי והמטבע הרוסי?

"הם היו מרוסקים עוד לפני המשבר. עכשיו נוח להגיד שזה בגלל המצב הכלכלי. אבל כל הנכסים האלו היו מחוקים עוד לפני המשבר. להסדרי חוב לא מגיעים רק יזמים במזרח אירופה בגלל המצב. גם לפני שלוש־ארבע שנים הגיעו, בלי להזכיר שמות. לא צריך לחפש הזדמנויות קלות, צריך ללכת בדרך הקשה – להשקיע במקום יציב, ישר, שאין בו קומבינות, שוחד וחברים".

נו, ממש כמו בישראל ‑ שוחד, קומבינות וחברים.

"במזרח אירופה ישנם מקומות שבהם אם משחדים את השופט הוא יחליט נגדך. זה לא בשבילי כאיש עסקים שרוצה לעבוד, אני לא יודע איך עושים קומבינות. בשוויץ יש חוק ומשפט, בארץ יש חוק ומשפט, בארץ אי אפשר לשחד שופט, ואני מעולם לא נתקלתי במישהו שביקש ממני שוחד".

על בנו, ג'ורג'י אקירוב: הבן שלי לא יעבוד פה, עם כל הצער. מה יש לו לעשות פה? הוא מגיע לחגים, עכשיו הוא היה בפסח. לי יש עוד זיקה למדינה, אבל לנכדים שיהיו לי ממנו, אני כבר לא יודע אם תהיה"

"כלכלה לא עובדת בדיעבד"

השיחה על הקושי בהשקעות במקומות שבהם יש קומבינות, שוחד וחברים, מעלה על השולחן נושא טעון ציבורית – החברות הקרובה של אקירוב עם ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, אשר הורשע בעבירות מרמה ושוחד במסגרת פרשת בניית פרויקט הולילנד בירושלים. אולמרט גם הורשע רק לפני חודש בעבירות של קבלת דבר במרמה והפרת אמונים בפרשת "מעטפות הכסף", שבה קיבל כספים מאיש העסקים משה טלנסקי. אקירוב מיודד עם אולמרט עוד מהתקופה שבה היה יזם צעיר ואולמרט היה מתמחה במשפטים, ושניהם עבדו יחד באותו בניין. "הוא לא היה ראש ממשלה אז", מציין אקירוב. את דעתו על ההרשעה של חברו הטוב מציין אקירוב באנדרסטייטמנט: "אני עם החברים הקרובים מדבר בכל שבוע והוא אחד מהחברים האלו". ומוסיף: "הוא חבר מאוד טוב ואני אוהב אותו. אמשיך להיות חבר שלו. אני מרגיש שעשו לו עוול".

היה לך קשה לראות חבר, ראש ממשלה לשעבר, נשפט למאסר?

"יש אסונות הרבה יותר גדולים. כשמאבדים בן בצבא, אלו שחזרו מהשואה, לא חסרים דברים. צריך תמיד לשמור על תקווה".

מדוע לדעתך עשו לאולמרט עוול?

"לפחות לגבי טלנסקי הוא טען שקיבל את הכסף כחוק. בכל מקרה החברות בינינו היא ברמה האישית. אולמרט היה ראש עיר בזמן שבניתי את ממילא ולא היתה לו סמכות או קשר לפרויקט. כל ההתנהלות היתה מול הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה. כשהתקשרתי לדבר עם אלי ישי על שינוי הכי קטן בתוכנית, הוא טרק לי את הטלפון בפנים", מספר אקירוב, וכדי להמחיש את טענתו שקשרי הון־שלטון לא שימשו אותו בעת בניית הפרויקט, הוא מזכיר את התביעה שהגיש נגד העיריה על העיכובים בבניית הפרויקט.

