החלום על קרקע במקסיקו הסתיים בלי קרקע ועם חור של 15 מיליון שקל
החלום על קרקע במקסיקו הסתיים בלי קרקע ועם חור של 15 מיליון שקל
היזמים שחר רז ושגיא דורון הציעו עסקה חלומית על קרקעות במקסיקו, אבל עשור אחרי מסתבר שאפילו הקרקע כבר לא בבעלות המשקיעים התמימים. כעת הם תובעים 15 מיליון שקל, בעוד היזמים הישראלים מגלגלים את האחריות לחברה במקסיקו
שלוש תביעות, הכוללות כ־20 תובעים בסכומים שמוערכים ב־15 מיליון שקל, הוגשו לאחרונה לבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד יזמי הנדל"ן שחר רז ושגיא דורון. הטענה העיקרית שעולה מהתביעות היא כי השניים עמדו בראש חברה שהונתה משקיעים בעסקאות לרכישת קרקעות שנועדו להקמת מיזמי נדל"ן במקסיקו.
בתביעה הגדולה ביותר, הכוללת 16 משקיעים התובעים 9 מיליון שקל, נטען כי רז ודורון הונו את המשקיעים באמצעות חברת אי.וי.ג'י. עיקר התביעה נוגע לעסקת רכישת קרקע בפרויקט סנטנריו מקסיקו. מאחר שחלק מהמשקיעים הצטרפו גם להשקעות אחרות של השניים בישראל, ברומניה ובמקסיקו, יש צדדים נוספים בתביעה בהם עולות תביעות כספיות נוספות, בהיקפים קטנים יותר. רז ודורון, המיוצגים על ידי עורכי הדין תומר בר־נתן ונוהר הדר ממשרד יגאל ארנון ושות', טוענים מנגד כי הרוח החיה מאחורי ההשקעה הם נציגי חברה מקסיקנית, הכוללת את הישראלי לשעבר רוני סימון לצד עו"ד מקומי בשם אדוארדו גורגו סליס, ואילו רז ודורון נפלו קורבן לתרמית בדיוק כמו יתר המשקיעים.
רז מוכר בענף הנדל"ן המקומי בעיקר בתחום התחדשות העירונית, עם חברת חיזוק ובינוי (שגם נכללת כצד בתביעה) אותה הקים. לפי אתר החברה, היא מחזיקה ב־17 פרויקטים באזור המרכז, מרביתם פרויקטים מסוג תמ"א 38. דורון, לשעבר שותפו של רז, הוא יזם האחראי על מספר פרויקטים בישראל, ובהם פרויקט מעונות סטודנטים בעיר התחתית בחיפה.
הבטחות בשמים
לפי כתב התביעה, שהוגש באמצעות עו"ד דורון אריאל ממשרד דורון אריאל ושות', לפני עשור גייסו רז ודורון משקיעים לרכישת קרקע בסנטנריו, הסמוכה לעיר לה פאס במקסיקו. לפי המידע שניתן להם, הקרקע נמצאה בשלבי הפשרה מתקדמים, והיזמים הסתייעו בשני שותפים מקומיים - סימון וגורגו סליס המתגוררים במקסיקו.
"הנתבעים, תחת הטעיה חמורה, הונו רימו וגזלו מהתובעים סכומי עתק של מיליוני שקלים תוך שהם מציגים בישראל מצגים כוזבים אודות קרקע במקסיקו אשר נמצאת לכאורה בשלב אחרון לפני הפשרה", לשון התביעה.
לטענת המשקיעים, בפגישות שהתנהלו מול השניים במשרדי החברה במגדל ב.ס.ר ברמת גן הוצגו להם מצגי שווא, שלפיהם מדובר בקרקע בשטח של כ־1,800 דונם שיש לרכוש באמצעות חברה שתוקם במקסיקו, ואליה יועברו כספי ההשקעה ודרכה יבוצעו כל הפעולות החשבונאיות של הפרויקט. כן הובטחו להם לטענתם עדכונים שוטפים ודיווחים על התקדמות הפרויקט. בפועל, טוענים המשקיעים, עד היום, כעשור לאחר העברת הכספים, הם אינם יודעים אם הקרקע נרכשה ולאן הועברו הכספים.
לטענת התביעה, כדי להסיר חששות, רז ודורון הסבירו למשקיעים כי השותפים המקומיים הם אנשי נדל"ן מנוסים ומקושרים, כי ההשקעה היא בסיכון נמוך, וכי הם בעצמם לוקחים בה חלק פעיל בהשקיעם סכומי כסף גדולים מהונם הפרטי. לכן כשותפים יש להם אינטרס שהפרויקט יצליח, היות שהעמלה שהם גובים נגזרת מהרווח שיופק מהפרויקט ולא מכספי ההשקעה.
