שיר השוק: חומוס של רחמו וטאפאס מדהים

אורח מן העבר היה מתקשה להאמין למראה עיניו. במקום בירושלים של שנת 2010 הנחיתה אותו מכונת הזמן שלו בעיר דרזדן בגרמניה של אותו בוקר בפברואר 1945, שבו סיימו מפציצי בעלות הברית להפוך את העיר היפה שעל נהר האלבה לאיי חורבות. רחוב יפו, ציר התנועה המרכזי של ירושלים, נראה כבר שנים כמו אזור מוכה אסון, כמו עיר ביום שבו נפלה הפצצה. הרכבת הקלה, זו שאמורה היתה לפתור את בעיות התחבורה של ירושלים, הפכה את רחובה הראשי של בירת ישראל לאוסף חפירות עמוקות, ערימות עפר ענקיות וענני אבק אינסופיים. אחד הסובלים העיקריים מהסיפור הלא מובן הזה הוא שוק מחנה יהודה, המשתרע מצדו הדרומי של הרחוב.

הרבה עליות ומורדות ידע השוק הססגוני הזה מאז הקמתו בסוף המאה ה־19, כשבירושלים שלטו עדיין הטורקים. לפני שמונה שנים שקע השוק אל אחת מתקופות השפל העמוקות ביותר שלו. המיתון הקשה ששרר בכל הארץ, יחד עם קריאה לא נכונה של המפה מצד העירייה והזנחה מרובת שנים של האזור כולו, פשוט הבריחו את הקונים. חלק גדול מהם העדיפו לפנות אל מרכזי הקניות שנבנו בשכונות החדשות של העיר.

מעדניית מאזטים, השזיף 13. מתמחה בגבינות מכל רחבי העולם ובדגים כבושים בעבודה עצמית צילום: גיא אסיאג

אבל בשנים האחרונות, כך נראה, עובר שוק מחנה יהודה את אחת מתקופותיו היפות ביותר, ואפילו העבודות הבלתי נגמרות על תוואי הרכבת הקלה - שמבריחות עדיין לא מעט קונים - אינן מצליחות לקלקל את החגיגה. מדי יום גודשים את סמטאות השוק אלפי קונים שוויתרו על החניה המסודרת ועל מיזוג האוויר של הקניונים. בימי חמישי ושישי מגיעה חגיגת הקניות לשיאה, ומוכיחה לכל מי שעדיין לא יודע כי שוק מחנה יהודה הוא לא רק קניון המזון הגדול בישראל, אלא גם השוק הצבעוני והתוסס ביותר, שפשוט מכניע בהליכה את כל אחיו הצעירים ברחבי הארץ.

כמעט ארבעה עשורים אני גר בירושלים ומעולם לא הצלחתי לפענח את סוד קסמו המיוחד של שוק מחנה יהודה. החודש, אחרי שחרשתי ביסודיות את סמטאות השוק מכל הכיוונים, נפל לי סוף סוף האסימון. ירושלים סובלת מפגם גנטי קל, שאורח לרגע יתקשה להבחין בו - בניגוד לערים גדולות אחרות בעולם, בירת ישראל אינה משופעת בכיכרות. שוק מחנה יהודה הוא בעצם כיכר העיר האמיתית של ירושלים: אותו מקום שבו אפשר לשלב את המהנה עם המועיל, שבו חוויית הקנייה היא לא סתם הורדת מוצר מהקיר והשלכתו לעגלה, אלא מפגש עם אינספור אנשים נוספים משני צדיה של הקופה הרושמת.

מאפיית טלר, אגריפס 47. מציעה מדי יום עשרות סוגי מאפים, ובהם לחמי שאור בשיטה המסורתית ועוגות על בסיס חמאה צילום: גיא אסיאג

קסמו המיוחד של שוק מחנה יהודה, התברר לי החודש, קרוב מאוד ללבם של הירושלמים, אבל לא רק להם, ויעידו על כך גדודי תושבי השפלה השועטים מדי יום בסמטאותיו. לא צריך להתפלא שאת אחת משורות השירה היפות ביותר שנכתבו אי פעם על השוק ("שבת של פפיטס, קללות נהגים, וחומוס של רחמו עם ריח דגים") כתב דווקא דן אלמגור, שתבנית נוף מולדתו - כמו שלי, אגב - היא בכלל רחוב ש. בן ציון ברחובות.

