“הוועדות הגאוגרפיות רק סכסכו בין רשויות"
“הוועדות הגאוגרפיות רק סכסכו בין רשויות"
בסיכום חמש שנות פעילות של מוסד הוועדות הגאוגרפיות לראשי הרשויות יש בטן מלאה על תפקודן והחלטותיהן, החל מחלוקת הכנסות ארנונה רק על סמך צמידות לרשויות חלשות ועד למאבקי קרקע מול המגזר הכפרי־חקלאי. התוצאה היא ליבוי של עשרות
חלוקת הכנסות שנקבעת רק בהתאם למיקום הגאוגרפי ולגבולות היישובים, ועדות שנמשכות שנים ארוכות וגוזלות מהרשויות משאבים יקרים, ראשי רשויות שנלחמים זה בזה — האם הוועדות הגאוגרפיות הן הדרך הנכונה לייצר שוויון בין הרשויות?
ב־2016, תחת כהונתו של שר הפנים לשעבר אריה דרעי, החלו לפעול הוועדות הגאוגרפיות, שייעודן היה לייצר צדק חלוקתי ולאזן בין משאבי קרקע והכנסות של יישובים. הוועדות מחולקות לשישה אזורים בארץ, והן הוסמכו להכריע במגוון רחב של תחומים: שינוי גבולות, חלוקת הכנסות, איחוד רשויות, הקמת ועד מקומי חדש, הסדרת גבולות ועדים מקומיים ושינוי מעמד מוניציפלי.
אלא שהיום, חמש שנים מתחילת פעילותן, נשמעים קולות רבים נגד תפקודן והחלטותיהן. התלונות מגיעות מצד ראשי רשויות מקומיות, חברי כנסת, הגופים הירוקים והמגזר הכפרי. בדיון שהתקיים ב־1 בפברואר בוועדת הפנים והגנת הסביבה בכנסת נציגי כל המגזרים — הערבי, החרדי, הכפרי והעירוני - הגיעו עם בטן מלאה על פעילות הוועדות. לדבריהם, הוועדות אינן משיגות את ייעודן ולא מובילות לצדק חלוקתי. נטען כי הוועדות מובילות לאפליה של רשויות ערביות, מייצרות תככים ומאבקים בין רשויות שנאבקות על הכנסות וקרקעות, ובעיקר תוארה שיטה שגויה של העברת שטחים וכספים מיד ליד בראייה אזורית צרה, בלי אופק לאיזון אמיתי בין יישובים נכשלים ליישובים משגשגים.
מנגד, במשרד הפנים רואים בוועדות הגאוגרפיות גוף חיוני, ונוהגים להציג מספר דוגמאות שמבליטות את תרומתן. דוגמה אחת היא החלוקה של ההכנסות ממפעלי ים המלח במועצה האזורית תמר העשירה לרשויות סמוכות רבות. דוגמה נוספת היא העברת תשלומי ארנונה מחברת רפאל לקריית ים.
אך ניכר כי בקרב ראשי רשויות לא מעטים מנשבת רוח אחרת. במהלך הדיון בכנסת אמר שי חג'ג', יו"ר מרכז השלטון האזורי וראש המועצה האזורית מרחבים, כי הוועדות לא הובילו לצדק חלוקתי, אלא יצרו מלחמות בין הרשויות: "יש 200 מנדטים (מנדט להקמת ועדה) לוועדות האלה שיצרו מלחמות בין רשויות שכנות. במקום לעודד שיתופי פעולה יצרו רק בלגן. המדד העיקרי שהוועדות האלה מתייחסות אליו זה מדד סוציואקונומי, שמעיד על מצב התושבים ברשות ולא על מצב הרשות. מזמן ביקשנו לבדוק ולבחון הקמת מדד חוסן רשותי, שיבחן את החוסן של הרשות. אנחנו בעד שרשויות חזקות יעזרו לחלשות, אבל אי אפשר למדוד את זה מהמצב הסוציואקונומי של התושבים".
