מגזין נדל"ן"בבית שמש הבנתי שאם לא אהיה בצד של הציבור החרדי, לא אצליח"
מגזין נדל"ן
"בבית שמש הבנתי שאם לא אהיה בצד של הציבור החרדי, לא אצליח"
ענבר וייס עברי, האדריכלית הראשית של אפריקה ישראל מגורים, היא דמות חריגה בעולם ענקיות הנדל"ן: היא נולדה למשפחה דתית, חזרה בשאלה, פרסמה ספר שירה, ניהלה עמותה להשארת צעירים בירושלים והקדישה את חייה לעבודה במגזר הציבורי, בו בלטה כמי שנלחמה בעבירות הבנייה בבית שמש. בראיון היא מתארת איך התמודדה עם פשקווילים נגדה: "ניסיתי לייצר קשב, גם ליזמים וגם לעסקונה חרדית"
לפני כחצי שנה עברה האדריכלית ענבר וייס עברי מהפך מקצועי, כשאפריקה ישראל מגורים, מחברות הבנייה למגורים הגדולות בארץ, מינתה אותה לסמנכ"לית תכנון ואדריכלית ראשית בחברה אחרי שנים של עבודה במגזר הציבורי. מינויה של אישה צעירה לתפקיד כה בכיר אינו דבר שבשגרה, וסיפורה של וייס עברי ועברה המקצועי הופך את המינוי ליוצא דופן אף יותר.
וייס עברי (42), ילידת אשדוד, היא בת למשפחה דתית־לאומית שעזבה את הדת ואחותה של חברת הכנסת אורית פרקש־הכהן (כחול לבן). את דרכה המקצועית החלה במשרדי אדריכלים פרטיים בירושלים, ולאחר מכן עבדה במשך שש שנים כמתכננת במינהל התכנון. בהמשך ניהלה את עמותת רוח חדשה שפועלת להשארתם של צעירים ויוצרים בירושלים, וב־2019 מונתה למהנדסת העיר בית שמש, תפקיד אותו ביצעה עד לפני כמה חודשים.
היא נשואה בפעם השנייה לאיש התקשורת אבישי עברי, והשניים גרים במושבה הגרמנית בירושלים ומגדלים יחד את שבעת ילדיהם מנישואים קודמים ובת משותפת. וייס עברי חריגה בנוף חברות הבנייה: היא אישה צעירה, דעתנית ויצירתית עם חוש הומור מפותח, שפרסמה ספר שירה והגישה פודקאסט שעוסק בחוויותיהם של דתיים לשעבר. מבעד לשרוולים המופשלים של חולצתה האלגנטית ניתן להבחין בקעקועים עדינים המכסים את זרועותיה.
היא הגיעה לאפריקה ישראל בתזמון בעייתי לעולם הנדל"ן, כשהיזמים חנוקים בשל עלויות מימון גבוהות, הריבית בשמיים, והרוכשים יושבים על הגדר ולא ממהרים לקנות דירות. לכל אלו הצטרפה המלחמה בעזה שהחריפה את המשבר בענף, כשיזמים רבים נמנעים מלהתחיל פרויקטים בשל המחסור החמור בפועלי בניין. כל זה משפיע גם על תפקידה של וייס עברי כמי שמתכננת את הפרויקטים של אפריקה ישראל מגורים.
"המלחמה גרמה לכך שאתרי בנייה נסגרו, ולסגור אתר שנמצא בביצוע זו מכה לא פשוטה לפרויקט", אומרת וייס עברי. "אבל אפריקה מגורים הגיעה למלחמה במצב הכי טוב שאפשר. היא חברה גדולה ויציבה שידעה להתארגן על עצמה, ולמרות מגבלות אובייקטיביות של אנשים שגויסו למילואים, היא הצליחה להביא פועלים ממולדובה ולהתגבר על הקשיים".
וייס עברי מציינת כי התקופה הנוכחית מזמנת לחברה גם הזדמנויות, בשל המצוקה של חברות ממונפות בתחום. "יש לא מעט חברות קטנות שנקלעו לקשיים, וגם חברות גדולות שהיו ברמת מינוף מאוד גבוהה ופונות אלינו לשיתופי פעולה", היא אומרת, "מבחינתנו, המשבר הזה הוא הזדמנות כלכלית. אנחנו יכולים לבצע עסקאות לא רעות בכלל".
