בלעדיאחרי 150 שנה: הציבור יוכל לעבור דרך שטחי בי"ס מקווה ישראל
בלעדי
אחרי 150 שנה: הציבור יוכל לעבור דרך שטחי בי"ס מקווה ישראל
הוועדה המחוזית אישרה את תוכנית המתאר החדשה לביה"ס החקלאי הראשון שהוקם בארץ, על שטח של יותר מ-3,000 דונם, בין הערים חולון, אזור, ת"א ופארק אריאל שרון. מתוך התנגדות בית הספר שנדחתה: "מהלך זה והתוכנית...עשויים בין היתר לפגוע פגיעה אנושה בנופי מקווה ישראל, בחופש ועצמאות תלמידי בית הספר"
הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ת"א אישרה אתמול את תוכנית המתאר החדשה לבית הספר החקלאי מקווה ישראל. מדובר בשטח של יותר מ-3,000 דונם, הממוקם, כמעין מובלעת, בין הערים חולון, אזור, ת"א ופארק אריאל שרון. בהווה, הציבור יכול לבקר במרכז המבקרים שמופעל ע"י המועצה לשימור אתרים, אך מנוע מכניסה חופשית לשטח.
הבשורה המשמעותית היא כי מעתה יותר מעבר לציבור דרך שטחי בית הספר לכיוון הפארק המטרופוליני אריאל שרון. חשוב להדגיש שלא מדובר ב"זיקת הנאה" (זכות קניינית לאדם או לישות להשתמש במקרקעין הנמצאים בבעלותו של אדם אחר. ג.נ) וגם לא ב"זכות מעבר", אלא במנגנון של שלביות שיאפשר פתיחה הדרגתית, גמישה ומווסתת של שערי המוסד.
מתוך החלטת הוועדה המחוזית: "במכלול השיקולים ובראיה ארוכת שנים, תוך בחינת חלופות שונות ובהינתן עמדת משרד החינוך, והצורך לצור חיבוריות עם הסביבה, דוגמת הפארק המטרופוליני, מתח"מ (מרכז תחבורה) בן צבי העתידי בעל חשיבות ארצית והדופן העירונית של חולון ואזור והצורך לקשרם, סבורה הועדה כי הגדרת 'הנחיות מיוחדות' תוך יצירת שלביות, בעבור אפשרות מעבר הציבור בשטח התוכנית, בזמנים בהם בית הספר אינו פעיל, (הכל כפי שיפורט בהמשך סעיף זה) מהווה נכון להיום את האפשרות המאוזנת והמתאימה ביותר".
מקווה ישראל הוקם על ידי קרל נטר בשנת 1870 והיה בית הספר החקלאי הראשון בארץ. ב־1976 יזם חיים בר-לב, בוגר בית הספר שכיהן אז כשר המסחר והתעשייה, את "חוק מקווה ישראל" שנועד לשמר את ייעודו החקלאי של בית הספר ולהגן על אדמותיו, ובמיוחד על 40 הדונמים של אזור הגרעין ו-13 המבנים ההיסטוריים, שהוגדרו כמבנים לשימור מחמיר. כיום פועלים בשטח מקווה ישראל תיכון חקלאי חילוני, תיכון חקלאי דתי, בית ספר ישראלי־צרפתי ובית ספר יסודי בשיטת מונטסורי, כולל שתי פנימיות. במקום נמצאים גם משרדי המועצה לשימור אתרים.
מתוך החלטת הוועדה המחוזית שהתקבלה אתמול: "הוועדה סבורה כי התוכנית שומרת, מחזקת ומאפשרת את מימוש 'חוק מקווה ישראל' שבו מביע המחוקק את החשיבות שהוא נותן לשמירה על בית הספר החקלאי. בנוסף, מקדמת ערכים ציבוריים רבים ומשמעותיים המתקיימים במקום, ביניהם קביעת 150 מבנים ואלמנטים לשימור, שמירת החקלאות, קביעת שטחים פתוחים ומבטי נוף, פתרונות נגר והנחיות לטיפול נופי, קידום המשך פעילות בית הספר החקלאי הראשון בארץ. גם ה'הנחיות המיוחדות' מקדמות את הערכים הציבוריים של קישוריות ועוד, תוך שמירה על הגמישות התכנונית הנדרשת".
לתוכנית יש גם היבטים נדל"ניים וכלכליים מובהקים: היא מרחיבה את שטחי הבנייה למוסדות חינוך בשטח של כ-80,000 מ"ר וקובעת כ-93,400 מ"ר נוספים בעבור מבני מעבדות ומחקר חקלאי שיהיו בזיקה ישירה לפעילות בית הספר; מוסיפה כ-5,600 מ"ר לשטח מבני המשק ומשק עזר; וקובעת סל זכויות מתארי של 34,500 מ"ר להתפתחות עתידית של בית הספר; הלב ההיסטורי של מקווה ישראל נקבע אמנם לשימור, אך תתאפשר בו תוספת של כ-3,050 מ"ר כתוספות למבנים לשימור.
