לקרוא את הקיים, ולאהוב אותו

1. נתוני פתיחה

הלקוח: ז'אן מארק, בן 39, עורך דין בעמותות.

הנכס: דירת ארבעה חדרים בתבנית ליוואן (חלל מגורים מרכזי וחדרי מגורים סביבו) בשטח של 125 מ"ר. הדירה נמצאת בקומה האחרונה של בית מגורים בן שלוש קומות בשכונת בקעה בירושלים. הקומה הראשונה של הבניין כוללת בית אבן מסוף המאה ה־19, מחופה כיפות ובעל אכסדרת קשתות. מעליו נבנו בשנות העשרים שתי קומות נוספות מעוטרות באלמנטים מבטון.

ז'אן מארק (מימין) במטבח. חלל פתוח ונכון לשינויים במקום הכוך שהיה כאן קודם צילום: תומי הרפז

אנשי המקצוע: האדריכלית פארה גולדמן, בעלת משרד אדריכלים חיפאי הנושא את שמה, מתמחה בשימור והיתה ראש המחלקה לשימור בעיריית תל אביב; הקבלן יובל סולניק.

המטרה: התאמה של הדירה לצרכיו של ז'אן מארק לטווח ארוך, לכשיחליט להקים משפחה, ואירוח בני משפחתו שחיים בצרפת ומגיעים לביקורים תכופים בארץ. הוספה של עליית גג ומרפסת בחדר השינה וחלוקה מחדש של החללים. שיפור התשתיות, זרימה של אור ואוויר בין חללי הדירה, פירוק והרכבה מחדש של התקרה וחשיפת הקורות והשיפועים המקוריים של הגג.

המסגרת: שמונה חודשי עבודה וקרוב לשנה של תכנון מקדים, כולל השגת היתרים מתאימים.

האתגר: המבנה מוכרז כמבנה לשימור, ולכן שיפוצו מצריך היתרים מעיריית ירושלים ומהשכנים. השיפוץ היה נתון לקריטריונים קשיחים של שמירה על חיצוניות המבנה ועל ההיגיון הפנימי שלו, והאלמנטים החדשים היו צריכים להשתלב היטב בקיים.

הסלון. תקרות גבוהות ואופי אצילי צילום: תומי הרפז

היסטוריה: הבית, המכונה גם "בית פרנסיס", נבנה במקור עבור משפחה ערבית נוצרית ונקרא על שמה. הוא נמכר ליהודים עוד לפני מלחמת השחרור וחיו בו משפחות שעלו ארצה בשנות הארבעים. "בדקנו את הטאבו כי היה לי חשוב שזה לא יהיה בית נטוש, והוא אכן לא", אומר ז'אן מארק, "אני מוכן להתמודד עם ההיסטוריה המורכבת של העיר, אבל לא בהכרח עם התחושה שאני חי בבית שגורשו ממנו".

כבוד להיסטוריה: ביתו של ז'אן מארק אומר כולו מודרניזם ואיפוק - קווים נקיים, קירות לבנים וכמעט חפים מקישוטים, דגש רב על זרימת אור ואוויר, ופריטי ריהוט מועטים. עם זאת, קירות הבית וקורותיו החשופות לוחשים היסטוריה. בעיני ז'אן מארק, ההערכה שהוא חש למבנים בעלי עבר נובעת מהרקע האירופי שלו: "יש בנייה חדשה באזור, אבל אני חיפשתי משהו ישן", הוא מסביר, "היה לנו חשוב מאוד לכבד את המבנה המקורי. זה אומר שהקירות לא צריכים להיות הכי ישרים, ולא חייבים לשים גבס במקומות שלא צריך כי הקירות המקוריים עשויים טיח".

עליית הגג. זרימה טבעית של אור ואוויר צילום: תומי הרפז

מחשבה קדימה: "הדירה צריכה לשרת את צרכיי היום ועדיין צריך להיות קל יחסית להפוך את הבית בבוא העת למקום שיתאים למשפחה. הבנתי שאי אפשר לתכנן הכל תוך מחשבה על מה שעומד לקרות. החלל מאוד פתוח ונכון לשינויים. יש מספיק חללים כדי שאפשר יהיה לישון פה. חדר העבודה שלי כעת יכול להפוך בעתיד לחדר ילדים".

