כולם מתנערים מחומרי הנפץ בשטח של נוף ים
כולם מתנערים מחומרי הנפץ בשטח של נוף ים
הפיצוץ התת־קרקעי שהרעיד את הרצליה הציף את המחדל רב־השנים של חומרים מסוכנים שהושארו בשטח תעש. משרד הביטחון מתנער מאחריות, נצר השרון, שקמה כדי לנקות את השטח, טוענת שהוא עבר לרמ"י, ורמ״י מחזירה את הכדור לגופי הביטחון
הדי הפיצוץ העז שהרעיד את הרצליה והסביבה בחמישי בערב כבר שככו, אך תושבי האזור עדיין מודאגים בצדק ממצב הקרקעות בשטח של נוף ים, שם שכן מפעל תעש הנטוש. הפיצוץ הותיר מכתש גדול בקרקע, ובנס לא נפגע אף אדם בתקרית. אך השאלה הגדולה, האם הרשויות ידעו שבאדמת הרצליה מוטמנת פצצה מתקתקת המסכנת את התושבים, הובילה למחול האשמות שלא הסתיים עד עתה, מבלי שאיש מוכן לקחת אחריות לאירוע או לענות על שאלה פשוטה; האם בקרקע תעש ישנם מצבורי חומרי נפץ המסכנים את תושבי האזור, מבלי שהרשויות מודעות לקיומם או מיקומם.
משנות החמישים ועד אמצע שנות התשעים פעל מפעל תעש בנוף ים בהרצליה. באתר יוצרו חומרי נפץ, תחמושת ואבק שריפה, והוא כלל מתקני ייצור ואחסון, בתי זיקוק, בריכות תשטיפי שפכים תעשייתיים רעילים, פסולת מסוכנת ועוד. שנים בודדות לפני תום פעילותו, ב־1992, התפוצצו שני בונקרים תת־קרקעיים במפעל, והדבר הוביל למותם של שני בני אדם, לפציעתם של 66 בני אדם ולנזק גדול למפעל וליישובים בסביבתו. אותה נורת אזהרה מוקדמת שבה בעוצמה נמוכה בשבוע שעבר, אך לא נראה שמישהו מהאחראים נרעש לתת תשובות לציבור. במשרד הביטחון מתנערים לחלוטין מכל אחריות לאירוע, ומסרבים לענות לשאלה האם יש בקרקע חומרי נפץ נוספים והיכן, כמו גם על השאלה מה התפוצץ בקרקע ביום חמישי, שכן לטענתם אין להם כל אחריות למקום. במשרד הביטחון אומרים שבשנת 1990 הפכה תעש לחברה ממשלתית, והסמכות למתקניה חדלה להיות שלה.
בנוסף, נמסר ממשרד הביטחון כי כשהופרטה החברה ב־2018, “החלטת הממשלה קבעה במפורש כי על משרד הביטחון לא תוטל אחריות בגין מתחמי התעש שהועברו לאחריות רשות מקרקעי ישראל״. גם בנצר השרון, החברה שהוקמה על בסיס יחידת הסביבה של תעש במטרה לטפל במפגעים הסביבתיים הכבדים שיצרה, מתנערים לחלוטין מאחריות וטוענים כי השטח הועבר לאחריות רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) ולאחריות החברה לשירותי סביבה במשרד להגנת הסביבה.
ברמ״י ובמשרד להגנת הסביבה מחזירים את הכדור למשרד הביטחון ונצר השרון, ושואלים כיצד ייתכן שמשרד הביטחון אינו אחראי לחומרי נפץ בקרקע, נושא שהם אינם מוסמכים לטפל בו. לדברי רמ"י, ״עם הפרטת החברה עברה האחריות לחברה הממשלתית נצר השרון הנמצאת באחריות משרד הביטחון. רמ"י כמובן איננה אחראית לחומרים שנותרו בשטח ופינוי החומרים המסוכנים הנו באחריות משרד הביטחון״. ברמ"י מוסיפים כי למעשה השטח מעולם לא עבר לניהולם, שכן הם סירבו לקבלו היות ותעש ״לא התחייבה לגבי מיקום התחמושת בשטח. אין מסמך מסירה חתום של השטח״. לרמ"י יש תצהיר חתום בנושא משנת 2021.
