בלעדיהקבלנים דורשים תקופת חסד: מסירת דירה באיחור של עד שבעה חודשים - ללא פיצוי
בלעדי
הקבלנים דורשים תקופת חסד: מסירת דירה באיחור של עד שבעה חודשים - ללא פיצוי
על רקע המחסור בפועלי בניין, הקבלנים דורשים ממשרדי האוצר והשיכון להאריך בחצי שנה את התקופה שבה לא משלמים פיצוי על איחור במסירת דירה. לפי המתווה שהם דורשים לעגן בחוק, שר השיכון אף יוכל להאריך את התקופה לאחר התייעצות עם גורמי מקצוע
על אף שחלפו כבר חמישה חודשים מפרוץ המלחמה, הממשלה לא הצליחה לפתור את המחסור בידיים עובדות בענף הבנייה בעקבות הסגר שהוטל על השטחים. הקבלנים איבדו סבלנות מאוזלת היד הזו, ולאור החשש מעיכוב חמור במסירת דירות גייסו את ארז קמיניץ, לשעבר המשנה ליועצת המשפטית והיום שותף במשרד פרטי. קמיניץ ניסח עבורם מתווה שנועד לייצר ודאות ולמנוע תשלום פיצויים אסטרונומי לדיירים. המסמך שהגיע לידי כלכליסט נשלח לגורמים הרלבנטיים בממשלה ובהם מנכ"ל משרד האוצר שלומי הייזלר ומנכ"ל משרד השיכון יהודה מורגנשטרן.
ליבו של המתווה הוא הארכה של מועד המסירה הנקוב בחוזים לרכישת דירות בשבעה חודשים. אך זה לא הכול - לפי המתווה שנשלח למשרדי האוצר והשיכון, שר השיכון יצחק גודלקנופף יוכל להאריך את התקופה הזו לפי שיקול דעתו לאחר התייעצות עם אנשי מקצוע במשרדו. הצורך בהארכת התקופה נובע מהקשיים שהתגלו עד עתה במאמצים לגיוס עובדים כך שמפרוץ המלחמה הגיעו רק כמה מאות עובדים חדשים אזרחי הודו וסרי לנקה. היום דרושים לקבלנים שבעה חודשי חסד, אך אם המצב לא ישתפר תידרש להערכתם תקופה נוספת שאותה יקבע גולדקנופף.
בתקופת החסד הקבלנים לא ישלמו פיצויים ללקוחות, אך במקביל ובהתאם גם תשלומי הרוכשים יידחו כך שלראיית הקבלנים שני הצדדים סופגים את העול הכלכלי. הדיירים נושאים בתשלומי שכר דירה לא צפויים, ואילו הקבלנים סופגים עלות של הארכת תקופת ההלוואה וערבויות שחוק המכר מחייב אותם ליטול. לעומת זאת המדינה על פי המתווה לא נדרשת להוציא כסף מהקופה למימון פיצויים לצד זה או אחר. בנוסף, כפי שרוכשי הדירות לא יוכלו לתבוע פיצויים מהיזמים, כך היזמים לא יוכלו לתבוע פיצויים בגין עיכובים מקבלני הביצוע שלהם. ימי האיחור יחלו להיספר מאפס לאחר אותה תקופת חסד של שבעה חודשים.
תיקון לחוק המכר דירות שאושר ביולי 2022 קובע כי חברת הבנייה לא חייבת לפצות על החודש הראשון באיחור במסירת הדירה לעומת התאריך הנקוב בחוזה. על איחור, החל מהחודש השני ועד החודש הרביעי, היא מחויבת לשלם פיצוי בשווי שכר דירה מלא הנהוגה באזור שבו הפרויקט. בחודש החמישי עד העשירי גובה הפיצוי הוא בשיעור של 125% משכר דירה, איחור חמור יותר מחייב פיצוי בשיעור של 150%. לפני התיקון לחוק, הפיצוי לרוכשים ניתן רק אחרי חודשיים של איחור, בגובה של 150% משכר דירה.
