בדרך לבדוק את האבא והאמא של הבניין הירוק
בדרך לבדוק את האבא והאמא של הבניין הירוק
התקינה לבנייה ירוקה נוגעת לפליטת הפחמן שמקורה במבנה מוגמר. למשרד להגנת הסביבה הוגשו המלצות להפחתת הפליטה כבר בשלב ייצור חומרי הגלם והשימוש בהם. החומרים ידורגו על פי מידת הזיהום שלהם בכל מחזור חייהם, והתעשיינים יתוגמלו בהתאם. האם הממשלה החדשה תאמץ את מסקנות המחקר?
המשרד להגנת הסביבה בוחן הליך של רגולציה שתוביל להפחתת פליטות פחמן בתהליך הייצור של חומרי הגלם לענף הבנייה ולשימוש מוגבר בחומרי גלם שמציגים סף נמוך של פליטת גזי חממה, כך נודע ל"כלכליסט". המהלך שנבחן בימים אלה מיישר קו עם מדינות מערביות, ואמור להשלים את התקינה הקיימת כיום לבנייה ירוקה, שהפעימה הראשונה שלה כבר נכנסה לתוקף, והשנייה תיכנס לתוקף בספטמבר השנה.
המהלך המקודם כעת הוא חלק מהמאמץ של ישראל לעמוד בהתחייבות להפחתת גזי החממה. ישראל התחייבה להפחית 27% מפליטת גזי החממה עד שנת 2030, יעד שאינו נחשב שאפתני במיוחד בהשוואה למדינות מפותחות, אך הוא עדיין מחייב את המדינה לנקוט צעדים בנושא. בתוך ענן הפליטות ענף הבנייה אחראי לכ־39% מהפליטות בעולם. בפליטה של ענף הבנייה הכוונה היא לפליטה של מבנים קיימים, שאחראים לכ־70% מהפליטות בענף (פחמן תפעולי), ולפליטה שמתרחשת בהליך הבנייה, ובפרט לשלב ייצור חומרי הגלם, שאחראית ל־30% מהפליטות בענף (פחמן גולמי).
במדינות סקנדינביה, מערב אירופה וארצות הברית כבר החלו לפעול באינטנסיביות להפחתת פליטת הפחמן מחומרי הגלם בענף. צרפת למשל כבר מגדירה סף פליטות מקסימלי לחומרים שונים, כולל בטון הנחשב למזהם מכולם.
בישראל עד כה עיקר המאמץ נגע לפחמן הנפלט ממבנים קיימים, כשהדגש הוא על התייעלות אנרגטית. התקן הישראלי לבנייה ירוקה אמנם מתייחס לחומרי הגלם, אך בשיטה של צבירת נקודות שננקטת היום ניתן לעבור בקלות את תנאי הסף, כלומר בלי להשתמש בחומרי גלם דלי פליטה. בנוסף לכך נדרשת הסדרה של בדיקת המוצרים כדי שיתאפשר להשוות ביניהם ולדרג אותם, ועל הדרך גם לתמרץ את התעשייה להפחית בפליטות במהלך ייצורם.
"כל אותן פליטות של גזי חממה שמגיעים מתהליכי הבנייה, חומרי הבנייה והאופן שבו עושים בהם שימוש בבנייה מכונות 'הפחמן השקט'", אומר נדב פלדי, שערך לאחרונה מחקר בנושא עבור המשרד להגנת הסביבה. "יש כמויות אדירות של חומרי גלם שהייצור שלהם צורך המון פחמן, ובישראל זה לא בא לידי ביטוי במערכת השיקולים כשאנחנו בונים בניין ירוק. אנחנו מסתכלים בעיקר על רמת הבניין, כמה אנרגיה וכמה פליטות הוא יפלוט לסביבה, וכמה חשמל נדרש כדי לחמם ולקרר אותו".
לפי המחקר, בישראל אין כיום תמריצים כלכליים למדידה ולהפחתה של פליטות פחמן מחומרי הבניין ומוצרי הבניין, כפי שגם אין תמריץ חיובי לשיווק מוצרים שמוגדרים דלי פחמן. בנוסף לכך הבנייה בישראל היא עתירת פליטות, בעיקר בשל טכנולוגיות בנייה המתבססות על בטון, שאחראי על יותר מ־40% מהפליטות של הפחמן הגולמי בעולם. אחרי הבטון, פלדה היא חומר הבנייה בעל עצימות הפליטות הגבוהה ביותר, ולאחריהם בפער ניכר חומרי בידוד כגון גבס וזכוכית.
1 צפייה בגלריה
מימין: רן אברהם, ראש האגף לבנייה ירוקה במשרד להגנת הסביבה ואלי כהן, מנכ"ל תרמוקיר
(צילום: המשרד להגנת הסביבה. יוסי מסה)
רן אברהם, ראש האגף לבנייה ירוקה במשרד להגנת הסביבה, מסביר כי כחלק מההליך לא רק שניתן להפחית את הפליטות בהליך הייצור, אלא ניתן גם להפחית את כמות החומרים שבהם נעשה שימוש בבניין כולל בכמות הבטון: "אפשר לבנות עם חצי מטר בטון, אבל יכול להיות שאפשר לעשות אופטימיזציה לתכנון ולהוריד את כמויות הבטון. אם נוריד את כמות משאיות הבטון שצריך להכניס לאתר בגוש דן, את החומרים שצריך לספק כדי לייצר את הבטון, ונצמצם אותם זה כבר יהיה שיפור. התכנון הקיים כולל המון רזרבות, משיחות עם קונסטרוקטורים הם לוקחים הרבה עודפים. לצד זאת, יש חומרים שהם לא עתירי פליטות ושווה לבחון אותם".
