אושרה הפקעת רצועה באורך 6 מ' מחצר משפחת אדלסון בהרצליה פיתוח
אושרה הפקעת רצועה באורך 6 מ' מחצר משפחת אדלסון בהרצליה פיתוח
הוועדה המחוזית אישרה את תוכנית הים חזית הרצליה, שבה בין היתר תוקם בה טיילת מצוק חדשה שכוללת את החלק שהופקע מאדלסון בבית בן ה-5 דונם שרכש מהשגריר האמריקאי ב-250 מיליון שקל. מדובר בשטח ציבורי שהיה אמור לשוב לטיפול העירייה
הוועדה המחוזית ת"א אישרה לאחרונה את תוכנית חזית הים הרצליה (הר/2202), שמטפלת בתכנון 6 ק"מ לאורך כל רצועת החוף של הרצליה, ומגדירה את השימושים המותרים לאורכה.
בין היתר, התוכנית מטפלת בחוף הים, המצוק החופי ואף מסמנת הקמה של טיילת לאורך המצוק. עוד קובעת התוכנית כי רצועה ברחוב של 6 מ' תופקע משטח הגן של בית משפחת שלדון אדלסון, לשעבר בית השגריר האמריקאי, לטובת טיילת המצוק החדשה. מדובר בשטח ציבורי שניתן לשגרירות האמריקאית והיה אמור לשוב לטיפולה של העירייה עם רכישת הבית, אך עד היום לא חזר.
הווילה ברחוב גלי תכלת 40 בהרצליה פיתוח, הנחשב לרחוב היקר בישראל נמכרה ע"י השגרירות האמריקאית לאיש העסקים האמריקאי המנוח שלדון אדלסון בשנת 2020, תמורת כ-250 מיליון שקל. מדובר בוילה היחידה ברחוב גלי תכלת שנהנית מחטיבת קרקע של 5 דונם ומבט ישיר לים. הוילה כוללת 927 מ"ר בנוי בשתי קומות, 6 חדרים, 6 חדרי אמבטיה, ובריכת שחייה.
ההיסטוריה של חטיבת הקרקע שעליה יושב במבנה, קצת יותר מורכבת. כשבית השגריר האמריקאי נבנה, ב-1964, סופחו אליו 2 דונם מתוך שטח גדול יותר, שהיה ביעוד ציבורי (שצ"פ). השטח שסופח הוגדר כשטח פרטי פתוח (שפ"פ), אך למעשה היה חלק אינטגרלי של בית השגריר ובו מוקמו בריכה וגן. עם מכירת הבית החלק הזה היה אמור לעבור חזרה לטיפולה של עיריית הרצליה.
במקרה הזה קיבלה הוועדה המחוזית ת"א את ההתנגדות של עמותת "תושבי הרצליה למען תכנון ראוי לאיכות חיים וסביבה", שבראשה עומדת סוזי נדב, והחליטה כי "גבול התוכנית יורחב, כך שיכלול את חלקה 561 בגוש 6669, אשר תקבע בייעוד שפ"פ. בחלקה המערבי תסומן בתשריט רצועת זיקת הנאה למעבר הולכי רגל ברוחב של 6 מ', וסימון הטיילת של דרך זיקת ההנאה".
תוכנית חזית הים של הרצליה הוגשה ע"י העירייה והחברה העירונית לפיתוח תיירות בהרצליה. בראש הצוות המתכנן עמדה האדריכלית דורית שפינט ממשרד גורדון אדריכלים. במסגרת התוכנית הוגדרו ברצועת החוף שלושה מקטעים. מקטע דרומי - באורך של כ-1.35 ק"מ, שמאופיין במצוק כורכר טבעי בגובה משתנה הנע בין 16-18 מ', בעל רצועת חוף מצומצמת המתרחבת ככל שמתקרבים לשובר הגלים הדרומי במרינה.
במקטע זה תוכננו שני חופי רחצה וחוף לפעילות ספורט ימי. מקטע מרכזי - באורך של כ-2.8 ק"מ, שבו נכללים גם כיכר דה שליט והירידה לחוף השרון, שטחים ציבוריים פתוחים לאורך רח' אלי לנדאו, רחוב גלי תכלת והגן הלאומי סידנא עלי. ומקטע צפוני - באורך של כ-1.5 ק"מ, הכולל שטחים פתוחים ואתרי מורשת וארכיאולוגיה.
השינוי המהותי שהתוכנית מציעה קשור לחלק המרכזי, שגבולותיו הם המרינה בדרום וחוף סידנא עלי, בצפון. במקטע זה מתוכננת הרחבת חופים משמעותית באמצעות שוברי גלים מנותקים שיתנשאו לגובה של 2 מ'. מהלך זה יאפשר הקמת טיילת חוף ותשתיות נופש.
יש לציין שלתוכנית הוגשו התנגדויות רבות. עמותת צלול יצאה כנגד הקמת שוברי הגלים בחוף המרכזי בטענה שמדובר בהתערבות בוטה ומיותרת בחוף הפתוח והטבעי של הים, חברת רמי שבירו, בעלת הזכויות במלון פאת ים, יצאה נגד הקמת מבנה שירותי חוף, בטענה שהוא מסתיר למלון את הנוף לים, והמועצה לשימור אתרי מורשת יצאה נגד הריסת בית הצדף, מבנה לא חוקי שנחצב ברכס הכורכר ואף ביקשה להכריז על המקום כעל "מבנה לשימור", בשל ערכיו הקהילתיים והתרבותיים.
מעיריית הרצליה נמסר כי: "התוכנית נערכה לאחר עשרות שנים של הזנחת חזית החוף ומתוך רצון להפוך את שטח חופי הים לאיזור המשמר את הטבע, החול והנוף הפתוח מחד ומאידך מאפשר מענה לצרכי התיירות, הבילוי ומשתמשי הים והחוף. התכנון בוצע בסטנדרטים המעודכנים ביותר בתחום הקיימות, הנותנים מענה להתמודדות עם משבר האקלים, כגון מתן פתרונות לשימור רוחב רצועת החוף, לניהול מי נגר עילי, הוספת שטחים ירוקים, הוספת נטיעות עצים להצללה טבעית והתמודדות עם החום וההתחממות הגלובלית, שיאפשרו לנו ולדורות הבאים להנות מבילוי ופנאי בחופי הים שהם מהיפים בישראל".