התפנית הגיעה מכיוון בלתי צפוי

מי שאחראים לפריחה המחודשת שעובר עכשיו שוק מחנה יהודה הם אותם עסקים חדשים - בתי קפה מסוגננים, בוטיקים ומסעדות גורמה - שהולכים ונפתחים בשנים האחרונות בשוק בזה אחר זה. את האות לתפנית נתן יו"ר ועד הסוחרים בשוק לשעבר, אלי מזרחי, כשפתח לפני כשמונה שנים בלב השוק, ברחוב השזיף, בית קפה מסוגנן ששמו "הכל לאופה וגם קפה".

בית הקפה של מזרחי הציע לראשונה ללקוחות השוק ולסוחרים מקום שבו אפשר לעשות הפוגה קצרה מהעיסוק בקנייה ובמכירה, וגם ליהנות מקפה אמיתי ממכונה וממגוון ארוחות מושקעות. "להפתעתי, בית הקפה שלי נהפך כמעט בן לילה לאטרקציה", אומר מזרחי, "לא היה כלי תקשורת אחד שלא הגיע לכאן. בית הקפה הזה חשף את שוק מחנה יהודה לכל אותם תל אביבים שעד אז היה להם קל להגיע לנתב"ג ולניו יורק יותר מאשר לעלות את העלייה של הקסטל".

לבעלי העסקים החדשים שהגיעו אל שוק מחנה יהודה בעקבות מזרחי נדרשו עוד כמה שנים כדי לעכל את המהפך, אבל אז הם החלו להיפתח בשוק וברחובות הסמוכים לו בזה אחר זה. לצד בתי הקפה והבוטיקים נפתחו בשוק בשנים האחרונות גם מאפיות מיוחדות, מעדניות עם ניחוח קל של חו"ל, ואפילו גלידרייה וגלריה מדהימה ביופייה למוצרי קרמיקה. קהל הקונים, שנטש את מחנה יהודה בעשור הקודם, גילה מחדש את קסמו של השוק והתחיל לחזור לאט לאט לשוטט בסמטאותיו.

בוטיק בורדו, התות 6. בוטיק לבגדי מעצבים לנשים וליין אישי של בעלת החנות צילום: גיא אסיאג

לפני שנה נפתח ברחוב הראשי של השוק גם הסניף הבלתי נמנע של רשת בתי הקפה ארומה. "קפה ארומה לא פוגע בבית הקפה שלי", עונה מזרחי לשאלתי, "מי שמגיע אליי זה קהל אחר לגמרי. חוץ מרשתות בתי הקפה, הייתי רוצה לראות בשוק עוד רשתות של מותגים, משהו כמו רשת זארה, למשל. הבעיה היא שהחנויות בשוק הן חנויות קטנות, וקשה מאוד לצרף חנות לחנות".

כדוגמה למהפכה שעוברת על השוק מזרחי מציין את מה שקורה ברחוב האגוז. "לפני כמה שנים", הוא אומר, "כל הרחוב הזה היה סגור, וחוץ מחנות תבלינים, מספרה ובית כנסת לא היה בו כלום. כאשר באו אליי הבנות מהבוטיק שקיים שם היום שלחתי אותן דווקא לרחוב הזה. החוכמה היא לפתוח את הסמטאות שהיו סגורות".

הבוטיק שעליו מדבר מזרחי הוא בוטיק "האגוז 30" לבגדי נשים, שפתחו לפני חמש שנים לימור טוב ורחל שמול במרכז הסמטה הקטנה. "זה לא טרנד אופנתי", מסבירה טוב את המהפכה שעוברת על השוק בשנים האחרונות, "העיר הזאת פשוט הולכת ונגמרת, הקרחון הולך ונמס. לירושלים אין יותר מרכז עיר, והמקום היחיד שנותר עדיין עם חום ואווירה של ירושלים זה שוק מחנה יהודה. אנחנו אוחזות בקרנות המזבח של ירושלים".

היום רחוב האגוז, יחד עם רחוב התות הניצב לו, הם ללא ספק האזור הססגוני והמסקרן ביותר בשוק. לאורך עשרות מטרים ספורים ניתן למצוא שני בוטיקים של בגדי מעצבים, בית קפה מסוגנן, גלידרייה צרפתית, גלריה למוצרי קרמיקה, דוכן מיצי בריאות וקוסמטיקה טבעית וחנות לחולצות מודפסות. אפילו השווארמה המקומית של מושיקו, שנפתחה ברחוב האגוז רק לפני חודשיים, נראית שונה לחלוטין מאחיותיה בשווקים אחרים.