אחת הדרכים להסדרת הנושא בישראל היא לבחון את חומרי הגלם ולדרג אותם באופן אחיד ושקוף. הדרך המקובלת היא מחקרי הערכת מחזור החיים של המוצר (LCA) ובהמשך הצהרה סביבתית (EPD), שמציגה את ההשפעות הסביבתיות. בבחינת מחזור החיים הכוונה היא לבחינת המוצר משלב ייצורו עד סיום חייו: שלב חציבת חומר הגלם, שינוע שלו, אופן השימוש בו באתר הבנייה, ולבסוף שלב הפליטות בסיום חייו ומידת אפשרות המיחזור שלו.
המחקר מציע לייצר קריטריון למדידה והפחתה של הפחמן הגולמי, בדומה לנעשה באירופה, באופן שיתאפשר לתמרץ בעזרתו השקעה בפעילויות ירוקות. כמו כן מוצע לסבסד ליצרנים את מדידת LCA ואת ההצהרה הסביבתית EPD, ואף להציע הפחתת מסים והענקת מענקים ישירים לתעשיינים דלי פליטות וליזמים ולקבלנים שמציגים פליטות פחמן נמוכות. בנוסף מציע המחקר להטמיע את נושא חומרי הגלם בתקן הישראלי לבנייה ירוקה כדי שיזמים וקבלנים יוכלו לקבל ניקוד על שימוש בחומרים דלי פחמן וניקוד על הפחתת כמות הבטון בבניין. המלצה נוספת היא ליישר קו בכל הנוגע לאופן מדידת הפחתת הפליטות וליצור מאגר מידע שיציג השוואה בין מוצרים שנבדקו והנחיות בנוגע לרכש הממשלתי.
הילה משולם מחברת שר ייעוץ והדרכה, העורכת מחקרי LCA עבור יצרנים ישראלים, מספרת כי לא מדובר בבדיקות מעבדה של מוצרים, אלא במחקר הנסמך על מאגרי מידע מדעיים שלוקחים בחשבון את ההשפעה הסביבתית של חומרי גלם: "ההשפעה הכי קריטית כעת למשבר האקלים היא הפחמן, אבל אי אפשר להסתכל רק עליו, יש השפעות נוספות למשל על שכבת האוזון או על מאגרי מים וניצול הקרקע והמחקרים משקללים גם אותם".
לדבריה, כבר כיום יש רגולציה מסוימת בנושא חומרי הגלם בבנייה. התקן הירוק מאפשר צבירת נקודות, בין היתר על ידי שימוש בחומרי גלם מסוימים. אלא שאין כיום תקינה המחייבת שימוש בחומרי גלם מסוימים, והיזם יכול לעמוד בתקן הירוק בקלות יתרה. לדבריה, "יש היום דרישה לכך, זה מגיע מהכיוון של הבנייה הירוקה וזה משורשר לספקים וליצרנים. את היזמים מאוד מעניין לאסוף את הניקוד, החברה שבונה את המבנה פונה אל הספק ומבקשת את הדו"ח הזה. זה מנוע מאוד משמעותי שגם יבטל את 'גרין ווש' שקיים בעולמות של המוצרים שמוגדרים ירוקים. כבר אי אפשר יהיה להגדיר מוצר או מבנה כירוק בלי מדידה".
אלי כהן, מנכ"ל תרמוקיר ויו"ר איגוד הבנייה וצריכה בהתאחדות התעשיינים, הוא מהתעשיינים החריגים שכבר לפני מספר שנים לקחו את הנושא צעד אחד קדימה, אף שלא נדרשו לכך על פי התקינה. תרמוקיר מייצרת דבקים לריצוף ולחיפוי, טיח תרמי לבידוד, טיח אקוסטי ושיקום בטונים ומוצריה נמכרים בשוק הישראלי. "בחרנו לעשות LCA למוצרים שלנו כי אני מבין שכיצרן זה שם לי את הפוקוס על החומרים שבהם פליטות הפחמן הן גבוהות. יגיע השלב שבו המדינה תגיד שהתחרות היא לא על המחיר אלא על מי מייצר פחות פחמן בדרך", אומר כהן. "נערכתי לכך כבר לפני שלוש שנים, וברור שמה שקורה באירופה כעת יקרה גם כאן, ומי שירצה לייצא יצטרך לספק את המידע הזה ללקוחות כולל שלב השינוע".
כהן מספר כי כבר כיום יזמים שבונים בישראל בהתאם לתקן ה־LEED האמריקאי דורשים את הבדיקות: "פעם זה היה חריג, אבל היום כולם רוצים את זה. אני מקבל כל יום דרישות לספק את תוצאות ה־LCA שערכנו למוצרים שלנו מלקוחות, הם רוצים להשיג ניקוד יותר גבוה, ואני יודע שיש עוד כמה חברות שנמצאות בתהליכים דומים כרגע". עוד הוא אומר כי כחלק מהמסקנות הם מפתחים כיום חומרים שיצרכו פחות אנרגיה בתהליך הייצור.