על פי יוזמת הקבלנים הנוכחית, המתווה החדש יחול באופן גורף על כל החוזים - אלה שנחתמו לפני תיקון החוק ואלה שנחתמו אחריו. כמו כן כדי לייצר ודאות, ולצמצם ככל האפשר מאבקים משפטיים, קמיניץ מציע כי המתווה יעוגן בחוק - אחרת הבחירה במתווה תהיה התנדבותית ולא מחייבת.
המתווה של קמיניץ בשם התאחדות הקבלנים:
- חקיקת חוק שיאפשר לקבלנים למסור דירות באיחור של שבעה חודשים
- לשר השיכון סמכות להאריך את התקופה בהתאם לנסיבות
- קבלנים לא ישלמו פיצויי על עיכוב של עד שבעה חודשים
- גם התשלומים של רוכשי הדירות יידחו בשבעה חודשים
- קבלנים או יזמים לא יוכלו לתבוע פיצויים גם מקבלני משנה
הצורך במתווה הזה הוא משום שערב המלחמה עבדו בענף הבנייה 75 אלף פלסטינים, והם היוו 72% מהעובדים בעבודות רטובות - ברזלנות, טפסנות, טייח וריצוף. יתר העובדים בתחום הזה הם אזרחים זרים שמספרם ערב המלחמה היה כ-27 אלף, אך על פי המסמך גם 4,000 מהם עזבו וחזרו למולדתם. הענף ספג מכה נוספת משום שלדברי קמיניץ 5% מכוח האדם בו הם עובדים שגוייסו בצו 8 למלחמה.
המחסור בכוח אדם הוביל לאובדן מצטבר בכל אתרי הבנייה של 9 מיליון ימי עבודה. גם בהערכה אופטימית כי יגיעו מדי שבוע 500 עובדים חדשים, עד אמצע השנה אובדן ימי העבודה יצמח לכ-16 מיליון ימים. בהתאחדות הקבלנים מעריכים כי בעקבות זאת, עד אמצע פברואר יהיה בממוצע לחברות הבנייה עיכוב של 91 ימים, אך אצל חברות שנשענו במיוחד על עובדים פלסטינים העיכוב מאמיר ל-131 ימים.
כדי לדרבן את הממשלה לנקוט בפעולה, קמיניץ מניח גם אקדח משפטי. לטענתו במצב הדברים היום הסיכוי של קבלנים שמוסרים דירות באיחור להימנע מפיצויים גבוה, משם שבתי המשפט יכירו בכך שהמלחמה הובילה לכך שהתקיימו תנאים שמאפשרים לא לעמוד בחובה החוזית.
"הותרת המצב כפי שהוא ללא התייחסות מיוחדת לאירוע "חרבות ברזל", תותיר את רוב רובם של הקבלנים כשידם המשפטית על העליונה. על מוכרי הדירות לא קיימת חובה לתשלום פיצויים בגין איחור במסירת הדירות בנסיבות אלה", הוא כותב ומוסיף כי "מסקנה זו נובעת, לא רק מהנסיבות החריגות, אלא גם נוכח מגמת הפסיקה בבית המשפט העליון". המסקנה היא כי ללא התערבות הממשלה מי שישא בעול הכספי שנובע מעיכוב במסירת דירות הם הדיירים ולא הקבלנים.
ממשרד הבינוי והשיכון נמסר: "המכתב המדובר התקבל במשרדנו בימים האחרונים, נלמד את תוכנו ונגיב. מטרתנו לדאוג לשמירה על הרציפות התפקודית בענף, ובמקביל לשמור על זכויות הרוכשים. בחודשים האחרונים אנו פועלים עם כלל הגורמים הרלבנטיים למציאת מתווה בנושא, כל האפשרויות נמצאות על השולחן".
