"לסכן את החיים בשביל דירה בקרית גת?": הנחיות פיקוד העורף הותירו את המנופאים חשופים בצריח
"לסכן את החיים בשביל דירה בקרית גת?": הנחיות פיקוד העורף הותירו את המנופאים חשופים בצריח
עם קסדה לראשם ואפוד מגן קל (במקרה הטוב), הנחיות פיקוד העורף מאפשרות את חזרת המנופאים ללא הגבלה ותוך סיכון חיים עד כדי נפילות רקטות מטרים ספורים מהמנוף; מנופאי מהדרום: "עובדים כשטילים שורקים באוויר, אני חייב להתפרנס אבל גם יש לי משפחה בבית וזו התאבדות"
מאז יום ראשון השבוע המנופים והעגורנים שבו באופן חוקי לעבודה באתרי הבנייה, אך יחד עם הצורך שבחזרה לעבודה על מנת להניע את ענף הבנייה בחזרה לפעילות (גם אם חלקית), המנופאים מרגישים כי הפקירו את חייהם והקריבו אותם למען האינטרס הכלכלי.
ההחלטה שהתקבלה ביום חמישי בשבוע שעבר על ידי פיקוד העורף בלחץ הממשלה והקבלנים מאפשרת למנופים ולעגורנים באתרי הבנייה לעבוד כרגיל, כולל בעוטף עזה, מערב הנגב, מרכז הנגב, מערב לכיש, ולכיש. על פי ההחלטה, באזורים הללו ניתן לקיים עבודה על המנוף תוך הצטיידות של המנופאי באפוד קרמי וקסדה צבאית. בהמשך, בלחץ המנופאים, ובשל הקושי לעלות על סולם צר עם אפוד קרמי הוחלט, כי יאפשרו להם לעלות על המנופים גם עם אפודי רסס קל. אמצעי ההגנה המינימלי שמספקים להם אינו מספק כמובן במקרה של פגיעה ישירה ולא יועיל להם גם במקרה שבו רסיסי הרקטה יחדרו אל המנוף. בנוסף לכל אלה, מנופאים שהגיעו ביום ראשון לעבודה מדווחים כי גם אמצעי הבטיחות המינימליים של אפוד וקסדה לא קיימים באתרים, וחלקם עלו אל המנוף ללא כל מיגון.
בכלל האזורים, ההנחיות למנופאים בעת אזעקה הן להישאר במקומם ולחדול מהעבודה, זאת מאחר ולמנופאים אין כל סיכוי לרדת מהעגורנים שבחלק מהמקרים מגיעים לגובה של 60 מטר, ולהגיע אל מרחב מוגן בזמן שהוגדר לכך. לשם המחשה, בעיר נתיבות שבה המנופים שבו לעבוד כרגיל, הנחיית פיקוד העורף היא להגיע אל המרחב המוגן בתוך 30 שניות, זמן לא ריאלי כשמדובר על מנופאי שנדרש לרדת מהמנוף בסולם ולרוץ אל המרחב המוגן, אך גם זמנים נדיבים יותר לא יועילו, וההנחיות של פיקוד העורף מוכיחות זאת, לאור הדרישה שלהם מהמנופאים להישאר בתוך קבינת המנוף גם כאשר האזעקה היא באזורים ירוקים.
ההחלטה שהתקבלה על ידי פיקוד העורף הכניסה את המנופאים למלכוד, מצד אחד הם מפחדים לעלות על המנוף, אך במידה ולא יעשו זאת הם לא יהיו זכאים לפיצוי, ולכן הם נמצאים בדילמה, מצד אחד להמשיך להתפרנס, ומהצד השני לסכן את חייהם.
במכתב שהעביר רועי ויינשטיין יו"ר וועד המנופאים הארצי, ארגון מפעילי עגורן צריח בישראל, הסתדרות עובדי הבניין והתעשיות הנלוות, אל שר העבודה יואב בן צור הוא כותב, ""אני מבין את הקבלנים ואת הצורך בפתיחת אתרי הבנייה, אני מבין כי אם לא תהיה בנייה בכלל קיימת אף סכנת קריסה לענף וסכנה שקבלנים רבים עלולים לפשוט רגל...עם זאת, איני מוכן להסכים ולאשר לסכן את חיי המנופאי שמפעיל את עגורן הצריח". עוד כותב ויינשטיין, כי ישנם פתרונות חלופיים כגון עגורנים ניידים ועגורנים להעמסה עצמית שיאפשרו את המשך העבודה גם אם בקצב איטי יותר אך מבלי לסכן את המנופאים.
בשיחה עמו אמר ויינשטיין, "אנחנו כבר שבועיים בלי עבודה וגם ככה מדובר בענף שנאבק על קיומו, אנשים רעבים ללחם, מציעים להם עבודה והם הולכים, הם מסתכלים לשמיים ורואים טילים, כבר נפלו טילים ליד רגלי המנופים, זה קרה השבוע בנתיבות. הם שמעו את השריקה מעל הראש שלהם".
