מגזין נדל"ןנווה ים היה יכול להיות אחד הקיבוצים המשגשגים בארץ, אבל אז הוא הגיע לפירוק והזנחה
מגזין נדל"ן
נווה ים היה יכול להיות אחד הקיבוצים המשגשגים בארץ, אבל אז הוא הגיע לפירוק והזנחה
למרות מיקום אטרקטיבי וגישה לחוף ים רחב ופראי, שורת כישלונות של התנועה הקיבוצית ושל המדינה הובילה את הקיבוץ למצב של הזנחה חמורה, כשלתושביו אין אפילו תשתיות חשמל, מים וביוב מסודרות
בנסיעה על הכביש המוביל לקיבוץ נווה ים מתחזקת ההבנה כי לא מדובר בעוד אחד מהקיבוצים המטופחים שבאזור. עבודות הפיתוח של כביש הגישה אל הקיבוץ הופסקו באמצע, מבלי שהספיקו להשלים ניקוזים או שוליים. לפני שמגיעים אל רחבת העפר הסמוכה לאחד מחופי הים היפים במדינה, ניצב שער הקיבוץ הצהוב בתוך שלולית, שריד לגשמים האחרונים.
לכל כתבות מגזין הנדל״ן 2024 - לחצו כאן
בתוך הקיבוץ תמונת המצב רק מחמירה וההזנחה ניכרת בכל פינה: שורה של מבני מגורים קיבוציים ישנים הורחבה עם מחסנים מאולתרים, בחלקם יש תוספות בנייה שונות שחלקן מכוסות בגג פח או ביריעות ברזנט, המדשאות והצמחייה מוזנחות. חלק ממבני הציבור, כולל חדר האוכל, סגורים ועזובים, ושבילי הקיבוץ הרוסים.
בשבילים האלה מתהלך אלון עזרא, חבר קיבוץ המתגורר בו מאז 1986 יחד עם אשתו ילידת הקיבוץ וילדיהם. המשפחה גרה במבנה קיבוצי ישן, בעוד ביתה החדש נבנה במרחק של כ־150 מטר ממנו בלבד. לדברי עזרא, עבודות התשתית, שהחלו באחריות משרד השיכון, גרמו לנזקים אדירים בעקבות החלפת קבלנים והפסקת העבודות באמצע. "התחילו כאן עבודות פיתוח שיצרו נזק עצום, לפני כן המצב לא היה כל כך חמור, אבל עכשיו הרסו לנו את כל התשתיות ואת כל הבתים. בגשמים הילדים שלי צריכים לחתור כאן בקיאק, מה שקורה כאן גובל בשערורייה".
קיבוץ נווה ים ממוקם באחד המקומות היפים והאטרקטיביים בישראל, ממערב הוא נהנה מחוף ים רחב ופראי, וממזרח הוא נושק להר הכרמל ולטבע מדהים. למרות נגישותו לים ולטבע, הוא עדיין נמצא במיקום מרכזי שנהנה מתחבורה נגישה, הוא צמוד לכביש החוף ולכביש 4, ונמצא במרחק קצר מתחנת הרכבת של עתלית ומחיפה. נתוני הפתיחה הטובים"על הנייר" לא הספיקו כדי להרים את המקום, ואת הניגוד העצום שבין הפוטנציאל של הקיבוץ לבין מה שקורה בשטח רואים מיד.
הקיבוץ מונה היום שלוש קבוצות עיקריות: הקיבוצניקים הוותיקים שייסדו אותו ובני משפחה ממשיכים; מפונים מגוש קטיף שנקלטו בקיבוץ; ורוכשי מגרשים שרמ"י שיווקה על קרקעות הקיבוץ, שרק בודדים מהם גרים בו. לתבשיל שרקמה המדינה בנווה ים היה סיכוי להצליח, אם מוסדותיה, ובראשם רמ"י ומשרד השיכון, היו מבינים כי המורכבות שהקיבוץ נמצא בה מחייבת עזרה וטיפול מיידי בתשתיות, כך שלפחות השיקום הפיזי לא יעצור את התושבים בדרך לאיחוי ולבניית היישוב מחדש. בפועל, התושבים ממתינים לתשתיות כבר שנים ארוכות והיעדר התשתיות רק הגדיל את הפערים בין הקבוצות והרחיק אותן זו מזו.
המפעל נמכר, כפר הנופש ננטש
כשיש הרעה במצבו של קיבוץ מסוים, הנטייה הטבעית של ותיקיו היא להתרפק על העבר, אבל במקרה של נווה ים, מצבו הכלכלי מעולם לא היה טוב, גם אם כפי שחבריו הוותיקים מעידים, הוא ידע ימים יפים יותר. הקיבוץ היה ונותר קיבוץ עני. בעבר הוא היה קיבוץ שיתופי ועני, ומשנות השמונים הוא קיבוץ מופרט ועני.
