רכבת אל העושר

שיכוני הרכבת נולדו מתוך צורך לאומי לבנות במהירות דירות למשפחות עולים רבות. גלי העלייה הגדולים לישראל, שהחלו בשנות החמישים, חייבו את המדינה להיערך, והאדריכל אריה שרון הכין עבורה תוכנית מתאר ארצית שכללה שיכוני רכבת רבים. שיכוני הרכבת, שכללו שני כיווני אוויר בקושי, ללא מעלית ולרוב גם ללא חניה, לא יועדו להיות דירות פאר, ובדרך כלל גם לא הפכו לכאלה. שיכונים רבים בישראל הפכו למוקד של עוני, מצוקה ופשע, אבל בדרך נס כמעט היו גם כאלו שנסחפו בגלי זינוק המחירים. זה קרה לשיכונים הספציפים האלו מסיבות רבות ומגוונות — אם זה מיקום מנצח, תכנון מבריק או שטחים ירוקים. על אף הסגנון הארכאי, צפיפות הדירות וגודלן המוגבל, ובמקרים מסוימים גם ההזנחה שממנה סובלם הבניינים, בעשרה שיכוני רכבת ברחבי הארץ המחירים כיום לא מביישים את הסביבה, ומה שהיה פעם פתרון מהיר למצוקה הפך לנדל"ן מבוקש.

שכונת ניות בירושלים: השטחים הירוקים הפכו מחיסרון ליתרון

מיקום: דרום־מרכז העיר

שנת הקמה: 1960-1961

מחירים: דירה של כ־200 מ"ר, קומה שנייה, נמכרה לאחרונה ב־7 מיליון שקל

צילום: מיקי נועם אלון

בתחילת שנות השישים, כששכונת ניות הוקמה בין רחביה, רסקו, גבעת מרדכי ונווה שאנן - אף אחד לא רצה לגור בה. השכונה נבנתה מחוץ לעיר, באזור שומם, לפני שהקימו בסמוך את מוזיאון ארץ ישראל, האוניברסיטה וקריית הממשלה. השכונה הוקמה על ידי ועבור זוגות צעירים, אנגלו־סכסיים מארצות הברית וקנדה, שחיפשו מקום להתגורר בו בירושלים. לצורך זה, הם הקימו עמותה וחכרו 16 דונם מאדמות קק"ל. האדריכל שנבחר לתכנון השכונה היה דוד רזניק והיא כוללת בנייני רכבות בני שתי קומות שמאכלסים יחידות דיור קטנות, בנות כ־60 מ"ר. בבניית השכונה הוקדשה מחשבה לעתיד: המרפסות נבנו כך שבעתיד, כשהמשפחות יתרחבו, ניתן יהיה לסגור אותן בקלות.

תוך כעשר שנים הדירות בשכונה אכן התרחבו, ובהמשך אפשרו לדיירי הקומות התחתונות גם לחפור מרתפים. מרבית הדיירים ניצלו את זכויות הבנייה, כך שהיום גודלן הממוצע של הדירות בשכונה עומד על 200–240 מ"ר. עם השנים העיר התרחבה, המוזיאון והקריה נבנו, ושטחים ירוקים בלב אזורים אורבניים הפכו מחיסרון ליתרון. ניות, שנבנתה מוקפת בפארקים וסמוך לעמק המצלבה, הפכה משכונה נידחת לשכונה מבוקשת. צרפו לכך גינות קטנות ואווירה פסטורלית ותקבלו את הסיבה לכך שמדובר ככל הנראה בשיכונים היקרים בישראל.

"גדלתי בשכונה הזו, ההורים שלי גרו שם עד לפני ארבע שנים ומעט מאוד מהאוכלוסייה המקורית נותרה בו", מספר בני לובל, מנכ"ל אנגלו־סכסון ירושלים. "כיום גרים שם עובדי מדינה רבים, רופאים וגם אנשי אקדמיה, אבל האווירה המיוחדת של השכונה עדיין נותרה". לדבריו, מי שרוכש דירה בניות צריך להביא בחשבון שעליו לשלם 2% נוספים ממחיר הדירה לעמותת השכונה, שעדיין קיימת.

