"גוגל שמה מהר מאוד רגל על הבלם בנושא ההוצאות"
הארכיטקט קלייב ווילקינסון, גורו עיצוב המשרדים הבינלאומי, מתמחה ביצירת סביבות עבודה סוערות ומלאות השראה. לפרסום הגדול זכה כשתכנן את מטה גוגל בקליפורניה, אבל דווקא מעבודה זו הוא מסרב להתרשם: "העבודה איתם היתה יוצאת דופן מהרגע הראשון", הוא אומר, "אבל לא בהכרח לטובה"
אם יש מישהו שיודע איך המשרד המודרני צריך להיראות, זהו קלייב ווילקינסון. הארכיטקט הדרום אפריקאי שמשרדיו נמצאים בקליפורניה ובלונדון הוא האיש שבמו ידיו מבצע מהפכה בחלל ובצורת העבודה העכשווית. הוא חתום על תכנון מטה גוגל האייקוני בקליפורניה ועל כמה ממשרדי סוכנויות פרסום מובילות בעולם, ומאמין שהמודל העיצובי שלו הוא העתיד. זאת כנראה גם הסיבה לכך שבכל רחבי העולם מעתיקים את עיצוביו ללא שמץ של בושה.
לווילקינסון זה לא ממש מפריע. כשהוא נתקל בעבודה ששואבת השראה מתכנוניו, הוא מפרגן, ואפילו מרים מדי פעם טלפון לאדריכלים המעתיקים ומשבח אותם על עבודה טובה. מבחינתו, חשוב יותר שהבשורה של המשרד המודרני תתפשט במה שהוא מכנה "אומת הקיוביקלז", ותחליף את מודל העבודה המסורתי. גם ככה ווילקינסון נמצא הרחק לפני המתחרים. התכנונים האחרונים שלו כבר מתווים את הדרך למקומות עבודה שבהם העובדים מחליפים כמעט מדי יום את הקיוביקל המסורתי בחללי עבודה משותפים ומלאי דינמיקה. ככה, אפילו עבודת בנק אפרירות הופכת אצל ווילקינסון לחוויה יצירתית.
עבור ווילקינסון (56), מהות הארכיטקטורה היא רחבה. כשהוא נשאל מהי ארכיטקטורה, הוא מצחקק במבוכה ומוסיף שהוא לא זוכר מתי לאחרונה נשאל את השאלה הזו. "יש הרבה פרשנויות לארכיטקטורה, אבל שלי היא ליצור מקומות שמסוגלים להעצים את תחושת האושר והסיפוק של אנשים בחיים. ארכיטקטורה עבורי היא משהו שהתוצאה שלו היא בראש ובראשונה רגשית, אך גם יודעת להעניק תמיכה לפעילות אנושית נרחבת שמתבצעת בחלל נתון.
"עם זאת, לארכיטקטורה יש היום גם אחריות חדשה. העבודה שלנו היא לרדוף אחרי ההתקדמות הטכנולוגית כדי להשיג את המטרות שלנו כארכיטקטים ולשפר אותן. זה מחייב אותנו לדברים חדשים, כמו לתכנון שהוא ידידותי לסביבה ולאנשים השוהים במבנה, לעבודה מולטי־דיסציפלינרית ולהבנה בדוקטורינות חדשות הנוגעות לחיי האדם בעידן שבו אנו חיים".
העובדים מחליפים מקום מדי יום
דוגמה עכשווית לגישתו המתקדמת של ווילקינסון היא סניף בנק מקווארי (Macquarie Bank) בסידני באוסטרליה שאותו תכנן. בעיצוב שווילקינסון תכנן עבור הבנק, הוא הטמיע את שיטת (ABW (Activity-Based Working, דגם של סביבת עבודה אקטיבית ודינמית שפותח על ידי חברת הייעוץ ההולנדית Veldhoen & Co. כפי שהשם מרמז, נבנו בסניף הבנק אזורים שונים מבוססי עבודה - אזורי ספרייה המצוידים בספות נוחות לקריאה ולדיון, אזור קפה בסגנון בית קפה סטייליסטי, חדרוני מפגש לעידוד סיעור מוחות וחדרי ישיבות מגוונים - וכולם סובבים את האַטְרְיוּם, החצר הפנימית המרכזית שהיא חלל פתוח ומרשים המתנשא לגובה של עשר קומות.
