"מחאת הדיור צודקת, אבל אין לנו קשר לעניין"

אפילו להרצל חבס, האיש שמזוהה יותר מכל עם בניית יוקרה בישראל, נמאס. "היד המכוונת בשוק הנדל"ן הישראלי כשלה. אני מנסה להיזכר בניסיונות של הממשלה לקדם בשנים האחרונות הקמת יישובים חדשים, וחוץ ממודיעין אני לא זוכר אף שם. אין שום פעילות משמעותית להקמת יישובים חדשים, ואפילו לא שכונות חדשות. בתור מי שבזבז לא מעט זמן ואנרגיה בממשק עם מינהל מקרקעי ישראל אני יכול להגיד שהגוף הזה בעייתי מאוד. סדרי העדיפויות שלו, מהירות התגובה, כמעט בכל נורמה מדידה מגיע לו ציון נכשל".

הוא גם מושחת?

"אני לא נתקלתי בשחיתות, אולי כי העסקים שלי הם בפרופיל גבוה. אני לא תמים, אבל לא צריכה להיות שחיתות בשביל שגוף לא יתפקד, מספיק שתהיה עצלנות וצרות עין. מדובר בגוף שלא תמיד יודע לנפק את מה שנדרש ממנו, עד כדי כך שזה מביא אותי - ולא רק אותי - לפקפק בזכות הקיום של המינהל. המדינה שלנו הפכה להיות ספסר הקרקעות הגדול ביותר שבנמצא, או שאולי זה בעצם תמיד היה ככה".

המנהלים של חבס חוזרים לאמריקה מתרחבים באירופה ומנסים להפתיע את השוק הישראלי נעמה סיקולר, תגובה אחת לכתבה המלאה 

ואת זה אתה אומר דווקא בשעה שכמה מאות מטרים מרוטשילד 1 שהקמת, אולי הבניין הכי יוקרתי בישראל, מתנהל היום מאבק על דיור בר השגה למעמד הביניים?

"למגדל שלנו אין שום קשר למחאה. הבניין הזה שייך לטריטוריה שלא התיימרה לפגוש קהל שאין לו את האמצעים, ולכן ההשוואה לא במקום והממשק אקראי לחלוטין. אבל אם את שואלת אותי על עצם העניין, אני בפירוש חושב שמחאת הצעירים צודקת. אני יכול להבין ללבם, בסביבת המחירים הנוכחית הם לא יגיעו לדיור וזה פשוט לא הוגן. היד המכוונת של התחום כולו כשלה וכל התכנון בו בעייתי, אבל גם המיסוי. דברים פשוט לא עובדים טוב.

"שמעתי את שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס בלא מעט מפגשים. הוא אומר בכנות שהוא מנסה לעשות מהלכים ואתה שומע את התסכול שיוצא מגרונו, אפילו ידו קצרה. ראש הממשלה מדבר על רפורמה במינהל, אבל יש אנדרלמוסיה שלמה, אף אחד מהשחקנים בשוק לא מבין מה הרפורמה הזו אומרת. כשאתה לא יודע מה לצפות ואיך להתנהג, וכל מה שאתה יודע זה שיש בלגן, בדרך כלל הדבר הכי חכם שאתה יכול לעשות הוא לזוז הצדה לתקופה".

הרצל חבס. "לא נתקלתי בשחיתות, אולי כי העסקים שלי הם בפרופיל גבוה" צילום: עמית שעל

"השוק היום מדבר יותר במושגים של מחיר ופחות באיכות"

וחבס (50) בהחלט לוקח צעד אחורה, לפחות בכל הקשור לבנייה בישראל. לאחר שהשלים את הבנייה והשיווק של שניים מהפרויקטים היותר יוקרתיים בישראל, מגדלי YOO בפארק צמרת ומגדל רוטשילד 1 הסמוך לנווה צדק, הוא אמנם מבטיח להמשיך ולבנות כאן בעתיד - אבל רק אחרי שמשהו ישתנה.

