פרשנותדחיית העתירה של קיבוץ האון - ערעור על ההגמוניה של המועצות האזוריות
פרשנות
דחיית העתירה של קיבוץ האון - ערעור על ההגמוניה של המועצות האזוריות
הביקוש האדיר למגרשים בקיבוץ לשעבר חושף מאבק בין תפיסת השוק החופשי של רמ"י לבין רצון המועצות לשמור על כוח הסינון. עידן גרינבאום, ראש המועצה האזורית עמק הירדן: "כל ההתנהלות בהאון היא כוחנית. זו התנהלות של פקיד שמתעלם מהמטרות של עידוד ההתיישבות בפריפריה". ינקי קוינט, מנהל רמ"י: "אנחנו רוצים איזון"
ביהמ"ש המחוזי בנוף הגליל דחה אמש (יום ב') את עתירת קיבוץ האון והמועצה האזורית עמק הירדן שביקשו לבטל את מכרזי רמ"י לשיווק מגרשים לבנייה צמודי קרקע בקיבוץ האון. והבוקר, כנראה שלא במקרה, פרסמה רמ"י (רשות מקרקעי ישראל) את רשימת הזוכים בשני המכרזים, שניתן ללמוד ממנה על רמת הביקוש החריגה ל-171 המגרשים.
רק לשם המחשה, למגרש מס' 10 במכרז 156/2021, מכרז פומבי רגיל, היו לא פחות מ-302 הצעות. הזוכה ישלם 3.7 מיליון שקל על שטח בגודל 353 מ"ר. המחירים במכרז 297/2024, שיועד לחיילי מילואים ומחוסרי דיור, נמוכים, בממוצע, בכמיליון שקל.
ברקע הדברים משבר כלכלי שאליו נקלע קיבוץ האון בסוף שנות ה-90, אז הגיעו חובותיו לסכום של כ-60 מיליון שקל. ב-2002 קבעה הוועדה הבינמישרדית שהוקמה לצורך הטיפול בבעיה "לפעול לשינוי סיווג האון מקיבוץ לישוב אחר, לתכנן את הישוב החדש, לקבוע הסדרים בדבר מימוש נכסי הקיבוץ והסדרת זכויות החברים". בעקרונות ההסדר נקבע כי תמורת נכסי אגודת האון, ובכלל זה תחנת דלק, כפר נופש וקרקע חקלאית, יכוסו חובות הקיבוץ, תוסדר הפנסיה לחברי האגודה וישופצו דירות 60 החברים. התמורה שנקבעה למדינה היתה השבת 300 דונם של שטחי הקיבוץ, ושיווק של 300 מגרשים ע"י רמ"י "לבנייה עצמית".
מאז 2021 מנסה רמ"י לשווק את המגרשים, אך בלחץ המועצה האזורית היא הגמישה את תנאי המכרז, כך שתמהיל הרוכשים הפוטנציאליים יהיה מגוון. באוגוסט 2024 החליטה רמ"י, בעקבות פנייה של שר הבינוי והשיכון, על כך ש-120 מגרשים ישווקו לכל המרבה במחיר, 99 מגרשים ישווקו לחיילי מילואים מחוסרי דיור, ו-25 מגרשים ישווקו לכוחות הביטחון ונכי צה"ל.
בספטמבר 2024 הוסיפה רמ"י תנאי לפיו חלק מהמגרשים ישווקו במתכונת של מכרז במסלול "הרשמה והגרלה" וללא תחרות על מחיר הקרקע, שתהיה חובת מגורים במקום של 5 שנים, על חלק מהמגרשים המשווקים ושלא ניתן יהיה להעביר את הזכויות במשך 7 שנים מיום הזכייה. הזכייה במכרז מותנית באישור ועדת הקבלה של המועצה האזורית עמק הירדן.
כאמור, שני המכרזים שתוצאותיהם פורסמו הבוקר (יום ג') חושפים את שמות 171 הזוכים במכרז המיועד לציבור הרחב, ובעוד מכרז, המיועד ל"מחוסרי דיור או חיילי מילואים". באתר האינטרנט מופיעים עוד שני מכרזים, לשיווק 25 ו-48 יח"ד. הראשון מיועד ל"בעלי מוגבלויות", והשני, למחוסרי דיור וחיילי מילואים.
העותרים לבית המשפט, קיבוץ האון והמועצה האזורית עמק יזרעאל, טענו כי פרסום המכרזים פגום מיסודו בשל שיקולים זרים ומה שעומד לנגד עיניו של יעקב קוינט, מנהל רמ"י, הוא יריבות אישית בינו לבין ראש המועצה האזורית עמק הירדן. עוד הם טענו כי "הסיכוי של זוגות צעירים מאזור הפריפריה להתמודד עם בעלי ההון ולזכות במגרשים שפורסמו הינו נמוך עד בלתי אפשרי", וששיווק המגרשים למרבה במחיר שולל מהזוכים הנחת אזור עדיפות לאומית א' הקיימת ליישוב ויוביל להפיכת קיבוץ האון ליישוב לעשירים בלבד.
השופט ערפאת טאהא דחה למעשה את כל טענות העותרים. הוא הבהיר כי "אין בהסכם האון כל הוראה הקובעת כיצד ישווקו המגרשים. אין הוראה הקובעת כי המגרשים ישווקו בפטור ממכרז ואין הוראה הקובעת כי המגרשים ישווקו במרכז פומבי למרבה במחיר. על כן, עצם ההחלטה לשווק את המגרשים במכרז פומבי אינה מהווה הפרה של ההסכם". הוא דחה את הטענה שפרסום המכרזים נעשה ללא שיתוף וללא התייעצות עם המועצה האזורית, כמו גם את הרעיון שמה שעמד בבסיס הדברים היה יריבות אישית בין קוינט לראש המועצה.