העובדים בסניף רשאים לשנות את מקום מושבם מדי יום, בהתאם לרצונם ולמשימות היומיות שעומדות בפניהם, והם עושים זאת. על פי ווילקינסון, מתוך 3,000 העובדים במקום, 55% מחליפים את חלל העבודה שלהם מדי יום ו־77% מהעובדים מרוצים מאוד מהחופש לעשות זאת. כדי שחופש תנועה זה לא ייפגם, ווילקינסון הטמיע בהליך התכנון נהלים של עבודה נטולת נייר: כל הניירת המגיע לסניף נסרקת ומועברת באופן דיגיטלי לעובדים כדי לאפשר להם את חופש התנועה. זה הוביל לירידה של 78% בשימוש בנייר בחברה, מה שאפשר לווילקנסון לא להציב אף לא פח נייר אחד בכל רחבי המבנה.
את המגמה החסכונית הזאת הוא הרחיב עם השקעה בטכנולוגיות בנות־קיימא: צבירת מים לשם קירור המבנה, קורות מבנה מסיעות חום וקור ואזורי אקלים ותאורה שנשלטים בידי תוכנה חכמה. זה אפשר לו לקבל על המבנה את אסמכת ה־LEED הגבוהה ביותר כמבנה אקולוגי וירוק. התוצאה היא חיסכון אנרגטי של 50%, אבל ווילקינסון לא עצר שם: הוא הוסיף למבנה גרם מדרגות מורכב שמחבר את חלקיו השונים באופן ידידותי. והתוצאה היא שהשימוש במעליות פחת גם הוא ב־50%. העובדים נהנים כיום להשתמש במדרגות, שהפכו למקום מפגש חברתי בדרכם לאזור המשחקים, לבית הקפה, לגן הפנימי או לקומת הקרקע, שתוכננה כך שתוכל לשמש כאולם אירועים ואותה מנדב הבנק כחלק מהמדיניות הפילנטרופית שלו.
"כל התכנון שלי כאן התבסס על יצירה של טיפולוגיה שיתופית", אומר ווילקינסון במבטא דרום אפריקאי כבד בשיחת טלפון ממשרדו בלוס אנג'לס. "כל האטריום, גרם המדרגות וחללי העבודה הדינמיים שמלווים אותו תוכננו כדי ליצור הרבה מפגשים ספונטניים בין העובדים, כדי ליצור אינטראקציה הדדית בין המחלקות העסקיות השונות. העיצוב חוגג את השיתופיות הזו ומאפשר אותה. אני חושב שמדובר בעבודה פורצת דרך בכל הנוגע לאופן שבו עסקים ועבודה מתנהלים כיום בבניין, וגם באופן שבו הוא בר־קיימא".
"קליפורניה מציעה חופש יצירתי"
את הפריצה שלו לעולם תכנון המשרדים חייב ווילקינסון לעבודה עם הארכיטקט הנודע פרנק גארי, שאצלו עבד כשנה. זה הספיק לו כדי להשאיר רושם על גיי צ'ייט האגדי, ממקימי ובעלי ענקית הפרסום Chiat/Day. ב־1991 הזמין צ'ייט מווילקינסון את העבודה הראשונה שלו כעצמאי - עיצוב המשרדים החדשים של הסוכנות בווניס בקליפורניה. "השאלה הראשונה של צ'ייט היתה האם גדלתי בבית גדול או קטן", משחזר ווילקינסון. "למזלי, עניתי שבגדול, וצייט אמר: 'טוב מאוד, אני לא רוצה שמישהו שגדל בבית קטן יעצב לי את המשרדים'. זה היה הרגע הראשון שבו הבנתי שפרסומאים הם אנשים מסוג אחר. בדיוק בגלל זה עזבתי את אירופה והגעתי לקליפורניה, בשביל החופש היצירתי הזה שקליפורניה הציעה. מאז עבדתי עם הרבה משרדי פרסום, וההבנה שלי מתחילת הדרך נכונה - אנשי פרסום חושבים על חלל אפילו יותר מאשר ארכיטקטים. הם מבינים היטב את משמעותה של הסביבה כגורם משפיע על יצירתיות. ככה זה התחיל".
