עושים שכונה

שכונת קריית השרון: נתניה

המאבק: נגד כמה פרויקטים מסחריים; מתי התחיל: לפני כ־12 שנה; הישגים: הרחבת פריסת מוסדות החינוך, יצירת דיאלוג עם יזמים הפועלים בשכונה; היענות התושבים: גבוהה

"היזמים מתייעצים איתנו לגבי הפרויקטים"

בניגוד לרוב המאבקים השכונתיים, הממוקדים בפעילות נגד פרויקט יחיד, ועד התושבים בקריית השרון פעיל ברציפות ומאורגן כמו יחידת קומנדו. הוועד החל להתארגן לפני כ־12 שנה, כשהשכונה היתה בת שלוש, בעקבות בעיות תחבורה ומחסור במוסדות חינוך: כמה פעילים יצאו לבצע סקר דמוגרפי עצמאי והגיעו למסקנה שאם העירייה לא תתחיל לבנות בתי ספר באופן מיידי, בתוך שנתיים לא יהיה לילדי השכונה היכן ללמוד. התוצאות הוצגו לעירייה וזו נענתה לפנייה: כיום פועלים בשכונה שישה בתי ספר ו־80 גנים. מאבק נוסף גיבש קבוצת לחץ על חברות הגז, והצליח להביא להורדת המחירים שתושבי השכונה משלמים. ההצלחות הללו חיזקו את הוועד, שמשגר כיום עדכונים בדוא"ל ובפייסבוק לכ־8,000 תומכים מתושבי השכונה.

בשנים האחרונות הפעילות התמקדה יותר במאבק נגד יזמי נדל"ן, מספר מאור דאיה, חבר ועד ותיק. "לפני ארבע שנים היה יזם שביקש להפוך קומפלקס של שישה מבנים בני חמש קומות לארבעה מגדלים של 15 קומות עם תוספת יחידות דיור, התנגדנו, וזה הוביל ללכלוכים: חלק מחברי הוועד קיבלו תביעות אישיות וחלק מתושבי השכונה התארגנו ותלו שלטי 'למכירה' על הבתים לאות מחאה". ההצלחה היתה חלקית, אבל בנתה את התדמית הלוחמנית של הוועד כגוף בעל משקל, והשינוי לא איחר להגיע: ב־2007, בעקבות התנגדות של הוועד והתושבים לפרויקט רחב היקף של מ. אביב ונופי השרון, מימנה העירייה הליך גישור שבעקבותיו בוטלו חלק מיחידות הדיור, בוטלו מעונות סטודנטים, שטחי המסחר רוכזו והוספו שטחים ציבוריים.

חברי הוועד (מימין לשמאל): אלי גון (עו״ד), מאור דאיה (יו״ר) , נתנאלה לוי, שרון זאבי, גל דברת, עמיר פרי, יואב חביב צילום: תומי הרפז

גם בתחום המסחר כבר נרשמו הישגים: "הצלחנו להגיע לרמת שיתוף ושקיפות גבוהה אל מול היזמים", מספר דאיה. "לפני כמה שנים זאב שטיין, מנכ"ל רבוע כחול נדל"ן, קיים איתנו סדרת פגישות ושיתף אותנו באופן מלא בהליך הקמת מרכז מסחרי בשכונה. זה הגיע לרמה שתושבים הצביעו על אילו חנויות הם רוצים. עד היום יש לנו קשרים חזקים איתם". במקרה אחר פנתה אל הוועד רשת המרכולים חצי חינם, שביקשה לשתף את התושבים בכוונתה להקים סניף גדול על הציר שבין השכונה לאזור התעשייה פולג. "הם הציגו לנו תוכניות לסופר גדול, ולא היינו מוכנים לשמוע על זה. אנחנו לא רוצים שיגיעו לכאן מכל האזור לקניות; גם ככה יש כאן עומסים שנבעו מכך שהשכונה נבנתה טלאי על טלאי, כי אף אחד לא חשב שתתפתח כך". בחודש הבא הם יקיימו כנס שבו היזם יציג את התוכניות וישמע את תגובת התושבים, כדי למקסם את השקיפות.

