כתר המזרח
מתחם הולילנד הוא פיתרון גאוני לכל הדעות, מוסיף דירות יוקרה גדולות בקומות הגבוהות והיקרות, ויוצר תחושה של מתחם סגור. אולם שילוב בין שחיתות וסגנון מונומנטלי אינו מבשר טוב לעתידה של ישראל
מעבר לכתר השחיתות שתלו בפרויקט המגורים "הולילנד", בפרשה שהוגדרה כגדולה ביותר שנחשפה עד היום בישראל, ראוי לבחון גם מי תלה ולמה את הכתר האדריכלי שבראש המבנה. מי שיסתכל על קומפלקסים של מגורים שנבנו בשנים האחרונות במגרשים ארוכים וגדולים, יוכל לראות שמוטיב הכתר (או "הגשר") חוזר ברבים מהם, וכך לצד הולילנד שתכננו רם כרמי וספקטור-עמישר, נמצא כתרים גם בשכונות רבות בארץ ביניהן "כוכב הצפון" בת"א ואפילו בית האופרה בת"א עם קשתות גדולות ומלכותיות בכניסה למתחם. בעוד כתרו של הולילנד נראה קטן מאוד ונדמה כמו היה קורת עץ שנשכחה על גג המבנה כלאחר יד ע"י אחד הפועלים, כתר מלכותי של ממש יש למגדלי האקוודוקט במודיעין, שם הפך אלמנט הכתר המחבר בין הבניינים למהותו של הפרויקט בתכנון האדריכל גדי צלציון, על פי מתווה של האדריכל הנודע והבינלאומי משה ספדיה.
בשנות החמישים אדריכלים תכננו בלוקים, והתחרו למי יש יותר ארוך, כשהשיא היה בבאר שבע עם "בלוק רבע הקילומטר". אלא שמאז איש אינו אוהב את חומות המגורים הארוכות הללו הניקראות שיכונים. האדריכלים העמידו את השיכונים על ראשם והפכו אותם למגדלים, הציבור דרש מתחמי מגורים סגורים כמו אנדרומדה ביפו והיזמים רצו כמה שיותר דירות בקומות העליונות והיקרות. השילוב האידיאלי בין השלושה נמצא בהולילנד: בניינים נפרדים וגבוהים מקיפים עיגול פנימי ומעליהם כתר שמחבר אותם בראשם. הכתר הזה הוא פיתרון גאוני לכל הדעות, מוסיף דירות יוקרה גדולות בקומות הגבוהות והיקרות, ויוצר תחושה של מתחם סגור ומבנה מונומנטלי שתכנן אדריכל אחד ולא חלילה מקבץ אקראי של מבנים.
פרויקט הולילנד בירושלים
מהתוצאה המונומנטלית הזו כולם נהנים, ורק את הציבור שאינו גר במתחמים ומשקיף עליהם מבחוץ היא מפחידה. אדריכל צבי אפרת תיאר את הולילנד כ"ימי ביינימי, בוטה וכוחני", אבל נדמה שאין צורך להרחיק לימי הביניים, אלא להתקרב לימינו אנו. במסגרת הסגנון הפוטוריסטי לפני כ-100 שנה היה זה האדריכל אנטוניו סנט'אליה שהציג מבנים שכאלה, ואחריו תוכננו מבני כתר וגשר כאלה על ידי אדריכלי הקונסטרוקטיביזם הרוסי כמו פרויקט "נרקומיזפרום" של האחים וסנין ב-1934.
למזלנו רבים מהמבנים הללו נשארו על הנייר, אבל חלקם גם נבנו, ומי שיסתובב ברחבי מוסקבה יוכל לראות מבני כתר וגשר אימתניים שכאלה שהיו חביבים על המשטר הקומוניסטי בברית המועצות, שדאג לשתול כתרים רבים שכאלה בשיני מוסקבה. לכן גם לא פלא שממשיכו של המשטר הקומוניסטי בסין בונה כתרים וגשרים שכאלה גם היום. הנה, ממש בימים אלה סיים האדריכל האמריקאי הנודע סטיבן הול את בנייתו של קומפלקס שכזה בבייג'ין, שגם אם הוא נראה הרבה יותר אופנתי ונחשק, וגם אם הוא תוכנן על ידי אדריכל סלב - הוא עדיין מונומנטלי.
לכן, שילוב בין שחיתות וסגנון מונומנטלי אינם מבשרים טוב לעתידה של מדינת ישראל הצעירה והקטנה שרק החלה לבנות את ההיסטוריה האדריכלית והמדינית שלה על יסודות הדמוקרטיה. לכן יש לנתץ את הכתרים שהונחו על ראשי המפלצות, ויותר מכך, יש למנוע מהמפלצות להרים בכלל את ראשן. הדרך היחידה לעשות זאת תהיה למנוע את האפשרות להקים קומפלקסים שכאלה על מגרשי ענק, ולחייב לפצלם למגרשים נפרדים. כפי שהאדריכל והאמן פרידנסרייך הונדרטוואסר טען, שאדריכלים לא יודעים לתכנן בניין גדול - אלא רק בניינים קטנים.
אז תנו לנו בניינים קטנים, נפרדים ובקנה מידה אנושי. איננו זקוקים לכתרי מלכים.