"אני לא הולך להקים מחר בבוקר עוד פרויקט כמו YOO או כמו רוטשילד, זה לא יקרה", הוא אומר, "הפכנו לשוק שבו כבר לא כל כך עושים הבחנה בין סוגי יזמים. השוק היום מדבר יותר במושגים של מחיר ופחות במושגים של איכות, ובמצב כזה אני מעדיף לא להיות בתמונה. זו גם הסיבה לכך שמכרתי שני מגרשים שהיו לי בשכונת פארק צמרת - לא כי עשינו את מכת חיינו או שקיבלנו תמורה סנסציונית עבור הקרקע. מכרנו אף על פי שיכולנו לקבל מחירים גבוהים מהממוצע, אבל חשבנו שזה לא יהיה נכון ללכת על זה אם אנחנו לא יכולים לשחזר את הסטנדרטים שלנו מ־YOO. זה בסדר לי. אני מעדיף שאנשים יקנו במחיר נמוך יותר לא מאיתנו, אלא משחקנים שנותנים איכות פחות טובה".

את האיכות הזו רואים, למשל, בקבוצות הרכישה?

"חלק מקבוצות הרכישה ראויות בעיניי וחלקן לא, ובחלק מהמקרים יגיע העונש. אין לי ספק שבחדרי חדרים חלק מהלקוחות של קבוצות הרכישה כבר לא מחייכים היום, ואני יכול להבטיח לך שהם יחייכו עוד פחות בעתיד. אני חושב שיהיו בחלק מהמקרים פיגור ממושך בביצוע, חריגה מהאיכות שהובטחה ועלויות שהן מעבר לצפוי. השוק כבר התחיל להפנים את זה, ועובדה ששומעים פחות על עסקאות של קבוצות רכישה".

נדמה לי ששומעים בעיקר על אשה אחת, ענבל אור.

"אני דווקא הבנתי שהיא כבר לא מאמינה בקבוצת רכישה, כי זו שיטה שמקפחת אנשים", אומר חבס בחיוך. "לדבריה היא מאמינה במודל חדש, 'יזמות קבוצתית'. אני בענף הזה מיום שנולדתי, וכל עשרות השנים האלו לא שמעתי על המודל החדש הזה. אני לא רוצה להתייחס למישהי ספציפית, אבל חלק מהדברים שקורים כאן פשוט מגוחכים. אי אפשר להמציא את הגלגל, בטח לא מישהו שאין לו ניסיון.

ענבל אור. יזמות קבוצתית צילום: עמית שעל

"יזמות היא ענף קשה. אחת לכמה שנים יש פריחה מסוימת, ואז פתאום כל מי שחושב שכרטיס ביקור שכתוב עליו נדל"ניסט זה סקסי הופך להיות מומחה. הבעיה היא שכתוצאה מזה גם הלקוחות נהיו פחות בררנים, ואין לי ספק שהאכזבה בחלק מהפרויקטים שנבנים היום תהיה גדולה. זה חורה לי, חבל לי שאנשים יתאכזבו, אבל זה בעייתי גם מבחינה עסקית. כעסק כלכלי שמנסה להרוויח את לחמו ביושר, אני חי בתחושה שאחרי כל העוולות שאנשים יספגו בשנים הקרובות, בפרויקטים הבאים שלי אני עלול למצוא את עצמי מסביר למה אצלי זה אחרת".

וזו הסיבה שאין עדיין פרויקט חדש בקנה בישראל?

"קודם כל צריך להבין שלא הרבה קורה כיום בשוק הנדל"ן הישראלי. בתל אביב אפשר אולי לדבר על מחירים גבוהים, אבל אין הרבה בנייה. יש תחושה כאילו בונים פה עשרות אלפי דירות בשנה, כנראה כי כל פרויקט חדש זוכה ליותר אזכורים מאשר מספר הדירות בו - אבל זה לא המצב. אנחנו קצת בשלולית שמנסה לעשות רעש של ים".

לפני שנתיים אמרת שאין בישראל בועת נדל"ן. אתה עדיין חושב ככה?

