"החשמל הוא מלך המקצועות הטכניים"

אל המשבר של שנת 2008 הגיע זיו שמידוב (45), חשמלאי מפרדס חנה, כשהעסק שלו נמצא בשיאו. הוא העסיק שישה עובדים במשרה מלאה, לעסק היו כמה כלי רכב, והוא עבד בכמה פרויקטים במקביל. אלא שאז הגיע המשבר, היקף העבודה ירד בחדות, ושמידוב נאלץ לבצע רה־ארגון של ממש בעסק. בנקודה זו הוא גם החליט לנטוש, לפחות זמנית, את חשמלאות הבניין הקלאסית ולחזור לעשות את מה שהוא באמת אוהב. כיום הוא חשמלאי מומחה בפרויקטים מיוחדים ובעבודות חשמל במשקים ובחקלאות.

אל תחום החשמל הוא התגלגל לגמרי במקרה ובלי הכוונה. "כשהייתי בתיכון לא חשבתי שאגיע לעבוד בתחום טכני, להפך. הייתי בטוח שאין לי את הכישורים המתאימים לכך. אחרי הצבא התחלתי לעבוד כאחראי על התקנת ציוד מכני חקלאי, בעיקר מערכות של לולים. במקביל אלי עבד חשמלאי, מדי פעם עזרתי לו, וכך התאהבתי בתחום", הוא מספר.

מכאן ועד העבודה כחשמלאי המרחק עוד היה גדול, ואת הניסיון המעשי הראשון רכש כשנשלח מטעם העבודה לקפריסין כדי לבצע התקנות בלולים. "כבחור צעיר זו היתה גאווה גדולה, ובלהט הרגע לקחתי על עצמי גם את ביצוע עבודות החשמל - אף על פי שלא ממש הבנתי איך עושים את זה. וכך, מדי ערב עם סיום העבודה התקשרתי לחבר בארץ שעבד כחשמלאי והוא הנחה אותי איך להמשיך".

זיו שמידוב. "חשמלאות היא תחום שאין בו בעיה 'למרוח' את הלקוח" צילום: נמרוד גליקמן

עם שובו לארץ החליט למסד את הכשרתו כחשמלאי ולמד את התחום בלימודי ערב במכללה בנתניה. "הלימודים לא היו קשים אבל הייתי מגיע אחרי יום עבודה, עייף, ובמאמץ רב מנסה להשאיר את העיניים פקוחות. למדתי את הבסיס - דרגה שנקראת 'חשמלאי מוסמך' שדורשת התמחות של שלוש שנים תחת פיקוח. את ההתמחות ביצעתי בהתקנת ציוד חליבה מתקדם, תחום שיש בו מערכות חשמל מורכבות". בהמשך עבר ללימודי "חשמלאי ראשי", שאפשרו לו לעבוד במתקני חשמל עם אמפר גבוה יותר, ובנקודה זו גם החליט לצאת לדרך חדשה, כעצמאי.

"כבר בתחילת דרכי ידעתי שאעבוד כעצמאי, לא אהבתי לעבוד בארגונים", הוא אומר, "אני מעדיף להגיע ולבצע את העבודה בצורה מהירה ותכליתית, בלי הביורוקרטיה והכבדות שיש בחברות. באופן כללי עבודות חשמל סטנדרטיות פחות מושכות אותי, ובמהלך השנים כעמצאי עשיתי גם כמה עבודות מיוחדות. בייחוד זכורה לי הקמת הדיסקוטק בקיבוץ חצור, שזאת הפעם הראשונה שהתקינו בארץ תקרה שיורדת באמצעות מנועים חשמליים לתוך רחבת הריקודים. אחר כך שמעתי שהתקינו מערכות דומות במועדונים הנחשבים בארץ, כמו באומן 17".

למרות אהבתו לתחום החשמל, ואף על פי שהיה רוצה שאחד מארבעת ילדיו יעבוד עמו בעתיד ("אני מצפה לכך"), שמידוב נשמע טעון כשהוא מדבר על היחס שמקבלים חשמלאים בארץ ועל מצב הענף באופן כללי. "ענף החשמל לא מקבל את היחס הראוי לו. זה ענף שצריך להיות מלך המקצועות הטכניים. בחו"ל מתייחסים לחשמלאי כמו אל דוקטור, אבל בארץ לא נותנים לנו כבוד", הוא טוען.

לדבריו, הביטוי הישיר לאותו יחס לקוי הוא רמות התשלום הנמוכות. "אני מודע לכך שזה מפני שקשה לכמת את המקצוע הזה ולתמחר אותו. אנשים חושבים שזה מקצוע קל, הם לא מבינים שבחשמל יש המון עבודה". "ההשוואה השכיחה היא לאינסטלטור", הוא אומר, "אבל אנחנו החשמלאים מגיעים לבניין ראשונים ומסיימים אחרונים. אינסטלטור, לעומת זאת, מגיע לאתר הבנייה מעט מאוד פעמים, עובד פחות ומקבל סכום כסף דומה. החשמלאי גם חשוף יותר לגחמות של הלקוחות במהלך הבנייה, בעיקר בהזזת נקודות חשמל. יש לקוחות שחושבים שהנקודות קופצות מעצמן ממקום למקום, הם לא מבינים שמדובר בעבודה קשה". ב־15 השנים שבהן הוא עובד בענף הוא רואה כיצד מדי שנה הרווחיות נשחקת. "קח לדוגמה את החומרים. פעם חשמלאים היו מרוויחים על החומר, והיום לאור התייקרות החומרים הם מפסידים עליו".

גם על הקולגות יש לו בטן מלאה. "חשמלאות בניין היא תחום שאין בו בעיה 'למרוח' את הלקוח. עבדתי פעם בווילה ובמקביל עבד חשמלאי אחר, בבית הסמוך. בעל הבית שלו שאל אותי למה אצלו יש מעט חוטים וצינורות, הסתכלתי וראיתי שהחשמלאי השני מעגל פינות ומנסה לחסוך כמה שאפשר בעלויות על חשבון איכות העבודה. נתקלתי במקרים כאלה לא פעם, אבל אני מסרב לעבוד בצורה כזו. זה לא באופי שלי, אני אוהב לעבוד לפי הספר".