בית של ביחד

1. נתוני פתיחה

הלקוחות: נורית בן־אשר דגני, צורפת וסטייליסטית בתים (43), בן זוגה שלומי (44) ושלושת בניהם (בני 12, 10 ושנתיים).

הנכס: דירת 160 מ"ר בבניין מ־1954 ברחוב ווילסון בתל אביב.

המטרה: מתיחת פנים עיצובית שתעודד את בני הבית לבלות יותר זמן יחד; חידוש התשתיות ומוצרי החשמל.

אנשי מקצוע: האדריכל יובל הורביץ והקבלן מוטי מוצרי.

נורית בן-אשר דגני במרפסת ביתה, מטפלת בגינה צילום: עמית שעל

המסגרת: 250 אלף שקל ושמונה שבועות עבודה. השיפוץ, מספרת נורית, הסתיים ביתרה קטנה. "לא חרגנו מהתקציב, כי ידעתי ששיפוץ יעלה לי 10%–15% יותר ממה שאני מתכננת, אז הקצבתי פחות", היא מקדימה. "מעבר לזה, לא היה לי לאן לחרוג - זה כבר היה בא על חשבון האוכל של הילדים. אפשר לומר שזהו הקונספט העיקרי של השיפוץ: לשפץ בית בשמונה שבועות במקום בשמונה חודשים, כדי שיישאר לנו כסף למנורות.

שידת עץ לבנה בחדר השינה שנורית מצאה ברחוב, ומדי תקופה מחליפה את הידיות למגירות צילום: עמית שעל

"היה לי ברור שאני לא נכנסת לדירה עם חוטים תלויים. ויתרתי על ארונות, אבל לא על תאורה; יש כאן מספיק מקום אחסון. יש לי גומחות עטופות בבדים דקורטיביים שמחכות לארונות, והן ימשיכו לחכות, כי בשיפוצים סעיף הנגרות הוא בור ללא תחתית.

"עשיתי הרבה מאוד לבד, כמובן. בשמונת השבועות שבהם התנהל השיפוץ הזה הייתי כאן מדי יום, כל היום, ולא רק עמדתי ונתתי הוראות. נכון שלא סחבתי שקי בטון, אבל כל הזמן היה לי מה לעשות פה. עבדנו מאוד קשה כדי לשמור על הריצוף המקורי - בזלת עם בטון אפור ולא לבן. אין מקום שלא נסעתי אליו בארץ כדי לחפש השלמת ריצוף למטבח, והקרדיט הוא לקבלן שהצליח לשמור על הריצוף בסופו של דבר".

2. עקרונות מנחים

נקי וביתי: שילוב בין חלל נקי ומינימליסטי לרהיטים של פעם שנאספו ברחוב או ברחבי העולם.

בוי פרנדלי: שלושת הבנים של הזוג דגני היוו שיקול מרכזי בשיפוץ. "היה לי ברור שאני מביאה בחשבון שאנחנו חמש נפשות, מתוכן ארבעה בנים, ושהבית צריך לענות על צורכיהם", אומרת נורית. "אין כאן שום דבר בגובה מסוכן, כל התכנון של המקלחות והשירותים הוא בוי פרנדלי (ידידותי לבנים), וגם בחירת הריהוט היא כזו שאם נשפך שוקו אז לא קרה אסון, כי יש שני ריפודים לכל ספה - אחד בכביסה ואחד עליה".

ויטרינת אוספים - ארון מטבח שתלוי הפוך ובו כלי בית, תמונות ומגירות צילום: עמית שעל

קשר משפחתי: המטבח הגדול צופה אל הסלון ואל המרפסת. "המטבח הוא מרכז הבית, וזה בא מהנדירות של הזמן עם הילדים", אומר שלומי. "היה לי חשוב מאוד שיהיה קשר ביני לבין הילדים כשאני במטבח - בעיקר סביב ארוחות הבוקר והערב, שזה הזמן שבו רואים אותם הכי הרבה. בבית הקודם אי אפשר היה לראות אותם בזמן הבישול, ופה יש קשר, אפשר לדבר איתם גם כשהם אוכלים על הבר או בפינת האוכל וגם כשהם במרפסת".