שיכון העיתונאים בירושלים: 5 דקות מבית הנשיא

מיקום: טלביה

שנת הקמה: 1960–1961

מחירים: דירת 3.5 חדרים, קומה שלישית ללא מעלית ב־2.2 מיליון שקל

צילום: מיקי נועם אלון

לכל מי שמכיר את שכונת טלביה העובדה כי יש בה שיכונים מוצלחים אינה מהווה הפתעה. טלביה היא אחת משכונות היוקרה המבוקשות בעיר הבירה, אך למרות נתוני הפתיחה הטובים לא ניתן להתעלם מכך שמדובר בשיכונים קטנים אשר מצליחים גם כ־50 שנה לאחר בנייתם לשמור על ביקושי שיא ללא שנערך בהם שינוי משמעותי.

בעבר, בנייה סקטוריאלית היתה מקובלת מאוד. שכונות דומות לשיכון העיתונאים נבנו עבור עובדי מדינה, עובדי משרד החוץ ומורים. שיכון העיתונאים היה פרי יוזמתם של כמה עיתונאים, ולצורך הבנייה נבחר הקבלן שמעון דסקין. המתחם כולל 47 דירות, ואף שהן קטנות למדי (46, 72, ו־95 מ"ר) הן נבנו בסטנדרט גבוה.

"טלביה היא מיקום קלאסי, זה השפיץ של ירושלים, ולכן מיקום השיכונים הוא גם סוד הצלחתם", אומר בני לובל, מנכ"ל אנגלו־סכסון ירושלים. "שיכון העיתונאים נמצא 5 דקות מבית הנשיא ומתיאטרון ירושלים, וסביר להניח שאם הוא לא היה במיקום הזה הדירות היו נמכרות ב־30% פחות". טלביה נחשבה עוד מימי הקמתה שכונת יוקרה, תחילה של משפחות ערביות ובהמשך עברו אליה יהודים. בשכונה נבנו תיאטרון ירושלים, משכן הנשיא, המוזיאון לאמנות האסלאם, בניין לשכת עורכי הדין ובית הכנסת מעלות לצד וילות פאר פרטיות כמו וילה שרובר של גיטה ומיילס שרובר. עד היום נחשבת השכונה ליעד מבוקש בקרב תושבי חוץ.

השיכונים בנווה אביבים בתל אביב: חורבות כמה דקות מלב העיר

מיקום: רחוב דניאל מוריץ 14–28

שנת הקמה: שנות השישים

מחירים: דירות 49 מ"ר נמכרות ב־1.5–1.6 מיליון שקל

צילום: אוראל כהן

הדירות בשני בנייני הרכבת שברחוב דניאל מוריץ, בקצה שכונת נווה אביבים היוקרתית, מושכרות ברובן לסטודנטים ולצעירים במחירים הנעים סביב 4,500 שקל לחודש - סכום גבוה לדירות קטנות בנות 2.5 חדרים במתחם מוזנח ומתפורר. "מבחוץ המצב זוועתי", אומר יריב לוין, בעל דירה במתחם. "החלק האחורי נראה כמו מחנה פליטים. הקיר מתפורר, הצינורות המקוריים שבקו חיים ולכן הכל מלא מעקפים מפלסטיק, חוטי טלפון מודבקים".

כמה חברות גדולות כבר ניסו לקדם במתחם פרויקט תמ"א 38. היזמים מאמינים במיקום המוצלח של הבניינים בני ארבע הקומות, מאחורי המרכז המסחרי של רחוב טאגור. הם היו מעוניינים להוסיף לבניינים 16 דירות דופלקס חדשות, אך כרגע הנושא מצוי בדיונים בין בעלי הדירות, שחלקם דוגלים בהשארת המצב הקיים. "יש ביקוש, תמיד יימצא לדירות האלו שוכר", אומר לוין. "הקרבה לאוניברסיטת תל־אביב היא גורם משמעותי, אבל זו לא הסיבה היחידה להצלחת המתחם. שכונת נווה אביבים היא שכונה מבוקשת. אתה ליד הירקון, כמה דקות מלב העיר - אבל יש חניה, שקט מאוד ואין תנועה".

לוין, שמחזיק בדירה במתחם ב־50 השנה האחרונות, אומר כי "אנחנו מנסים להרים את התמ"א 38 כבר שש שנים, אבל ל־64 יהודים יש מיליון דעות". לדבריו, יש רוכשי דירות שמקווים "לעשות סיבוב", כלומר לקנות דירה ישנה ולקבל דירה מורחבת כשהשיכונים ישופצו או יפונו. "מי שמשלם כאלו סכומים על דירה גרוטאה מקווה שתהיה לו דירה בשטח של 74 מ"ר בעתיד, אבל אנחנו לא משלים את עצמנו שמחר יתחילו לבנות", הוא מסכם.

