המדינה לא מתמרצת הנגשה לנכים: "מחפשים דירות שנים"
המדינה לא מתמרצת הנגשה לנכים: "מחפשים דירות שנים"
השנה לראשונה חוק ההסדרים כולל פרק בנוגע לעידוד דירות להשכרה, אלא שבאופן צפוי למדי אין בו התייחסות לדירות מונגשות. זאת אף שהקשיים של בעלי מוגבלויות להגיע לדירה ההולמת את צורכיהם מעמידים בצל את אתגרי הדיור של יתר האוכלוסייה
הממשלה אמנם מנסה לעודד את הגדלת היצע הדירות להשכרה ארוכת טווח, אך שוכחת בדרך את ציבור בעלי המוגבלויות, שזקוקים לדירות מונגשות, והקשיים שלהם להגיע לדירה ההולמת את צורכיהם מעמידים בצל את האתגרים של יתר האוכלוסייה. חוק ההסדרים שעבר בקריאה ראשונה בכנסת כולל לראשונה פרק העוסק בעידוד בניית דירות להשכרה, ובאופן צפוי למדי — אין בו כל התייחסות לדירות מונגשות.
"כבר שלוש שנים אני מחפשת דירה להשכרה, אבל שום בעל דירה לא רוצה להשכיר לנכה", אומרת סוזי אלבז מבאר שבע, שמרותקת לכיסא גלגלים בעקבות ניוון שרירים. אלבז זכאית לדיור ציבורי ומתגוררת בדירת עמידר באחד השיכונים הישנים בעיר ללא ממ"ד. "כשהיו טילים על העיר אחד מהם נחת 100 מטר מהבית שלי. אין לי אפשרות להגיע למקלט בגלל המוגבלות הפיזית, ומאז אני מפחדת ורוצה לעבור דירה", מתארת אלבז. "משרד השיכון לא מצא לי דירה אחרת, אבל מוכן לממן לי שכירות, אז אני מחפשת דירה בעצמי. כשאני מתקשרת לבעלי דירה, רק שומעים שאני נכה, אז אומרים לי שזה לא מתאים או טורקים את הטלפון".
מעצר בית
עשרות אלפי נכים אחרים שאינם מוגדרים כזכאים לדיור ציבורי מופקרים לחלוטין לחסדי השוק הפרטי ולהסכמה של בעלי דירות להשכיר להם דירה שתהיה גם מונגשת וגם במחיר הוגן. משפחות של נכים העידו שבמקרים רבים בעלי דירות מונגשות מעלים בכל שנה את שכר הדירה בשיעורים מקוממים, מאחר שהנכה הוא בן ערובה של היצע נמוך עד לא קיים.
"בנייני מגורים שנבנו מ־2009 כוללים נגישות בשטחים הציבוריים של הבניין בכל מה שקשור לדרכי גישה, חניות, ומעברים ושטחים ציבוריים בבניין". אומר יובל וגנר, יו"ר עמותת נגישות ישראל, "אבל המדינה שכחה שגם הדירות עצמן צריכות להיות מוגשות. המפתחים של הדלתות בדירה צריכים להיות רחבים, ומקומות כמו שירותים, מקלחת ומטבח צריכים להיות נמוכים ולכלול מקום להצבה של כיסא גלגלים. הבניינים הישנים לא נגישים בכלל, גם לא בחוץ, ואנשים שמתגוררים בבניינים כאלה הם הרבה פעמים כלואים, ומצויים בפועל במעצר בית. רוב האנשים לא נולדו נכים. אלא הם נכים כתוצאה ממחלות, תאונות דרכים, תאונות עבודה, מלחמות ואירועים ביטחוניים, וגם קשישים שבערוב ימיהם פוגשים את המוגבלות הפיזית".
עלות הנגשת הדירות נעה בין עשרות אלפי שקלים למאות אלפי שקלים. "אם היו בונים את הדירות מראש כמונגשות, העלויות היו פוחתות למינימום עד לאפס", אומר וגנר. “גם הביקוש לדירות האלה יהיה גבוה כי אין היצע של דירות מונגשות בכלל. העובדה שלא לוקחים בחשבון את הנכים בפרויקטים חדשים משקפת חשיבה פסולה של המדינה". נשיא התאחדות הקבלנים ראול סרוגו מציין כי למרות סלידת הקבלנים מבירוקרטיה, הוא תומך בהוספת חובה לבנות דירות מונגשות: "יש היגיון להכניס בפרויקטי דיור להשכרה חובת בנייה של 2% מהדירות בכל בניין כדירות מונגשות. כשמדובר בפרויקט שטרם נבנה, והוא מתוכנן בהתאם, מדובר בעלויות שוליות, ובטח שהן מוצדקות חברתית".
מאחר שתכלית החוק המוצע בחוק ההסדרים היא הגדלת היצע הדירות להשכרה באמצעות הטבות מס, היה מתבקש לכלול בו סעיפים שייתנו מענה להגדלת היצע הדירות המותאמות לבעלי מוגבלויות. כיום נאלצות מרבית משפחות הנכים לממן את התאמת הדירה וגם להחזירה למצבה המקורי בעת פינויה. הערות לטיוטת חוק ההסדרים שהגיש מכון עמרם, בראשות עו"ד איתן עמרם, בשיתוף עם משפחות של בעלי מוגבלויות, כללו שינויים שמטרתם לתמרץ יזמים שיבנו דירות מונגשות, אך אלה לא קיבלו ביטוי בטיוטה הסופית. מפניית "כלכליסט" למשרד האוצר השיבו כי מטרת החוק שמעודד בניית דירות להשכרה לתת מענה לציבור רחב ככל שניתן.