"לא ראיתי שמשהו התפוצץ", הוא עונה. "המילה בועה, בעולם שלי, זה משהו מלאכותי לחלוטין - ובגלל זה אני חושב ככה. זה לא אומר שלא יהיו ירידות מחירים מסוימות, אבל אם מישהו מצפה לקנות דירה באזורי ביקוש טבעיים אחרי שהמחירים ייפלו ב־30%–40%, שיתפכח. אם זה יקרה הוא לא ירצה לקנות גם בדיסקאונט של 60%".

ואת זה אתה אומר למרות הפעולות של בנק ישראל בתחום המשכנתאות, למשל.

"כל הצעדים האלו לא רלבנטיים. אנשים קונים דירה קודם כל כי הם צריכים, ורק אחר כך כי הם חושבים שזה משתלם או כי נדמה להם שאין חלופות אחרות, וזה ימשיך להיות ככה. לדעתי בשנתיים האחרונות מספר המשקיעים בדירות חדשות רק לשם ההשקעה דליל יותר, רוב האנשים קונים כי הם צריכים, אז הצעדים האלו פחות משפיעים".

"אבי הבין שאני ה'קורבן' האולטימטיבי עבורו"

משפחת חבס היא אחת המשפחות המבוססות והוותיקות בתולדות ההתיישבות הציונית בישראל. הסבא רבא של הרצל עלה לישראל בעשור הראשון של המאה הקודמת והתחיל לעסוק במסחר בעורות. עד מהרה הצטרף לעסקים המשפחתיים, שנגעו בעיקר לתחום ההנעלה, גם בנו, סבא של הרצל שעל שמו הוא קרוי. במקביל התחילה המשפחה גם לאסוף קרקעות.

"למשפחה שלי יש היסטוריה ארוכה של מסחר", מספר חבס. "לנדל"ן הגענו כי לדורות שלפני היה חשק לגאול קרקעות, אף שכמובן הם ראו בזה גם עסק. הם רכשו הרבה קרקעות, חלקן קיימות עד היום, ולאט לאט נכנסו גם לייזום. היום מדברים על 'שינוי ייעוד הקרקע' ומושגים כאלה, פעם פשוט היתה לך קרקע, בדרך כלל גם לא היה לך למי למכור אותה, אז התחלת לחשוב מה אתה יכול לבנות עליה".

לימים נתגלעו סכסוכים משפחתיים בנוגע לבעלות על הקרקעות, וברוך, אביו של הרצל, רכש את מרביתן והציב את בנו בראש האימפריה המשפחתית. ב־1993 הנפיק חבס בבורסה את החברה כפי שאנחנו מכירים אותה היום, אולם מרבית הנכסים המשפחתיים כלל לא הוכנסו לתוכה. משפחת חבס היא בעלת המניות הגדולה ביותר בחברה הציבורית (40%), שבה מכהנים כדירקטורים גם נויה, אחותו של הרצל, ובן דודו. חברת עופר ניהול של עידן עופר ואודי אנג'ל מחזיקה גם היא באחזקה משמעותית בחברה (23%).

פארק צמרת בתל אביב. "יש לא מעט מתווכים שעושים באז בלי עסקאות אמיתיות" צילום: אוראל כהן

חבס עצמו הוא דק גו ובעל חזות נערית, ודאי לא מצ'ואיסטית, כזו שבמבט ראשון כמעט מסתירה את החושים העסקיים המחודדים ואת המבט הדוקר בעיניים. יש לו חוש אסתטי מפותח מאוד, הוא שם לב לפרטים, והוא ממש לא האנדרדוג שהגיח משום מקום ובנה אימפריה מפוארת. הוא גדל עם כפית זהב בפה במשפחה בעלת היסטוריה מפוארת, ובכל זאת הוא לא מעורר אנטגוניזם אלא דווקא חיבה - אולי דווקא מכיוון שהוא מתייחס להיסטוריה הזו כמשקולת.