נווה ים נוסד בתחילת שנות ה־40 של המאה הקודמת על ידי קבוצה של חברי תנועת "גורדוניה", רובם יהודים צעירים ואידיאליסטים שהגיעו מפולין והתמקמו על חוף הים שלו. הקיבוץ משתייך לתנועה הקיבוצית ובתחילת דרכו ולאחר שהתבסס על הקרקע, הוא החל להתנהל כמו כל קיבוץ, עם ענפי המשק הרגילים: רפת, לולים, חקלאות ענפה ותעשייה. לענפים השגרתיים הצטרפו גם ענפים שהיו ייחודיים לנווה ים והתבססו על יתרון המיקום. כך, ממש מתחילת דרכו, ענף הדיג הימי היה הענף המרכזי של הקיבוץ ובשנות ה־50 החלו להקים בית הבראה על חוף הים. לצד אלה, הקיבוץ הקים גם את מפעל השימורים נון. רפי רבנר (73), יליד הקיבוץ שמתגורר בו גם כיום עם משפחתו המורחבת, ארבעת ילדיו ושמונת נכדיו, לצד אחיו הצעיר ומשפחתו, היה מזכיר הקיבוץ שליווה אותו בשנים קשות. "אחרי כמה שנים שבהן ריכזתי את ענף הלול מוניתי לתפקיד מזכיר הקיבוץ ובהמשך, בתחילת שנות השמונים, הייתי גם גזבר הקיבוץ. אלה היו השנים שקדמו למשבר הקיבוצים, ונווה ים, למרות שהיה עני, הצליח לשרוד", הוא מספר.
8 צפייה בגלריה
במסגרת הסכם להסדרת קרקעות הקיבוץ, הוחלט כי השימוש בכפר הנופש (בתמונה, כשהיה פעיל) יופסק בסוף 2012. בין חברת התיירות לקיבוץ יש סכסוך עד היום על פינוי המתחם
(צילום: באדיבות פארק המים)
מיום הקמתו, ידע הקיבוץ אינספור כישלונות, חלקם באשמת חבריו, אחרים בגלל גורמים אחרים, כמו התנועה הקיבוצית או מנהלים שעברו בו ורקחו רעיונות שיסייעו לחלץ את הקיבוץ מהצרות. במקרים אחרים מדובר פשוט בחוסר מזל. ענף הדיג הימי נסגר כבר ב־1955, לאחר שספינות דיג שנרכשו עבור הקיבוץ בהולנד נעצרו על ידי השלטונות הטורקיים על צוותיהן וגרמו לנזק כספי. מפעל השימורים שנחשב למוצלח נמכר ב־1978 בשל לחץ של התנועה הקיבוצית, שטענה שמרבית מעובדיו אינם חברי קיבוצים, אלא עובדים מעתלית.
ענף התיירות שהתבסס על נתוני הפתיחה האטרקטיביים של הקיבוץ ובראשם חוף ים צמוד, היה זה שסיבך את חבריו יותר מכולם. ב־1992, בעידוד התנועה הקיבוצית, הוקמה חברת תיירות בבעלות משותפת של הקיבוץ (50%) והיזם רפי עמית (50%) לטובת הקמת כפר נופש בנווה ים. החוזה נחתם ל־50 שנה, כפר הנופש אכן הוקם, אך בהמשך היוזמה הסתבכה. ב־2007 חלקו של עמית נמכר ליזמים דני דנקנר ודוד כרפיס תמורת כמיליון דולר בלבד עבור מחצית מהחברה, והם לטשו עיניים אל קרקעות כפר הנופש, ובמיוחד אל המגרשים הצמודים לחוף הים, וניסו לקבל זכויות עליהם.
8 צפייה בגלריה
דני דנקנר. נכנס כשותף לכפר הנופש וניסה לקבל זכויות על מגרשים נוספים
(צילום: אלעד גרשגורן)
השימוש במגרשים הללו לצורכי תיירות היה מנוגד לתב"ע, והקיבוץ נקנס על ידי רמ"י. במסגרת הסכם להסדרת קרקעות, הוחלט כי השימוש בכפר הנופש יופסק עד לסוף 2012. כפר הנופש כבר אינו פועל, אך המבנים מושכרים במשך שנים ארוכות כבתי נופש ומגורים תמורת דמי שכירות שנתיים. כספי השכירות יחד עם הכנסות מעטות מפארק המים וגן האירועים מכסים בדוחק את תשלומי הפנסיה של חברי הקיבוץ הוותיקים, שחלקם חסרי כל והפנסיה שלהם אינה מובטחת. הכנסות נוספות לקיבוץ אמורות להיכנס מהסכם שחתמו על הקרקעות החקלאיות עם חברת "בננות החוף" המגדלת בננות על קרקעות הקיבוץ, אך בשנה האחרונה למשל, פעילות זאת לא היתה רווחית.