היא מוסיפה שהמלחמה העצימה את החשיבות של ההתחדשות העירונית, וכי זו המגמה שאליה ילך שוק הנדל"ן בשנים הקרובות. "הסיפור של הממ"דים היה קריטי ב־7 באוקטובר", היא מסבירה. "זה יצר מודעות לכך שהממ"ד מגן על אנשים לא רק מפני טילים. הוא נותן גם ביטחון. הלך הרוח הזה הביא דחף גדול לעולם ההתחדשות העירונית, ואנחנו מרגישים שיש המון הזדמנויות בתחום הזה. מצד שני, אני חייבת להגיד שלא כל יוזמה שמגיעה אלינו הופכת להיות פרויקט. אנחנו חברה עסקית ולא פילנתרופית. בהרבה מאוד יוזמות שמגיעות אלינו, בעיקר בפריפריה, אין רווח יזמי ואנחנו נאלצים לסרב. ללא קרקע משלימה או הירתמות לסיוע תקציבי מהרשות להתחדשות עירונית — זה פשוט לא יקרה".
"בבית שמש המציאות חזקה ממך"
את צעדיה הראשונים בעולם התכנון עשתה וייס עברי תחת מנהלת מינהל התכנון לשעבר, בינת שוורץ. "התחלתי כרפרנטית במינהל התכנון, חשבתי שאני יודעת הכל ואז עברתי למטה התכנון לעבוד עם בינת שוורץ, שהיתה ראש המינהל. אז גיליתי בעצם את מדינת ישראל. זה היה בדיוק הזמן של תיקון 101 (הרפורמה בחוק התכנון והבנייה), שהיה תיקון מאוד משמעותי. מינהל התכנון עבר למשרד האוצר והוקם מטה התכנון.
"קיבלנו כל מה שרצינו כדי לרבע את מספר יחידות הדיור שמדינת ישראל מאשרת בשנה, מ־25 אלף ל־100 אלף. הצלחנו אבל המחיר היה גבוה. קשה לתאר את ההתמודדות עם ההתקפות, בעיקר של 'הירוקים', על בינת. לי, בתור עוזרת אישית שלה, היתה נפילת מתח גדולה. הייתי אשת אמונה וזה היה שיעור לחיים, אבל במובנים רבים זה היה המקום שבו החלטתי להיכנס לזירה המוניציפלית".
לפני ארבע שנים מונתה למהנדסת העיר בית שמש. "ברור שראשת העיר בית שמש, עליזה בלוך, נתנה לי צ'אנס", היא אומרת. "מצד שני, הגעתי ממינהל התכנון עם המון ידע על חוק התכנון. במחוז ירושלים של מינהל התכנון קיבלתי המון מידע על קידום תב"עות (תוכניות בניין עיר), כנציגה של המחוז בשלטון המקומי היה לי המון ניסיון לגבי איך עובדת ועדה מקומית".
בבית שמש מתגוררים כיום כ־180 אלף תושבים, כ־60% מהם שייכים לציבור החרדי והיתר חילונים ודתיים. "בית שמש היא עיר לווין של ירושלים ומצד שני, עיר ראשה אזורית. היא עיר שמרנית ומסורתית. האתגר שלי היה לתת לתושבים שירותים שוטפים, כולל תחזוקה, חידוש העיר, הקמת מבני ציבור וטיפול בעבירות בנייה, ובמקביל, לאכלס עיר חדשה. השכונות החרדיות רמת בית שמש ד' ו־ה' כוללות 17 אלף יחידות דיור, תכפיל את זה במכפיל חרדי ויש לך עיר חדשה שמוקמת ליד עיר קיימת".
4 צפייה בגלריה
בית שמש. "כל דבר שקיים באוכלוסייה החילונית, אתה תראה באוכלוסייה החרדית על אסיד"
(צילום: יואב דודקביץ)
היא מודה שבתחילת דרכה כמהנדסת העיר חשה תסכול רב. "השכונות החדשות של בית שמש (שכונות רמת בית שמש) מתנהגות כמו אמבות (שכונות לווין, סמי אוטונומיות, ג"נ), עם צפיפות נמוכה של 16 יחידות דיור לדונם ובלי רשת רחובות הגיונית. כיום ידוע לכל שמבחינה תכנונית השכונות האלה לא טובות, כולל התעדוף לרכב פרטי. במסגרת הסכם הגג לעיר שנחתם ב־2016, משרד הבינוי והשיכון פיתח במהירות שכונות חדשות ומערכת כבישים. זה נעשה על סטרואידים. נכנסתי לטירוף מוחלט, הייתי חייבת להבין מהר מי נגד מי. היה לי ברור שאני לא יכולה להשפיע בשלב הזה לא על התכנון ולא על הארכיטקטורה. האפשרות היחידה שלי לייצר שיפור משמעותי היתה בעולם מבני הציבור והחינוך. כלומר, בקצב שבו אאשר היתרי בנייה ואציב תשתיות ציבור לכל האנשים שיגיעו".
