פרשנותחוק קמיניץ גוסס
פרשנות
חוק קמיניץ גוסס
קואליציה מפתיעה של מתנחלים, ערבים וחקלאים תביא לביטול אומלל של החוק שאוכף התנהלות תקינה בתכנון ובנייה
ביטול חוק קמיניץ יהיה שגיאה אומללה. ודאי עבור מי שמבין עד כמה קריטי שיהיה פה סוף סוף מינימום של משילות ושל תכנון המדינה. עם זאת, למרות המשחק התקשורתי שמנהלים השחקנים השונים על המגרש, כאילו הם נמצאים משני צדי המתרס, אפשר להעריך שהחוק גוסס למוות. ככה זה כשעברייני הבנייה הגדולים במדינת ישראל, בהכללה כמובן, שייכים לשלוש קבוצות כוח לא מבוטלות, שגם עשויות לשבת לפתע מסביב לשולחן אחד — ערבים, חקלאים (יותר נכון יהיה להגדיר אותם אזרחים שגרים ביישובים חקלאיים, אבל מגדלים על האדמות בעיקר נדל"ן) ומתנחלים.
המטרה היתה הרתעה
תזכורת: חוק קמיניץ נכנס לתוקף בשלהי 2017 כדי לחזק את יכולת האכיפה של דיני התכנון והבנייה בישראל. מטרת החוק היתה לייצר הרתעה בתחום עבירות התכנון והבנייה, שהוגדרו פעם אחר פעם בדו"חות מבקר המדינה ובבתי המשפט השונים כ"מכת מדינה". בעקבות זאת, אל הענישה הפלילית הוותיקה, שנתקלה שוב ושוב בסחבת משפטית מוכרת ועגומה, הוסיף המשנה ליועץ המשפטי לממשלה ארז קמיניץ סמכויות מינהליות — בדמות קנסות (עד 300 אלף שקל), החרמת ציוד וכדומה.
רק לאחרונה נחשף בכלכליסט כי הגברת האכיפה אכן עשתה את שלה: 606 עסקים שביצעו עבירת בנייה — בהיקף ממוצע של 1,400 מ"ר כל אחד — החזירו את השטח או את הנכס למצבו החוקי בתוך שנתיים בלבד, מאז החלה הרשות לאכיפה במקרקעין ליישם את אותו תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה, המוכר כחוק קמיניץ.
יכולת האכיפה של חוקי התכנון היא קריטית במיוחד למדינה צומחת ומתפתחת כמו ישראל — שמכפילה את קצב האוכלוסייה בכל שלושה עשורים. קל לפטור את עברייני התכנון והבנייה במשיכת כתף, עם אמירות מקוממות כמו "הם בסך הכל סגרו פרגולה או מרפסת, אז על מה כל הרעש", אבל האכיפה היא כמעט תנאי סף למי שרוצה לגור במדינה מתוקנת.
מי יכול למשל לתכנן כביש, בית ספר או תחנת אוטובוס, אם בשטח הוא עלול לגלות שנבנה על הקרקע עוד בית לא חוקי? ומי יכול לתכנן את מספר הילדים, הכיתות והגנים בשכונה ותיקה או חדשה, אם כל אחד יכול להחליט שהוא מפצל את ביתו ומכניס לשם עוד משפחה או שתיים?
האבסורד הגדול והמתסכל ביותר הוא שלא רק הרוב הדומם של הישראלים זקוק לחוק קמיניץ והחזרת המשילות למדינת ישראל, אלא גם הרוב הדומם של הערבים, החקלאים והמתנחלים — אלה ששומרים על החוק ולא חשבו אף פעם לבנות ללא היתר (אבל כן דרשו לקבל יותר מוסדות ציבור, יותר דרכים, יותר תחנות אוטובוס ויותר תכנון בשטח היישוב).
אלה שזעקו בצדק כי מדינת ישראל מפקירה ומזניחה את התכנון אצלם במשך עשרות שנים, אבל גם ידעו שהאשמה לא נמצאת רק בצד אחד ושיש הרבה מאוד אנשים שמרוויחים מכך שהברדק חוגג.
אבל תמיד המיעוט הפגוע צועק יותר חזק מהרוב הדומם. מי שדחפור מאיים להרוס בית שבנה בעמל רב ובלי היתר, יעשה כמעט הכל כדי שחלילה זה לא יקרה. זאת, להבדיל מעשרות או מאות או אלפי אזרחים ישרים שאמורים היו ליהנות מבית הספר שאמור היה לקום על אותה קרקע (או סתם ליהנות מהיטלי השבחה ואגרות שהיו נכנסים לקופה הציבורית, לו הבנייה במקום היתה חוקית).
ההפקרות בתכנון תימשך
זו הסיבה שחוק קמיניץ חישב את קצו מהיום הראשון. לקח שנתיים עד שהוא ירד דה פקטו אל השטח, וגם אז אף אחד לא העז לגעת בבתי מגורים אלא רק בעסקים גדולים ולא חוקיים. בנובמבר האחרון זה גם הפך לרשמי, במסגרת הסכמות בין מפלגות כחול לבן והליכוד, שדחו את יישום התיקון בבתי מגורים עד 2023.
עד אז, ידעו כולם, או שהכלב ימות, או שהפריץ ימות, או שתקום קואליציה כמעט דמיונית שתאגד נציגי ערבים, מתנחלים וחקלאים שישמחו לדווח לאנשים החזקים שמושכים בחוטים למעלה שההפקרות התכנונית במדינת ישראל צפויה להימשך.