ענפי המשק לא כשלו ביום אחד, אך לדברי נורית ברונר (76), ילידת הקיבוץ שמתגוררת בו עד היום יחד עם משפחתה, משבר הקיבוצים ב־1985 הכריע את הקיבוץ סופית. "היו קיבוצים מסביב שהיו חזקים ושרדו, אבל נווה ים קלט באותה העת הרבה משפחות מהעיר שלא ידעו מה זה קיבוץ, והגענו למשבר הקיבוצים עם ועד ממונה. בהסדר לקחו לנו קרקעות חקלאיות, ומינו עורך דין שעבד עם בנק הפועלים והשקיע כאן מיליון וחצי דולר, ומאז היה כאן ועד ממונה, עד 2013 שבה נחתם הסכם פירוק". ברונר עובדת בארכיון הקיבוץ ומספרת כי זכורה לה ילדות מאושרת. "מה שאתה רואה היום זה לא נווה ים שאני גדלתי בו, הוא היה קיבוץ עני אבל היו בו את כל הענפים שיש בקיבוץ, בית ההבראה שלנו היה מפורסם והגיעו אליו מכל קצות הארץ, גדלנו לתוך ילדות שהיה בה הכל והיה לנו חוף ים משגע, שאני מאוד נהנית ממנו גם היום. במחנות של הקיבוצים תמיד היינו הקיבוץ הכי עני אבל תמיד כולם אהבו אותנו, היה לנו בית ספר משותף עם ילדי מושב הבונים, היו כאן חיי תרבות עשירים שהיו ידועים בכל הקיבוצים, אבל התנועה הקיבוצית לא אפשרה לאנשים ללמוד ולהתפתח ורבים עזבו".
גם לרבנר זכורה ילדות מאושרת בקיבוץ, אך בכל הקשור למצב החברתי ששרר בין חברי הקיבוץ, הוא מעיד כי תמיד היו בעיות. "המצב החברתי היה גרוע לאורך שנים רבות וגרם לעזיבות של הרבה משפחות עם יכולות, והקיבוץ לא השכיל להכשיר כוח אדם ולשפר את ההון האנושי של החברים. היו הרבה מריבות בין חברים שרצו ללמוד לבין הקיבוץ, והקיבוץ סירב לשלוח אותם וזה הוביל לכך שלא הוכשרו אנשים שיתפסו עמדות ניהוליות בקיבוץ", אומר רבנר.
הפתרון: קליטת מפוני גוש קטיף
בעוד חברי הקיבוץ מתבוססים בבעיות, ובשעה שהקיבוץ מנוהל על ידי ועד חיצוני ממונה, הגיח רעיון נוסף וחדש שאמור היה לחלץ את הקיבוץ מהבוץ. בשנת 2005, עוד בטרם החל פינוי תושבי גוש קטיף, החלה להתגבש קהילה של מפונים מתוך כוונה להתיישב בקיבוץ נווה ים. את גרעין הקליטה הוביל אבי פרחן, ממקימי אלי סיני. פרחן אסף כ־60 משפחות, בעיקר מיישובי הגוש ניסנית, דוגית, אלי סיני, וגם מהיישוב גנים מצפון השומרון, והביא אותן לקיבוץ. "בהתחלה היינו אמורים להגיע לאזור אולגה", אומר פרחן, "זה התקדם כל עוד שרון (אריק שרון) תפקד, ברגע שהוא נכנס לתרדמת אמרו לנו ללכת לנווה ים. הם הבטיחו לנו להיות חברי קיבוץ והשר רפי איתן הזמין אותי לפגישה והנחה אותי לא להתנגד. הגענו לכאן 60 משפחות (31 זכאיות והבנים שלהן). הסכמנו להכל כדי להתחיל לבנות בית. הגענו לשם ופגשנו את רבקה אוחנה ז"ל (מזכירת הקיבוץ דאז — ד"ל), ואת כרמל סלע ז"ל, ראש המועצה דאז. עלינו לתצפית, ואשתי אמרה שיש שם אנרגיות לא טובות. בכל זאת החלטנו להתיישב כאן והיינו מעורבים באישור התב"ע", אמר פרחן.
הרעיון שעמד מאחורי היוזמה להפרחת נווה ים, היה לקחת את שתי הקהילות, שזקוקות כל אחת לפתרון, ולחבר ביניהן. מצד אחד היו ותיקי נווה ים עם הבעיות הכלכליות שלו שמקשות על פיתוח הקיבוץ, ומהצד השני מפוני גוש קטיף שזקוקים לבית חדש. התוכנית שגובשה להרחבת הקיבוץ אפשרה לחברי הקיבוץ ולילדיהם שנקלטו בו כחברים לבנות בשטח הקיבוץ, וכך גם למשפחות מפוני גוש קטיף. בתוכנית היו גם פיתוח קרקעות לטובת תיירות והקמת שני בתי מלון חדשים כדי לספק פתרון לפנסיה עבור החברים הוותיקים. תוכנית הקיבוץ יועדה להגיע ל־350 יחידות דיור, מתוכן יוקצו 145 מגרשים לחברי הקיבוץ ומפוני גוש קטיף, כולל זכות לבנים חוזרים, 80 מגרשים נוספים אמורים לצאת לשיווק חיצוני כחלק מתהליך קליטה בקיבוץ, ו־126 מגרשים ישווקו החוצה על ידי רשות מקרקעי ישראל כשכונת הרחבה ויכניסו כספים נוספים שיסייעו לשיקום תשתיות הקיבוץ.