מחניודה, בית יעקב 10. הלהיט של השוק: מסעדת גורמה של שלושה שפים, שתפריטה מתבסס על תוצרת השוק ומתחלף פעמיים ביום צילום: גיא אסיאג

האופי של שוק מחנה יהודה השתנה בעקבות הכניסה של כל העסקים החדשים האלה? אני שואל את מזרחי לפני שאנחנו נפרדים. "השוק לא שינה את אופיו", עונה מזרחי, "תמהיל העסקים השתנה, אבל שוק מחנה יהודה נשאר אותו שוק צבעוני ותוסס ומזמין. מה שהשתנה הוא שעכשיו כל אחד יכול להיכנס ולצאת מכאן עם כל מה שהוא רוצה, ולא רק עם חלק ממה שהוא רוצה, כמו שהיה לפני כמה שנים. השוק היה חייב להשיב מלחמה לרשתות השיווק הגדולות. מה שמחנה יהודה היה צריך זה את אותם דברים נלווים שיחזירו אליו את דור ההייטק, את אותו דור צעיר שנולד לקנייה בסופרמרקים".

המחירים עלו ויזמי הנדל"ן נכנסו

מספר העסקים שעומדים מאחורי חידוש נהירת הקונים אל שוק מחנה יהודה אינו עולה על 20, ומרביתם נפתחו בארבע־חמש השנים האחרונות. במקביל לגילויו מחדש של השוק התחילו לעלות גם מחירי החנויות והדוכנים, אולם בשל מבנה הבעלות המיוחד על החנויות בשוק, לא כולם מרגישים את השינוי.

בשוק מחנה יהודה יש כ־350 חנויות, כשני שלישים מתוכן בבעלות הסוחרים, מרביתם דור שני ושלישי בעסק. שליש נוסף מהחנויות מושכרות בדמי מפתח, ו־22 מהן שייכות לישיבת עץ חיים הסמוכה, שבנתה אותן לפני יותר מ־100 שנה.

לפני 8–10 שנים, כאשר המיתון היכה גם במחנה יהודה, נרשמה צניחה של ממש במחירי העסקים בשוק. חנויות בשטח של 16–20 מ"ר נמכרו באותן שנים במחירים שנעו בין 80 ל־100 אלף דולר. היום נעים מחירי אותן חנויות בין 250 ל־350 אלף דולר, בהתאם למיקומן בשוק. על כל חנות שמתפנה מתמודדים כ־20 קונים פוטנציאליים, ולאחרונה נרכשו כמה חנויות על ידי יזמי נדל"ן שמייעדים אותן להשכרה, שכן חנות שלפני 8–10 שנים הושכרה ב־400 דולר לחודש מושכרת כיום ב־1,200 דולר. בחודש שעבר הושכרה חנות של 16 מ"ר בשוק תמורת 5,000 שקל בחודש. חישוב מהיר מראה שמדובר בתשואה שנתית מכובדת של כ־6%.

קפה אמיל, האגוז פינת התות. בית קפה־מסעדה חלבי עם תפריט עשיר הנאפה ומוכן במקום צילום: גיא אסיאג

את אבו־דאוד, אחד האנשים המזוהים ביותר עם שוק מחנה יהודה והבעלים של המעדנייה המפורסמת הנושאת את שמו, אני פוגש בהפסקת הקפה היומית שלו, על המרפסת הנעימה של קפה אמיל. "מבחינת שווי הנכסים, השוק מחולק לארבעה־חמישה מחוזות שווים יותר ושווים פחות, לפי מספר האנשים שעוברים בהם מדי יום", הוא מסביר. "רחוב עץ חיים, למשל, הרחוב המקורה הראשי שחוצה את השוק מצפון לדרום, מתחלק לשני חלקים: החלק הדרומי שגובל ברחוב אגריפס שווה פחות מבחינה נדל"נית. מאמצע הרחוב צפונה, עד רחוב יפו, שווי החנויות לקנייה ולהשכרה גבוה יותר ב־30% עד 40%. הסיבה לכך היא שהקטע הצפוני של הרחוב יותר חרדי. לחנויות באזור הזה יש אישורי כשרות מחמירים של אגודת ישראל והעדה החרדית, ולכן תנועת הקונים שם גדולה באופן משמעותי מהתנועה בחלק הדרומי של הרחוב.

"גם ברחוב הראשי הלא מקורה של השוק, רחוב מחנה יהודה, עלו מאוד מחירי הנכסים", ממשיך אבו־דאוד. "כשכיהנתי בתפקיד יו"ר ועד הסוחרים, לפני יותר מעשור, ביצענו שם מהפכה וקבענו כי פריקת הסחורות תתבצע ברחוב רק עד השעה 10 בבוקר. עד אז רחוב מחנה יהודה היה פשוט מת כי המשאיות חנו בו וחסמו את הגישה לחנויות. היום אין ברחוב הזה חנות אחת פנויה - לא למכירה ולא להשכרה. הסמטאות שמחברות את שני הרחובות הראשיים של השוק היו עד לפני כמה שנים מתות לגמרי. עכשיו, בגלל העלייה בביקוש, גם במחירים של החנויות בסמטאות נרשמת עלייה".