המשרדים שתכנן ווילקינסון בווניס הפכו לעבודה שהשפיעה על תפיסת עולם הפרסום את עצמו. החלל כלל חדרי ישיבות עם שולחנות עשויים מגלשנים, שדרה מרכזית שבה הונחו כלי רכב, פארק פנימי, מגרש כדורסל וקירות בגוני לימון, ירוק ואדום. החלל הזה עדיין מצליח להוציא ממבקרים חדשים תגובות של השתאות. "התגובה האופיינית היא דממה ושליחת מבטים בוחנים לכל עבר, שנמשכת בדרך כלל עשר דקות", מספרת קרול מדונה, מנהלת המשרד העצום. "כיף להתבונן באנשים שזה הביקור הראשון שלהם במקום: העיניים שלהם לא מפסיקות להתרוצץ בחלל". זאת כנראה הסיבה לכך שווילקינסון קיבל על העבודה הזאת עשרה פרסי עיצוב מרחבי העולם.
"הרעיון היה ליצור מעין כפר פרסום במבנה סגור אחד שמכיל 900 אנשים ומחובר ברחוב ראשי", מסביר ווילקינסון. "בסוכנויות פרסום הבינו כבר אז את החשיבות של יצירת חללים שמאפשרים יצירתיות. האלמנטים שהוכנסו לכפר - מגרש הכדורסל, הפארק ובית הקפה - נועדו להעניק הזדמנויות מפגש לאנשים ממחלקות שונות, כדי להפרות את התהליך היצירתי בסוכנות. מטרה נוספת היתה לאפשר לחברה לגדול מבלי לבצע השקעה נוספת בעלויות משרדיות. נכון להיום, מספר העובדים הוכפל, אבל טביעת כף היד של המשרדים נשארה כשהיתה".
"אנחנו יקרים מדי עבור גוגל"
החלל בן ה־2,000 מ"ר היה הראשון מתוך קרוב ל־400 אלף מ"ר של משרדים שעיצב ווילקינסון עד היום. השם שקנה לו כמעצב המשרד המודרני, השימוש העז שלו בצבעים ותפיסת החלל שלו כתוצאה מהמחקר שהוא מבצע על נוהלי העבודה של המשרד, הביאו אליו ב־2005 את ענקית האינטרנט גוגל. הבקשה להשתתף בתחרות על עיצוב המטה והקמפוס של החברה במאונטיין וויו בקליפורניה הפכה לעבודה הכי מפורסמת של ווילקינסון עד כה.
"זאת אולי העבודה שזכתה להכי הרבה יחסי ציבור", אומר ווילקינסון, "אבל היא לא העבודה המוצלחת ביותר שלי. למעשה, העבודה עם גוגל היתה יוצאת דופן מהרגע הראשון, ולא בהכרח לטובה. תחילת העבודה היתה בתחרות שבה נטלנו חלק עם משרד אדריכלים נוסף. שבוע לפני סיום התחרות קיבלנו טלפון מוזר מגוגל. הם ביקשו מאיתנו לשלוח את השרטוטים והרעיונות שלנו למשרד המתחרה בשיקגו, כי הוא לא מבין היטב את הצרכים של גוגל, ואנחנו כן. התגובה שלנו היתה כמובן: 'אבל אנחנו בתחרות', והתשובה של גוגל היתה: 'נכון, אבל אנחנו רוצים לתת להם הזדמנות הוגנת, ומכיוון שאתם מבינים על מה אנחנו מדברים והם לא, אנחנו רוצים שתעזרו להם'.
"זה היה המפגש המוזר הראשון שלנו עם תפיסת העולם של גוגל, ושיתוף פעולה עם המתחרים היה רק ההתחלה. שבוע לאחר מכן הניצחון היה שלנו, אבל כבר הבנו שדרך החשיבה של גוגל היא יוצאת דופן, אפילו בעולם הקריאייטיבי שאיתו עבדנו עד אותו רגע".
ווילקינסון מנפץ את המיתוס ואת הרושם שהשאירה העבודה שלו במשרדי גוגל. "נכון שבמידה רבה משרדי מטה גוגל הפכו למודל עבור מקום עבודה נחשק, אבל האמת היא שכבר עשינו עבודות יותר גדולות ויותר מפנקות עבור עובדי חברות. דווקא גוגל שמה מהר מאוד רגל על הבלם בנושא ההוצאות. בהתחלה, למשל, הם התנגדו לכל הנושא של בנייה ירוקה ובת־קיימא מתוך התייחסות לסביבה. הם פשוט לא חשבו שזה חשוב. היתרון של גוגל הוא שהם יודעים להקשיב, במקרה הזה גם לנו וגם לעובדים. שלושה חודשים אחרי שהפרויקט התחיל כל הנושא הסביבתי נהיה חשוב מאוד, וכיום כל גגות המבנים מכוסים בלוחות סולאריים לייצור אנרגיה. זה נובע מגמישות מחשבתית שקיימת שם".