התוכנית שהחלה להירקם היתה יומרנית וכדי ליישם אותה נדרש פתרון מוחלט של בעיות הקיבוץ מול רמ"י כך שניתן יהיה להתחיל את הפיתוח. התוכנית חייבה את הסדרת קליטתם של הבנים הממשיכים ומפוני גוש קטיף וילדיהם, את ההסדר המשפטי שיאפשר את תכנון שטחי התיירות שיניבו בהמשך פנסיות לוותיקים, וכן היא חייבה את שיווק המגרשים בהרחבה. אך מעבר לכל זה, התוכנית ליישוב החדש היתה יומרנית גם בהיבט החברתי. היא היתה אמורה "לייצר" יישוב חדש שאופיו או סיווגו טרם נקבעו, שיכלול קיבוצניקים חילונים לצד דתיים ציוניים או מסורתיים, אוכלוסיות שבאופן טבעי הן גם בעלות דעות פוליטיות שונות, ולצדן, 126 משפחות שאיש לא קובע את זהותן, שירכשו מגרשים במכרז שבו זוכה כל המרבה במחיר. כך, מתוך הרצון לפתור את הפלונטר של נווה ים — איש לא עצר לחשוב כיצד יהיה ניתן לחבר את כל הקהילות יחד ואיך לסייע להן כך שיהפכו לקיבוץ אחד חזק.
המשפחות הראשונות של גוש קטיף החלו לעבור לקיבוץ רק ב־2007 ובהמשך שוכנו בקרווילות במפרץ צפונית לבתי הקיבוץ ובמרחק עשרות מטרים בודדים מהים. ב־2009 בוצע הליך הקליטה וכיום, יש בקיבוץ כ־163 חברים, מהם 55 חברים ותיקים שמתוכם 38 בחיים, והזכויות של ה־17 הנותרים הועברו ליורשים. לצדם, יש כ־50 חברי קיבוץ מהמפונים. לאחר קליטתם של מפוני גוש קטיף היו סימנים ראשונים שהפיחו תקווה להתאוששות הקיבוץ. ב־2010 אושרה תוכנית מתאר חדשה על בסיס החזון שנרקם, אך במשך שלוש שנים לא קרה דבר, בין היתר בשל חוסר היכולת לקבל החלטות לאחר קליטת המפונים. ב־2013 החליטה המדינה לשווק את 126 המגרשים בהרחבה, אך המכרז בוטל בשל המצוקה הכלכלית של הקיבוץ, שלא אפשרה לו לשלם על פיתוח התשתיות. באותה שנה,0 2013, הקיבוץ עבר טלטלה נוספת ומונה לו מפרק - עו"ד יפתח עניה.
כיום בתפקיד מפרקת הקיבוץ נמצאת עו"ד קרן מיכאלי יעקובוביץ'. "הפירוק התרחש על הרקע הכלכלי וחוסר יכולת לקבלת החלטות קונסטרוקטיביות. הקבוצות לא יכלו לקבל החלטות בלי כיפופי ידיים, באותה העת היה ועד ממונה והרשם חתך את זה", היא מספרת. "אלה אנשים שסבלו מאוד. כשהם הגיעו היחסים בין הקהילות היו נוראיים, אלה נפגעו מאלה, אלה הרגישו שאלה לוקחים מאלה. הקליטה של המפונים לא היתה טובה והחיבור בין שתי הקהילות לא היה טוב".
8 צפייה בגלריה
מפרקת הקיבוץ עו"ד קרן מיכאלי יעקובוביץ': "הפירוק התרחש על הרקע הכלכלי וחוסר יכולת לקבלת החלטות קונסטרוקטיביות"
(צילום: אלעד גרשגורן)
מיכאלי יעקובוביץ' מספרת כי בהליך הקליטה היתה הרבה תקווה אבל זה היה אירוע לא מנוהל שבסיכומו של דבר עבד לא טוב. "המפונים הגיעו טעונים וזה הרע את מצבם של כל הצדדים. כשאתה מביא למקום שבור אנשים שבורים כנראה שלא יהיה תיקון", היא מספרת, "לא היה מנהל קהילה במשך שנים, למעשה מונה אחד כזה רק לפני כמה חודשים. המפרק הקודם הוא משפטן בחסד, אבל הוא לא הכיר קיבוצים וזה משהו אחר, כי אנחנו לא מפרקים עסקים. הוא עשה הרבה מהלכים למען הקיבוץ ואחד מהם היה לחתום ב־2016 הסכם מול רמ"י על שיקום תשתיות הקיבוץ עם משרד השיכון והסדרת היחסים בין הצדדים".
מיכאלי יעקובוביץ' מספרת כי בשלב החתימה היתה אופטימיות רבה, וזו ניכרת גם בדברים שאמר כרמל סלע ז"ל, ראש המועצה האזורית חוף הכרמל במעמד החתימה. "היום מתחיל פרק ההתחדשות של קיבוץ נווה ים, פרק בו יגדל ויפותח היישוב בתוספת של כ־250 יחידות ובו שתי הקהילות יצעידו יחדיו את קיבוץ נווה ים לעבר מחוזות יפים ורחוקים. לאחר כעשור מסתיים מהלך קליטת מפוני גוש קטיף כחברים בקיבוץ, עתה הם יוכלו לבנות את בית הקבע שלהם", אמר סלע אז. כשנה לאחר מכן, ב־2017, שווקו 126 המגרשים בקיבוץ ופיתוח כלל הקיבוץ היה אמור להתחיל.