קולות אחרים טענו כי בחלוקת הכנסות עברו מעט מאוד כספים, והדבר הנכון הוא לבטל את הוועדות, ולעשות מהפכה בשלטון המקומי, כלומר להקים קופה מרכזית של הארנונה המסחרית בישראל, ולחלק בין כולם שווה בשווה לפי גודל אוכלוסייה ולפי קריטריונים הגיוניים.
“למה לא נוגעים בת”א?"
עשרות רשויות טוענות כי הוועדות הכניסו אותן למאבקים מול רשויות שכנות. רשימת הדו־קרבים כוללת את לכיש נגד קריית גת; שפיר נגד קריית גת; גזר נגד קריית עקרון; אלעד נגד דרום השרון; ולוד נגד שדות דן. האפשרות היחידה של ראש רשות לקבל משהו עבור היישוב שלו היא דרך הוועדות הגאוגרפיות, וכשזה בא אחד על חשבון השני, התוצאה היא שבמרבית המקרים הרשויות מגיעות אל הדיונים כשהן מוכנות למלחמה וחמושות ביועצים משפטיים.
חובב צוברי, ראש מועצת קריית עקרון, אמר ל”כלכליסט”: "ביקשנו תוספת של 700 דונם, ובסוף זה הגיע לשרת הפנים והיא צמצמה את השטח ל־470 דונם. האדמות האלה כבר עברו אלינו, ועכשיו אנחנו בדין ודברים בבתי המשפט כי מועצת גזר עתרה על כך. אני לא אוהב את השיטה הזו, בעבר ניסינו לעשות את זה בשותפות כדי שהילדים שלנו יישארו שם".
עשרות מאבקים על קרקע ניטשים כיום בין המועצות האזוריות והמגזר הכפרי־חקלאי. ראש מועצת דרום השרון, אושרת גני גונן, שנאבקת בעצמה על שטחי המועצה בראשותה, היא גם מי שמייצגת את מרכז השלטון האזורי בנושא הוועדות. לדבריה, המועצות האזוריות כוללות יישובים חקלאיים המרוחקים זה מזה, ולכן התחום המוניציפלי של המועצות הוא עצום בהשוואה לרשויות מקומיות. "ברור שתהליכי אורבניזציה מחייבים אותנו להעביר שטחים לטובת המדינה, אבל מה שקורה זה ששטחים נלקחים בצורה לא מידתית, למשל כשמושב מעבד את כל השטחים שלו, ואז הוא מאבד אותם בצורה לא מידתית, על זה אנחנו נלחמים. כי לא צריך לחרב אותם, אפשר לעשות את זה מידתי, בשלביות, ולקחת עד 30% מהאדמות החקלאיות של יישוב, ורק אחרי שרשות מיצתה את השטחים בתוכה, וזה לא קורה".
בנוגע לחלוקת ההכנסות, אומרת גונן: “יש לנו מחשבות כפירה על עצם הרעיון הזה של לקחת הכנסה מרשות אחת ולהעביר לרשות אחרת על בסיס מיקום גאוגרפי, זה לא הגיוני. למה תל אביב לא חולקת הכנסות? כי היא גובלת עם ערים חזקות? צריך לבנות מודל שיסייע לצמצם פערים. יש קרן שאמורה לסייע לכך, ויש בה 500 מיליון שקל, בעוד כל היקף חלוקת ההכנסות הוא פחות מ־100 מיליון שקל. צריך לקחת את הכסף מהקרן הזו, במקום להעביר כספים מרשות אחת לשנייה, ולעתים זה קורה כששתי הרשויות לא במצב כלכלי טוב. אין כאן שיטה והיגיון, מלבד היותן של הרשויות סמוכות זו לזו.