"בתור ילד ליוויתי את אבי לעבודה די הרבה, ומשם התחלתי לינוק דברים", הוא מספר. "אני זוכר את עצמי כבר לפני 40 ומשהו שנה נוסע עם אבא לבחון קרקעות. כשהפכתי להיות יותר ויותר דומיננטי בעסקים המשפחתיים חשבתי שיהיה נכון לצאת מעסקי העורות, כי לא אהבתי את הענף. לא ידעתי כמובן שתבוא סין ותעשה מהפכה בעולם ההנעלה, פשוט הרגשתי שאין לענף הזה תכלית. חיסלנו את העסק בשלב שהוא עוד היה רווחי והחלטנו להתמקד בנדל"ן".

אבל מאוחר יותר פלרטטת עם השוק הקמעונאי.

"נכון, במהלך שנות התשעים התפתינו לסטות מדרכנו. רכשנו את רשת כלל־פארם שלימים הפכה לניו־פארם ומיזגנו אותה עם רשת אפריל. לא רווינו מזה נחת, וערב המילניום מכרנו את הבעלות. בדיוק כמו שידענו לקנות כי חשבנו שטוב ידענו למכור כי חשבנו שלא טוב. זו אפיזודה של שלוש שנים שאני לא מצטער עליה, אף שלא נהננו ממנה כלכלית, כי לא הפסדנו - ובעיקר למדנו מה אנחנו לא יודעים לעשות".

תמיד היה ברור שאתה היורש? תמיד היית בפרונט?

"בחינוך שאני קיבלתי אתה תמיד נותן לאביך להיות בפרונט, אבל אבי הוריד פרופיל לאורך השנים ואני זזתי קדימה. לפני הרבה שנים אבי הבין שאני ה'קורבן' האולטימטיבי עבורו, הוא לימד אותי כל מה שהיה יכול. היה לי המורה הכי טוב שיכול היה להיות לי, ואני לא אומר את זה רק כי הוא אבא שלי. ליוויתי אותו מגיל אפס, אף פעם לא הייתי צריך לשבת ולהכריע לגבי האופק המקצועי שלי. זה היה ברור לגמרי - לו ולי - שאני בא לכאן".

ומה בנוגע לדור ההמשך שלך?

"היום זה כבר עסק שהוא פחות משפחתי ויותר מקצועי, לא עובדים בו מנהלים מבני המשפחה. לטוב ולרע, אני לילדים שלי לא עשיתי את מה שעשה לי אבי (לחבס שתי בנות ובן בגילים 20, 22 ו־23). על חלק מהדברים שאני עושה הם לומדים מהעיתונים, אבא שלהם לא מטיף להם ולא שוטף להם את המוח.

"זו אולי הפריבילגיה הכי גדולה שאני יכול לתת להם - לעשות מה שהם חושבים שהכי מתאים להם, אף שאולי זה קצת פחות אחראי מצדי ופחות נצמד לנורמות ההיסטוריות. מי שינהל את העסק בעתיד זה מי שיהיה הכי מוכשר לכך, גם אם הוא לא בן משפחה. אם מישהו מהילדים יוכל לעשות את זה יותר טוב מכל אחד אחר וירצה בכך, אני אהיה מאושר.

"זה שאתה מוביל את העסק המשפחתי נותן לך הרבה זכויות, אבל גם מטיל עליך הרבה חובות. בחדר הישיבות על הקיר יש שלוש תמונות: של סבי, אביו ואבא שלו. אני מסתכל מדי פעם על הקיר ומזכיר לעצמי שיש כאן רצף מסוים. נולדתי לתוך העסק והמשמעות של זה היא אחריות כבדה, יש דברים שאתה לא יכול לקלקל, אתה לא יכול לקלקל מסורת. אני חייב להביא כל הזמן בחשבון שלקח המון שנים לבנות דבר כזה, ולכן אסור לי לאכזב".

"בשוק הסיטונאי תנובה קיבלה תמורה מעל ומעבר"

מעניין אותך בכלל לבנות גם למעמד הביניים?

"חד־משמעית כן. עשיתי את זה בעבר, בניתי שכונה גדולה בכפר סבא, ואף שהיא אולי מקבלת פחות תשומת לב מפרויקטים אחרים, אני מאוד גאה בה. אנחנו לא בהכרח עושים מגדלי יוקרה, אבל אנחנו לא יודעים להרוויח את הכסף שלנו מבנייה זולה. מכיוון שברמת המחירים הנוכחית הקהל הזה לא יכול לקנות דירות שלנו - אנחנו מתאפקים.

