יומן מאהל: יום עם המפגינים מול כיכר הבימה

בוקר

6:05 היום החמישי של המאבק, תל אביב מתחילה להתעורר. "במטה" שבקדמת שורת האוהלים (גזיבו לבן, שלושה שולחנות ומדפסת) יושבים כמה פעילים ועוברים על עיתוני הבוקר. עוברים ושבים שהשכימו קום מגיעים, מבקשים להזדהות. גם חבורה של שיכורים מרוחים בצבע מצטרפת לחבורה - כולם מתקבלים פה באהבה. "יש דברים יותר הזויים", אומר אודי (40), "אתמול היתה פה גברת בת 70 שביקשה שנמצא לה מישהו שיגור איתה". נטלי (28), טכנאית סאונד, ערה כבר 24 שעות. "אני באה כל יום", היא אומרת ומדגישה שהמחאה אינה רק על דיור: "אני פה כי אני חושבת שיש הזדמנות לשנות, אני לא יכולה לפספס דבר כזה". "אפרטהייד כלכלי", מתערב אודי.

6:45 מרבית האנשים עדיין ישנים, למרות התנועה שכבר נותנת אותותיה בשדרה. נעמה (29), שמסיימת סטאז' ברפואה, פורקת את האוהל הכחול שלה. "חם נורא, אבל זה שווה את המטרה".

7:11 ליד המטבח המאולתר יושבים מקסים (27), בעל עסק בדיזנגוף, אוהד (22), סטודנט לביולוגיה והראל (29), העוסק בבנייה. הדיונים הם שגרת היום פה, כך מספרים, והדיון היום עוסק בקפיטליזם מול סוציאליזם. "אני חושב שקפיטליזם זה נהדר - תעבוד קשה, תצליח", מסביר הראל, "הבעיה היא שאין פה קפיטליזם, אלא אנרכיה". "אני אומר רק להוריד מחירים", מציין מקסים, "את הקוטג' כבר הורדנו". מחאת הקוטג' היא מודל כאן.

7:30 בחזרה במטה, אודי, שער עוד מאתמול, מסביר כי שגרת היום תלויה בפעילות: "היום יש התארגנות לעלות לירושלים. הרוב זה ניקיונות והתדיינויות. יש פה הרבה אידיאליסטים". בינתיים מגיע רוכב אופניים בן כ־50. "איפה אפשר לחתום?", הוא מתעניין, "הבעיה היא שיש לי דירה".

המטבח המאולתר. כולם נותנים יד צילום: תומי הרפז

8:00 אנשים עדיין זרוקים על מזרנים, אבל השדרה מתחילה להתעורר. מעין (26), סטודנטית לפילוסופיה, ודוד (27), מפתח תוכניות לימוד, יושבים מחוץ לאוהל הכתום שלהם. חוץ מחשש מג'וק שהסתובב באזור, הלילה עבר בשלום. "אני לא חושבת ששכר הדירה שלי יקטן מחר, אבל אני חושבת שזה ישפיע. מספיק שזה כבר על סדר היום, ולא רק ענייני ערבים. אנחנו עושים פה משהו גדול", אומרת מעין. "אני חושב שיעשו מבצע בעזה וזה יחסל את המאבק", אומר מצדו דוד.

8:30 דני (46), אב לארבעה, יושב על ספת פוטון מרופטת. עוד מעט הוא ייצא לעבוד (באינסטלציה) ויחזור בערב. "אנחנו עובדים קשה ולא מצליחים לשרוד", זה המוטו. הוא מעיד על עצמו כבעל הכנסה יפה, אך עדיין נמצא בהישרדות תמידית. "רוב האנשים במדינה בקריסה כלכלית".

9:22 פינת הזולה שבין האוהלים למטבח מתמלאת. אסופה של אנשים ממקומות שונים עם סיפורים שונים: ניו יורקי מקלל, עובר אורח עצבני, ברסלבי מבני ברק וחסרי בית. "כמה נשמות אבודות יש פה זה לא ייאמן", מגדיר זאת אחד הצלמים.

9:30 אחראית המטבח צועקת שהיא זקוקה לידיים עובדות. באחת קמים כמה צעירים לחתוך סלט, לשטוף כלים.

10:39 בשירותים של בית הקפה ממול מצחצחת אחת המפגינות שיניים. "לאנשים יש פה כבר את הפינה שלהם", היא מסבירה. מעבר לכביש ההתקהלות בזולה ערה: עוברי אורח עוצרים להתווכח, מכוניות צופרות לאות הזדהות. בערב, מבטיחים כולם, יהיו הופעות.

10:57 פרלמנטים מתגודדים סביב המתחם. "לא מגיע להם? הם משרתים בצבא, עובדים, לומדים", צועקת אישה. "איפה עובדים, את רואה אותם עובדים?", צועק שני. "לכו לעבוד, בזכות התקשורת אתם", צועק אחר. יגאל (פעם מתל מונד, היום "מהאוהל השני בשורה") לוקח את המגפון: "אנחנו מוכנים לשמוע דעות מנוגדות, לא להיגרר לפרובוקציות".

