ראיוןראש עיריית טירה: "נגיד לצעירים שהלוקסוס של בנייה נמוכה נגמר"
ראיון
ראש עיריית טירה: "נגיד לצעירים שהלוקסוס של בנייה נמוכה נגמר"
מאמון עבד אלחי מודה שהיקף הבנייה הלא חוקית במגזר גבוה מאוד, אבל מבין את העבריינים כי "כמה שנים אפשר לחכות למדינה?". הפתרון, לדבריו, הוא בנייה לגובה ואפילו הגירה לערים יהודיות. "אני אומר לצעירים 'תקנו בית בכפר סבא', הם לא רוצים"
"כל עוד אין הרחבה של תחום השיפוט של טירה על קרקע מדינה, לזוגות צעירים אין מקום לגור בו. בגלל שאין להם אופק, הם נאלצים לבנות בשטח לא מתוכנן", אומר מאמון עבד אלחי, ראש עיריית טירה. לדבריו, "חוק התכנון והבנייה במגזר הערבי הוא גזרה שלא נתן לעמוד בה. זה חוק שפוגע בחיים, בהתפתחות וביכולת להביא ילדים, כי בלי קורת גג אי אפשר להביא ילדים".
הראיון הזה נולד לאחר שנחשף ב"כלכליסט" כי הרשות לאכיפה במקרקעין התנגדה לקידום תוכנית לבניית 1,200 דירות, רובן על קרקע מדינה במסלול המואץ של הותמ"ל, והמליצה לפרק את הוועדה המקומית של טירה. בדיון שנערך בפברואר השנה בלשכתה של המשנה ליועמ"ש כרמית יוליס, הרשות לאכיפה סברה כי התפקוד של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה טירה לקוי משום שהיא אינה פועלת לסיכול עבירות בנייה. בסופו של דבר הוחלט כי התוכנית תתקדם, אך היא תעבור לאישור הותמ"ל רק לאחר שיימצא מתווה שיבטיח את תפקודה של הוועדה.
בחדר הישיבות בבניין העירייה ובסיור בעיר הציג לפנינו עבד אלחי עם גזבר העירייה ואנשי התכנון שלו את נקודת מבטם על החסמים שהובילו לבנייה הלא חוקית. זוהי גם תמונת מצב מייצגת של אתגרי התכנון בערים ערביות בישראל.
איך אפשר לתכנן נכון לצד כל הבנייה הלא חוקית?
"השאלה היא למה הגענו למצב שיש עבירות בנייה. משנת 1997 ועד היום אושרה רק תוכנית בנייה אחת בעיר, שנותנת מענה רק ל־7% מצעירי היישוב. כמה שנים אתה מצפה מצעיר שיחכה עד שיוכל לקבל מענה? את רשות האכיפה לא מעניין תכנון, לא מעניין אותה איפה יגורו הצעירים. אבל התפקיד של המדינה הוא לא רק להרוס, אלא גם לתכנון ולבנות במגזר היהודי. המדינה צריכה לתת גם אופק ומקום לבנות”.
רשות האכיפה טוענת שבוצעו עבירות בנייה גם במתחם בדרום טירה, שבו כבר אושרה תוכנית.
"רוב המבנים בשטח היו קיימים לפני אישור התוכנית, והיא נועדה גם להכשיר מצב קיים. כשיש אפשרות לקבל היתר בנייה, ומבוצעת עבירת בנייה, התושב עומד לדין. אני לא מוותר לאף תושב. כשיש תוכנית מאושרת, אני לא נרתע לבצע אכיפה. במתחם שבו אין תוכנית מאושרת אני לא מתעלם, אבל אני לא יכול להגיד שאני נלחם על זה. גם למדינה אין כוח לבצע אכיפה נגד כל עבירות הבנייה. המציאות מאוד קשה, ההיקף מאוד גדול ויש מאות עבירות. אבל הכל על קרקע פרטית, לא נוגעים בקרקע מדינה.
“יש אלימות ותסכול גדול כשהמדינה הורסת בית. הראשון שבסיכון הוא אני. יש כאלה שרואים בי ובוועדה המקומית אחראים. איימו עליי באופן אישי. אשתי היתה לפני חודש במתחם רחיצת מכוניות בכפר סבא, וחטפה מאחד התושבים איומים וקללות. זה התפקיד שלנו, הוא לא קל".
רשות האכיפה טועה כשהיא טוענת שהוועדה המקומית שלך לא מתפקדת?
