לא חייבים לחכות לכנסת

מערכת התכנון והבנייה הקיימת בישראל כיום מבוססת על המערכת התכנונית שהיתה קיימת בישראל בזמן המנדט הבריטי. למעשה, אפשר לומר שעד היום עוד לא השתחררנו מעול השלטון הבריטי: "הממונה על המחוז" שהוא גם יו"ר הוועדה המחוזית היה בזמן המנדט "מושל המחוז" והיה האחראי מטעם השלטון הבריטי על ראשי הרשויות המקומיות, שנבחרו על ידי האוכלוסייה המקומית. 63 שנה לאחר קום מדינת ישראל כמדינה עצמאית, השלטון המרכזי עדיין ממנה את הממונה על המחוז - אבל האם יש צורך בפיקוח כזה על ראשי הרשויות המקומיות? הבריטים, זה מובן, לא סמכו על המקומיים ושמו עליהם "ממונה". אבל האם רון חולדאי, למשל, זקוק ל"ממונה" שיפקח על התוכניות שיוזמת הרשות?

העובדה שחוק התכנון והבנייה מבוסס על חוק מנדטורי היא גם הסיבה לכפילות ועדות התכנון והבנייה. הוועדה המקומית מזמינה מתנגדים לכל תוכנית, ואחרי שמיעת ההתנגדויות היא מעבירה את החלטתה (שהיא המלצה בלבד) לוועדה המחוזית. הוועדה המחוזית חוזרת על אותו תהליך - דהיינו דיון בתוכנית, הפקדת התוכנית להתנגדויות, הזמנת המתנגדים, דיון בהתנגדויות וקבלת החלטה. בדרך יכול כל חבר בוועדה המקומית לבקש דיון במליאת הוועדה, שהיא למעשה מועצת העיר, גוף שבו שיקולים פוליטיים גוברים פעמים רבות על שיקולים תכנוניים.

ההליך שתואר כאן בכמה משפטים עלול להימשך משנה וחצי במקרה הטוב ועד עשור במקרה הקיצוני, אבל בכל מקרה מדובר בחודשים ארוכים שבהם מגיש התוכנית ממתין ונושא בהוצאות ריבית, מימון ואחרות, שבסופו של דבר נופלות כולן על כתפי הצרכן הסופי.

ישיבת ועדת התכנון של ירושלים בעניין הולילנד. הליך מסורבל צילום: גיא אסיאג

לביורוקרטיה בוועדות נוסיף את סמכותו של שר הפנים לאשר או לא לאשר תוכניות (גם אם אושרו כבר על ידי הוועדה המקומית והמחוזית), את האפשרות לערער למועצה הארצית לתכנון ובנייה ואת האפשרות לפנות לבית המשפט לעתירה מינהלית כנגד התוכנית - ונקבל תבשיל שמתבשל במשך שנים רבות עד שתוכנית משמעותית מאושרת לבנייה. בתוכניות מתאר מחוזיות, שמטרתן לקבוע תוכנית אב לאזור רחב, המצב גרוע עוד יותר. למשל, תוכנית המתאר הנוכחית של ירושלים עדיין מבוססת על תוכנית מנדטורית, ואפשר עדיין למצוא בה קרקעות שייעודן מפעל קרח, אתר לקשירת סוסים ואפילו מתחם לשחיטת חזירים. עשרות שנים עברו, עיריות התחלפו, ועדות התכנסו וצוותים מיוחדים הוקמו - ותוכנית מתאר חדשה עדיין אין.

חוק התכנון והבנייה משנת 1965 כבר עבר כמאה טלאים ותיקוני טלאים. והנה, ראש הממשלה בנימין נתניהו נקט יוזמה ברוכה: הוא איתר את החסם בוועדות התכנון והחליט לחוקק חוק תכנון ובנייה חדש, שהובילה עו"ד שרית דנה. הצעת חוק חדשה נכתבה, אולם לחוק קמו מתנגדים רבים ונראה שהוא יישאר תקוע במסדרונות הכנסת עוד תקופה לא קצרה.

אז נכון, לא כדאי לוותר על חקיקת חוק חדש ומודרני, אולם בינתיים לא כדאי לחכות ולצפות במחאה החברתית הגוברת בגלל מצוקת הדיור. כבר כיום ישנם פתרונות במסגרת החוק הקיים שאפשר להפעיל באופן מיידי.

לשר הפנים, למשל, יש סמכויות שהוא יכול להפעיל ללא צורך בחקיקה. לדוגמה, הוא יכול להורות לוועדות התכנון והבנייה להתכנס פעמיים בשבוע במקום פעמיים בחודש, כך שמספר התוכניות שידונו במקביל יוכפל, אולם שרי הפנים לדורותיהם טוענים שהוראה כזו מחייבת תוספת תקציב - וכאשר נושא התקציב נכנס למשוואה, הרי שאין הוראה ואין האצה. אלא שלכך יש פתרון: משיחות שקיימתי עם יזמים וקבלנים אני יכול להגיד בוודאות שכל יזם המתמודד היום עם הביורוקרטיה ברשויות ישמח לשלם אגרה שתאפשר את הגדלת מספר העובדים בוועדות התכנון ולהאיץ את הדיון בתוכניות.

פתרון נוסף טמון בתיקון 43 לחוק התכנון והבנייה, המאפשר הטלת הוצאות כספיות על מגישי התנגדויות סרק, שלעתים מעכבות את הדיון ואת אישור התוכנית בחודשים ארוכים ללא סיבה עניינית, פרט לרצון לזכות בפיצויים מוגדלים מהיזמים. למיטב ידיעתי, סעיף זה לא הופעל מעולם.

מובן שחקיקת חוק חדש ומודרני, במתכונת שהוצעה על ידי עו"ד דנה, גם אם יוכנסו בו תיקונים לא מהותיים כדי להבטיח את ההגנה על איכות הסביבה ואינטרסים לגיטימיים אחרים - היא הפתרון האולטימטיבי. אבל כמו שמראה המציאות, פתרונות כוללים נמשכים בישראל שנים ארוכות. לכן אפשר, כפתרון ביניים, להחליט על ביטול הכפילות בוועדות הבנייה, ולהקים ועדת תכנון ובנייה אחת בכל אזור, שבה יישבו נציגי השלטון המקומי לצד נציגי הממשלה, לרבות נציגי המשרד להגנת הסביבה. גם חוק הוד"לים (ועדות דיור לאומיות) הוא ציון דרך חשוב בכיוון האצת הבנייה, אך צריך לאמץ אותו עבור כלל הפרויקטים לבנייה. הוד"לים מאיצות כרגע רק פרויקטים ביוזמה ציבורית, אבל למה לא לערוך התאמות ולהכניס את כל הפרויקטים לוד"לים עד שיאושר החוק החדש?

נתניהו הצביע נכון על שני החסמים העיקריים בענף הבנייה: ועדות התכנון ומינהל מקרקעי ישראל, אך הניסיון לאשר את הרפורמה במינהל נכשל בכנסת. צריך לטעמי להתעלות מעל שיקולים כיתתיים, פוליטיים ומפלגתיים כדי להסיר את החסמים הללו, להתגייס שכם אחד לשיפור האצת הצמיחה בישראל. זה יהיה לרווחת כולנו.

הכותב הוא ראש משרד יהודה רוה ושות', מומחה לתשתיות, מקרקעין ותכנון ובנייה