מאבק דומה הם מנהלים כעת נגד חברת נעימי: "לפני שנה וחצי ראינו שהוא רוצה להקים על אותו ציר מרכז מסחרי ותחנת דלק. הצלחנו לעצור את תחנת הדלק בדרכי נועם, אבל אז הוא החל לבנות את הסופר אף על פי שהיה לו היתר רק לדיפון וחפירה. הוא המשיך לבנות וקיבל צו הריסה. ועדת הערר פסקה את גודל סניף הסופרמרקט ל־2,400 מ"ר במקום 4,500 מ"ר".

פעילות הוועד מוכרת היטב לעירייה, שמשתפת איתו פעולה. כך, למשל, העירייה פנתה לרכבת ישראל כדי להפקיע קרקע לטובת כביש שישרת את התושבים. "חברי מועצה מקשיבים לנו כי אנחנו שכונה של 22 אלף תושבים. זה הכוח המאורגן הכי גדול בעיר, עם מוקד טלפוני ורשימת אימיילים ארוכה. אין לנו משאבים, אבל אנחנו מגיעים לישיבות מועצה ומארגנים התנגדויות". שניים מחברי הוועד הפכו לחברי מועצה בעצמם.

לפי דאיה, הפעילות גובה לא מעט מחיר אישי. "כדי לפעול ולהצליח אתה חייב להיות עקבי. אנחנו נפגשים פעם בחודש, שישה אנשים, ויש לנו קבוצת וואטסאפ פעילה מאוד. אני מוצא את עצמי שורף כמה שעות ביום. זה פוגע בבית".

חלק מהתושבים, הוא אומר, לא מסתפקים בהשקעה הזאת, וטוענים שהוועד מתנהל ברכות. "במקרה של נעימי, למשל, תושבים שגרים ליד הפרויקט שלו בחרו להמשיך את המאבק בבית משפט. אנחנו מבינים שאי אפשר לרצות את כולם. אבל אסור לשכוח שאנחנו לא ועד נבחר: הדלתות שלנו פתוחות לכולם, ומי שרוצה להתנדב יכול להגיע. אנחנו מעודדים כל אחד שרוצה לפעול לעשות זאת. אין לנו מונופול על השכונה".

שכונת נווה צדק: תל אביב

המאבק: להקמת מוסדות חינוך, לתכנון כולל לשכונה, ונגד המגדלים והכבישים המתוכננים מסביב; מתי התחיל: לפני כעשור; סטטוס: הפסידו במאבק מול "מגדל נווה צדק", אבל הצליחו לצמצם את היקף פרויקט "נווה צדק על הים"; היענות התושבים: גבוהה

נווה צדק מרכזת כמה וכמה תושבים מהאלפיון העליון, אבל אפילו כוחם והשפעתם של אלה לא בולמים את המאבקים הבירוקרטיים מול הרשויות והיזמים. שווי הקרקע בשכונה, המגיע לעשרות אלפי שקלים למ"ר בנוי, מושך את כרישי הנדל"ן, ואלו, גם בתוואי המקיף את השכונה, נאבקים בחירוף נפש על זכויות הבנייה שלהם. התוצאה היא שבכל עת ועד השכונה מתמודד במקביל מול שבעה־שמונה פרויקטים. "כשיש יותר מדגל אחד למאבק זה מקשה על גיוס התושבים, יש הרבה בעיות, וכשאתה נפגש איתם ומסביר כל אחד דוחף לקדם את האינטרס שלו, תלוי באיזה חלק של השכונה הוא גר", מספר דוד איתן, תושב השכונה הפועל במסגרת הוועד והעמותה שלו "תושבים למען נווה צדק". "למרות זאת, יש היענות יפה מאוד מצד התושבים".

הוועד הוקם לפני כעשר שנים, כשתושבת השכונה סיפרה לשכניה שבמקום עומד לקום "מגדל נווה צדק". "זה היה הטריגר להתארגנות שלנו. באותם ימים לא הבנו כלום בדברים האלה, ואז התברר לנו שבלי שהיינו מודעים לעניין המגדל כבר אושר ואין מה לעשות", מסביר איתן. הניסיונות להיאבק בהקמת המגדל, שאינו משתלב בנוף הסמטאות, היו מבולבלים ומפוזרים, והיזמים הדפו אותם ללא קושי. "כך גם גילינו שבמערכת שמקדמת את הבנייה בישראל אין מידע זמין וממשי ואין שיתוף ציבור אמיתי. המודעות הקטנות שמפרסמים בעיתונים לא אומרות הרבה".