על תוצאות הבחירות: אני עצוב באופן כללי, אבל לא מהתוצאות, כי לא היו לי ציפיות. עוד בזמן הקמפיין כתבתי לבוז'י הרצוג SMS שאין לו סיכוי. אין מפלגת שמאל שיכולה לקחת בחירות" צילום: עמית שעל

שמו של אקירוב עלה במהלך המשפט של אולמרט בשל הקשר שלו לשולה זקן, מזכירתו של ראש הממשלה לשעבר, אותה העסיק. זקן שימשה כיועצת לשיווק אירועים לבתי המלון בירושלים, ממילא ומצודת דוד, בשכר חודשי של 12 אלף שקל כנגד חשבוניות. ההעסקה היתה בשנת 2013, בתקופה שבה עדיין הגנה זקן על ראש הממשלה לשעבר. עם התקדמות התיק נגד אולמרט אף נחקר אקירוב במשטרה על העסקתה של זקן. בנוסף, גם כאשר רכש ציורים של עליזה אולמרט למשרדו בשנת 2010 זכה לביקורת ("לא רכשתי מעולם ציור ממנה, אלא מהגלריה", מדייק אקירוב). עליזה אולמרט חברה בהתנדבות בדירקטוריון הקרן הפילנתרופית אלרוב שבבעלות אקירוב. היום בולטים בכניסה למשרדו ובחדר הישיבות שבבניין אלרוב ברחוב רוטשילד בתל אביב ציורים של האמן דוד ריב. על אחת מהתמונות, המציגה חיילים מחזיקים פלסטינים כפותים, בוחר אקירוב להתעכב: "הוא מראה בציור הזה כמה הכיבוש מכוער. זה ציור שמעורר חשיבה", מציין אקירוב ומוסיף: "לדעתי, האיום הגדול ביותר היום על מדינת ישראל הוא שאנחנו לא מגיעים להסדר מדיני, וזה יגרור עלינו חרמות בעולם".

קנית את הציור לבד או שהביאו לך אותו לכאן?

"מה פתאום? זה ציור, לא פלאפל".

שולה זקן היתה עובדת טובה?

"מצוינת".

היום כאשר היא זמינה שוב לעבודה, תציע לה?

"היא לא פנתה אליי, כשתפנה נחשוב. גם הבן שלה עבד אצלי שנתיים בביטחון. אני לא רואה בזה בעיה. אין כמעט בחור אחרי צבא שאני מכיר את ההורים שלו שלא עובד אצלי בביטחון. אתם יודעים כמה בנים של אנשים עשירים עובדים אצלנו במלצרות במלון?".

יכול להיות שהבעיה היא שכאשר אתה מקבל אותם לעבודה, הם תופסים מקומות של אנשים מוכשרים יותר שההורים שלהם לא עשירים?

"יש לי 1,200 עובדים. מי שלא עושה את העבודה היטב לא יקבל כסף לחינם ולא משנה מי ההורים שלו. מנהל כוח האדם ישלח אותו הביתה".

מגדל אקירוב בצפון תל אביב (מימין), ופרויקט ממילא בירושלים (משמאל). "לא חיפשתי הזדמנויות, חיפשתי פרויקטים גדולים ומשמעותיים"

אתה מבסוט או מאוכזב מתוצאות הבחירות?

"אני עצוב באופן כללי, אבל לא מהתוצאות, כי לא היו לי ציפיות. עוד בזמן הקמפיין כתבתי לבוז'י הרצוג SMS שאין לו שום סיכוי".

מה הוא ענה?

"הוא כתב 'תודה'. אין מפלגת שמאל שיכולה לנצח בבחירות. מי שיוכל לקחת את השלטון מהימין זו רק מפלגת מרכז, אם יעמוד בראשותה אדם בעל שיעור קומה. לדעתי היום השלטון לא שפוי, גם השמאל לא. אבל אחת הבעיות היא שהיחידים שאומרים ביושר את מה שהם באמת חושבים הם הקיצוניים. נפתלי בנט, למשל, אומר את מה שהוא חושב. במרצ מתכוונים למה שהם אומרים. האחרים אומרים מה שיביא להם יותר קולות".

אתה כל הזמן מתלונן על היחס לעשירים.