לדבריו, הקבלנים הפעילו לחצים ועשו שימוש ציני במונח חוסן לאומי, "מדברים עם המנופאים על חוסן לאומי, הקבלנים הם אלה שיש להם את החובות ובאמצעות לחץ הם הצליחו לקשור את זה בחוסן הלאומי, ומדינת ישראל מכריחה אותנו לעבוד, זה ניצול מוחלט של המנופאים. מדובר באנשים עם משפחות שמרוויחים 12-14 אלף בחודש ולא יכולים להרשות לעצמם שלא לעבוד. רוצים להכניס אותנו מתחת לאלונקה, ואנחנו מוכנים אם צריך לעבוד עם מנופים עבור הצבא גם על הכבול עם עזה, אבל ללכת ולהסתכן בשביל דירת 4 חדרים בקרית גת?".
המנופאי יצחק ברדה מנתיבות חזר גם הוא לעבודה ביום א' השבוע, אך החליט כי הסיכון לא שווה את זה והוא ויתר על העבודה כדי להישאר ולסייע לאשתו עם הילדים בביתו בנתיבות. ברדה אמר בציניות, "אני מבין שמבחינת הנחיות פיקוד העורף כבר לא צריך להיכנס לממ"ד. אם הם מאפשרים למנופאי לעבוד בגובה של 60 מטר בתוך קופסה לא ממוגנת מברזל. אין לי מושג איך הצליחו לגרום לפיקוד העורף לאפשר את הדבר הזה, השבוע היו נפילות בעיר, אנחנו שומעים את האזעקות, שומעים את השריקות של הטילים ורואים נפילות למטה ואנחנו יושבים על המנוף למעלה בחוסר אונים. אפילו את הציוד שהבטיחו הם לא מספקים, דיברתי עם שלושה מנופאים שעלו למנופים בדרום בלי שום ציוד מיגון, כי לא הביאו להם".
ברקע לדברים, מתנהל כעת גם מאבק כלכלי על ניסיון של חברת המנופים סקייליין בתמיכת הקבלנים לאשר את הפעלתו של מנוף בשלט רחוק. מדובר בפיתוח של חברת המנופים שמאפשר להפעיל את המנוף ממרכז שליטה קטן מהקרקע וכך למנוע את סיכון חיי המנופאים. ניסיון לקדם את התקנות המאפשרות את השימוש במנוף בעבר נתקלה בסירוב מוחלט של מנהל הבטיחות בעבודה, וכעת בעקבות המצב, נעשה ניסיון נוסף של חברת סקייליין לקדם את התקינה בישראל. במכתב שהעביר מנכ"ל החברה - אביב כרמל אל שר העבודה יואב בן צור מציין כרמל כי למנופאים אין כל יכולת לרדת מהמנוף בעת חירום, ולכן יש כיום חשיבות כפולה לאישור עבודה עם מנוף בשלט רחוק. "אני פונה אליכם בבקשה לפעול עם מנהל הבטיחות במשרד העבודה, כך שיאפשר הפעלת עגורן בשליטה קרקעית", חתם כרמל את מכתבו. מנגד, ויינשטיין וחבריו המנופאים מתנגדים למנוף מסוג זה באופן נחרץ. ויינשטיין אף התייחס לכך במכתבו וטען כי, "זו היא קומבינה" בהמשך הסביר כי מעבר לסכנת השליטה הנובעת מהפעלת מנופים עם משקל כבד בשלט רחוק, ענף המנופאים הוא ענף בלתי מפוקח וכל ההבטחות של היום על מפעילים מוסמכים בלבד לא יאכפו. "במהלך 7 השנים האחרונות העברנו למנהל הבטיחות עשרות תיעודים של רישיונות מזוייפים, עובדים זרים שעולים ללא רישיונות לעגורן ומפעילים אותו...הסיכוי שנמצא כבר בימים הראשונים את העובד הסיני מפעיל את השלט רחוק "רק ל-5 דקות" הוא סיכוי של 100% ובהתחייבות", הוא כותב.
דן ורשבסקי יו"ר איגוד המנופאים מבית ההסתדרות הלאומית מסר בתגובה: "הממשלה ביחד עם פיקוד העורף החליטו להפקיר את חיי המנופאים. החלטה שהמנופאי יהיה בתא מפעיל בזמן הפצצות עם אפוד קרמי וקסדה צבאית. והוא היחיד שאין לא מרחב מוגן. פנינו לכל הגורמים כדי שישבו איתנו ויש לנו הרבה פתרונות להציע להם אך הם לא מוכנים. כנראה שלכסף הגדול יש מחיר ואלו הם חיי המנופאים. אנו מבקשים מכל הגורמים לקבוע מיד פגישה ולדון איתנו בנושא".
תגובת דובר צה״ל (פיקוד העורף): "בהתאם להחלטת ממשלה המגדירה הפעלת משק חיוני למדינה בשעת חירום, מותרת עבודתם של מנופאים ועגרונים, בכפוף להנחיות ההתגוננות של פיקוד העורף. ההחלטה המדוברת הנה החלטה מספר 1080.במדיניות ההתגוננות (בנספח המתייחס לענף הבנייה) מובהרות הנחיות התגוננות ייעודיות למנופאים ועגורנים".