דוד איתן, תושב השכונה ופעיל בוועד המונה כשישה תושבים צילום: עמית שעל

מאבק נוסף, מול מגדל "נווה צדק על הים" (פרויקט נפרד, למרות השם הדומה), זכה להצלחה חלקית בלבד: בינואר 2013 בית המשפט לעניינים מנהליים ביטל תוכנית למגדל נוסף צמוד למגדל זה, וכן לבניית עשר קומות נוספות במגדל אחר. אבל לאחרונה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה אישרה ליזמים תוספת של שמונה קומות, כך שהמגדל עתיד להתנשא ל־38 קומות. עם זאת, התושבים מתכוננים להמשך המאבק על ידי הגשת עתירה מינהלית.

"אנחנו לא מעלים סתם התנגדויות", אומר איתן. "אף פעם לא יצאנו נגד מגדלים רק בשל היותם מגדלים. מה שמפריע לנו הוא היעדר תכנון כולל, שהפריע גם בהיבטי תנועה וגם בהיבט של היעדר מוסדות חינוך, בעיקר בתי ספר. תושבים עם ילדים שעולים לכיתה א' נאלצים לעזוב את השכונה. הלחץ שלנו סייע להקמת בית ספר בפלורנטין, שאמור לשרת גם את הילדים שלנו, אבל בעינינו זה לא הישג אמיתי".

איתן אומר שהעלות הכספית העצומה של מאבקים כאלה יוצרת חוסר איזון בסיסי בין היזמים לתושבים. "אני טוען שכמו שיש סנגוריה ציבורית, צריך להיות שירות משפטי לתושבים שרוצים להתנגד לפרויקטים באזורם. גם בתכנון ובנייה אין לאזרח הפשוט יכולת להתמודד עם נושאים שהם מקצועיים ועולים הרבה כסף. במקרים מסוימים השופטים משתמשים בהוצאות בית המשפט ככלי להטלת קנסות. במגדל ליבר הטילו עלינו הוצאות משפט בגובה 100 אלף שקל.

"וישנו גם נושא הערבות. אומרים לך שאתה מעכב את הפרויקט וגורם נזק של מיליונים, ואז אם אתה רוצה להגיש ערעור תפקיד ערבות של 3–4 מיליון שקל בהתאם לפרויקט. תראי לי תושב, עשיר ככל שיהיה, שיסכים לסכן סכום כזה. ואני לא מדבר על כך שעורכי דין של יזמים כתבו לנו מכתבי איום אישיים. איך אפשר לתפקד ככה?".

תל מונד

המאבק: התנגדות להקמת מרכז תעסוקה צמוד ליישוב; מתי התחיל: באפריל 2014; סטטוס: המאבק טרם הסתיים; היענות התושבים: בינונית

תל מונד, יישוב קהילתי כפרי ומנומנם, אינו מורגל במאבקים ציבוריים. הבתים צמודי הקרקע והשטחים החקלאיים מושכים בעיקר את מי שמחפש שקט מהכרך הסואן ולא שש להתכתשויות בירוקרטיות מטרידות. אלא שבאחרונה הופרה התרדמה הזאת בידי אחד מתושבי השכונה הדרום־מערבית החדשה, שהבחין בשלט של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה המבשר על כך שהקרקע החקלאית הצמודה לשכונה עומדת לעבור שינוי ייעוד. בירור קצר העלה שכ־100 דונם של פרדסים עומדים להפוך לאזור תעסוקה שישתרע על כ־60 אלף מ"ר בנוי, מהם 40 אלף מ"ר למשרדים ו־20 אלף מ"ר שישמשו מחסנים לחקלאות או לעיבוד מזון. בתוך כל אלה מתוכננים גם אולם אירועים, קאנטרי קלאב ומבנה ציבור.

שינוי הייעוד, התברר, היה נגזרת של שינוי פוליטי: באוקטובר הוחלף ראש המועצה הוותיק שפעל בתל מונד 24 שנים. ראש המועצה החדש, שביקש להגדיל את קופת הארנונה של היישוב, קידם את התוכנית והפקיד אותה בוועדה המקומית בנובמבר, ובמהלך בזק היא אושרה בסוף אפריל.