העבודה עם גוגל שונה מעבודה עם חברות אחרות?
"העבודה היתה שונה מאוד מבחינת לקוח הקצה שלנו בגוגל. אנשי פרסום הם אנשי מוח ימני, וורבליים מאוד, יצירתיים מאוד וגם שיווקיים. בגוגל עבדנו בעיקר עם אנשים שהם מהנדסי תוכנה, אנשי מוח שמאל מובהקים, ליניאריים מאוד. זה היה עולם אחר. בשיחות שלנו עם מייסדי החברה ועם עובדים בכירים אחרים, הבנו שהם לא מבינים אותנו כל כך טוב — ושאנחנו כמעט לא מבינים אותם בכלל.
"ההנחה שהם רוצים משהו דומה לעבודות שלנו בעבר השתנתה מהר מאוד בעקבות השיחות איתם. הם היו מאוד ספציפיים בדרישות שלהם: הם רצו ששלושה עובדים יישבו יחד בחלל נתון עם כמה שיותר פרטיות ומינימום הפרעות, אבל שזה לא יהיה משרד סגור טיפוסי, כי הם בכל זאת ביקשו לעודד החלפת ידע ושיתוף. המודל הזה הגיע למעשה מאוניברסיטת סטנפורד, שם זה מודל העבודה הטיפוסי. אנחנו הוספנו לכך את העובדה שכל המבנה והמשרדים נבנו מזכוכית, ואף על פי שהם לא ממש השתגעו על זה בהתחלה, אני חושב שבשורה התחתונה הוספנו להם. זה אפשר להכניס המון אור לתוך המשרדים, וגם העובדה שאתה רואה בכל רגע נתון מה העמיתים שלך בעבודה עושים מחזקת את תחושת השיתוף והקהילתיות.
"אני חייב להודות שגוגל לא היתה ממש לקוח חדשני או רדיקלי, והאמת היא שגם התקציב שגוגל נתנה לנו לא היה מספיק כדי ליצור את האפקט שיצרנו עם משרדי חברות פרסום. זאת הסיבה לכך שהם לא שכרו את שירותנו בהמשך: הם חשבו שאנחנו פשוט יקרים מדי". זה השלב שבו ווילקינסון פורץ בצחוק מתגלגל. "כן, אני יודע שזה נשמע מוזר, אנחנו יקרים מדי עבור גוגל".
"מה שאתה לא צריך, יהרוג אותך"
ווילקינסון גדל בקייפטאון עם חלום להיות סופר. לאדריכלות הוא הגיע כברירת מחדל, לאחר שמשפחתו לא יכלה להרשות לעצמה לשלוח אותו ללימודי ספרות בקיימברידג'. במקום זאת, הוא התגלגל לאוניברסיטת לונדון לארכיטקטורה ומשם למשרדי הארכיטקט טרי פארל. אחרי עשור של עבודה על פרויקטים בלונדון ובאירופה, הוא החליט להגר ללוס אנג'לס. "באירופה הרבה יותר קשה להתבטא כאדריכל מאשר בלוס אנג'לס. אני לא מאשים את האירופים. כשיש לך מורשת עמוקה של שלושה או ארבעה דורות של בנייה, חייבים להמשיך ולכבד את המסורת הזו, ולכן נוצר קושי לפרוץ לכיוונים חדשים. בלוס אנג'לס יש דור אחד של בנייה: הארכיטקטורה כאן באופן מסורתי היא אקלקטית, ובהתאם לרוח שמרחפת מעל כל קליפורניה, יש כאן גם פתיחות גדולה מאוד לדברים חדשים".
המשנה האדריכלית שלו, כפי שהוא מעיד, מצומצמת מאוד. הוא אוהב סוג של דלות חומר. "אני יודע שזה נשמע מוזר כשבוחנים את העבודות שלנו כמשרד, אבל בתור דרום אפריקאי, אני מגיע עם גישה של צמצום משאבים: להשתמש במה שיש לך כדי להפיק את המקסימום. אני אוהב משפט של הנוודים הטוארגים שאומר: "מה שאתה לא צריך, יהרוג אותך". כלומר, כשאתה לוקח דברים שאין בהם צורך על הגמל, זה עלול לעלות לך ביוקר. אני תמיד מנסה ליישם את הגישה הזו של צמצום משאבים, וזה מתיישב היטב עם האופן שבו אנחנו מנסים ליישם פרקטיקות אקולוגיות במשרדים שאנחנו מתכננים".