חנות היין אבי בן, הערמונים 3. חנות מקצועית שבה מאות זני יין מקומי ומיובא, אביזרים לחובבי יין, קפה ושוקולד יוקרתיים צילום: גיא אסיאג

העיקר שסופרים יותר כסף בקופה

איך הסוחרים הוותיקים בשוק מקבלים את בעלי העסקים החדשים? אני שואל את אבו־דאוד. "בשמחה רבה", הוא עונה, "העסקים האלה דוחקים אמנם מעט הצדה את העסקים ההיסטוריים של מחנה יהודה, אבל אנחנו חושבים שזה רק מוסיף לשוק".

גם חיים אוחנה מחנות הדגים הוותיקה ברחוב התות מקבל את בעלי העסקים החדשים בזרועות פתוחות, אבל גם לא שוכח לשגר לעברם קריאת כיוון מרומזת: "החבר'ה הוותיקים בשוק הם אנשים מאוד חמים וטובים והם מקבלים את החדשים בעין יפה, אבל חלק מבעלי העסקים החדשים הגיעו לכאן עם רושם לא טוב על השוק, והם כנראה חושבים שהם יצליחו לשנות אותנו. הם צריכים לבוא לשוק באהבה ולהבין שהם לא יצליחו לשנות אותנו. מה לעשות, בשוק יש גם קריאות ואפילו צעקות. פה זה לא שכונת רחביה".

סוחרים ותיקים נוספים שאיתם שוחחתי הזכירו את העלייה בדמי השכירות שנרשמה בעקבות כניסת העסקים החדשים לשוק, אבל כמעט כולם ידעו גם לציין באותה נשימה שהם מבינים היטב שלמטבע יש שני צדדים, ושבמקביל לזינוק בדמי השכירות הם גם סופרים בסוף כל יום הרבה יותר כסף בקופה.

יונה ששון, אחת מבעלות המסעדה האיטלקית "טופולינו", אינה מרגישה כל מתח מצד סוחרי השוק הוותיקים. "המוכרים הוותיקים בשוק מקבלים את בעלי העסקים החדשים בכיף", היא אומרת, "יש בשוק מקום לכולם. זה חלק מהחוויה שנקראת שוק מחנה יהודה. זה בדיוק כמו כל השווקים בעולם, שיש שוק ומסביב לו פועלות מאפיות, מעדניות, מסעדות גורמה, חנויות יין, מזללות קטנות וגלידריות".

טופולינו, אגריפס 26. מסעדה איטלקית חלבית המתבססת מדי יום על מרכיבים טריים מהשוק - "מהבסטה לפסטה" צילום: גיא אסיאג

החגיגה הגדולה באמת תתרחש בין סמטאות השוק בעוד חודשיים־שלושה, כשיירדו על ירושלים הימים הארוכים והחמים של הקיץ. אז, בשעה שבה מפנה הזבוב את מקומו ליתוש, כמאמר המשורר, ייהפך שוק מחנה יהודה למקום תוסס ועליז במיוחד. בחודשי הקיץ יישארו דוכני השוק ובתי הקפה פתוחים עד שעת לילה מאוחרת, ובית הקפה של אלי מזרחי יקיים בסמטה שלו ערבי טאפאס ומוזיקה, החל בסלסה קובנית וכלה בפלמנקו ספרדי ומוזיקה יוונית. בר הטאפאס של מעדניית "מזטים" הסמוכה ייפתח, ובסמטה שליד בית הקפה "אמיל" ייערכו פעמיים בשבוע הופעות ג'אז ומוזיקה אתנית. יש בהחלט למה לחכות.

נפתחה לאחרונה: חנות טי־שירט

ממש בתחילת רחוב האגוז, סמוך לרחוב אגריפס, פתחו לפני חצי שנה 11 אומניות קרמיקה גלריה גדולה ומרווחת ששמה "פרי האדמה", שבה הן מוכרות את הכלים שהן מייצרות ללא פערי תיווך. צמוד לגלריה פועלת כבר כמה שנים חנות משקאות המרפא והקוסמטיקה הטבעית של עוזי־אלי חזאי. לצד 12 סוגי המשקאות שהוא סוחט ומכין במקום על פי ידע שעובר במשפחתו עוד מתימן, מוכר עוזי־אלי גם כמה עשרות מוצרי קוסמטיקה, מרקחות ומעדנים, כמו סבון ושמפו מאתרוגים, תרסיס אתרוגים לטיפוח עור הפנים, ממרח שום וזעתר ו"פסטו תימני".

