"קנינו רק על סמך תמונות של הנוף"

נתוני פתיחה

הנכס:

דירת 4.5 חדרים בת כ־117 מ"ר בשיכון משנות השישים, שתוכנן על ידי משרד האדריכלים רכטר־זרחי בשכונת מעוז אביב בתל אביב. במקור היתה בת כ־86 מ״ר המחולקים לשלושה חדרים, אך היא הורחבה ב־31 מ״ר ושופצה מן היסוד.

בר און גיל במטבח. “זה לא היה שיפוץ זול במדד המחיר למ״ר״ צילום: תומי הרפז

בני הבית:

רותי בר און גיל, אדריכלית; בן זוגה אורי, עורך דין; ושלושת בניהם.

אשת המקצוע:

רותי בר און גיל למשרד RBG, המתמחה בתכנון וניהול פרויקטים.

תקציב:

כ־600 אלף שקל, מתוכם כ־250 אלף שקל הוקדשו להרחבות בנייה מצפון ומדרום. ״זה לא שיפוץ זול במדד המחיר למ״ר״, מסבירה בר און גיל, ״אבל חלק גדול מהתקציב נוצל לרכישת אלומיניום וריצוף לתוספות הבנייה״. הבנייה והשיפוץ ארכו כחצי שנה בסך הכל, שלושה חודשים לבנייה ועוד שלושה חודשים לשיפוץ.

"הבאתי בחשבון שנרצה להוסיף עוד חדר, או שמי שיקנה את הדירה אחרינו ירצה", היא אומרת, "ויש לי תוכנית מגירה להעביר את פינת האוכל לאי שכעת נמצא במטבח, ולסגור עוד חדר עם חלון מקסים".

שידת מגירות מעץ מהספרייה באוניברסיטת תל אביב צילום: תומי הרפז

עקרונות מנחים

הגודל כן קובע: הדירה נרכשה על ידי בני הזוג לפני כארבע שנים בשלט רחוק, ״על סמך תמונות בלבד״. ״גרנו בניו יורק כמעט עשור״, מספרת בר און גיל, ״חברה סיפרה לי על השכונה, שלא הכרנו לפני כן, ובאחד הביקורים שלנו בארץ באנו לראות אותה ומאוד התלהבנו. קנינו את הדירה רק על סמך תמונות של הנוף הנשקף מהחלונות. ידענו מראש שנרחיב אותה ונהרוס את כל הפנים המקורי״. הדירה הורחבה, אם כן, ב־13 מ״ר מצדה הדרומי וב־18 מ״ר מצדה הצפוני. הפנים כולו נהרס, למעט הרצפה, העמודים והקורות. החלוקה בין החללים הציבוריים לחדרי השינה התהפכה לחלוטין - החללים הציבוריים עברו מצפון לדרום, וחדרי השינה זזו בכיוון ההפוך.

ניצול מקסימלי של החלל: בכל חדר ניצב ארון קיר, וכל פתח או גומחה בקיר משמשים כפתרון אחסון. למשל, קורה בחלקה הצפוני של הדירה משמשת גם כבוידעם, וגומחה בין עמודים במסדרון הפכה לארון קיר הנפתח במגע.

המקלחת והשירותים בחדר השינה. לא ראתה צורך להפריד צילום: תומי הרפז

טאץ' אישי

הכל מואר:

המקלחת והשירותים שנמצאים ביחידת ההורים לא מופרדים מהחדר אלא הם חלק אינטגרלי ממנו. "יש אפשרות לשים דלת זכוכית אך לא ראינו בזה צורך", אומרת בר און גיל. "היעדר החציצה מאפשר לאור מהחזית הצפונית להיכנס לחדר השינה".

נערת קריאה:

שידת מגירות מעץ הנמצאת בחלל הכניסה תופסת מיד את תשומת הלב. "יש רהיטים שמתכננים את החלל לפיהם. השידה היא כזו. היא אפילו מופיעה אצלי בתוכניות של השיפוץ. במקור היא היתה שייכת לספריית סוראסקי באוניברסיטת תל־אביב, והתיבות שלה הכילו כרטסות שבהן הופיעו מיקומי הספרים. כשהתחילו למחשב את הספרייה נפטרו מהשידות האלו. ביקשתי מאב הבית בסוראסקי שאם יש לו אחת כזו למכירה שיודיע לי. חמש שנים אחר כך, כשלמדתי בניו יורק, הוא התקשר לבית הוריי והם נסעו לשם, קנו אותה בפרוטות ושמרו על הרהיט עד שחזרנו. היום כל מגירה בשידה משמשת למשהו אחר: מגירת עפרונות, מגירת מדבקות, מגירת מצלמות".

זוהר צפוני:

ארון קרח עתיק שנרכש בארצות הברית משמש כעת לאחסון מפות בסלון. "בעבר היו מחלקים קרח ככה, בארון מעץ מלא שמבודד טוב, עם פנים שעשוי כולו מפח".

שכונת מעוז אביב. כמו קיבוץ צילום: תומי הרפז

אתגרים

נושמים עמוק:

לדירה שני כיווני אוויר בלבד (היא מוקפת בבניינים ממזרח וממערב). בר און גיל התמודדה עם אתגר זה על ידי מקסום הפתחים: בדרום מרפסת סגורה בעלת חלונות גדולים שצופה לעץ, ובצפון, ביחידת ההורים, נוצלה ההרחבה לטובת חלון זוויתי גדול להזרמה מיטבית של אור ואוויר.

את מה שלא עושה האור הטבעי עושים גופי תאורה אקלקטיים המעטרים את הדירה. "במקור תכננתי קווי תאורה", אומרת בר און גיל. "אף שההכנות לתאורה הזאת היו מאוד יקרות, בסוף אנחנו לא משתמשים בה. גילינו שלא היינו צריכים כל כך הרבה תאורה".

קירות דקים:

סטנדרט הבנייה הזול יחסית של המבנה המקורי היווה אתגר נוסף: "התקרות פה במעוז אביב מאוד דקות, וזה מאתגר: מצד אחד אי אפשר להעביר בה מערכות (כמו חשמל ואינסטלציה), ומצד שני הגבהת הרצפה לצורך העברת המערכות מייצרת מדרגות ו'מנמיכה' את הדירה. בסופו של דבר כדי להכניס את הצנרת של הדירה מתחת לרצפות נאלצנו להגביה אותן ב־7 ס״מ".

בר און גיל במרפסת. מקסום הפתחים צילום: תומי הרפז

האזור

מעוז אביב בנויה משיכונים מוארכים בני ארבע קומות, שלצדם מדשאות רחבות ידיים שמהן מזדקרים עצים עבי גזע ומתקנים לילדים. השכונה, שממוקמת בצפון־מזרח תל אביב, נוסדה ב־1954 כשיכון לאנשי צבא וכוחות הביטחון; כיום היא מאוכלסת על ידי אותם אנשי צבא ועל ידי דור ההמשך שלהם, וכן על ידי משפחות צעירות. אווירת הקיבוץ האופפת את השכונה אינה מקרית - כמחצית מהבניינים בה משתייכים לאגודה שיתופית.

חדר הילדים צילום: תומי הרפז