הסיטואציה לא היתה פשוטה. באותו זמן, שכונת רמת בית שמש ג' היתה מאוכלסת זה עשור, ללא מוסדות ציבור. "כמה זמן אנשים יכולים לגור בשכונה בלי שיש להם בית כנסת או גני ילדים? אתה יכול לדמיין לעצמך איזה מצב נוצר בעולם עבירות הבנייה", היא אומרת. "היתה לי לקונה מאוד גדולה בתחום הזה של ביצוע, הייתי צריכה להגיב ולא היו לי מהנדסים שיודעים לעבוד מול משרד הבינוי והשיכון".
"מבחינת החרדים, אם לא תתכנן להם, הם יסתדרו לבד"
עבירות בנייה קיימות בכל רחבי המדינה, אבל, בבית שמש, לדבריה, הן מקבלות ביטוי אחר. "כל דבר שאתה רואה באוכלוסייה חילונית ברמה כזו או אחרת, אתה תראה באוכלוסייה החרדית על אסיד", היא אומרת, "בהיקפים גדולים יותר. מבחינת החרדים, אם לא תתכנן להם, הם יסתדרו לבד. הם יעשו מעונות יום בבניינים שלהם, יביאו קרוואנים, יקימו בתי כנסת מאולתרים בחניונים, כולל מישהי שמוכרת ציוד בסיטונאות לתינוקות באיזו דירה.
4 צפייה בגלריה
על עליזה בלוך: "ברור שהיא נתנה לי צ'אנס. מצד שני, הגעתי ממינהל התכנון עם המון ידע על חוק התכנון והיה לי המון ניסיון לגבי איך עובדת ועדה מקומית"
(צילום: עמית שאבי)
"הם יתכנסו לשטחי הבינוי ויעשו שם עירוב שימושים של החיים, שרוב האוכלוסייה החילונית לא היתה מוכנה לקבל. כאדריכלית, מצאתי את עצמי בדילמה מוסרית. החוק אמנם אוסר להכשיר עבירות בנייה. אבל מצד שני, זה נכון תכנונית. יש רחובות שלמים בבית שמש שהפכו מסחריים בלי שזו היתה כוונת התב"ע".
הפתרון שעליו הוחלט לבסוף בבית שמש היה תכנון יזום של "תב"ע מכשירה". "היה לי מאוד קשה ברמה המוניציפלית", היא משחזרת. "פניתי לגזבר העיר והבטחתי לו שתמורת הכסף לתב"ע הוא יקבל היטלים ואגרות, אבל הוא יודע שזה לוקח הרבה זמן. בסוף קיבלתי תקציבים לתוכניות שכונתיות חדשות לשכונות קיימות ממשרד השיכון ומהרשות להתחדשות עירונית".
אז בעצם עסקת רוב הזמן בהכשרת עבירות בנייה?
"הבנתי היטב את מגבלות הכוח שלי. הייתי צריכה לגלות לאנשים האלה את האפשרויות של עולם התכנון. ליצור אמון. להגיד להם שמוטב לבוא אליי מלכתחילה, לפני שהם בונים. להבהיר להם שאם הם יעבדו איתי הם יקבלו יותר. כשבאה משפחה שחסכה שקל לשקל ורוצה לעשות הרחבה של חדר, ולוקחת איזה הנדסאי שיתכנן עבורה, אני לא אתחיל לטרטר אותה כדי שהכל יהיה סימטרי, וסוג האבן יהיה כמו בבניין הקיים.
"כשסירבתי לתת למישהו היתר להציב קרוואן ככיתת לימוד בגלל שבאותה עת קידמתי עבורו בניית מבנה קבע, הוא הסתכל עליי אחרת. הוא הבין שאכפת לי. בהתחלה ויתרנו יותר, אחר כך הקשינו, ולאט־לאט הרגשנו שמכבדים אותנו יותר. הם הבינו שאנחנו רוצים בטובתם, שאכפת לנו איך תיראה איכות החיים שלהם. זה גרם לי להתאמץ יותר. לרוץ".
"היו פשקווילים שדיברו על כך שאני אישה שחזרה בשאלה. אני חושבת שזה השתנה בגלל שהקשבתי להם"
לא תמיד הכל הלך חלק. בתחילה, הציבור המקומי בבית שמש קיבל את וייס עברי בחשדנות. "בתחילת הדרך הם לא היו בעדי. היו פשקווילים שדיברו על כך שאני אישה שחזרה בשאלה. החשש היה שאני אהרוס להם בתי כנסת. אני חושבת שזה השתנה בגלל שהקשבתי להם. פשוט בניתי אמון. עליזה נתנה לי גב מלא לחזק את אגף ההנדסה. כשהגעתי היו שם 30 עובדים, כשעזבתי היו 60. היה לי חשוב לייצר קשב אחר ליזמים, לאדריכלים וגם לעסקונה חרדית.
ההתקפות עלייך לא הרתיעו?