כמה מטרים משם פתחה לפני שנה אורית ורדי גלידרייה צרפתית ששמה "מוסלין", המציעה גלידת שמנת צרפתית בטעמים מיוחדים ומפתיעים כמו וניל בזיליקום, וניל זעפרן וצ'אי מסאלה, לצד סורבה מפירות טריים כמו מנדרינות, גויאבות וסברס.

מוסלין, האגוז 17. גלידרייה צרפתית המציעה טעמים מיוחדים וסורבה מפירות טריים צילום: גיא אסיאג

בפינת רחוב האגוז ורחוב התות נמצא בית הקפה "אמיל" שפתחו לפני קצת יותר משלוש שנים בני הזוג אבי בודרהם ואהליה רוטן. בית הקפה מציע לקהל המגוון שמגיע אליו משעות הבוקר תפריט עשיר ומפנק שכולו מוכן ונאפה במקום. ליד בית הקפה נמצא בוטיק נוסף, "בורדו", שפתחה לפני שלוש וחצי שנים המעצבת אפרת בן ארזה. מצדו השני של הרחוב פתח ממש בימים האחרונים איתן סתת את החנות "ארטישוק" שמציעה חולצות מודפסות במקום לצד מגוון של מזכרות מודפסות מהשוק.

טאפטס בר ומסעדות גורמה

אחת החנויות יוצאות הדופן והמפורסמות ביותר בשוק מחנה יהודה היא מעדניית הגבינות של באשר. החנות נמצאת ממש בלב השוק, במרכז רחוב עץ חיים, ועמוסה במאות סוגים של גבינות שמייבאים האחים אלי ודוד מכל רחבי העולם. "אנחנו משתפרים משנה לשנה ומרחיבים כל הזמן את מבחר הגבינות", אומר דוד, ונותן לי לטעום גבינת גאודה הולנדית משובצת רסיסי פטריות כמהין שחורות, שאני מתבייש להגיד כמה היא עולה.

גבינות באשר, עץ חיים 53. ה"מכה" של אוהבי גבינות צילום: גיא אסיאג

לא רחוק משם, ממש מול הקפה של אלי מזרחי, פועלת מעדנייה מצוחצחת נוספת, "מזטים" שמה, שמציעה קרוב ל־100 סוגי גבינות, כולן כשרות, מהארץ ומחו"ל. אחרי חג הפסח מתכוון בעל המעדנייה, איציק סננס, לפתוח במקום גם טאפאס בר. בשולי השוק, מול מסעדת "רחמו" המיתולוגית, נפתחה לפני קרוב לשנתיים חנות היין המקצועית של אבי בן, המציעה מאות סוגים של יין, מחציתם מיבוא ומחציתם יינות ישראליים, לצד אביזרים שונים לחובבי היין ושוקולד יוקרתי מחו"ל.

באחת מסמטאות השוק פועלת כבר כמה שנים מסעדת "אוכלים בשוק" של בני הזוג אהרון ונעמי יעקובי, שמציעה מדי יום מגוון רחב של מאכלים פרסיים ואוכל ירושלמי ביתי. מסעדה נוספת הנמצאת ממש בכניסה לשוק היא מסעדת "טופולינו" שמתמחה באוכל איטלקי חלבי ומתבססת מדי יום על מרכיבים טריים מהשוק. המילה האחרונה בתחום המסעדות באזור שייכת ללא ספק למסעדת הגורמה "מחניודה", שפתחו לפני שבעה חודשים שלושה שפים ירושלמים צעירים. מטבח המסעדה פתוח לאזור האכילה וכל התפריט מתבסס על תוצרת השוק ומתחלף פעמיים ביום.

וזה לא הסוף: משני צדדיו של רחוב אגריפס התוחם את השוק מדרום פועלות שתי מאפיות המתמחות בדברי מאפה מיוחדים - "מאפיית טלר" של האופה אבישי טלר ושותפו מישל סולטן המציעה מדי יום לחמי שאור הנאפים בשיטה מסורתית ועוגות על בסיס חמאה, ו"מאפיית הבחירה הטבעית" של חזי עלון שמתמחה באפייה ממוצרים טבעיים בלבד, ללא קמח לבן, סוכר לבן ומרגרינה.