לגרסה הראשונה של התוכנית, שהופקדה במרץ 2024, התנגדו עיריית חולון, שדרשה פתיחה גמורה של שטחי מקווה והפיכתה למאגר שצ"פים (שטח ציבורי פתוח); עיריית אזור, שביקשה מעבר חופשי לבני העיר הלומדים במוסד, ללא מגבלות שעות; חברת מועצת העיר ת"א שולה קשת, שדיברה על צדק היסטורי עבור תושבי דרום ת"א; מנהלת המינהל לחינוך התיישבותי במשרד החינוך, שהיתה מוטרדת מ"מוגנות התלמידים"; חברת כי"ח (כל ישראל חברים), מקימת בית הספר ההיסטורי, שחששה מפגיעה באופי החקלאי של בית הספר; ובית הספר מקוה ישראל והמועצה לשימור אתרים שפסלו את השימוש של התוכנית במושג זיקת הנאה והביעו חשש משימוש בגדרות לוויסות תנועת המבקרים.
לגרסה האחרונה של התוכנית, לפי סעיף 106ב' (אחרי מקצה שיפורים), התנגד בית הספר מקווה ישראל, באמצעות עו"ד חן אביטן, שטען כי "בהצעת הוועדה להחליף ייעוד זה (זיקת הנאה, ג.נ) במנגנון כפוי אחר שיאפשר תנועה חופשית של הציבור, בדומה לתנועה המתבצעת במרחב העירוני או במרחב הפתוח, מתעלמת הוועדה המחוזית האחראית על השטחים הגליליים, מאילוצי מקווה ישראל, מאופיו המרחבי שעוצב ונשמר לאורך כל 150 שנות קיומו, ומטילה עליה נטל כלכלי ותפקודי לא מידתי". עוד הוסיפו כי "מהלך זה והתוכנית שכאמור אינה מחייבת, חשובים ככל שיהיו לציבור, עשויים להביא לביתור המרחב הפתוח ולפגוע פגיעה אנושה בנופי מקווה ישראל, בחופש ועצמאות תלמידי בית הספר, ובנוסף אף חותר הלכה למעשה תחת ההסכם שנחתם בין אליאנס למדינה ותחת חוק מקווה ישראל".
הפתרון שבית הספר הציע, ונדחה ע"י הוועדה המחוזית, היה תשלום דמי כניסה. מתוך ההתנגדות: "מרשתי תבקש לקבוע כי כל כניסה מבוקרת אשר תשמש להולכי רגל, אופניים, רכב, הסעות תלמידים ו/או תנועה של רכב חקלאי תיהיה מגובה במימון מקדים. בדומה לנעשה בארץ ובעולם, יש לממן את הנגשת המרחב לציבור, או בדרך של מתן מענקים והקצאת משאבים ציבוריים ייעודיים, או בדרך של תשלום עבור הכניסה ותחימת הכניסה בשעות פעילות, כנהוג בגנים לאומיים, בשונה מפארקים ציבוריים המוחזקים על ידי רשויות מקומיות או שמורות טבע ויערות המוחזקים על ידי גופים ציבוריים מתוקצבים לשם כך".
תוכנית המתאר של מקווה ישראל אמנם אושרה אתמול, אך באופק מקודם מהלך אחר, העשוי לשבש את החזון שלה לחלוטין. הכוונה היא לטיוטת חוק ההסדרים 2025, המציעה שרמ"י ומשרד האוצר יגבשו הסכם מפורט מול חברת מקווה ישראל כל ישראל חברים "לקידום תכנון ופיתוח של יח"ד בחלק מהמקרקעין האמורים בחוק בית הספר החקלאי מקווה ישראל". טיוטת חוק ההסדרים מבהירה כי מדובר בתיקון של חוק מקווה ישראל, שיצמצם את שטח כפר הנוער לצורך "הגדלה משמעותית של היצע הדירות בלב אזור הביקוש".
יעל אטקין, מנהלת מחוז ת"א במועצה לשימור אתרים מסרה: "אנו סבורים שהחלטת הוועדה המחוזית תגרום לכניסה בלתי מבוקרת של הציבור, מה שעלול לפגוע הן בתפקוד של מקווה ישראל, שהוא ערך מרכזי בשימור הכפר, במכלול הנופי והאקולוגי הרגיש של המקום, שהינו בעל חשיבות לאומית, וכמובן באתרים ההיסטוריים שבו. על מדינת ישראל להבין, כי הפתרון המיטבי – הן עבור הציבור והן עבור מקווה ישראל - היה ונשאר תוכנית ניהול - באחריות המדינה, בהובלתה ובמימונה - שיוקצו לה המשאבים המתאימים, כולל עבור השימור בפועל, ושתסדיר את כניסת הציבור למתחם ללא פגיעה בתפקוד בית הספר, בערכיו וכמובן בעקרונות השימור".