מעוז אביב בתל אביב: דואגים שהשכונה תיראה כמו קיבוץ

מיקום: גבולות השכונה הם רחוב מבצע קדש בצפון, בני אפרים במזרח ובדרום, ורחוב רפידים במערב

שנת הקמה: 1954

מחירים: דירות 3 חדרים בשטח של כ־97 מ"ר נמכרות ב־2.1 מיליון שקל, דירות 4 חדרים בשטח של כ־117 מ"ר נמכרות ב־2.7–2.8 מיליון שקל

צילום: עמית שעל

שכונת מעוז אביב שבצפון־מזרח תל אביב הוקמה בשנות החמישים של המאה הקודמת כשיכון לאנשי צבא. מתוך 26 בניינים בשכונה, 14 הם מבני רכבת מאורכים השייכים לאגודה שיתופית. בחלק מהבניינים בוצעו הרחבות, אך הבניינים המקוריים כוללים דירות 3 חדרים. השכונה המבוקשת מתאפיינת במדשאות ובמרחבים פתוחים גדולים, שקשה למצוא בגוש דן הצפוף.

לדברי המתווך אורן מרודי מחברת אורן נכסים, "לפני עשור מכרנו דירות 3 חדרים בשכונה ב־150 אלף דולר. יש פה דירות מוזנחות, אבל החדרים גדולים. אנשים קונים את הדירות הללו ומשפצים אותן". כיום, הדירות במעוז אביב יקרות בכ־16% מהמחיר הממוצע בתל אביב כולה. "האגודה השיתופית דואגת שהמקום ייראה כמו קיבוץ — נקי, מסודר וירוק", אומר מרודי, "ככה שומרים על הצביון של השכונה".

לדברי דיוויד טראוב־ורנר, יו"ר האגודה השיתופית מעוז אביב, "סוד ההצלחה של השכונה הוא שמתוך 100 דונם רק שליש מהשטח בנוי, כל השאר ירוק. אנשים נמשכים לקהילה, לקיבוץ, לשטחים הפתוחים. המחירים כאן מטורפים, אבל צריך לזכור שהשכונה קרובה לפארק הירקון, לאוניברסיטה, למוקד התעסוקה ברמת החייל, ויש כאן תחבורה ציבורית טובה".

החניה בשכונה מפוזרת ברדיוס גדול סביב הבניינים, כך שצריך לסחוב את הקניות מרחק גדול יחסית. בנוסף לתשלומי ועד הבית, התושבים משלמים כ־250 שקל בחודש לאגודה השיתופית, שנהנית מתקציב של 2 מיליון שקל בשנה ועורכת אירועים קהילתיים שונים, כמו פסטיבל "בתים פתוחים" שנערך לאחרונה בשכונה.

מעונות ח' בתל אביב: רשימת המתנה לרכישת דירות

מיקום: רחוב נחום הנביא

שנת הקמה: שנות השלושים

מחירים: דירות בשטח של כ־60 מ"ר נמכרות ב־2.1 מיליון שקל, או 2.7 מיליון שקל לדירה משופצת

צילום: אוראל כהן

מעונות עובדים ח' ברחוב נחום הנביא בתל אביב תוכננו על ידי האדריכל אריה שרון בשנות השלושים של המאה הקודמת. כתלמידו וממשיך דרכו של האדריכל השוויצרי האנס מאייר, גם שרון האמין בבנייה פונקציונלית, בתכנון חסכני ובניצול מרבי של הקרקע. את מעונות ח' הוא תכנן כמבנים מוארכים בני שתי קומות מגורים, הממוקמות מעל קומת מחסנים. כיום מושכרים המחסנים שבקומת הקרקע לשם מימון עלויות ועד הבית.

בשיכונים ברחוב נחום הקרבה לים משחקת תפקיד מפתח בהצלחת המתחם, החביב גם על תושבי חוץ. "רחוב נחום זה פריים־פריים לוקיישן", אומר רונן סיונוב, מבעלי רשת התיווך הומלנד. "אתה יורד למטה עם מגבת על הכתף, אפילו בלי כפכפים, חוצה רמזור אחד ומשתזף על חוף הים בכיף". הוא מציין כי הביקושים לדירות במתחם גבוהים, וכי הדירות בו נמכרות ומושכרות "מפה לאוזן", בשכר דירה שנע סביב 6,500 שקל בחודש. "צריך לזכור שבקרבת הים היצע הדירות נמוך גם כך", אומר סיונוב. "כך שכיום יש רשימות המתנה לרכישת דירה במתחם הרכבת ברחוב נחום".