חברי הוועד (מימין לשמאל): איאן כספר, יניב סער, אורלי מנדלבאום, גליה דונת לויטן, אילת אגוזי, עמית קריספין צילום: תומי הרפז

"המתחם הזה ממש על הבתים; בין השכונה לאזור התעשייה המתוכנן מפריד רק כביש צר", מסביר תושב השכונה עו"ד עמית קריספין. "אנחנו משוכנעים שיהיו כאן מפגעי רעש. בעבר פעלו 2 ק"מ מהשכונה שני אולמות אירועים שהטרידו אותנו עד שנסגרו. אז אין ספק שאולם שיפעל 200 מטר מהשכונה יהיה מטרד. מעבר לזה, כל התנועה לאזור החדש תגיע דרך היישוב, כך שבעיית התחבורה שכבר קיימת צפויה להחריף.

"ברגע שהשמועה נפוצה התחלנו לעבור בין התושבים; קבענו כינוס ראשון מצומצם אצלי בבית, ובו החלטנו שבשלב ראשון אנחנו חייבים להתייעץ עם יועצים משפטיים. את הכינוס השני כבר קיימנו בגן הציבורי של השכונה ואליו הגיעו כ־300 תושבים, לא רק מהשכונה, הגענו מוכנים עם יועצים משפטיים, הצגנו הצעות מכמה יועצים ומשרדים ובסוף בחרנו. בשלב ראשון ההתארגנות הצריכה גיוס כספים, ובחרנו ועד מצומצם שכלל נציג שיתנהל מול היועצים ושניים נוספים שיהיו אחראים לאיסוף הכספים ולהתנהלות הכספית". במקביל התושבים התארגנו להפגנה קולנית במרכז היישוב.

למתנגדים הצטרף גם אחד מבעלי הקרקע המיועדת למתחם החדש, שסבור שהמיקום של אזור התעסוקה אינו נוח, ושהוא יעמוד בשיממונו. במקביל עתרו נגד התוכנית כמה מחברי מועצת העיר, שדרשו למשוך אותה עד לביצוע סקר היתכנות כלכלית לאזור.

למרות ההיענות, כשהגיע הזמן לשלוח יד אל הכיס רק כמאה בתי אב הסכימו לשלם סכום של כ־1,000 שקל לטובת המאבק. הסכום הזה אינו מכסה את עלות הייעוץ המשפטי והמקצועי, ויחייב סבב גיוס נוסף בקרוב. קריספין, מצדו, אינו אומר נואש. "אנחנו חושבים שהתוכנית צריכה להיות רחוקה מהישוב, ולא לגרום למטרדים בתוכו, כפי שרצו ועדות התכנון והבנייה", הוא אומר. "אם רוצים שזה יקרה כאן, צריך יהיה לטפל במטרדים ולבצע חיץ משמעותי בין המתחם לבתים".

שכונת רסקו: רמת השרון

המאבק: פרויקט מסחרי בכניסה לשכונה; מתי התחיל: לפני כשלוש שנים; הישגים: בשלב זה נשקלת במקום בנייה למגורים אך האופציה להקמת מרכז מסחרי לא בוטלה; היענות התושבים: גבוהה

"זה שהאוכלוסייה כאן חזקה לא עזר לנו"

המאבק של שכונת נווה רסקו מתמקד במרכז מסחרי המתוכנן על חטיבת קרקע ממזרח לכניסה לעיר מכיוון הכפר הירוק. סלע המחלוקת פה הוא ייעודה של הקרקע במפות של תוכנית המתאר המחוזית: התושבים טוענים שמדובר בכתם ירוק המיועד לפארק; היזמים, ובראשם שלמה אליהו (אין קשר לבעלי חברת הביטוח), טענו כי מדובר בקרקע המיועדת לבנייה. בהיעדר הסכמה המחלוקת גלשה לוועדות התכנון במסגרת הליך ההתנגדויות.

מה שבעיקר הפריע לתושבים הן ההערכות שהקמת המרכז המסחרי החדש תגדיל את הלחץ בכניסה לעיר. "הפרויקט נמצא במיקום הכי קריטי, וייצור כאוס תחבורתי", אומרת ד"ר איריס קלקא, ממובילי המאבק. "רמת השרון עומדת לפני עלייה משמעותית במספר התושבים, וכבר היום אנשים מבלים זמן רב בכבישים". מעבר לעומסי התנועה, היא אומרת, ברור לה שקניון קטן, ללא מסה קריטית של רוכשים, יהפוך לעוד מרכז מסחרי כושל, וכאלה יש כבר כמה ברמת השרון.