רצפות עץ עמידות למים עם תעלות ניקוז במקלחות. נשפך כסף בלי פרופורציה צילום: עמית שעל

אין כניסה לאורחים: "לא הסכמתי שהצירוף 'כשיבואו אורחים' ייהפך למנטרה בשיפוץ", אומרת נורית. "בישראל כל אדריכל ומעצב מדברים על שירותי אורחים ועל פינת אוכל לאורחים. לי ברור שזו תפיסה עיצובית מוטעית למשפחה. התכנון שלנו אגואיסטי לחלוטין, רק לפי בני הבית. אני חיה פה, ואני רוצה ליהנות מהבית יום יום. ראוי לציין שבאים לפה הרבה אורחים, והם פשוט מרגישים חלק מהבית".

3. מותרות

רצפות עץ עמידות למים עם תעלות ניקוז במקלחות. "בנגרות של המקלחות שפכתי כסף בלי שום פרופורציה לדברים אחרים בבית", אומרת נורית. "ברצפה שלהן יש מערכת ניקוז כמו של סאונות ועליה עץ עמיד למים, כשהרעיון הוא שלא משנה איזה ילד ישפריץ מים, לעולם לא יהיה יותר שטיחון אמבטיה רטוב ומסריח שיהיה צריך להרים. זה משהו שלא הסכמתי לוותר עליו. רגע השבירה היחיד שהיה לי בזמן השיפוץ היה כשהקבלן אמר לי שהשיפוע של הניקוז באמבטיה לא מספיק כדי לעשות אותו, אבל בסופו של דבר, בזכות הניסיון שלו, הצלחנו לעשות את זה".

4. דבר האדריכל

השורה התחתונה: לדברי האדריכל העצמאי יובל הורביץ, מרבית תוכניותיו לדירה התממשו בהצלחה. "רוב הפתרונות שהצעתי מבחינת תכנון הדירה, חלוקת החללים והחדרים התממשו, למעט הרעיון של פתיחת חלל המרפסת כדי שייראה כחלל אחד גדול, וכן מגבלות קונסטרוקציה - היו לנו קורה ועמודים במקום שהפריע. צריך גם להביא בחשבון שהיו מגבלות כלכליות ולכן על חלק מהדברים התפשרנו".

ויתורים וחיסכון: "מבחינת פתחים, בכל מה שקשור לחלונות מאוד חסכנו, השארנו את הוויטרינה כפי שהיא. לא השתמשנו בפרופיל בלגי לדוגמה, והשתמשנו בחומרים די זולים.

גביעי כסף קטנים בעיצובה של נורית צילום: עמית שעל

"מה שהנחה אותנו היה הפונקציונליות, ואחר כך ברמת החומרים לראות איפה אפשר לחסוך. הסדר ההיררכי היה כזה - החלוקה של החלל, הפרקטיות, הפתחים והחומרים - ששם איפה שאפשר לחסוך חסכנו, לא עשינו פרקט למשל אלא למינציה, בחללים הציבוריים השתמשנו בריצוף הקיים, ובמטבח השלמנו ריצוף דומה מאוד לקיים".

עילי בן ה-12 בחדרו. תכנון הדירה הוא "בוי פרנדלי" צילום: עמית שעל

אתגר מקצועי: "האתגר הגדול היה לענות מבחינה פרקטית על מה שנורית ושלומי הכי היו צריכים בדירה, לשלב בין החלל הציבורי לחלל הפרטי, ומצד שני לא להפוך את הבית למבוכי מדי, ואם תשימי לב כמעט אין מסדרונות בדירה. המבחן האמיתי הוא איך הלקוחות באמת מרגישים ביומיום אחרי שהדירה נבנתה, במבחן הזמן. אם ביומיום האנשים מרוצים והכי פרקטי ונוח, אז התכנון היה מוצלח מבחינתי".

"שלומי והאדריכל התווכחו איתי לגבי חלון צדי קטן בחדר המגורים שלנו", אומרת נורית. "אני אמרתי שאין לו טעם וריח ושצריך להמשיך את הקיר, כי יש כאן ארבעה כיווני אוויר גם כך. הם נלחמו בי מתוך איזושהי אידיאולוגיה שחלון שקיים לא סוגרים. הקשבתי להם, ואי־סגירת החלון יצרה בעיה: היא קיצרה לנו את הארון בדלת שלמה, ופתחה גומחה שמשמשת כפינת אוסף של ג'אנק וצוברת אבק. זה משהו שהוא טעות בתפקוד היומיומי של החדר, ומובן שלא פתחנו את החלון הזה אפילו פעם אחת מאז שנכנסנו לכאן".