ביהמ"ש: רותם אמפרט לא תשלם היטל השבחה על תוכנית הכרייה
ביהמ"ש: רותם אמפרט לא תשלם היטל השבחה על תוכנית הכרייה
המועצות האזוריות רמת נגב ותמר דרשו כי המפעל ישלם היטל של 22 מיליון שקל על תוכנית "אזור הפוספטים אורון-צין". ועדת ערר קבעה שהחברה אינה בעלים של הקרקע או חוכר לדורות - ולכן פטורה מהיטל. בית המשפט תמך בהחלטה וחייב את המועצות האזוריות בתשלום הוצאות משפט
בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע קבע ביום חמישי האחרון שחברת רותם אמפרט לא תשלם דמי השבחה על תוכנית "אזור הפוספטים אורון-צין", שהכינה. השופטת גאולה לוין קבעה כי למרות שמדובר בתוכנית שמבטיחה את המשך כריית הפוספטים בשטח, הרי ש"נקודת המוצא לדיון היא כי "התוכנית היא תוכנית משביחה ומעמדה של רותם במקרקעין מאפשר לה להנות מן ההשבחה הגלומה בתוכנית". מאחר שהחברה אינה "חוכר לדורות" החליטה השופטת לפתור אותה מתשלום דמי השבחה בסכום של כ-22 מיליון שקל.
חברת רותם אמפרט נגב היא חברת לכרייה והפקת פוספט ולייצור חומצה זרחתית. מדובר בחברת בת של קבוצת כימיקלים לישראל, חברה בת שבשליטת החברה לישראל שבשליטת עידן עופר. לחברה ניתן זיכיון כרייה ל-20 שנה בשנת 2002, כולל הארכה לשלוש שנים עד סוף 2024. התוכנית שבגינה נדרשה החברה על ידי המועצות האזוריות תמר ורמת נגב לשלם היטל השבחה אושרה בשנת 2016. בדברי ההסבר לתוכנית נכתב כי התוכנית נועדה להבטיח את המשך הפקת עתודות הפוספט באתרי הכרייה, תוך התחשבות בערכי הטבע, הנוף והמורשת של האזור. דרישת התשלום של היטל ההשבחה, שנשלחה ב-2019 נערכה בהתאם לכימות שווי עתודות הפוספט במקרקעין.
רותם אמפרט הגישה ערר על היטל ההשבחה שבו נטען כי היא אינה בעלת הזכות במקרקעין לצורך החיוב בהיטל ההשבחה, כיוון שברשותה רק ההרשאה לכריית הפוספט. ועדת הערר קבעה כי התנאי הראשון לחבות בהיטל ההשבחה הוא המעמד הקנייני, ורק בעלים או חוכר לדורות חייב בהיטל השבחה. על פי הוועדה, גם אם פלוני מתעשר מהמקרקעין בעקבות החלטה תכנונית, הדבר אינו מוביל בהכרח למסקנה כי הוא חייב בהיטל השבחה. ועדת הערר דחתה את הטענה של המועצות האזוריות כי יש להשוות בין בעלי ההרשאות לכרות מחצבי טבע, לבין המעמד של בני רשות או המעמד של בעלי חוזה פיתוח, שמבחינה מהותית מחזיקים בקרקע כחוכרים לדורות, עליהם הוטל חיוב בהיטל השבחה.
בערעור של המועצות האזוריות לבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע נכתב: "בחינה כלכלית של העסקה וזיהוי המתעשר, כפועל יוצא מאקט ההשבחה, מביאים למסקנה כי רותם היא מתעשרת מובהקת מפעולת התכנון שאותה יזמה. לכן, יש להטיל עליה היטל השבחה". לשיטת המועצות האזוריות, יש זיקה ברורה וישירה בין האקט התכנוני והייעוד וניצול המקרקעין, ובין יכולתה הבלעדית של רותם לממש ייעוד זה ולהתעשר ממנו.
חברת רותם אמפרט, שיוצגה בדיון בבית המשפט באמצעות עורכי הדין תומר גור ורוית ברעם-מזור ממשרד ארנון, תדמור לוי, טענה מנגד כי ועדת הערר ביטלה בצדק את החיוב בהיטל ההשבחה. לדברי עורכי הדין, "רותם איננה הבעלים של הקרקע, אינה חוכרת לדורות ואף אינה נכנסת לחריג המצומצם שנקבע בפסיקת בית המפשט לעניין הרחבה פרשנית של המונח 'חוכר לדורות'". עוד נכתב כי "זכותה של רותם מסתכמת בכריית פוספטים בחלקים קטנים המוגדרים כ'שטחי כרייה פעילים', או 'שטחים תפעוליים'. הפוספטים שאותם היא כורה שייכים למדינת ישראל, ורותם נדרשת לשלם עבורם תמלוגים למדינה לאחר כרייתם".
השופטת לוין קבעה בהחלטתה כי "ההנמקה של ועדת הערר לגבי מערך הזכויות של רותם, וההבחנה בין המקרה דנן לבין המקרים של בר רשות במשק חקלאי ושל יזם בעל חוזה פיתוח מקובלים עליי במלואם ולא מצאתי הצדקה להתערב בהחלטתה לקבל את הערר של רותם ולבטל את החיוב בהיטל ההשבחה. המערערות חוייבו בתשלום הוצאות משפט בסך 25 אלף שקל.
לפי "הרשימה האדומה" ל-2021 של המשרד להגנת הסביבה שהתפרסמה לאחרונה, מפעל רותם אמפרט הוא המפעל המזהם ביותר מבין המפעלים הציבוריים והממשלתיים בישראל. המפעל הגיע לראש הרשימה בשל הפרות הזרמת שפכים, הפרות תשתית וחריגת פליטות מזהמות לאוויר. גם בשנתיים שקדמו לכך הוטלו על המפעל עיצומים בשל זיהום אוויר, הפרות בתנאי היתר הפליטה, אי־הגשת מסמכים ודיווחים ואירועי חומרים מסוכנים נקודתיים.