ידעת שתהפוך לכוכב של עיצוב משרדים? זה לא מתסכל אותך קצת?
"לא ולא. אני אוהב לעבוד עם משרדים ולהפוך אותם למקום שאליו עובדים רוצים להגיע מדי יום. אני רואה בזה תפקיד חשוב, סוג של שליחות. עם השנים, המשרד שלי התמחה גם בעבודה עם מוסדות חינוך ועם הרבה חברות מדיה ופרסום. אני לא מרגיש שיש לי צורך לעשות דברים חדשים, אבל אם הם יבואו, אני לא אומר לא".
איך אתה רואה את תפקידך כארכיטקט למשרדים?
"הייתי אומר שאנחנו המדיום המתווך בין העובדים, ההנהלה ומקום העבודה המודרני. שני גורמים מעורבים כיום באופן שמשפיע ביותר על העולם המשרדי: הראשון הוא המחשב, ששינה את חיינו לחלוטין, והשני הוא הצורך של חברות להיות חדשניות. שני המנועים האלה גם מגיעים עם אילוצים ארכיטקטוניים, כי מצד אחד אתה רוצה לספק לעובדים סביבת עבודה מול המחשב, ומצד שני אתה רוצה לעודד יצירתיות ושיתופיות. הארכיטקטורה שאנו יוצרים מנסה לאזן בין הצרכים האלה בעולם שבו גם מודל העבודה הולך ומשתנה.
"כשעבדנו, למשל, עם סוכנות המדיה הלונדונית Mother, יצרנו להם, בהתאם למסורת העבודה במקום, שולחן באורך 170 מטר שלמעשה זורם בכל רחבי המשרד. זה מגיע מהמנהג שלהם לעבוד כולם על שולחן אחד. מכיוון שהחברה צמחה, משני צדי השולחן יצרנו עמדות עבודה פרטיות רבות שפזורות ברחבי המשרד, לצד אזורים שיוצרים לאורך השולחן את המחלקות השונות. זה מסוג הפתרונות שאנחנו מנסים להעניק".
אתם עובדים בעיקר עם מקומות יצירתיים מאוד, אבל איך מיישמים את הגישה הזו בעבודות יותר אפורות?
"הבנק האוסטרלי הוא דוגמה למקום עבודה רגיל ולא יצירתי במיוחד, שהפך להיות בדיוק ההפך מהתפיסה המקובלת של עבודת בנק אפורה. ההנהלה אמנם היתה צריכה לתמוך בשינויים מרחיקי לכת, אבל היא רצתה בהם. היום הבנק הזה נחשב לאחד מהמודלים המתקדמים והמעניינים בעולם למקום עבודה.
"נדרש אומץ רציני כדי לבצע שינויים כאלה, וזה גם מעורר את השאלה איך אתה מגדיר יצירתיות. יצירתיות היא לא עניין של גישה אמנותית; זאת דרך אחת, די שטחית, לתפוס את המושג הזה. כשכל הסביבה הופכת לחדשנית ורדיקלית, היא יוצרת השראה וסוחפת את העובדים. המנהלים מדווחים לנו שהעובדים בהחלט מנסים ליצור יותר הזדמנויות חדשות להשקעה מאז שהם עובדים בסביבה החדשה. ההשראה הזו מחלחלת לעבודה: העובדים כבר לא תופסים אותה כאפורה. התפקיד שלנו כארכיטקטים היה לספק את התנאים לעידוד השינוי הזה בתפיסה".
אתה מיישם את מה שאתה מעניק ללקוחות שלך גם אצלך במשרד?
"בימים אלה אנחנו בדיוק מתחילים לבנות את המשרדים החדשים שלנו. זה גורם לנו לעצור ולנסות לראות מה מתאים למודל שלנו מכל מה שלמדנו בעבודה בעבר. אנחנו מאוד מתרגשים לבנות לעצמנו, זו הפעם הראשונה שבה זה קורה מאז שאנחנו קיימים. ללא ספק, ניישם חלק גדול ממה שאנחנו כבר יודעים וראינו שכבר עובד בהצלחה אצל לקוחותינו".