"בשנים 2021-2016 הוועדה המקומית דנה ב־1,240 בקשות להיתר, ב־75 תוכניות מפורטות, והוציאה 1,370 היתרי בנייה. זו ועדה שלא עובדת?"
“אני מבין את אבי כהן (מנהל הרשות לאכיפה במקרקעין - א"ג). מבחינתו הוועדה המקומית זו מכונת הריסה. מבחינתו השאלה היא רק כמה הרסנו. אבל ועדה מקומית היא גם מתכננת - ואין מקום בטירה שאנחנו לא מקדמים בו תכנון. ויש הבטחה של הוועדה המחוזית שביולי יובאו כל התוכניות לדיון בהפקדה".
על פי התוכנית המפורטת שאושרה בדרום העיר אפשר לבנות 2,100 דירות, מדוע מלאי הדירות מספיק לטענתך רק ל־7% מהצעירים?
"אלה דירות על הנייר. זו קרקע פרטית ששייכת לכ־400 משפחות, ואנשים בונים לפי הצרכים שלהם. מי שלא צריך בית לא יבנה. יש שמחזיקים את הקרקע בשביל העתיד, לא לתקופה הקרובה. התוכנית מאפשרת בנייה לגובה של כמה דירות, אבל בפועל כל אחד בונה יחידה אחת. כל אחד עושה מה שהוא רוצה עם הקרקע הפרטית שלו, לכן להערכתנו בסופו שלדבר ייבנו רק 250 דירות. הבעיה היא של־70% מהמשפחות של צעירי העיר אין קרקע ולכן אין להם פתרון".
למה?
"לא נשארו קרקעות אחרי חלוקת הקרקעות לצאצאים מדור שני ושלישי. וגם משום שמאז קום המדינה הפקיעו מתושבי טירה אלפי דונמים - להקמת המוביל הארצי בשנות ה־50 בהיקף של כ־1,000 דונם, לסלילת חוצה ישראל או לפסי רכבת. הכל מקרקעות פרטיות של תושבי טירה. ויש הרבה משפחות שהשטח שלהן נותר מחוץ לתוכנית המתאר הכוללנית, הוא חקלאי ולא ניתן לבנות עליו".
לא ראיתי אצלכם חסרי בית.
"אין הומלסים, גרים אצל ההורים כי לא מתחתנים לפני שיש בית. אצלנו לא מתחתנים בלי בית".
לבעלי הקרקע יש אפשרות לבנות ולמכור דירות או לחבור לקבלנים, להרוויח כסף וגם להגדיל את היצע הדירות בעיר. מדוע זה לא קורה?
"החלום של המשפחה הערבית הוא שהצאצאים יירשו את הקרקע. אני מבין את התפיסה הכלכלית היהודית, לנו אין את החשיבה הזאת. משפחות שופכות מיליונים כדי לבנות בית לילד. אין להן הזדמנות לקחת משכנתא. יש תרבות שכל המשפחה מתגייסת לבנות לילדים בית".
“בנוסף, בפרויקט כזה חייבים תמיכה בנקאית, לך תשכנע בנק אחד שייתן לך משכנתא. אף בנק לא נותן הערכה נורמלית ולא מוכן להיכנס לקרקע פרטית בטירה, שנחשבת העיר הערבית הכי מפותחת. למה? כי נכסים לא רשומים בטאבו, ויש חששות וגם דעות קדומות. אם תלך לבנק ותציג תוכנית לבניין עם 10 קומות לא תקבל כסף. אנחנו מעודדים יזמות, הבעיה שאין אצלנו קרקעות בבעלות מדינה, ובקרקע פרטית שיעור המימוש הוא רק 30%”.
מדוע לא קודמו תוכניות בנייה נוספות?
"נכנסתי לתפקיד ב־2008, ישבנו עם הוועדה המחוזית, והפתרון שהוצע לעבירות הבנייה היה לקדם תוכניות בנייה. בעקבות זאת החלטנו לא לבנות (בצורה לא חוקית - א"ג). במהלך שנת 2009 עשינו קמפיין גדול, נכנסנו למסגדים, הודענו שאין יותר בנייה כי המדינה רוצה לאשר לנו את התוכניות".
"לפניי, ב־2001, התחילו לעבוד על תוכנית מתאר כוללנית לעיר, שמאפשרת הרחבה בכמה מתחמים מסביב לעיר ששטחם הכולל 2,200 דונם (ובהם פוטנציאל לבניית בסך הכל כ־11 אלף דירות — א"ג). ב־2011 הוחלט להפקיד את תוכנית המתאר, ב־2017 היא אושרה. כלומר חיכינו 16 שנה לאישור תוכנית מתאר”.