"ממכרז השוק הסיטונאי, למשל, פרשנו בשלב מאוד מוקדם", הוא מספר. "כמסה קריטית בעיר תל אביב הפרויקט דווקא עניין אותנו, אבל חשבנו שיהיה קשה מאוד לבצע אותו. פרשנו בשלב התכנון, לא בשלב ההתמחרות, אף על פי שאני חושב שבעלי הקרקע קיבלו שם תמורה מעל ומעבר, יותר מהולמת, אולי אפילו פנטסטית.

בניין רוטשילד 1 של חבס. לא רחוק ממאהל המחאה צילום: עמית שעל

"חשבנו שצריך לדלל את מספר הדירות כדי לשרת את הקהל הרחב, אבל זה לא עלה בקנה אחד עם מה שתנובה רצתה. בפרויקט עם כמה שלבים אתה רוצה לבנות לוחות זמנים סבירים, לא רציתי להוליך שולל אף דייר ולהבטיח לו שיגור באווירה קסומה כשבעצם אני יודע שייקח עוד הרבה שנים להשלים את הפרויקט. אני נותן קרדיט גדול לקונים שלי, וזה לא חלילה שאני חושב שמישהו הוליך מישהו שולל. זה פשוט פחות התאים לנו. אני מעדיף להיכנס לפרויקט שמתאים לי, אני לא רוצה להיות בבואה של השוק ואף פעם לא הייתי.

"אנשים אומרים לעצמם היום בחצי גיחוך, 'איזה סיכון הרצל חבס כבר לקח כשקנה קרקע ברוטשילד והחליט להקים עליה בניין מגורים?'. אנשים לא זוכרים שכאשר קניתי את הקרקע ב־2003 אף אחד לא רצה לגור בשדרות רוטשילד. אנשים הציעו מגרשים בחינם, רק תיקח, ואף אחד לא לקח. אני זוכר שבאתי לאבא שלי וסיפרתי לו שקניתי את המגרש, ואפילו הוא הרים גבה. אני חשבתי שיש כאן מגרש שממוקם נכון מבחינה אורבנית. עשיתי את הבדיקות שלי ועובדה שזה הוכיח את עצמו".

אבל עוד לפני רוטשילד, הרצל חבס לא היה רק מחלוצי ההתיישבות המתחדשת בשדרה, אלא גם הראשון להאמין בפוטנציאל של פארק צמרת בתל אביב. "הקרקע להקמת YOO נרכשה ב־1993. גם שם אף אחד לא רצה לקנות ובטח לא חשב להקים מגדלי יוקרה. היו לי לא מעט קשיים, עד שהגעתי למדליה רצתי כמה מרתונים. היום אנחנו 18 שנה אחרי, לא יהיו לי עוד הרבה גלגולים כאלה בחיים. אני שמח שהיתה לי יד בפרויקט המדהים הזה, אבל גם יודע שאם היום הייתי צריך להתחיל פרויקט כזה מההתחלה - לא הייתי עושה את זה. די, אני כבר אהיה סבא, אולי אפילו יותר מזה".

יש לא מעט אנשים שחושבים שפארק צמרת הוא בעצם פארק רפאים.

"השתלחו בשכונה הזו בדיספרופורציה לדעתי. אני מוכן להמר שבתוך שנתיים־שלוש כל הבניינים יהיו מאוכלסים, ואם תהיה בעיה היא תהיה במקומות אחרים כי אנשים יעברו לפארק צמרת.

"אוהבים להזכיר את נתיבי התנועה כעקב אכילס של השכונה, ושוכחים שזה מאפשר נגישות יוצאת מהכלל. אף פעם לא סיפרנו למי שקנה שם דירה שישמע את ציוץ הציפורים בבוקר.