"התמונה העולה מתיאור השתלשלות האירועים היא שרמ"י הייתה קשובה לדרישת המועצה ולשיקולים שעמדו בבסיסה, ולקחה את עמדת המועצה וקיבוץ האון בין כלל השיקולים שהיה עליה לשקול, לרבות מתן הזדמנות שווה לכל אזרח, הצורך בהשבת הסכומים ששילמה רמ"י לכיסוי חובות קיבוץ האון, הייחודיות של המקום ועוד", נכתב בפסק הדין. "העובדה שבסופו של יום ולאחר בחינת כלל השיקולים הגיעה רמ"י למסקנה כי הדרך הראויה ביותר לשיווק המגרשים היא במכרז פומבי למרבה במחיר אינה מלמדת כי עמדת המועצה לא נשקלה ואינה מלמדת כי החלטת רמ"י התקבלה משיקולים זרים".
עידן גרינבאום, ראש המועצה האזורית עמק הירדן, זעם על החלטת בית המשפט: "שום דבר בשנים האחרונות, מאז שינקי קוינט, מנהל רמ"י, נכנס לתפקידו, לא נעשה בתום לב. טענו ואנחנו חוזרים וטוענים שמדובר פה בחיסול חשבונות אישי של מנהל רמ"י מול המועצה האזורית והעומד בראשה. זה מתבטא בשלל ארועים חוץ מהמקרה של קיבוץ האון. כך למשל עיכוב פרוייקט שנועד לשיקום מורד הירדן בקרן לשטחים פתוחים, וגם עיכוב הסדר שהושג בעמל רב לעיגון זכויות תושבים ותיקים, עולים מתימן, בכפר עבודה בפוריה”.
גרינבאום חוזר על טענה שכבר הושמעה על ידו בעבר, לפיה מדובר במאבק על רקע אישי: "זה התחיל עוד בימים שבהם הוא נכנס לתפקיד והודיע שיש רק מולך אחד לרמ"י והוא כסף. אני שמתי את זה על השולחן כדי שכל מי שעוסק בהתיישבות ידע. כל ההתנהלות בהאון היא כוחנית. זו התנהלות של פקיד שמתעלם מהמטרות של עידוד ההתיישבות בפריפריה. אם הוא מוציא את זה בשיטה של כל הרבה במחיר הוא מתעלם מעידוד ההתיישבות בפריפריה".
לדבריו, השינוי במכרז, שמקצה חלק מהמגרשים לכאלה שחיו במקום 5 שנים, ולא מאפשר להעביר את הזכויות במשך 7 שנים, נעשה רק אחרי העתירה: "המכרז הזה נולד בחטא. רק אחרי שהערנו את כל הנושאים האלה הופיעו הסעיפים האלה, שאין להם תקדים ואין יכולת לאכוף אותם, ויודעים את זה גם ברמ"י. במקור, כל המכרז הזה היה לכל המרבה במחיר. יש פה התנהלות בריונית. יש פה גוף שניקרא רמ"י, שרומס ברגל גסה כל דרכי עבודה מקובלות".
גרינבאום מדגיש שלא מדובר בסוף הסיפור: "אנחנו נערער לעליון. נטען שהשופט פשוט שגה לחלוטין. הוא ייחס לנו טענות שלא עלו לרגע אחד. הוא טען שאנחנו דאגנו לבני המקום, למרות שהבהרנו שאנחנו מוותרים על הקצאת בני המקום. זה פשוט חוסר הבנה מלא של המציאות. אנחנו רצינו שידברו איתנו, ושזה לא יהיה לכל המרבה במחיר, ושתהיה אפשרות להעביר תהליך ולוודא שמי שרכש מתגורר שם. וועדת הקבלה של המועצה האזורית היא לא אורקל שיודע לפתור כל בעיה. זה ספור שכולו אגומניקיות של אדם אחד".
יש להזכיר כי ב-2007 החליטה אסיפת החברים של קיבוץ האון על פירוקו והפיכתו לישוב קהילתי. ליאור שמחה, מנכ"ל התנועה הקיבוצית, לא ממהר לקחת אחריות על הסיפור של קיבוץ האון, מהסיבה הפשוטה שכבר לא מדובר בקיבוץ: "אני חושב שקיבוץ זה ישוב שצריך לקבוע את אורחות חייו. הוא מנהל שותפות ונכסים כלכליים ואורחות חיים וסולידריות חברתית. רמ"י לא יכולה להיכנס למחוייבות בין החברים לקיבוץ ובטח שלא לדמוקרטיה ההשתתפותית. יש שאלה גדולה אם האון הוא קיבוץ או לא. הם קיבלו החלטה שזה ישוב קהילתי, ולכן אין לי באמת יכולת לדבר על זה".
נקודת המוצא של ינקי קוינט היא שאין לגיטימציה לסינון בישוב קהילתי. בשיחה עם כלכליסט הוא אמר כי "אנחנו בעד שמי שרוצה יוכל לגור איפה שהוא רוצה. אף אחד לא עומד בשער של בית הכנסת. כולנו עם ישראל. אני מבין שבקהילות מרוחקות צריך סינון והשארנו את זה. מעבר לזה, נתנו אחוזים גדולים לחיי מילואים ולנפגעים. אנחנו רוצים איזון. לא יהיו בבתי הספר כיתות הומוגניות של פריבילגים. היה פה הסכם. מדינת ישראל באה ואמרה להם שהסכמים צריך לכבד".