"עשירים יודעים להתגונן, לא צריך לדאוג להם. אם רודפים אותי, אקח את המזוודות ואלך למקום אחר. אני לא מסכן, המדינה מסכנה, פלאפל יש לי גם בלונדון והוא לא רע בכלל. התרומה שלי למדינה היא פי כמה יותר קטנה ממה שהיתה יכולה להיות".

עידן עופר עזב. אתה תומך בכך?

"הייתי בהלוויה של סמי עופר, אבא שלו, בבית קברות ברחוב טרומפלדור בתל אביב. באחת הדירות הסמוכות שמו רמקול עם שירים והתחילו לרקוד במרפסת מול הקבר. לא אוהבים אותו, למה שהוא יחיה פה?".

בכל זאת החברה שבבעלותו, כיל, מצויה במהלך פיטורים אגרסיבי, כשבהנהלה מרוויחים לא רע בכלל.

"כמה אחזקות יש לעידן עופר בכיל וכמה לציבור? יש 50% לציבור בקופות הפנסיה. אז מה, אנחנו לא נפגעים אם העסק לא יעיל? אין מה לעשות, הטילו על כיל מסים בדיעבד, ואם היא לא מרוויחה, היא צריכה להתייעל. שינוי כללים בדיעבד זה אחת הרעות החולות של המדינה".

הטילו בדיעבד, כי הגיעו למסקנה שמכרו את משאבי הטבע של ישראל בזול.

"כלכלה לא עובדת בדיעבד. רואים את זה גם בענף הגז – אף אחד לא ישקיע כאן יותר בגז. רואים שיש פרה, רוצים יותר מהבשר, אבל לאף אחד לא יהיה בסוף חלב. זה דומה למצב שבו אני מוכר דירה, ואחרי המכירה אני משנה את המחיר שלה בדיעבד. היו משפדים אותי אם הייתי עושה דבר כזה. צריך להבין שלא פוגעים בעשירים בצעדים האלו, שלהם לא יקרה כלום, יש להם עוד כסף בחו"ל. אבל ברגע שהעשירים לא ייצרו מקומות עבודה, תתחיל הבעיה".

העשירים יעזבו, אז יבואו יזמים אחרים שייצרו מקומות עבודה.

"דיברתי השבוע עם שגרירה באחת ממדינות אירופה, היא שאלה אם אני יכול באמצעות הקשרים שלי עם יהדות אירופה לסייע להביא יזמים לארץ. אמרתי לה שהיא לא תצליח. כל מי שיש לו ברירה עוזב את ישראל ומגיע לקהילות היהודיות בחו"ל, שם שואלים אותו למה הוא עזב ומבינים שאין מה לחפש פה. אני לא מכיר יזמים מבחוץ שבאים לעבוד פה".

ניקולאס ברגרואין?

"נו באמת. הוא יכול לבנות מפה עד ירושלים, ועדיין הוא מכר את חלקו בפרויקט הגדול שלו (מגדל מאייר על רחוב רוטשילד בתל אביב, דב"נ) לחג'ג'".

"תמציאו משהו ותרוויחו"

העשירים אולי מייצרים מקומות עבודה, אבל הם מחלקים את העוגה ככה שהם נהנים ממנה, והעובדים שתורמים גם ליצירתה לא מקבלים כלום. לא צריך לשנות את זה?

"לא. מי שרוצה, שיפתח מאפייה משלו וייצר עוגות ולא יהיה פועל במפעל עוגות. תהיו מוכשרים, תמציאו משהו בהייטק, תפתחו תרופה לסרטן, תאפו את העוגה בעצמכם, תעמדו בראש הפירמידה ותיקחו 80% מהרווח. ככה העולם עובד. אם מנסים לאלץ את העולם לעבוד אחרת, כל מי שאופה את העוגות בורח. שימו לב כמה חברות נמחקו בשנים האחרונות מהבורסה, זו בעיה".

כל אחד במאפייה תורם כפי חלקו. לא בטוח שהפער בתרומה של העובדים שמכינים את העוגה ביום יום מול התרומה של ניר גלעד ‑ שגם הוא שכיר במאפייה, מצדיק פערים כאלו בתגמול. גלעד קיבל שכר בעלות אסטרונומית של 43.5 מיליון שקל.