"כל הקשיים שעובר אזרח מהשורה בניסיון למצוא דירת מגורים, קשיים לעין ערוך עבור אדם עם מוגבלויות", אומר עו"ד עמרם, מייסד מכון עמרם. “הנגשה עולה כסף, ולא כל בעל דירה מוכן להנגיש את הדירה, וגם שכבר מוכן, אז מתחילה מסכת שלמה של קבלת החזרים מביטוח לאומי על ביצוע ההתאמות. למשפחה שאחד מבניה הוא בעל מוגבלות לוקח חודשים ארוכים למצוא דירה להשכרה, פי שניים־שלושה זמן ממשפחה שאין בה בעל מוגבלות”.
3 צפייה בגלריה
כנרת הראל, מתגוררת ביקנעם. “כדי להגיע למתגי חשמל, אני צריכה להניף מקל”
(צילום: אלעד גרשגורן)
עו"ד ורו"ח חיה אביסרור שמעוני, המתמחה במיסוי, שניסחה את ההערות לתזכיר החוק: "אין תמריץ ליזמים לבנות דירות מותאמות מאחר שעלות בנייתן גבוהה יותר מדירה רגילה וכן עלות החזרתה לדירה רגילה. לכן יש הכרח לייצר תמריצים כלכליים ליזמים".
עוד ציינה: חשוב לאפשר לכמה שיותר חקנים להיכנס לתחולת החוק, ובכך להגדיל את היצע הדירות המונגשות. אנחנו מציעים גם שהיקף הדירות המושכרות בפרויקט יעמוד על 50% ולא על 66% כפי שמוצע בתזכיר החוק, על מנת שלא להגביל יתר על המידה את כמות הדירות שניתן למכור, וכן להגדיל את ההיתכנות הכלכלית. בנוסף יש לקבוע שדמי השכירות של דירות מונגשות יהיו זהים לדמי שכירות של דירה רגילה".
במכון עמרם ביקשו כי תקופה ההשכרה המינימלית של דירות מותאמות תהיה שש שנים, במקום חמש שנים שקיימות היום, ולא 15 שנה כפי שמוצע בתזכיר החוק המקודם בימים אלה. בנוסף שיעורי המס שיחולו על הכנסות מהשכרת דירות מותאמות וממכירת דירות מותאמות שהושכרו יעמדו על 9% כפי שהוצע בתזכיר החוק, במקום 11% כיום.
תמריצים כלכליים נוספים שמבקש מכון עמרם להכניס במסגרת תזכיר החוק הנוגעים לחוק התכנון והבנייה הם הרחבת סמכויות של ועדות מקומיות עצמאיות, באופן שיוכלו להגדיל את השטח הכללי המותר לבנייה למגורים בתוכניות בקרקע מדינה, ללא החרגות. כמו כן הוספת התייחסות לכך שבמסגרת מתן טופס אכלוס בניין, שבאחריות העירייה לבדוק את התאמות הנגישות שבוצעו בבניין.
"מדובר באנשים שחרב עליהם עולמם מהרגע להרגע", אומרת עו"ד ענת גיזנבורג, המתמחה בנזקי גוף, "אם בגלל תאונת דרכים, תאונת עבודה, רשלנות רפואית של בית חולים, והאנשים האלה צריכים דירה מונגשת באופן מיידי ואין. בעקבות זאת הם כלואים בבתיהם, ובחלק מהמקרים כאשר הם נזקקים לצאת לטיפולים רפואיים, בני משפחה נושאים אותם על גבם במלוא מובן המילה”.
במקרה של כנרת הראל מיקנעם, המרותקת לכיסא גלגלים בעקבות סדרה של אירועים מוחיים, הסיוע של המדינה היה רשלני ולא יעיל. הראל הוגדרה כזכאית לדיור ציבורי, ובמשך 20 שנה חיכתה לדירה מונגשת. “המדינה סוף־סוף החליטה לקנות עבורי דירה על הנייר בפרויקט חדש ביקנעם, אך כשנכנסתי לדירה באפריל גיליתי שהיא בכלל לא מונגשת”, אומרת הראל. “זה קרה כי אף אחד מצד המדינה לא פיקח על הקבלן בזמן הבנייה. כדי להגיע למתגי חשמל, אני צריכה להניף מקל. את החנייה עשו בין שני קירות ולא ניתן להוציא כיסא גלגלים, כשהמדינה החליטה להכניס לבניינים חדשים פחים מוטמנים, אף אחד לא חשב שנכה לא יכול להגיע אליהם כי צריך להשתמש גם ברגל”.
בינתיים המדינה נעדרת כל ניסיון לייצר מאגר מסודר של דירות מונגשות, ולשום גורם ממשלתי אין נתון בנוגע למספר הנכים המרותקים לכסא גלגלים. חלקם מוכרים על ידי משרד הביטחון, חלקם על ידי הביטוח הלאומי או משרד הבריאות, ורבים אינם מוכרים על ידי שום גורם ממשלתי.
מנציבות שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים נמסר: "אנשים עם מוגבלות נתקלים בבעיות רבות בתחום הדיור, החל מהיצע נמוך של דיור מונגש כפי שמוצג בכתבה, היצע נמוך בדירות להשכרה עבור יחידים עם מוגבלויות שמקבלים סיוע בשכר דירה (כדוגמת אנשים עם מוגבלות נפשית), אתגרים הנובעים מהיעדר שכירות לטווח ארוך ועוד. על פי החוק, על מבני מגורים חדשים להיות נגישים. עמדת הנציבות היא כי יש לוודא שהחקיקה תקדם פתרונות דיור ותיקח בחשבון את הצרכים של אנשים עם מוגבלות, ואנו פועלים בנושא זה מול הגורמים הרלוונטיים".