לפי ההערכות, בקרקע תעש התפוצצו מספר טונות של תחמושת (אבק שריפה או חומר נפץ), ככל הנראה בבונקר שהיה תחת הקרקע. במשרד הביטחון לא מאשרים את הפרטים, ומסרבים לענות על שאלות בנושא. אך עולה השאלה האם מדינת ישראל "איבדה" טונות של חומר נפץ בקרקע? רק ב־2020, אישרה ועדת ההיגוי המשותפת למשרד הביטחון ולמשרד להגנת הסביבה לבצע סקרי קרקע בשטח, בדרך לניקיון השטח המזוהם בחומרים שונים. ״גם כשהאתר הזה הובא לוועדת ההיגוי לא הוזכר, צוין או נאמר שיש תחמושת חיה בתת הקרקע וסכנה לפגיעה בעובדים שלנו שעשו מאות קידוחים באתר הזה. לא אמרו לנו תקדחו פה ופה כי יש סכנה לפיצוץ״, אומר אבי חיים, מנהל אגף שפכי תעשייה, קרקעות מזוהמות ודלקים במשרד להגנת הסביבה. ״האחריות שלנו היא לשיקום השטח, לא לפינוי של חומר נפץ. אנחנו יוצאים כרגע מנקודת הנחה שאם יש מוקד אחד כזה כנראה שיש עוד. אני לא מכניס את האנשים שלי למקום הזה עד שנקבל ממשרד הביטחון אישור שאין שם עוד תחמושת חיה. מבעית לחשוב מה יכול היה לקרות אם היינו מתחילים בהליך שיקום כשיש עוד מקום כזה ליד. משרד הביטחון הוא היחיד שאחראי לפנות תחמושת״.
המדינה התחייבה להשלים את ניקוי השטח המזוהם — לא רק בשאריות חומרי נפץ אלא גם בגזי קרקע וזיהומי מי תהום משמעותיים, עד שנת 2019. עד היום, השיקום אפילו לא החל. אדרבא: המדינה תכננה להקים אלפי יחידות דיור בסמוך מזרחית ובסמוך לשטח תעש, ונבלמה ב־2021 בבג״ץ שהגישו אדם טבע ודין ועיריית הרצליה, לאחר שהמדינה לא ביצעה את אחריותה בעניין ניקיון הקרקע ואף כלל לא יודעת לומר מה הזיהום המצוי תחת האדמה שאמורה לשמש למסחר, מלונאות ומגורים — באחת הקרקעות היקרות בישראל.
״ב־2016 היו אמורים לסיים סקר קרקע, ועד 2019 לסיים לנקות״, אומר אלי בן ארי, היועמ"ש של ״אדם טבע ודין״. ״עד היום אפילו לא השלימו את הסקר כדי להבין איפה יש חומרים מסוכנים, אבל ב־2016 התחילו לקדם את תוכנית הבנייה באזור. הגשנו עתירה על כך שהגישו תכנון בלי לדעת מה הזיהום בשטח ומה נדרש כדי לטפל בו. למשל, על מוקד זיהום המים הכי רציני רוצים להקים בית ספר. המדינה לא רוצה לשלם על הניקיון, רק להרוויח על השטח״.
גם אם במשרד להגנת הסביבה יודעים לומר שקרקע תעש מזוהמת בשאריות חומרי נפץ, חומרי הדברה, מתכות, אתנול, דלק, ועוד חומרים שהשנים רק גורמות להם לחלחל למערכות עליהן נסמכים התושבים, בג״ץ יצר ״בעיית מימון לפעולות השיקום״ מצד רמ״י ומשרד האוצר, וההיערכות אליהן נעצרה. ברמ״י אומרים: ״אנו פועלים לתכנן מחדש את הקרקע בשים לב למצבה״.
מנצר השרון נמסר: ״בסוף שנות ה־90 הועברה האחריות והחזקה במתחם לרמ"י, ומאז רמ״י מחזיקה במתחם. העברנו לרשויות המדינה, בהם המשרד להגנת הסביבה, את כל המידע ההיסטורי שהיה ברשותה בקשר למתחם, לפי הידוע לה״.