"אני בסדר עם זה. הזמנתי אותם להשמיע, ללמוד, לספר לי את האמת. הבנתי מהר מאוד שאם לא אהיה בצד של החרדים, אני לא אצליח. הייתי צריכה בשביל זה לוותר על המון עקרונות מקצועיים. למשל, על ארכיטקטורה ראויה, על אסתטיקה. הסתכלתי בקנאה על חבריי מהנדסי העיר בערים אחרות, שהתעקשו וקיבלו מה שרצו. כשאתה עובד בבית שמש אתה צריך להבין שהמציאות חזקה ממך".
מה העתיד של בית שמש? היא תהפוך לעיר חרדית לחלוטין?
"היא מאוד מבוקשת במגזר החרדי, ובצדק. קודם כל משום שיש לה את כל סוגי הקהילות הקיימות במדינת ישראל. לחרדים מאוד חשוב לגור ליד התשתית הקהילתית. היא יבואנית של זוגות שלא מצליחים לקנות (דירות) בירושלים או בבני ברק בגלל המחיר, וכאלה שלא רוצים לגור בפריפריה יותר מרוחקת כמו צפת או ערד. יש בה לא מעט חרדים שעובדים, גם גברים וגם נשים. צריך להבין שהגרעין הקנאי, הקולני והקיצוני, הוא מיעוט בעיר. יכול להיות שמדובר בשתי שכונות ספציפיות עם 15 אלף איש, אבל זו לא כל בית שמש. זה רק מה שמגיע לטוויטר".
"מפעל של יחידות דיור"
המעבר לאפריקה ישראל לא היה טריוויאלי עבור וייס עברי, שעדיין חיה את בית שמש. "היה לי מאוד קשה ולא רציתי לעזוב, אבל בסופו של דבר אני מסתכלת על איזה מסלול קריירה שאני מדמיינת לעצמי, וחושבת שאם החיידק הציבורי באמת בוער בי וביום מן הימים ארצה אולי לשוב לשם, צריך להבין גם את הסקטור הפרטי", היא אומרת.
4 צפייה בגלריה
בנייה באשקלון. "בהרבה יוזמות של התחדשות עירונית שמגיעות אלינו, בעיקר בפריפריה, אין רווח יזמי ואנחנו נאלצים לסרב"
(צילום: Edi israel)
"אני כבר כמה חודשים בתפקיד, ואני בהלם מכמה לא הבנתי קודם את עולם הנדל"ן. אנחנו במגזר הציבורי לא מבינים את משמעות ההחלטות שלנו למגזר הפרטי. בפאזה הזאת אני לא מדברת על תושבים אלא על רוכשים, ששמו את כל יהבם הנדל"ני עליי, וסומכים עליי שאביא את המוצר הטוב ביותר. אנשים אומרים לי 'זהו, עברת צד?' אבל כסמנכ"לית תכנון באפריקה ישראל עומדים מאחורי אנשים כמוני כמוך".
במסגרת תפקידה באפריקה ישראל מגורים, וייס עברי אחראית על כל התחום התכנוני בחברה. "אנחנו מפעל של יחידות דיור", היא אומרת. "הכל מתחיל אצלי ומשם זה מתקדם. כל הקידום של התכנון מול המוסדות המקומיים, המחוזות והמדינה, הוא תחת אחריותי. אני צריכה לוודא שאנחנו מתקדמים בקצב סביר ושהתוכניות הן כלכליות עבור החברה. התפקיד של המנכ"ל הוא לנהל, ושלי לנהל את התכנון, תוך יצירת ודאות להמשך הביצועים של החברה".
אין הרבה נשים בתפקיד ובגיל שלך בחברה ציבורית כל כך גדולה. איך את מרגישה לגבי זה?
"זה יהיה יומרני להגיד מה אני מביאה לתפקיד. אני עוברת שיעור בענווה. בבית שמש הייתי מהנדסת עיר כל יכולה. כל היזמים התדפקו על דלתי, כל דבר שאמרתי היה קדוש. את המשכורת שלי קיבלתי במשמעות. לפני שבועיים יצא סיכום ישיבה שהשתתפתי בה באחת הוועדות המחוזיות, והופתעתי לגלות שבסיכום היה כתוב 'ענבר, אפריקה ישראל'. בלי שם משפחה, בלי טייטל. אני אף אחת.
"הראיתי את זה לבן הזוג שלי ולחברות, היו לי דמעות בעיניים והרגשתי את האגו שורף. זאת הסיבה שעברתי למגזר הפרטי. ברור שגם בשביל להרוויח קצת יותר, אבל בעיקר בשביל ללמוד מה זה הדבר הזה שעמד מולי ב־15 השנה שעבדתי במגזר הציבורי. פתאום אני מבינה את המשמעות של מספרים. אני מבינה שהידע הזה יאפשר לי לייצר תכנון יותר טוב. להביא בשורה".