מיקום: בין הרחובות פרוג, פרישמן ודב הוז

שנת הקמה: שנות השלושים

מחירים: דירות 3 חדרים בשטח של 75 מ"ר נמכרות ב־2.3–2.5 מיליון שקל

צילום: אוראל כהן

"מעונות הוד", בניין רכבת בצורת האות ח' שבמרכזו חצר, תוכנן בשנות השלושים עבור פועלים על ידי האדריכל אריה שרון, בוגר בית הספר באוהאוס בגרמניה. שרון היה מעורב בתכנון כל מעונות העובדים בתל אביב, שנחשבים עד היום לדגם מוצלח לשיכון. הבניינים של שרון כוללים חצר משותפת, מכולת וגן ילדים, ומשתלבים היטב בסביבה האורבנית, בניגוד לשיכוני הרכבת של שנות החמישים, שעליהם נטען כי "הושתלו" באופן ברוטלי ללא התייחסות לסביבה. במעונות הוד התגוררו המשורר אברהם שלונסקי, הסופר יעקב שבתאי ולוי אשכול, לימים ראש הממשלה. המתחם שיכן בעבר גם את מטה ההגנה.

כיום נמכרות דירות 3 חדרים במתחם בכ־33% יותר מהמחיר הממוצע לדירות בגודל זה בתל אביב, על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הן אף יקרות ב־15%–20% מדירות בגודל זהה בבניינים "רגילים" ברחובות הסמוכים פרישמן וגורדון, אף שמדובר בבניין בן 80 שנה, ללא מעלית וללא חניה. "ניתן להכתיר את בניין הרכבת הזה כהצלחה גדולה", אומר אבי אייקורט, מבעלי אייקורט סוכנות לתיווך. "אלו דירות עם תקרות גבוהות וחלונות גדולים, בבניינים נקיים, מסודרים ושקטים, והן נמצאות בצנטרום של הפיילה".

מתחם דפנה בתל אביב: הדיירים מחכים לפינוי בינוי

מיקום: בין דרך נמיר, רחוב דפנה, שדרות שאול המלך וארלוזורוב

שנת הקמה: שנות החמישים והשישים

מחירים: 1.8–2 מיליון שקל לדירה של 70–80 מ"ר

צילום: אוראל כהן

רחוב דפנה, המקביל לדרך נמיר ממערב, משופע בבנייני רכבת שנבנו בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת. 21 המבנים המוארכים במתחם הם בני שלוש קומות, הבנויות מעל קומת קרקע חלקית. קומץ מהם שופץ חלקית, אך מצבם של מרביתם ירוד. הבניינים, הכוללים כ־470 יחידות דיור בסך הכל, עתידים להיהרס במסגרת תוכנית פינוי־בינוי, ובמקומם יוקמו כ־1,000 דירות חדשות.

רכישת דירה ישנה במתחם דפנה עכשיו משמעה קבלת דירה חדשה וגדולה יותר בעתיד — ומי שמאמין ב"אקזיט" עושה זאת. עם זאת, תושבי שיכון הקצינים היוקרתי הנמצא בסמוך למתחם מתנגדים לתוכנית, שגורלה יוכרע בוועדה המחוזית תל אביב. אולי זו הסיבה שעל אף הפוטנציאל, המחירים במתחם עדיין נמוכים משיכוני רכבת מוצלחים אחרים בתל אביב. מכל מקום, נראה כי בעלי הדירות במתחם אינם מתפתים למכור את הנכסים שבבעלותם, והם מחכים בסבלנות "לעשות סיבוב" בעצמם: בשנה האחרונה נמכרו ברחוב דפנה פחות מעשר דירות. העסקה האחרונה נעשתה באוגוסט 2012, אז נמכרה דירת 3 חדרים בקומה השנייה ברחוב דפנה 32, ששטחה 80 מ"ר, ב־1.93 מיליון שקל.