"המדינה מעבירה ממנה את האחריות"
בנווה ים דבר קשור לדבר, וכדי לפתח את פנים הקיבוץ יש לפנות את כפר הנופש שתופס את קו החוף וכאמור נסגר עוד ב־2012. שטחו כולל גם מגרשים לבנייה עתידית של חברים, ולצורך כך, יש להגיע להסכם עם חברת בתי העמק (בימים אלה דנים הצדדים בהסכם פשרה). מבלי תשתיות, לא ניתן יהיה לקבל היתרי בנייה, לבנות בתים ולפתח את שטחי המלונאות, וכן לא ניתן לקלוט חברים חדשים שיכניסו כספי פיתוח נוספים.
עבודות הפיתוח, שכאמור לקחה על עצמה המדינה בהסכם ב־2016, היו אמורות להסתיים באוגוסט 2022, אך דווקא המדינה היתה זו שכשלה הפעם בתפקידה. מתביעה שהגישו חלק מחברי ההרחבה כנגד משרד השיכון עולה כי המשרד קיבל כ־70 מיליון שקל עבור ביצוע התשתיות, וזאת רק מרוכשי המגרשים בהרחבה. אבל ההתחייבות לא היתה רק מול רוכשי המגרשים הפרטיים, משרד השיכון לקח את האחריות לבצע את הפרויקט על שלוש הצלעות שלו: תושבי ההרחבה, המפונים וחברי הקיבוץ הוותיק, והחל לגבות כספים מכולם. ב־2017 עלה על השטח הקבלן הראשון, אך הוא פשט רגל ולאחר כשנה פוטר על ידי המשרד.
"העבודות שהוא ביצע בקיבוץ היו ברמה נמוכה ורק גרמו לנזקים, גם במשרד השיכון אמרו שצריך לפרק את הכל ולהתחיל מחדש", מספרת מיכאלי יעקובוביץ', "אחרי שהקבלן הראשון עזב, חלפו ארבע שנים שבהן המדינה לא שכרה את שירותיו של קבלן חדש. רק ביוני 2022 זכה במכרז קבלן חדש שהחל לעבוד בשכונת המפונים ולא הזיז אבן. אחרי כמה חודשים הרישיון שלו הותלה (מהלך שנוקט משרד השיכון בד"כ כנגד עבירות בטיחות, ד"ל) על ידי רשם הקבלנים במשרד השיכון – אותו הגוף ששכר את שירותיו, ובלית ברירה משהב"ש הודיע כי חייבים לצאת למכרז חדש".
הזמן הרב שחלף מאז ההסכם של 2016 לשיקום תשתיות הקיבוץ, היעדר הניהול והפיקוח על העבודות וחוסר הוודאות לגבי מועד השלמת העבודות רק העלו את מפלס המתח והעצבים בקרב התושבים. בנוסף, העבודות על שלוש השכונות, זו של המפונים הממוקמת בצדו הדרומי של הקיבוץ, פנים הקיבוץ וההרחבה הנושקת לקיבוץ ממזרח, החלו בטור ולא בצורה רוחבית כך שלכל קבוצה היה חשוב שיתחילו את העבודות בשטח שלה. אתי גבאי, ממפוני אלי סיני שנקלטה בקיבוץ עם בעלה איציק וילדיהם, מספרת כי כאשר הגיעו לראשונה טרקטורים אל הקיבוץ, הוותיקים ניסו להסיט אותם לשכונה אחרת. "אני חושבת שהקיבוץ מנע את הקמת התשתיות בשכונה שלנו, מזכירת הקיבוץ דאז רבקה עמדה מול הטרקטורים כדי לעצור אותם, ואמרה: 'מה פתאום שהמפונים יהיו לפנינו'. הם חששו שנגנוב להם את כל הירושה. לא לקחנו כלום מאף אחד, הבטיחו לנו נחלה בתוך הקרקעות החקלאיות, וקיבלנו מגרש של 400 מ"ר לנו, והבנים שלנו יידרשו לשלם 91% מערך הקרקע".
סיפור החיים של משפחת גבאי מקשה עליהם להותיר הרבה מקום לאופטימיות. הם פונו מימית ועברו אל אלי סיני בגוש קטיף, עם פינוי הגוש ולאחר מכן הם עשו את המעבר לנווה ים. קהילת אלי סיני שאליה השתייכו התפרקה, מתוך 31 משפחות שחתמו על חוזה עם נווה ים ב־2009 נשארו 20 משפחות. היתר פרשו לאורך השנים כשהבינו שהעניינים לא מתקדמים. "קיבלנו את היתר הבנייה לפני שנתיים וחצי, אחרי שחיכינו שנה וחצי לקבלתו. אנחנו בונים בערך שנה וחצי ועוד לא נכנסו לבית, אין תשתיות מים ויש כאן כל הזמן הפסקות מים וחשמל. מערכת הביוב החדשה לא עובדת והמשפחות שכבר גרות כאן — שתי משפחות של מפונים ועוד מספר משפחות בהרחבה, גרות בלי תשתיות, כי המעט שעשו כאן לא עובד. חיכינו לבנייה של הבית הזה 18 שנה, 18 שנה מהחיים שלי ששרפתי, ואני מלאה בעצבים", אומרת גבאי.