אור ואוויר: במקור תוכננו דלתות זכוכית חלבית בכניסה לסלון ובין חלל הכניסה לחדרי המגורים, "אבל החלטנו לוותר עליהן כי רציתי חלל פתוח ככל האפשר עם זרימה טבעית של אור ואוויר", אומר ז'אן מארק.

3 .האזור

שכונת בקעה היא שכונה קטנה ("אי אפשר לצאת מהבית בלי לפגוש מישהו שאתה מכיר"), שקטה וירוקה מאוד, אך ממוקמת בין שני צירים מרכזיים - עמק רפאים ודרך בית לחם. בשנות התשעים התגוררו בדירה סטודנטים לאמנות "בתנאים אמנותיים" ("אנשים זוכרים עד היום את המסיבות שהיו מקיימים בה"). בילדותו למד ז'אן מארק באזור ותמיד חלם להתגורר בבית הזה: "למדתי בפנימייה. הייתי עובר ברחוב הזה מדי יום, ומשחק את אותו משחק שאני משחק בכל עיר שאני מגיע אליה: הולך ברחובות ומדמיין איך זה לחיות באחד הבתים. זה בניין די מרשים, יש לו נוכחות, כמעט אצילות".

הבית בשכונת בקעה. "בדקנו את הטאבו כי היה לי חשוב שזה לא יהיה בית שגורשו ממנו", אומר הבעלים ז'אן מארק צילום: תומי הרפז

"במבנה לשימור צריך לקרוא היטב את הקיים, ולאהוב אותו", אומרת גולדמן, שמתמחה בשימור של המאה ה־19 והמאה ה־20, "בתוך זה צריך להביא את איכות החיים למצב האופטימלי".

משרדה עוסק בימים אלה בפרויקט שימור בחיפה, בתכנון וילות ברעננה ובנהריה, ובפרויקטי נוף בקיבוץ טירת צבי.

לדבריה, הבעיה העיקרית שהיתה בדירה בעת רכישתה, מעבר לחלוקת החללים ("היה לנו כוך של מטבח וכוך של שירותים"), היתה מצבן הירוד של התשתיות: "זה היה ברמה של אלתורים משנות הארבעים". לכן כל התשתיות הוחלפו, הגג הוחלף, וקליפת בטון נוצקה בין קורות הפלדה כדי לייצב ולחזק את הקומה.

חדר השינה והמרפסת שנוספה לו במהלך השיפוץ צילום: תומי הרפז

"התקרות הגבוהות והחלונות הגדולים העניקו לדירה אופי אצילי", היא אומרת. "שחררנו מגעים של קירות עם התקרה והפכנו את כל מערכת השיפועים שהיו בתקרה לנוף פנימי של הבית. פתחנו את הקורות וחשפנו אותן, וכך קיבלנו תוספת גובה ברכסים של יותר ממטר".

אשר לחלונות, היא אומרת: "ברגע שפתחנו את החלונות בגג זה היה ממש כאילו מישהו הדליק את האור פתאום, וזה תורם המון לדירה".

ז'אן מארק מרוצה מאוד מהחיים בדירה לאחר השיפוץ. הוא לא מתאווה לשנות דבר, ולדבריו תמיד שמח לחזור הביתה. דירתו הפכה בינתיים למוקד עלייה לרגל, ובין היתר השתתפה בפסטיבל "בתים מבפנים".

"זו תרומה לעיר", הוא מסביר, "אנחנו, האנשים השפויים בירושלים, כל הזמן נאבקים שתהיה פה תרבות, והערכה של הייחוד והקסם של העיר.

"אני מארח פה הרבה אנשים מעניינים, קונצרטים, ערבי שירה, שיעורים, אירועים משפחתיים, שבתות. כל מיני".