פרשנות
אל תקראו להם בכיינים
מכירות הבתים בכפר ורדים הן עדות לרמת הרגישות הגבוהה, אפילו של מעמד הביניים הגבוה, לכל הוצאה חריגה
לא צריך לרחם על התושבים בכפר ורדים. אין הצדקה להעניק הטבות מס ליישוב כה מבוסס. הכסף הזה דרוש במקומות אחרים, והתושבים האמידים של כפר ורדים ילמדו להסתדר. אבל אם מפשפשים מעט יותר לעומק, אפשר לראות בבירור עד כמה קל לסדוק את המבוססות והמצליחנות של מעמד הביניים הגבוה.
משקי הבית שמרוויחים 20–25 אלף שקל בחודש, אמורים להרשות לעצמם חיי רווחה במדינה שבה יוקר המחיה הוא סביר. אבל אלו כבר מזמן יכולים להיפרד מהתואר "מעמד ביניים גבוה". הסיפור של כפר ורדים מראה שהטבה של 2,500 שקל בחודש היא שיקול מרכזי בקביעת מקום המגורים. כן, אפילו בקרב התושבים האמידים של כפר ורדים, אפילו משפחות שחיו עשרות שנים ביישוב ותלו שלט "למכירה", אחרי שהצליחו לייצר להן חיי קהילה נוחים ובטוחים במעבדה הסטרילית של כפר ורדים.
שלט למכירת בית בכפר ורדים צילום: אלעד גרשגורן
היום מתפרסמת כתבה של כתב "כלכליסט" אורי פסובסקי שהצליח לראיין את השם הכי חם היום בעולם הכלכלי: הכלכלן תומס פיקטי. אחרי שקוראים את הראיון עמו, ברור לחלוטין למה ההידרדרות של מעמד הביניים מתרחשת ממש לנגד עינינו, ולמה היא תימשך כל עוד השיטה הקיימת תגרום להון לצמוח בקצב גבוה יותר מהכלכלה, ולהגדיל את הפערים בחברה.
החבר'ה מכפר ורדים הם לא אנשי ההון. הם בדיוק בצד השני. פעם הם היו מעמד ביניים יציב ומבוסס שהיה יכול להרשות לעצמו מכה קלה בכנף, כמו אובדן הטבת מס של 2,500 שקל. וגם אם לא, הם יכלו לפחות לספוג אותה לאורך זמן מסוים. היום, כשהכל יקר כל כך וההוצאות של משק בית הן בגובה המשכורות ואף יותר, רף הרגישות הכלכלי שלהם גבוה כל כך, שגם הם עלולים במהרה להיכנס לסחרור פיננסי, למינוס, להלוואה שתסגור את המינוס ואז לעוד אחת שתסגור את ההלוואה שסגרה את המינוס, וההמשך ידוע.
מסיבה זו, מה שנשמע כמו בכיינות של כמה מפונקים מכפר ורדים על כך שלקחו להם את הטבת המס, הוא סיפור מורכב יותר על שבריריותו של מעמד הביניים. פיקטי אומר שזו רק ההתחלה.