גבאי מאשימה את משרד השיכון, שאליו הגיעו כספי הפיתוח ממנהלת המפונים: "המדינה מעבירה את האחריות אל המפונים ואת הכסף שהוקצה לכך ממשרד למשרד, ולא מתייחסים אלינו, התפיסה שלהם היא שקיבלנו ביצי זהב, יותר מיתר המפונים, אבל זה לא נכון. אנחנו צריכים לשלם 33% מערך המגרש, ואם הבנים שלי ירצו לקבל מגרש הם יצטרכו לשלם 91% מערך הקרקע. קיבלנו תקציב לקנות את הבית, אבל הסכומים הם במונחים של שנת 2005, היום אי אפשר לבנות מזה בית. כל הפיצויים שלי וקופות הגמל, הכל הושקע בתוך הבית הזה. אפילו את הקרווילות רכשנו מכספנו, המדינה לא היתה מוכנה לשים על זה שקל".
8 צפייה בגלריה
כיכר הכניסה לקיבוץ נווה ים מוצפת באחד הגשמים האחרונים. "אנחנו מקבלים חשמל ומים זמניים, ביוב אין, את האשפה לוקחים וזורקים בפחים בדרך"
(צילום: אלעד גרשגורן)
במקרה של פרחן, התלאות הובילו לנזק פיזי של ממש כאשר במהלך דיון בסוגיות הקליטה אשתו עברה התקף לב. פרחן, שהיה מפעילי גוש קטיף, מספר כי הם היישוב האחרון של מפונים שעדיין לא הסתדרו במושבם החדש: "אני מצפה משר השיכון שייכנס לעובי הקורה ויחד עם סמוטריץ שהיה אצלנו באתר הזמני יתקנו את העוול שנעשה לנו. ברמ"י צריכים להבין שהם חייבים להכניס את היד לכיס". פרחן, כמו אחרים, מתאר תהליך קליטה לא קל שרחוק מלהגיע לקו הסיום: "כשהגענו היו כ־50 חברים בקיבוץ, ואני חושב שהם חששו מכפייה דתית. אני רואה במגורים כאן שליחות, צריך לפעול ביחד, רב המשותף על המפריד בקהילה הזו, אני רואה את כולם כמשפחה אחת, עיני לא צרה באף אחד". פרחן סבור כי אסור שפיתוח התשתיות יפלה בין הקהילות, "מגיע גם לוותיקי הקיבוץ שיהיו להם תשתיות, לא יכול להיות שקיבוץ ותיק ייראה כמו שהוא נראה, ולא יכול להיות שאני אגור בבית חדש ואיכותי והשכן שלי בקיבוץ יגור עם חשמל זמני".
המפרקת: "לא עמדתי ביעדים, לצערי"
תוכניות הקיבוץ התלויות על קיר המזכירות מעידות כי מי שניהלו את פירוקו בשנים האחרונות לא האמינו כי נווה ים יכול להמשיך להתקיים כקיבוץ, והתוצאה היתה תוכניות לבנותו כיישוב קהילתי חדש. מי שהיה אחראי לכך הוא דני עברי, כיום ראש המועצה האזורית משגב ומי שהיה למשך תקופה מפרק הקיבוץ. המועצה האזורית שממנה מגיע עברי מורכבת ברובה מיישובים קהילתיים, ומי שהתנהלו מולו באותם השנים אומרים כי עברי מאוד האמין במודל ורצה ליישם זאת גם בנווה ים. אלא שב־2022 הוחלט להביא את ההחלטה על המשך קיומו של הקיבוץ לאסיפת חברים, ושם החברים בחרו להותיר את נווה ים כקיבוץ, החלטה שיש לה משמעויות נוספות, משפטיות, מעבר לדרך החיים ומבנה הקהילה.
"ברוב של 93% מהחברים הוחלט להישאר קיבוץ, גם כי הם מבינים את היתרונות בלהישאר ביחד ולחיות בקהילה תומכת וצומחת, וגם כי רמ"י לא הציעה משהו שהיה ראוי לשקול", אומרת מיכאלי יעקובוביץ'. השלב הבא לדבריה, הוא להתחיל לפתח את התחום העסקי. "חשוב שיהיו מקורות יצרניים שעל בסיסם ניתן יהיה לנהל חיי קהילה עם פנסיות לחברים. זה לא שהמטרה היא להפוך אותם לעשירים, העניין כאן הוא לא הכסף, אבל יש כאן פערים כלכליים גדולים, חלקם במצב טוב וחלק נתמכי רווחה. חלק מהחברים כבר חולים ולא יזכו לראות את השינוי. אנחנו מדברים על ניהול דמוקרטי ומשתף שלא קורה כרגע, והיעדר הפונקציות של מרכז משק וכו'". עם זאת, במצב הנוכחי, וכל עוד אין תשתיות בקיבוץ, מיכאלי יעקובוביץ' אומרת כי לא ניתן לפתח כלום. "אני מאמינה שאם יהיו לאנשים מים זורמים בברזים למשך כל השבוע אפשר יהיה לקדם גם דברים אחרים", היא אומרת, "לצערי אני מסיימת את התפקיד שלי באפריל הקרוב ולא עמדתי ביעדים שלי, חלק גדול מזה בגלל היעדר התשתיות. אני לא יכולה לקלוט משפחות, הקיבוץ כבר מתוכנן, יודעים איפה יוקמו מבני הציבור, אבל הכל קפוא".