"31 מיליון שקל מומנו מכיסו של עידן עופר. אנחנו נגיד לו מה לעשות בכסף שלו? אם הוא רוצה לתת אותו לניר גלעד זו זכותו. זה לאור יום ולא מתחת לשולחן, רשות ניירות ערך רואה את זה. ואם מישהו רוצה להחזיק מאהבת שעולה לו מיליונים? חסר פה? מה עם האישה מכיכר המדינה שההוא רצה להחזיק? זה עניין של מישהו? חצי מהשכר של ניר גלעד הלך כמס למדינה. מעובדים עם משכורת של 5,000 שקל אין למדינה הכנסות. המס שלו הולך לממן את העזרה שהמדינה מעניקה להם".

אז במקום לתת לאנשים עובדים עזרה מהמדינה, לא הגיוני יותר להעלות משכורות ולחלק את השכר בצורה שוויונית יותר?

"אני מאמין בחינוך, לכן יש לי קרן מלגות לסטודנטים, לתת לצעירים הזדמנות לרכוש מקצוע ולהתפרנס. אחר כך, כל אחד לאן שהוא מגיע".

המשכורת שלך לא מככבת בטבלאות השכר של החברות הציבוריות.

"אני בעלים של חברה. אם אני רוצה כסף אני מחלק דיבידנד והציבור ישתתף לפי חלקו".

"מוכן להתחלף עם בני ה־20"

אקירוב נולד בעיראק וב־1952, כשהיה בן 11, עלה עם משפחתו לישראל. אחרי שירותו הצבאי השתלב בחברת הבנייה שהקים אביו. ב־1971 הקים מפעל למעילי פרווה. לעסקי הבנייה חזר ב־1978, כשהקים את אלרוב ישראל, שהונפקה ב־1983. בראשית שנות השמונים נטל חלק ברכישת חברת התעופה ארקיע, הוא ניסה לרכוש את חברת הבנייה רסקו והיה שותף בחברה ליצוא נשק. בין לבין הוא ניסה את מזלו בהשקעה בחברה לחיפוש נפט וגז. את המגוון הסביר בעבר: "אני מאוהב בעסקה, לא בעסק".

את הקפיצה העסקית הגדולה הוא מייחס למגדלי אלרוב ולפרויקט ממילא: "למגדלים נכנסנו בשנת 1991, קניתי 30 דונם ליד כיכר המדינה ב־80 מיליון דולר. לפרויקט בממילא נכנסנו בשנת 1994, שם קניתי 120 דונם בכ־50 מיליון דולר. אז האווירה היתה אחרת, אף אחד לא רצה להתקרב לפרויקט שמחבר את העיר העתיקה והחדשה. לא חיפשתי הזדמנויות, חיפשתי פרויקטים גדולים, טובים, מיוחדים ומשמעותיים".

אקירוב מחזיק באמצעות אלרוב גם במניות בנק לאומי, שאותו הוא מכנה "השקעה טובה", על אף הסתבכות הבנק בפרשת הסיוע להעלמת מס בארצות הברית. "זו היתה מדיניות של המדינה לפעול בדרום אמריקה כדי להביא את מטבע החוץ של יהדות העולם לכאן", הוא מגן גם על הבנק.

כשמדברים עם אנשים המעורבים בקשרים עסקיים עמו, הם מציינים שכקבלן הוא הכתיב את איכות הבנייה של משרדים ודירות יוקרה בארץ. פרפקציוניסט. מנגד, הם מתארים אדם קפדן שלא יהסס להיפגש עם שותפיו בבתי המשפט. כיום הוא מתגורר עם אשתו חווה במגדלי אלרוב בתל אביב, בקוטג' שבנה בקומות ה־30–29. הוא אב לג'ורג'י (45), לשרון (42) ולקרן (26). ג'ורג'י הבכור, בעבר דמות מוכרת בחיי הלילה של תל אביב, הוא כיום המיועד לקבל את השליטה באלרוב, הוא החל לעבוד עם אביו ב־2007, אחרי התנסויות עצמאיות, וכיום מנהל את פעילות המלונאות באירופה וחי בלונדון.