11:36 איזי (31), מפעיל אתר, קורא עיתון: "דירה הפכה לסמל אבל זה הכל - הקוטג', הקישואים, הסלולר". "שכונת צמרת יועדה לצעירים. איזה צעירים גרים שם?", שואל אחר, "רק בר רפאלי".

צהריים

12:02 אירנה, חסרת בית כבת 50 שמתקשה למצוא עבודה, מגיעה למאהל. "אני מחפשת דירת חדר, אני לבד. הייתי בערד, הייתי בבאר שבע, אבל זה לא פשוט שם לאשה לבד. יש שם הטרדות מיניות על בסיס יומי. אני מקבלת 1,600 שקל מאחוזי הנכות והשלמת הכנסה של 250 שקל. איך אני יכולה להסתדר?".

12:09 הדיון הקבוצתי מתחיל. כל מי שרוצה לדבר נרשם ומקבל 3 דקות במגפון. כפי שהגדירה אחת הנואמות, ההייד פארק של תל אביב. "זו חוויה אנתרופולוגית, לראות דור חדש של מוחים, אבל הם די נאיביים", אומר אחד הנוכחים.

12:18 "אנחנו רוצים ליצור קבוצות עבודה", אומר אחד מהמארגנים, אולי בעיקר בשל הביקורת על חוסר הארגון. "עברו כבר חמישה ימים והם לא דיברו על פתרונות", אומר אחד מהמבקרים. "אף אחד לא מבין מה הם רוצים, אילו פתרונות הם מציעים".

12:51 הנאומים במגפון נמשכים. לכל אחד יש מה להגיד. אדם בשם שלמה שלוש עולה לדבר: "המצב שבו אתם נתונים לא גורם לי נדודי שינה. במשך 20 שנה נופלים בדרום 1,600 טילים, ואני לא רואה אתכם שם". "אתה מדבר שטויות", צועקת אחת המפגינות. "צודק לחלוטין", נשמע אדם אחר בקהל.

ההייד פארק התל אביבי. לכל אחד יש 3 דקות צילום: תומי הרפז

13:54 מיכה שטרית מגיע להביע תמיכה ומתראיין לטלוויזיה. "באתי לבקר חברים שנמצאים פה במאהל", הוא אומר, "הייתי סקפטי, חשבתי שזה לא יהיה יותר ממיצג, ואני שמח להתבדות. זה חוצה גבולות, זה נכון לתל אביב וגם לפריפריה. אני מקווה שיקרה אחד מהשניים - או שהמשכורות יעלו, או ששכר הדירה יירד".

14:29 מחליטים לנטוע גינה. "אם כבר בית אז עד הסוף", אומר יגאל, "זאת התשובה לכל אלה ששואלים כמה זמן אנחנו מתכוונים להישאר פה".

14:40 גם דב נבון יושב סביב שולחן במתחם ההופעות, בשקט, מחליף דעות עם אנשים. "הרגשתי שזה הדבר הנכון לעשות", הוא אומר. "אנחנו חיים במדינה בלתי אפשרית. אני מתפרנס לא רע, אבל אני רואה את הסביבה שלי, את האחים שלי, הם מסתובבים סביב הזנב של עצמם. ומה שמעצבן זה שיש סקטור שלם שהוא לא בתוך הקטע הזה, תקראי להם חרדים. זה לא התפקיד של החברה להציע פתרון, בשביל זה יש ממשלה. להורים שלי היה סיכוי לעזור לנו, לי אין סיכוי לעזור לילד שלי, ואני עוד נחשב למעמד בינוני גבוה". אתה חושב שזה יעזור? אני שואלת. "אני חושב שזו צעקה, אי אפשר לדלג על זה. לא יכול להיות שקופת המדינה מלאה ואזרח לא מקבל שירותים מינימליים. הגיע הזמן להקל על אנשים שקורעים את התחת".

15:04 ליטל שוורץ, אורי חזקיה וקובי מימון מגיעים לצלם תוכנית. "באתם לעשות צחוק מעבודה", זורקת להם אשה מבוגרת. השלושה יושבים במעגל בזולה. בצד נמשכים הוויכוחים מהבוקר.

מטה המאבק. "יש פה הזדמנות לשנות" צילום: תומי הרפז

ערב

17:10 המעגל מתפזר והזולה כמעט מתרוקנת. במטבח שני הומלסים מחפשים מזון. הבחורה שאחראית על האוכל מוזגת להם שתייה. הרוחות שוב מתלהטות כשעוד עוברת אורח צועקת לאחד מיושבי המאהל.

18:15 במטה ממשיכים למשוך אנשים, להחתים, לקבל עצות. "אני הולך להביא מחר את ליאור נרקיס", מבטיח אחד המפגינים.

19:40 פקחים של עיריית תל אביב מגיעים ומעלים את רמת האקשן במקום, לאחר שהם מתריעים על ונדליזם ופגיעה בספלים, שנצבעו על ידי המוחים. תומר טל, נציג המוחים, מבטיח לפקחים להשיב את הספסלים לצבעם המקורי ולנקות את המתחם לאחר שיתפנו.