אחת הטענות המהותיות של המשקיעים נוגעת לסכום הרכישה. בעוד לטענתם הוצג כי שווי הקרקע הוא 3 עד 4.75 למ”ר, והובטח כי יוכפל או ישולש בתוך שלוש או ארבע שנים, בעת גילויי המסמכים התברר שהקרקע עלתה רק 0.28 דולר למ"ר - כך שהם שילמו יותר מפי 10 מהשווי במקור.
במאי 2019 התקיימה לדבריהם ישיבת משקיעים, שבה נאמר להם על ידי רז כי גורם מקסיקני תבע בעלות על הקרקע בסנטנריו, ולאחר התמודדות מולו בבתי משפט הקרקע עברה לבעלותו. בישיבת המשקיעים טען רז כי הוא בעצמו נפל קורבן להונאה ולרמאות.
תביעה אחרת הוגשה נגד היזמים בנוגע לקרקע בסנטנריו על ידי תובע בודד, ובכתב תביעה נוסף, שהוגש באמצעות עורכי הדין מושיקו מלכה וזיו שדה, ממשרד מלכה ושות', טוענים ארבעה משקיעים כי נפלו קורבן לתרמית בעסקת קרקע בפרויקט לומאס במקסיקו.
אחריות על צד שלישי
בנוגע לתביעה על הפרויקט בסנטנריו, מסרו היזמים כי היא התקבלה לאחרונה, וטרם הוגש כתב הגנה, אך מעיון ראשוני בטענות עולה כי לקרקע בסנטנריו יש שטר מכר, נסח טאבו מקומי, אישור היעדר חובות ושעבודים על הקרקע ואישור עמלות תשלומי המס. רז שיתף את המשקיעים במידע שנמסר לו מקבוצת סימון, ולפיו הם איבדו את הקרקע. בנוגע להבטחת תשואה מההשקעה בפרויקט, טוענים הנתבעים כי בשום הסכם לא הובטחו למשקיעים תשואות גבוהות, ונכתב במפורש שזו עסקה בסיכון: "המשקיע מבין שיכולות לעבור שנים עד שיהיה רווח, אם בכלל". לטענתם, המשקיעים גם הצהירו בהסכמים שהם למדו על הקרקע, על העסקה ועל הסיכונים הטמונים בה, "ולמרבה הצער, חלק מהסיכונים הקשים ביותר התממשו, ורז ודורון נפגעו מכך מן הסתם בתור משקיעים בדיוק כמו האחרים". עם זאת, הם מודים, "דובר שיש פוטנציאל לרווחים נאים, אך היה ברור לכל שזו בעסקה בסיכון".
בכל מקרה נראה שהכסף אכן ירד לטמיון, או כמו שאומרים הנתבעים: "כל הכספים ללא יוצא מהכלל הועברו למקסיקו לחשבון נאמנות שנוהל על ידי קבוצת סימון, שאכן עשתה בהם שימוש לרכישת הקרקע ולהתחלת ביצוע תשתיות. בעקבות הנתק מקבוצת סימון, גם לנתבעים אין כיום מידע על הכסף".
בכתב ההגנה שהגישו לתביעה בנוגע ללומאס הם מפנים את האחריות לחברה המקסיקנית, “שעה שכל תביעתם של התובעים מיוסדת על הסכמים חתומים עם צד שלישי שאינו בעל דין בהליך שכאן – הסכמים אותם ביקשו התובעים להסתיר מבית המשפט – הרי שנשמטת הקרקע תחת התביעה כולה”.
הנתבעים מדגישים כי הם היו רק אלה ששיווקו את ההשקעה במקסיקו, והיו הגורם המקשר בין המשקיעים לבין קבוצת סימון. עוד נטען ש”קבוצת סימון לא זרה לתובעים, הם היו איתה בקשר ישיר, הן קודם להשקעה והן אחריה, וחלקם אף ניהלו עמה מו”מ”.
טענה נוספת של הנתבעים היתה כי למיטב ידיעתם, החברה המקסיקנית אכן רכשה את הקרקע אך לא עמדה בהתחייבויותיה ולא רשמה את המשקיעים כבעלי מניות בחברה. לפי רז ודורון, לאור הקשיים שבניהול תביעה במקסיקו, בחרו התובעים לטעון כי נכרתו הסכמים בעל פה מולם כדי להגיש תביעה בישראל.