מיקום: רחוב לאון בלום 2–8 ברמת הדר | שנת הקמה: תחילת שנות השישים

מחירים: דירות של כ־40 מ"ר נמכרות בכ־600 אלף שקל, דירות 5–4 חדרים בשטח של כ־100 מ"ר נמכרות בכ־1.3 מיליון שקל

צילום: אלעד גרשגורן

כמו קומץ של מתחמים בישראל, גם רחוב לאון בלום, רחובה הראשי של שכונת רמת הדר בחיפה, תוכנן בהשפעתו של האדריכל לה קורבוזיה ומתאפיין בכך שבבנייניו יש כל השירותים הדרושים לדיירים: גני ילדים, סופרמרקט וחנויות שימושיות אחרות. הבניינים עצמם כוללים אלמנטים כמו בטון חשוף, חלונות בולטים, מספר גדול של דירות, קומה מפולשת (קומת עמודים) בחלקו העליון של הבניין ומפלסים בתוך הדירות. "יש בבניין כל התרגילים שקורבוזיה המציא, כולל הקומה המפולשת שמשמשת כמרפסת משותפת לבעלי הדירות", מספר האדריכל אריאל ווטרמן, מהנדס העיר חיפה. "עד היום מדובר בדירות מבוקשות. הדיירים בבניינים האלה מאוחדים ומשפצים את המתחם בעצמם, הכל שם עובד כמו מכונה — בדיוק כמו שקורבוזיה חלם".

המתחם תוכנן על ידי האדריכלים שלמה גלעד ודניאל חבקין ונבנה על ידי החברות רסקו ושיכון ופיתוח, שתיים מחברות הנדל"ן המובילות באותם ימים. לדברי ווטרמן, הדירות במתחם מצליחות לייצר תחושה שהן אינן דירות שיכון רגילות, אלא דירות מיוחדות ובעלות אופי. אף שממדי הבניינים וחזותם ייחודיים (ויש שיגידו גם שנויים במחלוקת), נכון לעכשיו המתחם אינו נמצא ברשימת השימור של חיפה.

מיקום המתחם, על גבעה שצופה צפונה לנוף מרהיב, תורם גם הוא להצלחתו. והוא נחשב לאזור מבוקש שדירות נמכרות ומושכרות בו במהירות. דיירי השכונה נהנים מהקרבה לכרמל, אך משום שמדובר ברמת הדר סיווג הארנונה שלהם נמוך יותר.

קיראון בקריית אונו: יוקרה בהשראת לה קורבוזייה

מיקום: רחוב צה"ל

שנת הקמה: 1962–1965

מחירים: דירות 4 חדרים נמכרות ב־1.3–1.5 מיליון שקל, דירות הדופלקס נמכרות ב־1.7–1.9 מיליון שקל

צילום: אוראל כהן

מיזוג אוויר, הסקה מרכזית ומים חמים 24 שעות ביממה — זהו רק חלק מהמפרט שהוצע על ידי חברת קיראון לרוכשי הדירות בשכונה החדשה בקריית אונו, שנקראה על שם החברה. צרפו לכך פארק בשטח 30 דונם במרכז השכונה ותקבלו סטנדרט קבלני שלא היה מבייש פרויקטים חדשים גם בימינו. חברת קיראון, שהוקמה במיוחד לצורך הקמת השכונה שבה כ־1,000 יחידות דיור, הציעה לרוכשים דירות רגילות ודירות דופלקס בקומות העליונות ששווקו כ"וילה על הגג". הפרויקט מותג כיוקרתי, ובמודעות נכתב כי השכונה החדשה נמצאת בין רמת חן (שכונת יוקרה במזרח רמת גן) לסביון. חלק גדול מהדירות נרכש על ידי אנשי צבא וכוחות הביטחון, ומכאן גם שם הרחוב.

השכונה תוכננה על ידי האדריכל ישראל לוטן בהשראת האדריכל השוויצרי לה קרובוזייה, והפרויקט כולל אלמנטים רבים שאפיינו את עבודותיו כמו בטון חשוף, בנייה על עמודים, חצרות פנימיות ושירותים מסחריים וקהילתיים לדיירים. בבסיס השכונה עומדים 7 בנייני רכבת בני 6 קומות הכוללים 260 יחידות דיור הפונות אל חצרות פנימיות. המעליות בבניינים מובילות רק אל הקומה החמישית, ומשם יורדים הדיירים איש איש לקומתו.

הודות לסטנדרט ואיכות הבנייה הגבוהה, גם כיום, קרוב ל־50 שנה לאחר שנבנו, הבניינים נמצאים במצב טוב, הגינות הפנימיות שופעות צמחייה וכך גם הקומות המפולשות (קומות עמודים) אשר מטופחות על ידי הדיירים. "מי שמגיע אלינו לביקור לא מבין איך העסק הזה עובד. הצמחייה במרפסות המשותפות מאוד מטופחת וכל שכן מתייחס אליה כאילו היא שלו", מספרת שאולה הייטנר, דיירת ופעילה בשכונה. "בזמנו קריית אונו הייתה מקום שכוח אל, כשהגעתי לפה בפעם הראשונה לא רציתי לגור כאן, אבל איכות המבנים והתכנון של המתחם הפכו את השכונה למקום שטוב להתגורר בו. באתר הפייסבוק של תושבי השכונה התלונות היחידות הן על האכלת חתולים ועל אנשים שלא חונים במקומות המסומנים. זה אומר הכל".