לא מפריע לך שהוא לא חי פה?

"הבן שלי לא יעבוד פה, עם כל הצער. מה יש לו לעשות פה? הוא מגיע לחגים, עכשיו הוא היה בפסח. לי יש עוד זיקה למדינה, אבל לנכדים שיהיו לי ממנו, אני כבר לא יודע אם תהיה".

מה חסר לך?

"הייתי מוכן להתחלף עם כל אחד בגיל 20. לחיות את כל החיים מחדש. הגיל לא מעסיק אותי, אבל כשמישהו אומר שהוא רוצה להתחלף איתי, אני אומר 'טוב, תן לי עוד 30 שנה'. מה רע לחיות? אני תמיד נהנה, למרות העליות והירידות. לא הייתי עושה שום דבר אחרת".

ממרום גילך, יש לך טיפ לחיים?

"תעבדו בעבודה שאתם אוהבים. מי שעובד בעבודה שהוא אוהב זה כאילו שהוא לא עובד בכלל".

על הפרק: מיזוג בין שתי החברות הציבוריות

צוק איתן ותוכנית %0 מע"מ פגעו באלרוב ב־2014, המלונות באירופה מפסידים, אבל פחות

אלפרד אקירוב ובני משפחתו שולטים (73%) בחברת הנדל"ן הבורסאית אלרוב ישראל, השולטת (79.9%) בחברת אלרוב נדל"ן. אקירוב מקדם עסקת מיזוג בין שתי החברות, שבמסגרתה יועברו אחזקותיה ונכסיה של אלרוב ישראל לאלרוב נדל"ן, ובהן: 3.5% מניות בנק לאומי השוות נכון להיום 625 מיליון שקל, השקעה זניחה במניות בנק הפועלים בשווי 4 מיליון שקל, ומניות בחברת הביומד פרוטליקס השוות 35 מיליון שקל. בעלי המניות של אלרוב ישראל יקבלו מניות באלרוב נדל"ן לפי יחס המרה של 1.47 מניות אלרוב נדל"ן כנגד מניה אחת של אלרוב ישראל, שתימחק מהמסחר בבורסת תל אביב. היחס נקבע בהתבסס על ההון העצמי של שתי החברות והוא עשוי להתעדכן בסמוך למיזוג. אקירוב ישמור על השליטה בחברה הממוזגת עם שיעור אחזקה של 65%. נוסף על האחזקות הפיננסיות, קבוצת אלרוב מתמחה בשני סוגי פעילות עיקריים: נדל"ן להשקעה, כלומר ייזום ואחזקה של בנייני מגורים, משרדים ומסחר בישראל ובאירופה, ומלונאות בישראל ואירופה. אלרוב פועלת בעיקר בישראל ובשוויץ ויש לה מלונות בהולנד, בצרפת ובאנגליה. שנת 2014 היתה שנה לא מוצלחת עבור אלרוב ישראל שהציגה הפסד של 4.3 מיליון שקל לעומת רווח נקי של 98 מיליון שקל בשנת 2013. אלרוב נפגעה בשנת 2014 מהאחזקות שלה במניות שהסבו לה הפסד של 20 מיליון שקל. גם הפעילות בתחום הנדל"ן נפגעה במהלך השנה החולפת, ממבצע צוק איתן שחתך את רמת ההכנסות שלה מבתי מלון ב־13% ל־467 מיליון שקל, וכן מתוכנית 0% מע"מ, שהורידה את ההכנסות שלה ממכירת דירות ב־85% ל־4 מיליון שקל בלבד. המלונות באירופה הציגו שיפור תפעולי בשנת 2014, אולם הם עדיין הפסדיים. סך ההכנסות של אלרוב ירד ב־20% ל־898 מיליון שקל, והרווח התפעולי שלה נחתך בקצת יותר מחצי ל־153 מיליון שקל.

אורן פרוינד השתתף בהכנת הכתבה