מה לתמ"א ולמשבר הגז הטבעי

לפני 40 שנה הבינה ממשלת ישראל שרעידת אדמה היא שאלה של זמן, ותיקנה תקן מסודר לבנייה חזקה שתעמוד ברעידת אדמה. תקן זה אכן נאכף בהצלחה מאז שנות השמונים, ובתים שנבנו מאז אמורים לשרוד רעידת אדמה חזקה.

רק בעיה אחת התעוררה: רוב המבנים בארץ נבנו עוד קודם לקביעת התקן, והתעורר חשש שהם עלולים לקרוס במקרה של רעש. במשרדי הממשלה הבינו שחייבים לחזק את המבנים, אבל הסוגיה הזאת הולידה בעיה חדשה וקשה עוד יותר, שעיקרה מימון התוכנית: לא המדינה ולא הדיירים יכלו לשאת בעלויות חיזוק המבנים.

כדי לפתור את הבעיה הזאת הוצג ב־2005 פתרון יצירתי ופורץ דרך, שנקרא תמ"א 38 - תוכנית המתאר הארצית לחיזוק מבנים קיימים בפני רעידות אדמה. זו קבעה כי הקבלנים יבצעו את חיזוק המבנים, מבלי לגבות תשלום מבעלי הדירות. הקבלנים, מצדם, יתוגמלו באמצעות תוספת של אחוזי בנייה בבניין המשופץ, מבלי לשלם עליהם את עלות הקרקע או היטלי השבחה כנהוג במקרים אלה.

בנייה במסגרת תמ"א 38. אם הדיירים נכנסים לתקופת בנייה, כדאי לנצלה להפיכת הבניין ליעיל אנרגטית צילום: עמית שעל

מתודת הפתרון הזאת יכולה כעת לשמש אותנו לפתור את משבר האנרגיה החמור, שחונק בשנה האחרונה את כלכלת ישראל. הפסקת אספקתו של יבוא הגז המצרי, כמו גם הידלדלות גוברת של מאגר ים תטיס, הביאו למחסור חמור בגז טבעי - וזה בתורו אילץ את חברת החשמל לבצע שימוש בדלקים חלופיים, יקרים ומזהמים הרבה יותר, והסב לה עלויות עודפות אסטרונומיות.

המשבר החמור הזה אילץ את חברת החשמל לגלגל את פתרון המשבר אל הצרכנים, ולהעלות את תעריפי החשמל. התוצאה מורגשת היטב בכל משק בית בישראל: מחיר החשמל כבר עלה בכ־25%, ובשלוש השנים הקרובות הוא צפוי להוסיף ולעלות בכ־10%.

הפתרון למשבר האנרגיה מונח ממש מתחת לאפנו. למעשה, כבר השתמשנו במודל הזה פעם אחת, כשהשקנו את תמ"א 38. את אותו מודל עצמו אפשר לנצל כיום להשגת יציבות אנרגטית.

במה דברים אמורים? בחיסכון באנרגיה. במקום לרדוף אחרי הגברת הייצור, אפשר לפתור את משבר האנרגיה פשוט על ידי הפחתת הצריכה. והצריכה, מתברר, נובעת מהבזבזנות של תעשיית הבנייה: צריכת האנרגיה של בניינים עומדת על כ־30%–40% מהאנרגיה הגלובלית, ובכמה מדינות (בריטניה למשל) על יותר מ־50% מתצרוכת האנרגיה.

בישראל קיים תקן מחייב, שקובע דרישות מינימליות לבידוד תרמי בבנייני מגורים ובבניינים אחרים שייעודם דומה (תקן 1045). לפי שעה, תקן זה אינו מיושם. המשמעות היא בזבוז עצום של הוצאה אנרגטית: בנייה על פי תקנים בינלאומיים מחמירים, המושתתים על עקרון הקיימות, מונעת חדירת חום בקיץ וקור בחורף, ופוטרת את הדיירים מהוצאה מיותרת ומבזבוז אנרגיה למיזוג הבית או לחימומו. באופן כזה היא מציגה חיסכון דרמטי לדיירים למשך כל חיי המבנה, 50 שנה ויותר.

אפשר וצריך לצמצם את צריכת האנרגיה בישראל, באמצעות השקת מהלך לבניית מעטפות בידוד תרמי למבנים קיימים במסגרת שיפוצם לפי תמ"א 38. כך, אם כבר הדיירים נכנסים לתקופה קשה של בנייה, כדאי לנצלה גם להפיכת הבניין ליעיל אנרגטית על ידי שילוב אלמנטים של בידוד במעטפת החדשה.

הדרך להפחתת הביקוש לחשמל תלויה בהחלה מיידית של תקן מחייב לבנייה ירוקה, וביישומו המלא של תקן 1045 לבידוד תרמי. מאגר המבנים שאינם יעילים תרמית ואינם ירוקים הוא עצום, וכאן בדיוק גלום הפוטנציאל: תכנון ושיפוץ מבנים בהתאם לתקן הבידוד התרמי יביא לכך שצריכת השיא של החשמל (ה"פיק") בקיץ תהיה נמוכה ב־10% מזו שחווינו בקיץ האחרון, אחד הקשים ב־60 השנים האחרונות.

ומה לעשות כשמדובר בבניינים שנבנו לאחר 1980, ושאין צורך לחזקם ולפיכך גם אין, לכאורה, הזדמנות להתקין בהם מעטפת בידוד תרמי? גם במקרים כאלה אפשר לנצל את המודל הכלכלי של תמ"א 38, כפתרון לעידוד בנייה שנועדה להשיג חיסכון אנרגטי בלבד, ולאו דווקא חיזוק. דגם מצוין שכזה משלב גם אינטרס כלכלי של יזמים וגם מימוש יסודי ומעמיק של עקרון הקיימות.

כדי שהדיירים יאמצו את הרעיון, יש ללוות אותו בקמפיין הסברה שישכנע אותם שהם המרוויחים הגדולים מהשיפוץ. הקמפיין לעידוד בנייה ירוקה, שהמשרד להגנת הסביבה העלה באוגוסט האחרון ("דירה בלי תקן בנייה ירוקה היא לא דירה ירוקה", בכיכובו של טל פרידמן), הוא אמנם מהלך מבורך — אבל אין די בו. הממשלה שתקום אחרי הבחירות חייבת להקנות לציבור כלים לרכישת ידע רחב הרבה יותר ולהסביר לו כיצד יוכל לחסוך כסף ואנרגיה. זה צדק חברתי אמיתי.

מתברר שקיימים פתרונות לטיפול במשבר האנרגיה, וחלקם אפילו לא דורשים הוצאת ולו שקל אחד מתקציב המדינה. כל מה שדרוש הוא מבוגר אחראי שיחשוב לרגע מחוץ לקופסה, יראה את התמונה הכוללת, ייקח אחריות על המצב ויפעל בנחישות.

הכותב הוא מנכ"ל חברת תרמוקיר וראש המטה לבנייה ירוקה בהתאחדות התעשיינים