ניתוחהממשלה מציגה: מכירת חיסול של הדיור הציבורי
ניתוח
הממשלה מציגה: מכירת חיסול של הדיור הציבורי
החלטת ועדת השרים לחקיקה לחדש את החוק המאפשר לזכאי הדיור הציבורי לרכוש את דירתם בהנחה התקבלה בלי למצוא תקציב לרכישת דירות חדשות, שלפחות ישמור על מספר הדירות הקיים. בינתיים כדי לענות על הצורך הגובר בדיור ציבורי נדרשים 6.5 מיליארד שקל
ועדת השרים לחקיקה החליטה לחדש את החוק שמאפשר לזכאי הדיור הציבורי לרכוש את דירתם בהנחה. ההחלטה הזו בעיתוי אומלל, כשבוע וחצי לאחר שאושר תקציב המדינה, מחייבת להעניק לממשלה, ובמיוחד לשר השיכון יצחק גולדקנופף, ציון "נכשל" בניהול. הכישלון אינו ההחלטה כשלעצמה, אלא התקבלותה כלאחר יד בלי תוכנית עבודה מסודרת. מכירת הדירות תוביל לחיסול מלאי הדיור הציבורי, וזאת בזמן שאין מקור תקציבי ארוך טווח לרכישת דירות חדשות באופן שיאפשר לכל הפחות לשמור על מספר הדירות הקיים במלאי. ההזדמנות האחרונה להשיג מקור תקציבי לרכישת דירות בשנה וחצי הקרובות חלפה עם אישור תקציב המדינה.
החוק שמאפשר לזכאים לרכוש דירות בהנחה נכנס לתוקף ב־2013 ופקע בפברואר השנה, אז גולדקנופף בחר שלא להאריך את תוקפו. אלא שביום ראשון הוא הצביע בעד החלטת ועדת שרים לחוקק מחדש חוק דומה. ההסבר של גולדקנופף היה שגם כאשר הביא לפקיעתו של החוק הישן הוא תכנן לקדם במקביל חוק חדש.
לח"כ מיכאל ביטון (המחנה הממלכתי), שיזם את הצעת החוק שאישרה ועדת השרים, יש הסבר אחר לפליקלק של גולדקנופף. כיו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל ביטון קיים דיונים בסוגיית הדיור הציבורי. לדבריו, גולדקנופף שינה את עמדתו בגלל קמפיין שביטון ניהל נגדו ונגד משרד השיכון: "אמרתי לו שהוא דואג רק למגזר שלו". באופן יוצא דופן הממשלה תמכה בהצעת החוק של ביטון, אף שהוא חבר אופוזיציה, לדבריו משום שבדיור הציבורי יש גרעין גדול של מצביעי ליכוד.
לאחר אישור החוק בקריאה טרומית בכנסת הוא יעבור לאחת מוועדות הכנסת שבה צפויים בו שינויים, כשהכוונה היא לצמצם את רשימת הזכאים לרכישת דירה בהנחה. בשורת התקציב שמתארת את פעולות הממשלה להגדלת מלאי הדיור הציבורי נרשמה הוצאה של 330 מיליון שקל, אך היא מותנית בהכנסה ממכירת דירות. כיום החוק אינו תקף, כך שההכנסות היחידות שצפויות הן ממכירת דירות לזכאים שהספיקו להגיש בקשה לרכישת דירתם לפני פקיעת החוק.
מעבר לכך עד שהחוק החודש יחוקק לא יימכרו דירות ולא ייכנס כסף חדש לקופה. בקופת משרד השיכון נותרו כ־830 מיליון שקל שהצטברו מעסקאות בשנים קודמות. כך שבסך יש תקציב של כ־1.2 מיליארד שקל. הבעיה היא ששווי ממוצע של דירת דיור ציבורי הוא 609 אלף שקל, ולאחר הנחה המדינה גובה בממוצע 288 אלף שקל. על פי הנחיות החשב הכללי באוצר, אפשר לקנות דירות שהמחיר שלהן הוא עד כ־1.75 מיליון שקל, כך על כל חמש או שש דירות שהמדינה מוכרת, היא יכולה לקנות רק דירה אחת חדשה. במילים אחרות, הממשלה הקצתה תקציב שמספיק לרכישת כ־700-800 דירות בלבד לדיור הציבורי, אך מקדמת חוק שיאפשר לזכאים לרכוש את דירתם ולמעשה מחסלת לאט את מלאי הדירות. במקביל ב־2022 המתינו בתור לקבל דירה 4,243 משקי בית. בהערכה זהירה, לרכישת כמות כזו של דירות צריך כ־6.5 מיליארד שקל.
הליך השחיקה של מלאי הדיור הציבורי הוא תוצאה של רשלנות ממשלתית בת 20 שנה והתעלמות ממצוקה של אוכלוסייה חלשה במיוחד. החוק שמאפשר לדיירים לרכוש את דירתם נחקק ב־1998, ולפיו ההכנסות ממכירת דירות ישמשו לקניית דירות חדשות. אבל כניסתו לתוקף נדחתה שוב שוב עד 2013. בפרק הזמן הזה נמכרו כ־14 אלף דירות במבצעים חד־פעמיים של הממשלה, אך משום שהחוק לא היה בתוקף לא היה מקור תקציבי לרכישת דירות. ב־2004 היו 74 אלף דירות, ועשור אחר כך רק כ־57 אלף דירות. קצב השחיקה לא קטן גם כשהחוק נכנס לתוקף ועמו מקור לרכישת הדירות, בעיקר בגלל הפער בין הכנסות המדינה לעלות של דירה חדשה. כך הצטמצם המלאי ל־48 אלף דירות.