אבל אחרי תוכנית מתאר צריך תכנון מפורט.
"עשינו אומדן: עלות התכנון המפורט היא 22 מיליון שקל, אבל עד 2009 טירה היתה בגירעון של 100 מיליון שקל. במסגרת תוכנית הבראה יצאנו מהגירעון, אבל אין לי תקציב לתכנון בהיקף כזה. אנחנו מאוזנים אבל נותנים שירות מינימלי. בגינון אני משקיע רק 15 אלף שקל בחודש. יש לי 4 עובדי ניקיון שפרוסים על 4,000 דונם. אני מנקה איפה שיותר חשוב. ברור שזה לא מספיק".
בימי השבוע ובמיוחד בשישי חנויות העיר עמוסות קונים מערים שכנות, אז למה המצב הכלכלי של העירייה לא מתרומם?
"שיעור ההכנסות מארנונה מעסקים מגיע לכ־30%, שזה אמנם גבוה יחסית למגזר הערבי אבל לא מספיק לתקצב עיר שלמה שתיתן שירותים ברמה גבוהה. עירייה צריכה מעל 50% הכנסות מארנונה עסקית".
לדבריו, הקושי לגייס כסף למימון תכנון מפורט הוביל למבוי סתום, ורק לאחרונה הצליחו לפרוץ אותו. "בתחילת הדרך משרד הבינוי לא הסכים לממן את תכנון המתחמים המאושרים בתוכנית הכוללנית משום שברובם הם על אדמות בבעלות פרטית. שינוי הכיוון החל רק בדצמבר 2015 כאשר הממשלה קיבלה את החלטה 922 על תוכנית חומש לפיתוח כלכלי של אוכלוסיית המיעוטים. התקציב שהתקבל ממשרד הבינוי הספיק כדי לקדם את תוכנית הבנייה על קרקע פרטית בדרום העיר. כאמור ב־2019 התוכנית הזו קיבלה תוקף סופי. אלא שזו התוכנית המפורטת היחידה שאושרה, וגם היא לא כוללת פרצלצליה (איחוד וחלוקה). כדי להוציא היתר בנייה בעלי המגרשים צריכים לעבור עוד שלב".
אם זה המצב, למה מתעקשים לגור בטירה ולא מהגרים לערים השכנות?
"גם בערים ערביות אחרות יש מצוקת מגורים. זה לא במקרה שבכל המגזר יש עבירות בנייה".
ומה עם כפר סבא השכנה?
"בעיקרון אני נגד מגורים משותפים, אבל בעד שכונות בערים יהודיות, בגלל הבדלי התרבויות. אצלנו חתונה נחגגת במשך 30 ימים, ותושבי כוכב יאיר סובלים מהמוזיקה והזיקוקים. אני מבין אותם. אצלנו בחג יש כאלה שעדיין שוחטים כבשים, זה לא מתאים להם. לאחרונה התחלתי להגיד לצעירים שלנו 'לכו לרכוש בית בכפר סבא או בצור יצחק’, אבל הרוב מכריע עדיין מחובר למשפחה, לשכונה. תן לו וילה ברמת אביב, הוא יחשוב פעמיים".
על רקע המשבר הפוליטי ואיומי רע"מ לפרוש מהקואליציה, עבד אל חי קיבל בשורה משרת הפנים איילת שקד, שחתמה על החלטה להעברת 60 דונם מדרום השרון לטירה. השטח הוא חלק מתוכנית לבניית מאות דירות על קרקע מדינה בכניסה הדרומית לטירה שהתעכבה במשך שנים בגלל התנגדויות המועצות השכנות דרום השרון ולב השרון. "הפתרון הוא תוכניות כאלה על קרקע מדינה עם בנייה רוויה לגובה. נגיד לצעירים שהלוקסוס של בנייה נמוכה נגמר, לך תרכוש דירה, קח משכנתא. כשתהיה עשיר תלך תקנה בית פרטי".
תסכים שלהרחבת טירה על קרקע מדינה יהגרו גם תושבים מיישובים אחרים?
"המלחמה של ראשי הרשויות הערביות על כך שדירות ישווקו לבני המקום היא משום שמה שיש בקושי יכול לכסות את הצרכים של בני המקום. לפי התחזיות, אם ייכנסו תושבים מבחוץ לא יישארו דירות לתושבי העיר".
מאמון עבד אלחי (51)
גר בטירה
נשוי + 1
עורך דין במקצועו
מכהן כראש עיריית טירה מאז 2008