"קל להשתלח בשכונה כי הבניינים מגרים את העין, אבל המציאות היא שיש הרבה פחות דירות להשקעה ממה שנדמה. צריך לזכור שמסתובבים שם גם לא מעט מתווכים שעושים באז בלי שיש עסקאות אמיתיות. אפילו לי ניסה פעם מתווך למכור דירה שלי בפארק צמרת, דירה שבכלל לא היתה למכירה. אז זרמתי איתו והתעללתי בו קצת, כיאה לחמור גרם שהוא, אבל מתישהו הוא הבין מי אני ונעלם".

"אני לא יכול להרשות לעצמי להרוס את השם חבס"

לאורך מרבית שנותיכם בבורסה היו לכם שותפים דומיננטיים: גנדן תיירות לפני עשור, אחר כך אייזיק דבח והיום משפחת עופר. למה אתם צריכים את זה?

"המילה המתאימה היא לא 'צריכים', היא 'רוצים'. נכון שתמיד דובר על שחקנים גדולים וחזקים, אבל הם לא באים להיות משקיעים דומיננטיים אצלנו. אני חושב שבעלי המניות רואים כאן אפשרות אסטרטגית, אבל רק בתנאי שנהפוך לחברה גדולה יותר, וזו בהחלט הכוונה. משפחת עופר לא מעורבת בשוטף אבל יש להם נציגות מכובדת בדירקטוריון, הם בהחלט יודעים מה קורה בחברה ואנחנו שמחים להחליף איתם דעות. זה תמיד היה ככה".

אפשר לחיות בחברה משפחתית בשלום עם משקיע דומיננטי? תראה מה קרה באורמת.

"אפשר לחיות מצוין. אני מניח שלו משפחת חבס לא היתה רוצה בעל מניות כזה או אחר, והיתה מביעה את דעתה, אותו בעל מניות לא היה נשאר. בסוף התלות של החברה בנו היא גדולה ומשמעותית. אין לבעל מניות מה להיות שותף אלא אם זה ברצון של שני הצדדים".

אחד הדברים שחבס מוכן להישבע שלא יקרו לו, דווקא בגלל ההיסטוריה המשפחתית, הוא הסדר חוב. בתקופה שבה בעלי שליטה כמו יצחק תשובה ואילן בן־דב בודקים תספורות שונות ומשונות, חבס מעביר מסר חד וברור: "לא בבית ספרנו. צר לי על מחזיקי האג"ח, וטכנית אני יכול גם להבין ללבם של בעלי השליטה. מצד אחד הם יכלו למכור את האחזקות שלהם ואף אחד לא היה בא אליהם היום בטענות, ומצד שני עובדה שלא ראינו אותם ממהרים להציף בעיות. הרי מרבית הבעיות שצצות היום כבר היו באזור לא מעט זמן, ולגבי חלק מהחברות הללו אף אחד לא באמת נופל מהכיסא.

"ישראל היא שוק קטן, ואני חושב שלא מעט מהמשקיעים שמו בחברות האלו את כספם כי הם ראו מי בעל השליטה ואמרו: 'הבן אדם הזה לא ייתן לחברה ליפול'. לכן בסופו של יום, בלי הכללות, אני חושב שאפשר לצפות שבעלי השליטה ייקחו אחריות".

איך אתה יכול להיות בטוח שלך זה לא יקרה?

"אני גייסתי חוב באג"ח לא מדורגות, בלי ביטחונות, שנסחרות בתשואה מאוד נמוכה. זה אומר שהשוק מבין שלא הייתי נותן לזה לקרות. לא כי אני יותר טוב ממישהו אחר, אלא כי הדנ"א שלי שונה. אני לא יכול להרשות לעצמי שפעם ראשונה בתולדות המשפחה שלי חוב שלנו לא יכובד. אני כן הייתי מכניס יד עמוק לכיס, אני לא אוכל לחיות עם עצמי אחרת. לי, כהרצל הבן אדם, אפילו לא כבעל המניות, זה פשוט לא יקרה.

"בעל שליטה בישראל חייב להבין שגם אם יש לו הסברים וגם אם הוא עשה הכל כדי שזה לא יקרה, השוק הוא קטן ועם אינטרסים צולבים".