בשנים האחרונות החלו לקדם תמ"א 38 בכמה בניינים בשכונה, אך בשל התנגדות חלק מהדיירים החליטה העירייה להכניס את השכונה לרשימת השימור ושכרה אדריכל שיבחן כיצד ניתן לחזק ולהוסיף דירות לבניינים מבלי לפגוע באופיים.

מיקום: גובל מצפון וממזרח ברחוב לביא, ממערב בדרך בן גוריון ומדרום ברחוב צל הגבעה

שנת הקמה: 1937

מחירים: עסקה אחרונה במתחם היתה ב־2008, שבמהלכה נמכרה דירת 48 מ"ר בכ־300 אלף שקל. כיום לפי הערכות המחירים במתחם גבוהים פי שלושה ואף יותר ואף יותר.

קשה לחשוב על מתחם בגבעתיים אשר עבר כל כך הרבה תלאות בוועדות התכנון השונות כמו מתחם הלביא. עתידו של המתחם שנוי במחלוקת כבר יותר מעשור: מצד אחד, מצבו התחזקותי הירוד מביא לכך שמרבית הדיירים מצודדים בהחלטה להרוס אותו ולבנות במקומו מגדלי מגורים חדשים, ומצד שני, ערכיו ההיסטוריים והעצים הרבים שמקיפים אותו גרמו למקבלי ההחלטות להתמהמה בהחלטה לגבי המתחם שנים ארוכות.

המתחם הנו מובלעת של העיר גבעתיים שנמצאת בתוך רמת גן. הדבר אינו מקרי, שכן הוא נבנה עבור קבוצה של פועלי ציון שמאל. ראש עיריית רמת גן דאז, אברהם קריניצי, דחה את השיכון הסוציאליסטי, שסופח לגבעתיים "האדומה". מעונות הפועלים תוכננו על ידי האדריכלים יוסף נויפלד וישראל דיקר וכוללים שלושה בנייני רכבת בני 2–3 קומות ובהם 70 דירות בשטח ממוצע של 50 מ"ר. הבניינים משתרעים על חטיבת קרקע רחבת ידים וירוקה של כ־7 דונם, ומלבד עצי פיקוס עתיקים ניתן למצוא במתחם גם צרכנייה, בית דפוס יידישאי ואולם תרבות שהוגדרו כבעלי תרומה לסגנון הבינלאומי בישראל.

יתרונו של המתחם הוא בעיקר בסביבתו הירוקה, בקרבתו למרכז רמת גן ובערכו ההיסטורי, שכן המבנים עצמם נמצאים במצב גרוע, ועצי הפיקוס המקיפים את הבתים פולשים לצנרת ולמבנים וגורמים להם נזקים מתמשכים.

הדיונים על עתיד המתחם החלו בשנת 2001, כאשר משרד השיכון והבינוי החליט לקדם תוכנית פינוי־בינוי שבמסגרתה תוכנן להרוס את כל המבנים ולבנות במקומם שני מגדלים בני 29 קומות כל אחד. בשנת 2009 אישרה הוועדה המחוזית את הפרויקט להפקדה, אך בשנת 2011, בעת דיון בהתנגדויות של החברה להגנת הטבע והמועצה לשימור אתרים, ביטלה הוועדה את החלטתה. התוכנית עברה לדיון במועצה הארצית וזו אימצה פתרון ביניים — ניתן יהיה להרוס את מרבית המבנים אך יש לשמר את חלקם, לצד הבניינים החדשים שייבנו. לדברי תמר טוכלר, מנהלת מחוז מרכז במועצה לשימור אתרים, "נכון שמצבו גרוע, אבל מדובר במתחם בעל חשיבות היסטורית שתוכנן על ידי טובי האדריכלים. הבעיה היא שמרבית בעלי הדירות לא מתגוררים בהן, וכמובן שמי שמבטיחים לו דירת יוקרה יעדיף זאת. עם שיפוץ מתאים המתחם הזה יהפוך לפנינה נדל"נית".