"זה יוצר מחול שדים בין רשויות, ודם רע. הוועד ות הגאוגרפיות מאפשרות בריונות בשיח שכל אחד יכול לבוא ולקחת לך. בדרום השרון, אחרי 20 שנה של קידום תב"ע לאזור תעסוקה, כפר סבא רוצה אותו כי היא רוצה להתפתח. למה היא צריכה לקחת קרקעות מצופית ולחרב מושב שלם? בגני יהודה לקחו את הקרקעות ומיהרו לכרות את כרמי הזיתים, ומאז 16 שנה הם עומדים שוממים ולא בנו על הקרקעות האלה. אנחנו מבקשים שהוועדה הגאוגרפית תפעל מידתית, ולא תפגע אנושות ביישוב, ולצד זאת לפעול בשלביות, כך שאם כבר שטח עבר, שיאפשרו להמשיך לעבד את הקרקע עד שהטרקטורים מגיעים".
"מה רוצים מאתנו?"
אחת הדוגמאות לתוצרים הבעייתיים של הוועדות הגאוגרפיות נוגעת לוועדת הגבולות בין כפר סבא להוד השרון. בטרם הוחלפו ראשי הערים לפני כשלוש שנים, מונתה ועדה לבקשת כפר סבא בנוגע לקרקע הצמודה לכביש 531 ונמצאת בשטחה של הוד השרון. הבקשה הוגשה בשל מחסור בשטחי ציבור ושטחים חומים בכפר סבא. בניסיון לפעול בדרך הגישור, הסכימו ראש עיריית הוד השרון אמיר כוכבי וראש עיריית כפר סבא רפי סער על מתווה חלוקה לקרקע שהיה מקובל על שתי הערים.
"הגענו לדיון הראשון והבנו שקורה שם משהו שאנחנו לא שולטים בו, וביקשנו את הזמן לדבר ולמנוע מלחמות מיותרות”, אמר כוכבי. “צוותים מקצועיים משתי הערים דנו בנושא, והגענו להסכמות שחלק מהמקטע הזה יעבור לכפר סבא, וחלק אחר יישאר בידי הוד השרון. העברנו מכתב בנושא לוועדה, וחשבנו שזה סוף סיפור, אבל הם לא הסכימו וכתבו שאנחנו לא יכולים לשנות תכנון ברמה של העברת גבולות. אם הם צודקים, למה הם קיבלו מראש את הבקשה של כפר סבא שביקשה את הקרקע בדיוק לייעוד הזה? אנחנו לא מבינים מה הם רוצים מאתנו, הדיונים נמשכים כבר ארבע שנים, וזה גוזל משתי הרשויות זמן יקר של אנשי מקצוע וכסף. הם רוצים שנריב עם השכנים שלנו, ואם אני לא רב, מכריחים אותנו לריב".
ממשרד הפנים נמסר בתגובה: ”עבודת הוועדות הגאוגרפיות הובילה וממשיכה להוביל קידום פיתוח מגורים, סיוע לרשויות מקומיות, הגדלת היקף ההכנסות של הרשויות וכן צמצום פערים חברתיים בין הרשויות בצורה משמעותית. מדיניות שרת הפנים והוועדות היא לעודד ככל הניתן שיתופי פעולה והסכמות בין רשויות, ורבות מההחלטות אף התקבלו בשל הסכמות אלה. עם זאת, לעתים ישנם מטבע הדברים נושאים השנויים במחלוקת בין הרשויות המקומיות, וכאן עבודת הוועדה היא להכריע לאחר דיונים וקבלת כל המידע הרלוונטי ולהמליץ לשרה לקבלת החלטה אשר תיטיב עם כל הרשויות הנוגעות בדבר. 85% משטחי המדינה הם באחריות המועצות האזוריות, ומטבע הדברים רבות מהמועצות מעורבות בנושאי שינוי גבולות וחלוקת הכנסות. משרד הפנים מצוי בשיח שוטף מול מרכז השלטון האזורי בנושאים אלו”.