"שום דבר לא קרה פה ברמה המדינית. זה מטריד"

ב"אינטרסים צולבים" אתה רומז לריכוזיות?

"אני לא מומחה למאקרו־כלכלה, אבל התחושה שלי היא שאין כאן דברים שחורגים מהמקובל, אין סטייה מנורמות סבירות. זה נובע בין היתר מזה שהרגולציה בישראל מאוד חזקה. זה לא אומר שאין כשלים אחרים בכלכלה שלנו, או שהכל אידיאלי".

מה למשל?

"אני מסתובב בעולם ומגלה שמצד אחד המצב הכלכלי אצלנו הוא החלום הרטוב של מדינות אחרות, כמו יוון, פורטוגל או אפילו איטליה. מצד שני, יש אצלנו בעיה חמורה של בירוקרטיה, שאחת מתופעות הלוואי שלה היא למשל הכשלים בתחום הנדל"ן. משום מה יש לי תחושה שאנחנו עדיין לא שוויץ, למרות כל הטפיחות העצמיות על השכם, אנחנו עדיין מדינה וכלכלה קטנה ושברירית, והאופק שלנו לא מזמן לנו רק דברים טובים.

"ישראל היא חיה מוזרה, כי מצד אחד היא נהנית מהאווירה הכלכלית העולמית ומצד שני גם מושפעת ממשתנים גיאו־פוליטיים מקומיים. בתחום המדיני, אני לא רואה בעתיד הקרוב סנסציות חיוביות. אם בטעות יתמזל מזלנו ויהיו התפתחויות חיוביות, הכלכלה הישראלית תוכל להגיע למקומות מדהימים. אנחנו כלכלה מופלאה בזכות האיכות האנושית, אבל אסור לפגוע בה בגלל קיפאון מדיני".

זה אומר שאתה מוטרד מספטמבר?

"יכול להיות שצריך להיות יותר רע כדי שיהיה יותר טוב. בשנתיים האחרונות הכלכלה עבדה כביכול טוב, אבל דבר לא קרה ברמה המדינית. זה מטריד".

לחבס יש כיום זרוע מערב־אירופית של עסקי נדל"ן מניב, לאחר שרכש את השליטה בחברת נדל"ן ציבורית בהולנד ומיזג אותה לאחרונה עם חברה אחרת. למאות הנכסים שלו באירופה הוא מתכנן להוסיף בקרוב גם פעילות משמעותית בצפון אמריקה, "ולמרות הכל אני אומר שחלק מהמחויבות המשפחתית שלי היא גם מחויבות למקום. לכן בשום שלב, ואף שאנחנו נורא רוצים להרוויח כסף, ואף שאולי יהיה קשה בישראל, אנחנו לא נצא מכאן. אם נוכל להצליח בישראל זו תמיד תהיה העדיפות הראשונה שלי".

מה גורם לך באמת להזדקף בגאווה, כשאתה נוסע בדרך נמיר ורואה את מגדלי YOO או כשאתה מגיע לחו"ל ורואה פעילות של חברה זרה ענקית שאתה בעל המניות הגדול בה?

"אין ספק שהסיפוק מפעילות יזמית הוא הגדול ביותר. זה מהנה להפוך לבעל מניות משמעותי בחברה אחרת או לעשות עסקת מיזוג, אבל בעסקה כזו לא בנית משהו. לא לקחת משהו ממצב צבירה מסוים והפכת אותו למשהו אחר לגמרי.

"היקף הפעילות היזמית הוא מוגבל, ולכן אני מחפש מקומות שבהם אפשר לנצל את הניסיון שלנו כדי לעשות עסקאות מורכבות. אנחנו כבר 18 שנה בבורסה ולהערכתי נמצאים עכשיו ערב הפריצה הגדולה. בניתוח שלי, רצף של מקרים מנע מאיתנו לעשות את הפריצה הזו עד עכשיו. היו תקלות, אבל היום אנחנו נמצאים במקום אחר לגמרי. אנחנו לא נשב כאן עוד שלוש שנים ונגיד 'עשינו תשואה של 10%–15%'. זו תהיה החמצה מבחינתי".