בנווה ים לא כולם סבורים כי ההחלטה להישאר קיבוץ היתה נכונה. ברונר אומרת כי ההצבעה, למרות שהיא תמכה בה, היתה בדיעבד טעות. "אין כאן כבר יתרון לקרוא לזה קיבוץ, יש קהילות נהדרות ביישובים ובמושבים והן לא קיבוץ. כל מה שהיה כאן פעם קיבוץ בוטל, כל חיי התרבות. כל עוד אתה קיבוץ שמתנהל תחת ועד ממונה אתה לא יכול לעשות כלום".
ההחלטה שלא להפוך לישוב קהילתי נוגעת באופן ישיר גם לאלה שהגיעו לקיבוץ ממניעים אחרים לגמרי. 126 רוכשי המגרשים בשכונת ההרחבה לא חשבו בעת הרכישה כי פיתוח המגרשים שרכשו יהיו תלויים בקיבוץ עצמו. הם קיוו בהתאם ללוח הזמנים שנמסר להם ממשרד השיכון שבשלב הזה השכונה כבר תהיה מאוכלסת ותכלול גם מבני ציבור וחיי קהילה. בפועל, ההחלטה שהתקבלה להותיר את נווה ים כקיבוץ טרפה את הקלפים והותירה גם את קידומה של שכונת ההרחבה בסימן שאלה. בהיעדר תשתיות, ולמרות שהם ממתינים מ־2017, רק מעטים מהם הספיקו לקבל היתר בנייה מהוועדה המקומית חוף הכרמל, ומספר משפחות ספורות שסיימו את הבנייה מתגוררות כבר תקופה ארוכה ללא תשתיות ביוב, כבישים, מבני ציבור ואפילו ללא חשמל קבוע.
8 צפייה בגלריה
רק מעטים משכונת ההרחבה הספיקו לקבל היתר בנייה. המשפחות הספורות שסיימו את הבנייה מתגוררות כבר תקופה ארוכה ללא תשתיות ביוב, כבישים, מבני ציבור ואפילו ללא חשמל
(צילום: עמית מגל)
המצב המתוח ממילא בשל העיכובים הרבים, הוביל למאבק נוסף, מיותר ובלתי צפוי, לאחר שהקיבוצניקים החליטו להקים גדר שתחצוץ בין שכונת ההרחבה לבין הקיבוץ, בשל טענה שהשימוש בכביש בשלב הבנייה מסכן את חברי הקיבוץ. אלא שבשכונת ההרחבה היו מי שלא ראו זאת בעין יפה והחליטו להיאבק בכך. גיא אבידן הוא בעלים של שני מגרשים בהרחבה, שממתין מאז 2017 להתחיל לבנות. "כיום כבר אין אפשרות לקבל היתרים מהמועצה, מי שהתחיל לבנות התקדם, והבתים המעטים אוכלסו בתת־תנאים". גם אבידן כורך בין ההחלטה של הקיבוץ שלא להפוך ליישוב קהילתי לבין מצבם. "ההחלטה שלהם הפתיעה אותנו. אנחנו שילמנו בהתאם למה שנקבע במכרז ויש לנו חוזים מול משרד השיכון, הם התייחסו אל כל הפיתוח כיחידה אחת, אבל מרגע שבקיבוץ החליטו להישאר עצמאיים המצב השתנה לרעה, הקיבוץ רוצה לקחת את הכסף שלנו אבל מצד שני הם התעקשו להקים גדר זמנית, יש אנשים בקיבוץ שכן רוצים את האיחוד וכרגע האינטרס הוא לבצע את הפיתוח במשותף".
עומר הולנדר ומשפחתו הם מהמשפחות הבודדות שהספיקו לקבל היתר לבנות ולעבור לביתם החדש. "כשזכינו במכרז ב־2017, חשבנו שנתחיל לבנות תוך שנה־שנתיים, עברנו לעתלית ושכרנו שם בית במשך שלוש שנים. התחלנו לבנות ועברנו בשנה שעברה, היינו בין הראשונים שקיבלו היתרים ונכנסנו לגור בלי טופס 4, אחרי תקופה של חצי שנה קיבלנו מכתב מהמועצה שאסור לאכלס את הבתים. אנחנו מקבלים חשמל ומים זמניים, ביוב אין, ואת האשפה אנחנו זורקים בפחים בדרך". לדבריו, גם מועצת חוף הכרמל התרשלה בתפקידה היות שיכלה לצפות זאת מראש, וכשהכל קרה יכלו לפעול ביתר נחישות עבור התושבים שלהם. "במועצה לא עשו כלום, נכון שהאחריות הישירה היא על משרד השיכון, אבל יש אחריות גם על המועצה שהעניקה את ההיתר".