את ההתארגנות החלה קלקא עם חבר לשכונה שהוא רופא במקצועו. "כינסנו את התושבים וזה התחיל להתגלגל", היא אומרת. במאבק היה מעורב גורם בכיר בתחומי התכנון והבנייה, אך בשל טענות כאילו הוא מנצל את קשריו כדי לעצור תוכנית שמפריעה לו אישית הוא התנתק מהעניין וסירב להיחשף תקשורתית.

איריס קלקא, ממובילי המאבק צילום: עמית שעל

במסגרת ההתנגדות שהוגשה הוועדה המחוזית נקטה בשיטת המדידה, והתוכנית נשלחה לפרשנות במחלקת המדידה בירושלים. במעמד ההתנגדות, ביוני אשתקד, הוחלט על הקטנת הפרויקט מ־2,700 מ"ר ל־2,220 מ"ר, ובהמשך היזם הציע להסב את הפרויקט ממסחר למתחם מגורים של דירות קטנות. כעת הנושא נמצא בדיונים.

בעקבות הובלת ההתנגדות קלקא קיבלה הצעה להתמודד בבחירות כמספר 2 ברשימת מרצ, וכיום היא מכהנת כחברת מועצה באופוזיציה. יש לה עדיין בטן מלאה על המחסומים שנתקלה בהם במאבק. "השקיפות בנוגע לפרויקטים חדשים מאוחרת מאוד", היא אומרת. "במדינות מתוקנות מציגים פרויקט לציבור לפני שהוא עולה לוועדות. מינהל תקין אמור ללכת לכיוון של שיתוף תושבים, כי כשנמצאים בהתנגדות לפרויקט של יזם שעבורו זמן זה כסף, נלחמים בגורמים חזקים.

"הגרוע ביותר הוא שהחקיקה השיתה על התושבים לממן את ההתנגדויות. זה בלתי נסבל, כי זה מדיר את רגלי התושבים מעוטי היכולת. אפילו כאן, ברמת השרון, היו שהתחייבו לעזור במימון ונעלמו ברגע האמת. זה שהאוכלוסייה כאן חזקה לא עזר לנו. אם כאן זה קורה, ברור שבמקומות אחרים קשה ליזום התארגנויות".

היזמים מתרעמים: "כל אחד שבא לו מעכב פרויקט בשנה"

אל מול התושבים, שמרגישים לא פעם שליזמים יש כוח עודף שאינו מאוזן בידי הרשויות, ניצבים לא מעט יזמים שמרגישים שהמצב מוטה בכיוון ההפוך - לטובת התושבים. "היום קל מאוד להתנגד לפרויקט: אדם יכול לקום בבוקר, לכתוב על דף שהוא מתנגד סתם כי בא לו, וזה יעכב את הפרויקט לחצי שנה, אפילו שנה, מבלי שהוא ישלם את המחיר", אומר עו"ד אייל

מאמו, יו"ר ועדת הערר המחוזית לשעבר במחוז מרכז, המכהן כיום כשותף במשרד אגמון, רוזנברג, הכהן.

"תמיד היו התנגדויות אבל הן היו ספורות. לפני עשר שנים לא ראינו התנגדויות כאלה, לא בארגון ולא בהיקפים. היום לא תראה פרויקט משמעותי שלא נתקל בהתנגדויות. פעם החתמת מתנגדים נעשתה מדלת לדלת; היום אתה מכנס את כל השכונה רק מקריאה בעמוד הפייסבוק השכונתי. אני רואה בפייסבוק מאבקים שמנהלים מנגנונים משופשפים ומאורגנים. וכשאתה מגיע לוועדות התכנון יש בפרוזדור קבוצה גדולה של תושבים שמפגינה בטענות שהפרויקט נגוע בשחיתות ושמדובר בהולילנד 2. תראה לי חבר ועדה שזה לא ישפיע עליו. אף אחד לא רוצה שיגידו שהוא אישר פרויקט לא כשר".

מה הפתרון לדעתך?

"החוק טעון תיקון דווקא בכיוון השני, ויש כל מיני מחשבות על כך, כמו תשלום אגרה על התנגדות או חיוב בהוצאות. הרציונל מאחורי היוזמות הללו הוא שאדם שיידרש להוציא כסף מכיסו יחשוב פעמיים אם באמת חשוב לו להתנגד לפרויקט".