בעתיד אולי תהיה כאן קהילה
כשהם נמצאים בסיטואציה בלתי אפשרית, הקבוצות מרוכזות בעניינים הפיננסיים והבירוקרטיים, איש לא מתפנה כעת להתיידד עם שכניו, ויש כאלה שגם לא בטוח שמעוניינים בכך לאור משקעי העבר, האינטרסים השונים והשוני בין הקבוצות. "מוניציפלית הם ביחד, אם התשתית הפיזית היתה מאפשרת היה כאן דיאלוג, אבל קבלת הפנים של השכונה החדשה היתה שאנחנו נאלצנו להקים גדר כדי לשמור על בטיחות הקיבוץ. בראייה ארוכת טווח, בעוד עשור, בהנחה שיהיו תשתיות ונוכל לקלוט משפחות חדשות שיפיחו חיים בחיי הקהילה, אני מאמינה שתהיה דינמיקה טובה עם תושבי ההרחבה", אומרת מיכאלי יעקובוביץ', "בסוף לאף אחד לא משנה באיזה צד של היישוב אתה גר, הילדים הולכים ביחד לכיתה א'.
"אני לא מאמינה בחומות בין אנשים, אבל כן תהיה כאן אגודה חקלאית שיתופית שיהיו חברים בה רק חברי קיבוץ והיא תיתן להם הגנה על הזכויות שלהם, ואין סיבה שזה לא יהיה כך. לצד זאת, אם יהיו כאן אנשים בעלי שאר רוח אני אפילו רואה היתכנות של הקמת אגודה קהילתית בשיתוף של כלל התושבים, ביצירה של קהילה אחת במובן העמוק שלה. אני גם לא שוללת אפשרות של צירוף שלהם לאגודה השיתופית, זה כמובן יתומחר בהתאם לנכסים. האנשים הם המשאב הכי חשוב בכל קהילה. אז יהיה את הצד הכלכלי שיחזיק את הדבר הזה ויהיה את הצד הקהילתי".
8 צפייה בגלריה
ילידת הקיבוץ נורית ברונר: "מה שאתה רואה היום זו לא נווה ים שאני גדלתי בו. כן, היינו תמיד הקיבוץ הכי עני, אבל היה בו את כל ענפי המשק של קיבוץ
(צילום: אלעד גרשגורן)
חלק מהחברים כבר לא מאמינים שיהיה אפשר לייצר בנווה ים חיי קהילה ולאושש את הקיבוץ, וחלק מסרבים לומר נואש. תושבי ההרחבה נרתעו מתקרית הגדר שגרמה לריחוקם מהקיבוץ, אך טוענים כי המפונים כן מעוניינים כמוהם בקהילה. בקרב הקיבוצניקים הוותיקים יש חילוקי דעות לגבי מידת ההשקעה ביצירת קהילה מאוחדת. לגבי דבר אחד הם תמימי דעים: כל תושבי הקיבוץ — הן המפונים והן הקיבוצניקים הוותיקים — מוטרדים בימים אלה מסיום תפקידה הקרוב של המפרקת מיכאלי יעקובוביץ' וכיצד הוא ישפיע על עתידם. מצד אחד הם כתבו לרשם האגודות השיתופיות שאחראי על הליך הפירוק כי ההליך לא הביא עד כה לתוצאות, וכי גם כיום, לאחר יותר מעשר שנים של פירוק הקיבוץ וחבריו נמצאים בדיוק באותה הנקודה. מצד שני, בשלב זה לא ברור להם מי יהיה המפרק החדש שימונה ואם בכלל הליך הפירוק יימשך כרגיל.
ממשרד השיכון נמסר: "המשרד פועל ביתר שאת להקמת השכונה ולקידום ופיתוח התשתיות בצורה מיטבית, איכותית ומהירה תוך כדי שיתוף פעולה מלא עם כלל הגורמים. נדגיש כי העבודות בשטח החלו בנווה ים. נציין כי עם התקדמות העבודות וסיום הבדיקות בשטח הקבלן ימסור למשרד את לוחות הזמנים לגבי סיום העבודות".
מהמועצה האזורית חוף הכרמל נמסר: "האחריות המלאה על פיתוח התשתיות הן בקיבוץ הוותיק והן בהרחבה, היא של משרד השיכון, לו שילמו תושבי נווה ים סכומי כסף גדולים בתמורה לביצוע הפיתוח ביישוב. מספר קבלנים של משרד השיכון אשר עסקו בעבודות הפיתוח עזבו את האתר והפסיקו את העבודות, מה שיצר עיכוב בביצוע. המועצה האזורית הציעה למשרד השיכון את שירותיה של החברה הכלכלית שלה כקבלן לתשתיות, אך הצעה זו נדחתה.
8 צפייה בגלריה
ראש מועצת חוף הכרמל אסיף איזק. "האחריות המלאה היא על משרד השיכון"
(צילום: דודי ארדון)
"אנו תקווה כי כעת, משבחר המשרד קבלן אשר יבצע את העבודות והחל כבר תהליך מיפוי התשתיות, יימשך השיח המקצועי הפורה עם צוותי משרד השיכון אשר יוביל לפיתוח השכונה בהקדם האפשרי. בביקור בשטח ניתן לראות בבירור את עשרות הבתים החדשים שנבנו בהרחבה בנווה ים. המועצה תמשיך לעשות כל שביכולתה על מנת לסייע לקיבוץ נווה ים להשלים הן את בינוי בתי החברים בשטח הקיבוץ הותיק, והן את פיתוח ההרחבה שביישוב".
